1.מדובר בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים בגין התפטרות מחמת מצב בריאות לקוי של בן משפחה ועל פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963. התובע זנח בסיכום טענותיו את תביעתו להחזר הוצאות נסיעה. הנתבעת סרבה לשלם לתובע פיצויי פיטורים ולפיכך הגיש תביעתו הנוכחית. 2.העובדות א.התובע עבד אצל הנתבעת כמעסה בבתי מלון שונים באילת, החל מ- 1/10/97 עד ליום 30/4/01, עת התפטר מעבודתו. ב.לתובע ולאישתו ילדים (לא משותפים). בנה של אשת התובע מתגורר באילת עם משפחתו ובנו של התובע למד בתקופה הרלוונטית בחיפה. ג.מדובר בבני זוג שעלו ארצה והתגוררו תחילה בנצרת עלית ובספטמבר 1996, עברו לגור באילת ומאז עובדים במקום. ד.בני הזוג נקלטו במקום, התובע עבד כאמור כמעסה במכוני הבריאות של הנתבעת ואישתו הועסקה בחנות תכשיטים במצפה התת ימי באילת. ה.ביום 28/3/01 מסר התובע לנתבעת מכתב התפטרות מחמת שינוי מקום מגורים והודיע על התפטרותו החל מ- 1/5/01. התובע ציין במכתב, כי עובר לגור בתל אביב וביקש לקבל פיצוי פיטורים (נספח א' לכתב ההגנה). ו.משסרבה הנתבעת לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים, המציא התובע לאחר מספר ימים מכתב התפטרות נוסף (מיום 3/4/01) בו הסביר, כי הסיבה להתפטרותו הינה בעיה רפואית ממנה סובלת אישתו המונעת ממנה את האפשרות להמשיך ולשהות באילת (המכתב צורף לכתב התביעה). ז.אישתו של התובע הצהירה, כי סובלת ממחלת הורידים עוד משנת 1996 עברה ניתוח ברגליה, אולם נאלצה להתפטר בעקבות המצב הרפואי וקיבלה פיצויי פיטורים ממעבידתה, על פי מכתב רפואי שהמציאה (אישור רפואי מיום 2/4/01). כן צורף לתצהירה אישור מאת מעבידתה על כך, כי בעקבות האישור הרפואי הנ"ל בו צויין, כי אינה כשירה לעבודה בעמידה ממושכת, סיימה עבודתה. ח.התובע ואישתו עברו להתגורר ברמת גן בחודש 05/01. ט.בני הזוג טוענים, כי ההחלטה לעזוב את העיר אילת הייתה קשה לשניהם, שכן היו מסודרים במקומות עבודה, וביקשו לנהל אורך חיים במזג אוויר התואם את מצב בריאותה של אישתו של התובע. י.אישתו של התובע לא עבדה במשך כשנה לאחר התפטרותה. לאחר שעברה לגור באזור המרכז, זוכתה בדמי אבטלה והחלה לעבוד בשנת 2002 (עמ' 5 לפרוטוקול). 3.טענות התובע התובע תובע תשלום פיצויי פיטורים שכן לטענתו השכיל להוכיח, כי אכן התפטר בשל מצבה הבריאותי של אישתו, היינו בן משפחה ובעקבות כך, נאלץ לעבור להתגורר במרכז הארץ. 4.טענות הנתבעת א.הסיבה האמיתית להתפטרות התובע לא הייתה קשורה למצבה הרפואי של אישתו אלא רצונו לעבור לגור במרכז הארץ בשל בעיות שהתעוררו אצל בנו. ב.אישתו של התובע הייתה חולה בעבר ואין בתעודות הרפואיות שצורפו לתצהירי התובע ואישתו כדי להצדיק קבלת פיצויי פיטורים, שכן תעודות אלה ניתנו לאחר קבלת ייעוץ משפטי ומתוך מגמה לתמוך בתביעת התובע ואישתו לקבלת פיצויי פיטורים בגין התפטרותם. ג.סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים מאפשר לתובע להתפטר בדין פיטורים ובלבד שישכיל להוכיח שמצבה הבריאותי של אישתו לאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין, היוו סיבה מספקת להתפטרות. ד.במקרה הנדון, רעייתו של התובע לא יכולה הייתה להמשיך לעבוד בעבודתה עקב מצב בריאותה וכדי שהיא תוכל להמשיך לעבוד, נאלץ התובע לעזוב את אילת. במערכת האיזונים בין זכויות העובד לזכויות המעביד, אין מקום להתיר זכות העובד לפיצוי פיטורים גם למצבים כאלה. ה.