השופטת א' ברק בעלה של המערערת, עובד הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (להלן - רפא"ל), עמד לצאת לשבתון על-פי "תקנון שנת שבתון לעובדים המדורגים בדירוג מחקר, במערכת הביטחון". המערערת עתרה למשיבה שתאשר לה חופשה ללא שכר על-מנת להצטרף לבעלה בתקופת שהותו בשבתון. המשיבה לא נעתרה לבקשה. לאור האמור התפטרה המערערת. המערערת תובעת מהמשיבה פיצויי פיטורים בהסתמכה על תקנה 12(ו) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, התפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, לפיה: "רואים התפטרותו של עובד לפי פיסקה (3) לסעיף 8 כפטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוגו היוצא לתקופה העולה על שישה חודשים לחו"ל בשליחות המדינה, ההסתדרות הציונית העולמית - הסוכנות היהודית לארץ ישראל, קרן קיימת לישראל או קרן היסוד - המגבית המאוחדת לישראל, והמעביד סרב לאשר לעובד חופשה שלא בשכר לתקופת השליחות כאמור". סעיף 8(3) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 קובע כי: "לעניין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו ... (3) מחמת סיבות אחרות שנקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, כסיבות המצדיקות את העתקת מקום מגוריו של העובד". השאלה, אם כן, היא, האם השבתון מרפא"ל של בעלה של המערערת ייחשב כ"שליחות המדינה" לצורך תקנה 12(ו) הנ"ל, באופן שהתפטרותה של המערערת תיראה כפיטורים לעניין סעיף 8(3) לחוק ותקנה 12(ו) לתקנות הנ"ל. בית-הדין האזורי בחיפה, מפי השופטת מ' פיקרסקי ונציגי ציבור ניסים מידן ויעקב הרמן (תב"ע נג/807 - 3), פסק כי אין לראות בשבתון מרפא"ל שליחות מטעם המדינה. תוצאה זו אינה נראית לנו. בטרם נסביר את עמדתנו, נביא את עיקר העובדות הצריכות לעניין. העובדות המערערת עבדה כסטטיסטיקאית במחלקה לסטטיסטיקה וחקר שווקים של המשיבה החל מיום 4.1.1987 בעלה של המערערת, מר ניצן פורן, הוא עובד מחקר ברפא"ל. בנובמבר 1990 עמד בעלה של המערערת לצאת לשבתון בארצות-הברית. שבתון זה אושר לו על-ידי הגורמים המוסמכים ברפא"ל, על-פי התקנון הנזכר לעיל. המערערת ביקשה להתלוות לבעלה בעת שהותו בחוץ-לארץ בשנת השבתון, ועל-כן היא הגישה ביום 1.8.1990, היינו שלושה חודשים לפני צאת בעלה לשבתון, בקשה לממונים עליה, לאשר לה חופשה ללא תשלום החל מחודש נובמבר 1990 למשך שנה אחת. לבקשתה צירפה המערערת מכתב של הממונה על פיתוח הסגל האקדמי ברפא"ל, בו מודיעה רפא"ל על צאת מר ניצן פורן, שהינו עובד מחקר, לשבתון לתקופה של 12 חודשים, וביקשה לאשר לאשתו חופשה ללא תשלום על-מנת שתוכל להתלוות לבעלה. ביום 1.8.1990, הוא היום בו הגישה המערערת את בקשתה, היינו, גם כן שלושה חודשים לפני שבעלה של המערערת עמד לצאת לשבתון, כתב מר ריטן, הממונה הישיר של המערערת, אל מחלקת כוח אדם של המשיבה: "הנ"ל ממלאת תפקיד של חוקרת במדור מחקר עומד לשביעות רצונה. תפקיד זה חייב להיות מאוייש ברציפות על מנת לא לפגוע בעבודה השוטפת. אי לכך הנני ממליץ לאפשר לנ"ל חופשה, פרטית, בתנאי שנקבל במקומה עובד תקני, שאותו יש להכשיר חודשיים מראש בחפיפה עם גב' פורן". חודש וחצי לאחר מכן, ביום 16.9.1990, כתב מר אוסטר, מנהל מחלקת כוח אדם של המשיבה, למערערת, שבקשתה לחופשה לא תשלום לתקופה של שנה לא אושרה. המערערת העידה, כי קיבלה מכתב זה רק בתחילת חודש אוקטובר, ועדותה זו לא נסתרה. בתגובה לכך כתבה המערערת, ביום 8.11.1990, אל מר אוסטר, כי: "קבלתי את מכתבכם אשר לא מאשר לי את החל"ת ועל כך