1. זוהי תביעתו של התובע מר כדורי שם טוב (להלן-התובע) כנגד מעסיקתו צ'יפ פי. סי. (ישראל) בע"מ (להלן - הנתבעת), לתשלום פיצויי פיטורים עקב פיטוריו מעבודתו. במסגרת סיכומי התובע בפנינו, התברר כי התובע עותר גם לתשלום דמי הודעה מוקדמת בגין חודש ימים. 2. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי התובע הועסק על ידי הנתבעת בתפקיד טכנאי בתקופה שמיום 21.2.01 ועד ליום 28.7.02. אף לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי משכורתו החודשית האחרונה של התובע עמדה על הסך של 7,500 ש”ח. 3. גדר המחלוקת בין הצדדים בתיק זה, נוגעת לשאלה האחת והיחידה, והיא האם ביום 28.7.02 שהוא יום עבודתו האחרון של התובע בנתבעת, פוטר התובע מעבודתו לאלתר כטענתו, או שמא כטענת הנתבעת התובע הוא שהתפטר מעבודתו מיוזמתו ולאלתר. 4. שני הצדדים לא היו מיוצגים בפנינו, כאשר מטעם התובע העיד בפנינו התובע, ואילו מטעם הנתבעת העיד בפנינו מר אביב סופר מנכ"ל הנתבעת. 5. בתביעת עובד לפיצויי פיטורים, הכלל הוא כי נטל ההוכחה רובץ על שכמו של העובד להראות כי אכן פוטר מעבודתו. זאת ועוד, על פי הפסיקה נקבע כי היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את העבודה לידי גמר [ראה: דב"ע שם/116-3 שלום סלמה - מדינת ישראל פד"ע יב, עמ' 375; דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ - "אתא" בע"מ, פד"ע ב', עמ' 41; דב"ע נא/3-1 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב', עמ' 271]. 6. בכתב תביעתו טען התובע לגבי נסיבות פיטוריו הנטענים כי: "במפתיע, מעבידי החליט להפסיק לאלתר את ההתקשרות בינינו" בעדותו בפנינו, העיד התובע לגבי אירועי ה- 28.7.02 כדלקמן: "עבדתי ללא דופי, הייתי בין העובדים בחברה הנערץ ביותר בחברה, לא הסתכסכתי עם אף אחד ולא רבתי עם אף אחד, למה התפטרתי אני משיב שזה בגלל שהסתכסכתי עם הבוס בשיחה אחת בארבע ביניים ביני לבין הבוס שלי והעלתי בפניו את העובדה שהוא מפלה אותי לרעה בין האנשים האחרים בחברה, לא עשיתי כלום, הוא אמר לי שאם לא נאה לי שאלך הביתה ואקבל את המכתב לביתי. ואז קיבלתי את המכתב של אורה סופר נספח ב' לכתב ההגנה לביתי שאומר לי שהתפטרתי" (ראה: עמ' 1 לפרוטוקול, ש': 13-8). יצויין כי נספח ב' לכתב ההגנה, הינו מכתבה של נציגת הנתבעת אל התובע מיום 30.7.02 בו נאמר ברישא: "מכיוון ועזבת את מקום העבודה ביום ראשון ה-28.7.02 בשעה 12:00 לאחר שהודעת שאינך מעוניין לעבוד בחברתנו ומאחר שמזה יומיים לא הגעת לעבודה, ראה התפטרותך מיום א' 28.7.02." כאשר נשאל התובע מה עשה בעקבות קבלת מכתב זה השיב: לא עשיתי כלום לאחר שקיבלתי את המכתב (נספח ב'). (ראה: עמ' 1 לפרוטוקול, ש': 16 ) 7. לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, מנגד, התובע הרבה להתלונן על מצבו הקשה, לרבות מצב נפשי ועוד מספר חודשים קודם לחודש 7/02 הביע את רצונו להפסיק לעבוד בטענה כי אין לו כח יותר. לטענתה ביום 28.7.02 במהלכו של יום העבודה, הודיע התובע כי אינו מעוניין להמשיך לעבוד עוד בנתבעת, אסף את חפציו ויצא לביתו. משלא התייצב התובע לעבודתו ביומיים שלאחר מכן, נשלח אליו נספח ב' לכתב ההגנה, ובהמשך לכך נערך עבורו גמר חשבון (חופש והבראה), והתובע אף אישר בכתב ידו כי קיבל את מלוא התמורה מאת הנתבעת בגין תקופת עבודתו בה (ראה: נספח ג לכתב ההגנה בחתימת התובע מיום 15.8.02). יצויין כי התובע לא חלק, על כך שהוא חתם על נספח ג' הנ"ל. 8. זאת ועוד, מטעם הנתבעת העיד בפנינו מנכ"ל הנתבעת מר אביב סופר, וכך העיד לגבי אירועי ה- 28.7.02: "באותו היום שמעתי צעקות במחסן שהתובע עבד בו, באתי לראות מה קרה, ראיתי שהתובע רב עם אנשים שעובדים איתו ובמעמד הזה הוא אמר לי שהוא הולך ושהוא לא רוצה לעבוד פה יותר. לפני שהוא הלך אמרתי לו שיחשוב פעמיים לפני שהוא הולך כי הוא עלול לאבד מקום עבודה הוא ענה לי שנמאס לו ושהוא לא עובד פה יותר....." (ראה: עמ' 2 