התובע לא נתן לנתבעת הזדמנות להציע תנאי עבודה שימנעו את הצורך בהתפטרות והנתבעת הייתה מוכנה להציע לרעיית התובע עבודה (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 18/6/02). ו.לחילופין, הנתבעת מכחישה את אופן חישוב סכום הפיצויים וטוענת ולו באופן חילופי, כי יש לערוך החישוב על פי שיעור שכר ממוצע של 3,261 ₪ בלבד שכן התובע עבד אצל הנתבעת על פי שעות עבודה. 5.המצב המשפטי א.בסעיף 6 לחוק פיצוי פיטורים נקבע, כי: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים. בן משפחה - שנקבע בתקנות באישור וועדת העבודה והרווחה של הכנסת. ב.בן משפחה הינו, בין היתר, בן זוגו של העובד. ג.הלכה פסוקה היא שנטל ההוכחה, כי התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק מוטל על העובד. ד.על התובע להוכיח, כי אכן מצב בריאותה של אישתו היה הגורם והמניע שהביא להתפטרותו (דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב נגד נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כז 514) ודי בכך שהוכח קשר סיבתי בין מצב הבריאות להתפטרות ושהיה זה המניע להתפטרות או אחד המניעים הממשיים אף אם היו מניעים נוספים (דב"ע לג/8-3 טוטנאוור בע"מ נגד אליהו לפידות, פד"ע ד' 321 ח'). ההוכחה הינה באמצעות תעודות רפואיות, אולם אין התובע חייב להצטייד בתעודה רפואית טרם ההתפטרות ורשאי להגישה גם לאחר מכן ובתנאי, כי תאשר שבזמן ההתפטרות העילה הייתה מצב רפואי שהצדיק את ההתפטרות (דב"ע נז/57-3 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ נגד שולמית פרץ, פד"ע ל 364). ה.ובאשר ל"בן משפחה" נפסק, כי אין הכרח שההתפטרות תהיה לשם טיפול באותו בן משפחה או ל"טובתו" וזאת בתנאי ששאר תנאי העבודה ויתר הנסיבות היו סיבה מספקת להתפטרות (דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ נגד "אתא", חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב 41). ו.ראוי לזכור, כי בעוד שלעניין מחלת העובד עצמו יש להוכיח, כי אותה מחלה גרמה להפרעה בתפקוד העובד בעבודתו, הרי בקשר ל"בן משפחה" די שיוכח עצם קיומה של המחלה שבעטיה התפטר העובד. ז.כך לדוגמא נפסק, כי עובד אשר עבר להתגורר בעיר אחרת שבה נאלצה אישתו לעבור טיפול רפואי, זיכה אותו בפיצויי פיטורים (דב"ע לה/24-3 יוסף צפנח נגד מדינת ישראל פד"ע ז 182, 186). ח.תכליתו של סעיף 6 לחוק הינה להעניק פיצויי פיטורים לעובד שנאלץ להתפטר עקב מצב בריאותו שאינו מאפשר לו להמשיך את עבודתו בפועל או עקב מצב בריאותו של בן משפחתו. מחד, אין הגיון להעניק פיצוי פיטורים לעובד בעקבות מחלה, שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו. מנגד, תכליתו של חוק פיצוי פיטורים אינה לשעבד את העובד למקום עבודה אחד. ט.ובאשר ל"שאר נסיבות העניין", שפורטו בסעיף 6 נקבע, כי יש לשקול גם שיקולים הנוגעים למצב הסוציאלי והנפשי של העובד. ראה ע"ע 1214/02 ישראל שטרית - סטופ אש בע"מ, עבודה ארצי כרך לג' (29), 36. 6.לאחר עיון בטענות הצדדים ובמכלול נסיבות המקרה הנדון מסקנתי, כי התובע הוכיח סיבה מספקת להתפטרותו בגין מצב הבריאות של אישתו שבעקבותיו נאלצו לעבור להתגורר באזור המרכז ובנסיבות אלה, יש לזכותו בפיצויי פיטורים. א.גרסת הנתבעת, כי הסיבה האמיתית להתפטרות התובע היה רצונו של התובע לעבור לאזור המרכז ולהיות בקרבת בנו ולעזור לו בלימודים, נסתרה על ידי התובע ולא הוכחה על ידי הנתבעת. הנתבעת מפנה לפרוטוקול הדיון המקדמי מיום 18/6/02 וכן לתצהירה של הגברת שזר רחל, אולם לא הוכח מפי הנתבעת, כי זו הייתה הסיבה הממשית למעבר בני הזוג לאזור המרכז. אמנם, התובע לא חלק על כך, כי רצה להיות קרוב לבנו והעיד: "יש אבא שלא רוצה להיות קרוב יותר לבנו?" (עמ' 6 לפרוטוקול), אך שלל את הסיבה שצויינה מפי הנתבעת וטען, כי הייתה בעיה של אזרחות וזו לא הייתה הסיבה למעבר למרכז. אשת התובע העידה בחקירה חוזרת, כי: "הייתה בעיה עם הבן של התובע מנישואיו הקודמים. הבן שלי עם משפחתו באילת, יש לי גם נכדים. בגלל בעיות רפואיות אני עוזבת את הבן שלי. הבן שלי לא יותר חשוב לי מאשר בנו של בעלי הייתה בעיה עם הבן של בעלי, הייתה בעיה עם אזרחות ועכשיו סדרנו זאת". (עמ' 4 לפרוטוקול). בכל מקרה נפסק, כי גם אם התקיימו עילות נוספות שהביאו להתפטרות, די בכך שמצב הבריאות היה אחד הגורמים הממשיים שהביאו להתפטרות על מנת שתהיה הצדקה להתפטרות בדין פיטורים. המחוקק לא דרש, כי סיבת הבריאות תהיה הסיבה היחידה והבלעדית להפסקת העבודה. ב.ובאשר לנוסח מכתבי ההתפטרות שהמציא התובע. אין ספק, כי התובע במכתב ההתפטרות הראשון ציין, כי התפטר עקב מעבר למגורים באזור המרכז. עובדה זו הינה נכונה, אולם כפי שהסביר לאחר מכן, ולאחר שקיבל ייעוץ משפטי, כי חשב לתומו, כי המעבר עצמו יזכה אותו בפיצויי פיטורים והעיד, כי ביקש שלא לפרט את הסיבה למעבר ורק לאחר מכן - לא נותרה בידו הברירה אלא לגלות הסיבה. העובדה, כי אישתו של התובע סבלה ממחלת הורידים הייתה ידועה לעדת הנתבעת. על כך הצהירה שזר יעל (סעיף 7 לתצהירה). ג.אין לשלול, הן לאור האמור בתעודות הרפואיות והן לאור העיתוי של המעבר לאזור המרכז, כי אכן קיים קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של אישתו של התובע להתפטרותו ולמעבר לאזור המרכז. מהתעודות הרפואיות שהומצאו לתיק עולה, כי אישתו של התובע סבלה שנים מהמחלה, נאלצה לעבור ניתוח ובסופו של דבר נאסר עליה להמשיך בעבודתה בשל עמידה ממושכת. עובדה זו אינה שנוייה במחלוקת בתיק זה, שכן אכן התובעת התפטרה מחמת סיבות בריאות. באישורים הרפואיים שהוצגו הוכח, כי מעבר למזג אוויר נוח יותר יקל על התובעת. כמו כן עולה מהאישורים הרפואיים, כי יש משום הכבדה וגרימת כאב לתובעת מהמשך מגוריה באילת בשל האקלים ולאור העובדה, כי נאלצה לגרוב גרביים אלסטיות עד מעל הברך. אמנם מדובר באישורים רפואיים שניתנו לאחר מועד התפטרותה ולטענת הנתבעת מדובר באישורים מגמתיים, אולם הגם שדרך המלך היא קבלת אישור מרופא שבדק את העובד קודם לסיום עבודתו, הרי אין בכך כדי לשלול אפשרות מן העובד להוכיח זכאות בדרכים אחרות, לרבות אישורים רפואיים המאשרים מצב רפואי קודם ויש לדון בכל מקרה לפי נסיבותיו ומכלול העובדות. ד.אין די בטענות הנתבעת בדבר העדר קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של אשת התובע להתפטרות התובע. הנתבעת מצטטת חילופי דברים מפרוטוקול הדיון המקדמי מיום 18/6/02. יודגש כי גם אם ניתן להסיק שהתובע העיד אז על מעבר מאילת לתקופה זמנית, עולה כי באותה העת סבר, כי נאסר עליו לחיות באילת בכלל ולאחר שהובהר לו, כי אין כך פני הדברים היה מוכן אף להחזיר את סכום הפיצויים אם אכן יחזור. ה.