לפרוטוקול, ש': 10-6) "בקשר לטענת התובע שהתקיימה בינינו שיחה בארבע עיניים שבה הוא טען כי אני מפלה אותו ביחס לעובדים אחרים אני משיב שלא היתה שיחה כזו וגם לא הפליתי אותו בפועל.." (ראה: עמ' 2 לפרוטוקול, ש': 14-12) "לשאלת בית הדין על מה נסב הויכוח באותו היום שבו נקראתי למחסן אני משיב שמפאת טובת התובע אני מבקש שלא לחשוף את הרקע, זו לא היתה פעם ראשונה שהיו סכסוכים בעניין זה אבל זאת פעם ראשונה שהתובע הגיב בצורה זו, כנראה שמבחינתו הוא הרגיש שהגיעו מים עד נפש, בפעמים קודמות הוא היה יוצא להירגע אבל זו פעם ראשונה שהוא הגיב בדרך זו שהוא אינו רוצה להמשיך לעבוד בכלל, אני הזהרתי אותו שהוא עלול לאבד את העבודה ושיחשוב פעמיים, אבל הוא קם והלך. (ראה: עמ' 2 לפרוטוקול, ש': 21-16 ) 9. לאחר ששמענו את עדויות שני הצדדים, ועיינו במסמכים נשוא בתיק זה עדיפה עלינו עדותו של מנכ"ל הנתבעת על פני עדותו של התובע, בכל הנוגע לאירועי אותו יום נשוא המחלוקת. עדותו של מנהל הנתבעת היתה עקבית וסדורה, והיא עולה בקנה אחד, עם גירסת הנתבעת בכתב ההגנה, ואף עם הגיונם של דברים. עדותו של התובע מנגד נשמעה מבולבלת ולא אמינה, ועל כך נוסיף כי הנסיבות החיצוניות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, אינן תומכות בגירסה זו. כך, אם לשיטתו של התובע הוא פוטר על ידי מנכ"ל הנתבעת ביום 28.7.02, הרי שבעת קבלת מכתב הנתבעת - נספח ב' לכתב ההגנה בו מצויין כי התובע התפטר מעבודתו, ניתן היה לצפות כי התובע יגיב על הטענה השיקרית לטענתו, לפיה כביכול התפטר מעבודתו בדרך כלשהי, ואולם התובע העיד כי לא עשה דבר בעקבות קבלת המכתב. לא היינו רואים לתפוס התובע על חתימתו על כתב הסילוק נספח ג' לכתב התביעה, אך ניתן לצפות מאדם סביר שיביע בדרך כלשהי את הסתייגותו מכך שייחסו לו התפטרות שלא כדין, מקום שלדבריו פוטר מעבודתו, ואולם התובע לא עשה דבר. על כך נוסיף, שהגשת התביעה לבית דין זה, כעבור למעלה מחצי שנה ממועד הפיטורים הנטען, כאשר בין לבין לא הובעה כל מחאה בכתב או בעל פה מצד התובע, אינה מסייעת בתמיכה בגירסת התובע כי פוטר מעבודתו. נהפוך הוא הנכון, נסיבות אלו מתיישבות יותר עם האפשרות שהמדובר בחוכמה שלאחר מעשה, ולא בנסיבות של פיטורים הלכה למעשה. 10. ברם בכך לא סגי, שכן גם מתוך דבריו של התובע עצמו, אפילו היינו מאמצים אותם, לא שוכנענו כי התובע הוכיח כי מעבידו "נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים" לכוונתו להביא את יחסי העבודה בין הצדדים לידי גמר. נקדים ונבהיר כי לא היינו רואים לתפוס את התובע על השימוש במילה "התפטרתי", אשר נרשמה מפיו כפי שנאמרו הדברים באופן ספונטני בבית הדין, אלא שמתיאורו של התובע עצמו את נסיבות סיום עבודתו, ניתן לומר בלשון זהירה, כי אף לשיטתו של התובע עצמו, הוא לא הרים את הנטל את הנטל להוכיח כוונה מפורשת לפטרו. לשיטתו של התובע הוא עצמו, עסקינן בהתפטרות, התפטרות אשר לשיטתו נבעה מהפלייתו ביחס לעובדים אחרים. התובע לא פירט מהן נסיבות ההפליה, ומעבר לטענה כללית כי נציגי הנתבעת הרשו לעצמם לעשות בו כעולה על רוחם, (ראה סיכומי התובע: עמ' 2 לפרוטוקול, ש': 30 עד עמ' 3 ש':1), לא שמענו ולא נטען מלכתחילה בכתב התביעה, על נסיבות ההפליה הנטענת. על כך נוסיף כי הכלל הוא כי עובד הטוען שלא התפטר כלל, לא תשמע טענתו כי התפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים [ראה: דב"ע לה/41-3 יעקב היגר - דינה שוורץ, פד"ע ז', 24]. 11. הנה כי כן, התוצאה מכל האמור לעיל היא, שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי פוטר מעבודתו בנתבעת. אי לכך, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מהנתבעת ואינו זכאי להודעה מוקדמת מהנתבעת. 12. סוף דבר - אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 400 ש”ח, לתשלום תוך 30 יום מיום שיומצא לו פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפעל. התפטרות