התובע המציא חוות דעת רפואית על מנת לתמוך בגרסתו. חוות הדעת לא התקבלה כראייה, שכן התובע לא יכול היה לממן את חקירת התייצבות הרופא בבית הדין. אולם, מעיון בחוות הדעת הנ"ל, ממליץ המומחה להחליף את מקום מגוריה של אשת התובע לאזור עם אקלים נוח יותר כמו מרכז הארץ. מסקנה זו עולה מתעודות רפואיות נוספות שהוגשו. ו.אשת התובע עברה להתגורר במרכז הארץ עוד בטרם התובע עבר ועוד בטרם הנפקת האישורים הרפואיים שהתבקש התובע להציג, שכן העידה, כי התחיל להיות חם (עמ' 5 לפרוטוקול). ז.טענת הנתבעת, כי על התובע היה להודיע את סיבת ההתפטרות עם התפטרותו על מנת לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה ולהשפיע על שאר הנסיבות כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות וכי התובע לא מילא חובתו זו. שאם כן, הנתבעת הייתה מוכנה לספק לאשת התובע מקום עבודה, כפי שנטען בפרוטוקול מיום 18/6/02. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה, כי אמנם הנתבעת הציעה עבודה לאישתו של התובע, הן בשנת 2000 (עמ' 7 לפרוטוקול) והן במרץ 2001 כאשר פנה התובע לנתבעת לפני שהודיע על התפטרותו אולם העיד, כי הנתבעת טענה, כי לא ניתן להעסיק בעל ואישה באותה חברה (עמ' 8 לפרוטוקול). הוכח ,כי בשל מצב בריאותה של אשת התובע ומחלתה, החליטו בני הזוג לעבור לאזור המרכז ולפיכך לא היה בהצעת עבודה לאשת התובע כדי לפתור בעיה נגזרת ממצבה הבריאותי. עוד יודגש, למעלה מן הדרוש, כי עולה מעדות התובע, כי התובע לא פסל מציאת מקום עבודה חילופי באילת עבור אישתו, מבלי לדעת מהי עמדת אישתו בנדון. אך עובדה זו מובילה למסקנה, כי לא ביקש מייד להתפטר בשל העובדה שאישתו נאלצה להתפטר ממקום עבודה בשל מצב בריאותה, אלא מעשיו והתנהגותו תומכים במסקנה הנתמכת גם במסמכים רפואיים, כי בסופו של דבר נאלץ אף הוא להתפטר ולעבור להתגורר באזור המרכז. ח.הוכח, כי היו קיימים, הן שיקולים סובייקטיביים והן אובייקטיביים להתפטרותו של התובע ולמעבר למרכז הארץ והתובע השכיל להוכיח, כי מצבה הבריאותי של אישתו, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין, היוו סיבה מוצדקת להתפטרותו בדין פיטורים. 7.שיעור פיצויי הפיטורים א.התובע תובע פיצויי פיטורים על פי שכרו הממוצע בשנת עבודתו האחרונה, כאשר התובע כלל בחישוב השכר הממוצע את תוספת השבת / חג שקיבל במהלך עבודתו. ב.לטענתו שיעור השכר הממוצע הינו 6,429 ₪. ג.לטענת התובע אין לראות בתוספת שבת וחג כ"תוספת" או "בונוס",אלא מדובר בשכר יסוד וברכיב בסיס של המשכורת, שכן מחצית משעות עבודתו של התובע עבד בשבת ואין לדון את אותן תוספות כ"שעות נוספות" ויש לכלול את התוספת שקיבל התובע עבור שבת / חג כחלק אינטגרלי של משכורתו הקובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. ד.הנתבעת חולקת על טענה זו וטוענת, כי מדובר ב"תוספת" שתשלומה מותנה בתנאי, היינו עבודה בשבת ועל התובע מוטל הנטל לשכנע את בית הדין, כי מדובר בחלק מהשכר הקובע של התובע. נטל הראייה מוטל על התובע בנקודה זו. ה. התובע לא העיד ולא הצהיר בדבר היקף משרתו ושיעור שכרו ותומך גרסתו באמור בתלושי השכר שצרף לסיכום טענותיו. ו.הגברת שזר העידה, כי התובע עבד שישה ימים ומדובר במשרה מלאה והיו מצבים של אקסטרא וכן עבד בשבתות, אך לא כל שבת (עמ' 11-12 לפרוטוקול). כן העידה, כי מדובר בעובד שעתי וכי בענף המלונאות משלמים פיצויי פיטורים על פי שעות רגילות וכך נעשה הדבר בנתבעת. (עמ' 11 ו -12 לפרוטוקול מיום 11/3/04). ז.אין מחלוקת, כי מדובר בעובד שעתי ולפיכך, יש לערוך החישוב על פי שכרו הממוצע ב- 12 החודשים שקדמו לפיטורים (דב"ע נז/57-3 סנונית, הדגמות וקידום מכירות בע"מ נגד שולמית פרץ, פד"ע ל 364). ח.אין לכלול בשיעור השכר הקובע את הגמול בגין עבודה בשעות נוספות ששולם לתובע במהלך עבודתו. לא הוכח ולא נטען, כי מדובר בשעות נוספות "פיקטיביות". גמול שעות נוספות אינו נכלל בין רכיבי השכר שיובאו בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים על פי תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964. ט.נטל הראייה מוטל על התובע להוכיח, כי יש לכלול את השכר שקיבל עבור עבודה בשבת כחלק משכרו הרגיל. י.נשאלת השאלה, מה היה היקף משרתו של התובע והאם עבודתו בשבת הייתה חלק אינטגרלי משעות עבודתו הרגילות או משמרתו הרגילה כפי שטען התובע בסיכום טענותיו. יא.התובע לא העיד מה היה היקף משרתו. עדת הנתבעת טענה, כי עבד 6 ימים - משרה מלאה. מעיון בתלושי השכר עולה, כי התובע לא עבד שעות העולות כדי היקף משרה מלאה במהלך 6 הימים וכי עבד מדי שבת לפחות מחצית השעות שעבד במשך 6 ימים. כן עולה מתלושי השכר, כי בגין שעות שבת קיבל תוספת 100%. אין בפני כל ראיה בגין אילו שעות שולם לתובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות. הנטל מוטל על התובע בנקודה זו. יב.ככלל, אם עבד העובד 6 ימים בשבוע (או 5 ימים לפי העניין) כולל שבת, יש להביא את יום השבת במניין ימי העבודה, אולם, אין לכלול את התוספת בגין עבודה בשבת כחלק משכרו הרגיל, אלא לערוך החישוב על פי השכר השעתי שקיבל ביום עבודה רגיל (דב"ע מז/60-3 גדעון ליפשיץ נגד בית מרגוע מעלה החמישה, פד"ע יט' 169). יג.במקרה שלפנינו גרסת הנתבעת, כי התובע הועסק 6 ימים לא נסתרה. יחד עם זאת הוכח, כי חלק בלתי מבוטל (מחצית השעות הרגילות) של עבודתו בוצע בימי שבת ולפיכך יש לראותן כשעות עבודה המהוות חלק ממשרתו הרגילה, גם אם מדובר בשעות עבודה בלתי מקובלות או בשעות שבת. כל עוד העובד מועסק בהיקף של פחות ממשרה מלאה, בהיקף משתנה של משרה, גם עבודה בסופי שבוע נחשבת כחלק מהיקף המשרה הרגילה ולא לעבודה נוספת. במקרה שלפנינו, מדובר בהיקף עבודה משתנה ולא קבוע, שנקבע על פי דרישת הלקוחות. לפיכך, יש לכלול את השכר שקיבל עבור עבודתו בשבת כחלק משכרו הרגיל הקובע לצורך חישוב זכויותיו, אולם אין לכלול את "התוספת" בגין שעות שבת (100%), אלא השכר שיובא בחשבון בגין שעות שבת יועמד על גובה השכר השעתי הרגיל (26 ₪ כפי שעולה מתלושי השכר). יד.שכרו הממוצע של התובע עבור שעות רגילות היה בסך 3,260 ₪ (לתקופת העבודה מ- 5/00 עד 4/01 כולל). בתקופה זו עבד התובע 576 שעות בשבת X 26 ₪ , סה"כ - 14,976 ₪ לחלק ל- 12 = 1,248 ₪. לפיכך, סה"כ שכרו החודשי הקובע לצורך חישוב זכויותיו 4,508 ₪ (3,260 ₪ + 1,248 ₪ ). טו.סה"כ פיצוי הפיטורים, בשים לב לתקופת עבודתו (43 חודשים) הינם 16,154 ₪. 8.לסיכום, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בגין התפטרותו, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בשיעור 16,154 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/5/01 עד לפרעון המלא בפועל. 9.הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 2,500 ₪ + מע"מ. 10.שינוי מקום מגורים של עובדהתפטרות