אני מצטערת. אין לי ברירה אלא להצטרף לבעלי לצורך עבודתו בחו"ל, ולכן אסיים את עבודתי בחברה ב-14.11.1990. מקווה מאוד להיקלט בחברה אחרי שובי מחו"ל". משרתה של המערערת אוישה על-ידי עובד תקני. עם שובה ארצה ביקשה המערערת להשתלב מחדש בעבודתה בנתבעת, אך משלא נמצאה לה משרה מתאימה, לא יצא הדבר אל הפועל. ביום 30.12.1990 פנתה המערערת בדרישה לשלם לה פיצויי פיטורים. משנדחתה בקשתה, פנתה המערערת בתביעה לבית-הדין לעבודה. פרשנות תקנה 12(ו) - האם שבתון לשליחות ייחשב לצורך התקנה אין מחלוקת שמר פורן, בעלה של המערערת, הוא עובד מדינה. על שניים ביסס בית-הדין האזורי את מסקנתו: בית-הדין האזורי סבר כי אין לכלול שבתון במונח "שליחות" לצורך התקנה באשר לא מדובר בפעילות בעבור המדינה בפעולותיה כמדינה, אלא בפעילותה העסקית. כמו כן סבר בית-הדין האזורי, כי מדובר בפעילות שהעובד עושה למען עצמו, ולא למען המדינה. (א) תכלית סעיף 8 ותקנה 12 הנ"ל עלינו לבחון את תכליתו של סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים כמו גם את תכליתה של תקנה 12(ו) הנ"ל. נחזור ונביא את החיקוקים הרלוונטיים. סעיף 8 דן במקרים בהם יראו התפטרות עובד עקב העתקת מקום מגורים, כפיטורים: "לעניין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו ... (3) מחמת סיבות אחרות שנקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, כסיבות המצדיקות את העתקת מקום מגוריו של העובד". סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים הוא אחד הסעיפים המהווים חריג לכלל, לפיו פיצויי פיטורים משתלמים למי שמפוטר מעבודתו ולא למי שמתפטר הימנה. לצדו של הכלל, שאין מגיעים פיצויי פיטורים למי שמתפטר, מספר סייגים. סייגים אלו כולם מכירים בכך שישנן סיטואציות בהן לא נשארה לעובד דרך אלא להתפטר למרות רצונו להמשיך בעבודה, וזאת בגלל נסיבות שונות. במקרים מסוימים מכיר החוק בזכות לפיצויי פיטורים גם במקרים אלה. הנסיבות יכול שיהיו בגין נסיבות שהמעביד הוא הגורם להן, כגון, פטירה או פשיטת רגל של המעביד (סעיף 4 לחוק פיצויי פיטורים), המעביד גרם להרעה מוחשית בתנאי העבודה או גרם לנסיבות במקום העבודה, שאין לצפות מעובד סביר שימשיך לעבוד בנסיבות אלו (סעיף 11 לחוק). הנסיבות יכול שיהיו מצב בריאות לקוי של העובד או של אחד מבני משפחתו (סעיף 6 לחוק). הנסיבות יכול שיהיו ההכרח של העובד להעתיק את מקום מגוריו מנימוקים שונים, כגון, נישואיו והעתקת מקום מגוריו ליישוב בו התגורר בן-זוגו קודם לנישואיו (סעיף 8(1) לחוק). יכול גם שנימוקי העתקת מקום המגורים יהיו מנימוקים של מדיניות - שאיפת המדינה לעודד התיישבות ביישובים חקלאיים (סעיף 8(2) לחוק). המחוקק הותיר אפשרות לשר להתקין תקנות בהן נימוקים נוספים להעתקת מקום מגורים שיצדיקו התייחסות להתפטרות כאל פיטורים. ציין בית-הדין הארצי, מפי סגן הנשיא קובובי: "עובד הטוען להתפטרות בדין פיטורים מכוח הוראות סעיף 8 לחוק והתקנות לפיו, עליו הראיה שהתפטרותו באה עקב העתקת מקום מגוריו. נחזור ונצטט את האמור בדב"ע לב/8 - 3 [הויקי - מדינת ישראל משרד הביטחון, פד"ע ג 347, 350 - א' ב'] היינו כי סעיף 8 אינו עוסק במניע להעתקת מקום המגורים, כי אם בסיבה להתפטרות... שהצד השווה לכל ה'אירועים' המנויים בסעיף ובתקנה 12 הוא, שהעתקת מקום המגורים יצרה מצב שהביא להתפטרות מן העבודה, בין שהמניע להעתקה היה כורח של חיי המשפחה ובין שהיה היענות למשימה התיישבותית שהמדינה מעונינת בה. שהרי - השורה התחתונה בכל אותם 'אירועים' אחת היא: שהמעביד חייב לשלם פיצויי פיטורים לעובד שהוא היה מעוניין, ואולי אף מעוניין מאד שימשיך לעבוד אצלו. על כן צריך שכל מקרה ייבחן על-פי נסיבותיו כדי לוודא אם היה קשר סיבתי סביר בין העתקת מקום המגורים וההתפטרות" (דב"ע מח/159 - 3 שלום - מירון סובל שור ושות' [1], בעמ' 295). סעיף 8(3) לחוק הסמיך את השר להתקין תקנות לגבי מקרים נוספים אליהם לא התייחס המחוקק, ואשר מצדיקים התייחסות להתפטרות כאל פיטורים. ואכן הותקנו תקנות. אחד המקרים הוא תקנה 12(ו) הקובעת, כי: "רואים התפטרותו של עובד לפי פיסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוגו היוצא לתקופה העולה על שישה חודשים לחו"ל בשליחות המדינה, ההסתדרות הציונית העולמית - הסוכנות היהודית לארץ ישראל, קרן קיימת לישראל או קרן היסוד - המגבית המאוחדת לישראל, והמעביד סרב לאשר לעובד חופשה שלא בשכר לתקופת השליחות כאמור". מטרת התקנה היא לאפשר לבן-זוגו של עובד ציבור - עובד מדינה או עובד במוסד ציבורי אחר מהמנויים בתקנה - להצטרף לבן-זוגו הנוסע לשליחות מטעם המוסד הציבורי. העדיפות הראשונה היא שהמעביד של בן-הזוג יאשר לבן-הזוג חופשה ללא תשלום. בכך מכיר מתקין התקנות כי יש לאפשר לעובד להצטרף לבן-זוגו היוצא בשליחות המדינה או מוסד אחר מבלי להפסיד את מקום עבודתו. אך כשהמעביד הנ"ל אינו מאשר לבן-הזוג חופשה ללא תשלום, עליו לשלם לבן-הזוג פיצויי פיטורים. (ב) שבתון ברפא"ל, האם "שליחות" הוא לצורך סעיף 8(3) ותקנה 12(ו) רפא"ל עוסק בין השאר במחקר. בתקופה הרלוונטית היה בעלה של המערערת עובד מחקר ברפא"ל. ככל מוסד מחקר מקנה גם רפא"ל לחוקריו אפשרויות השתלמות כחלק מעבודתם. אחת מאפשרויות ההשתלמות היא יציאה לשבתון. השבתון אינו חופשה. הוא חלק מעבודתו של חוקר. זהו לא רק האינטרס של מוסד המחקר שחוקריו ישתלמו. זוהי גם אחת הדרישות של מוסד מחקר. האינטרס ודרישתו הם, שחוקר העובד במוסד ישתלם מפעם לפעם. המוסד גם קובע את תדירות השבתונים. לא מדובר בחופשה ללא שכר. מדובר בהשתלמות לצורך קידום עבודת המחקר. יחסי העבודה בתקופת השבתון אינם מושעים. נהפוך הוא. החוקר מקבל שכר בתקופת השבתון על-מנת שייסע להשתלם. בית-הדין הארצי עמד על כך בעניין אחר (דב"ע מד/89 - 3 מדינת ישראל - שריירמן (להלן - עניין שריירמן [2]), בעמ' 391). באותו עניין עמד בית-הדין הארצי על כך, שבתקופת השבתון משתלמים לעובד שכר ותנאים סוציאליים, כרטיסי טיסה ולעתים אף תוספת של 125% ממשכורת שליח עובד מדינה. היציאה לשבתון כפופה לאישור המעביד, אשר לעתים אף מסייע לעובד במציאת מקום השתלמות מתאים. על העובד לחזור ולעבוד אצל המעביד והפרת התחייבות זו עשויה להיות מלווה בסנקציות של החזרת חלק מהשכר. נוסיף כי תקופת השבתון נחשבת לצורכי ותק וזכויות אחרות. יחסי העבודה נמשכים בתקופת השבתון. בית-הדין הארצי, מפי הנשיא גולדברג, עמד על מטרתו של השבתון בציינו, כי השבתון מיועד לא רק לקידומו המקצועי של העובד, אלא מטרתו לספק את "צורכי העבודה" שהם "צורכי המפעל". מדובר בצורך של המפעל בכך שהעובד יצא לשבתון. באותו עניין הגיע בית-הדין הארצי למסקנה, כי משום האינטרס שיש למעביד ביציאת עובדו לשבתון, יכול הוא שלא לאשר יציאה לשבתון של עובדו. לא מדובר אם כן בזכות נלווית בלבד, אלא גם בהשתלמות שהמעביד מעוניין בה. ואם למעביד אין עניין באותה השתלמות אין הוא מאשרה. המעביד גם רשאי שלא לשלוח עובד לשבתון אם אינו נמנה עוד עם הסגל, באשר לא תצמח לו כל תועלת מהשבתון של העובד. מסיבה זו עובד מחקר שיצא לשבתון ולא חזר למקום העבודה יהא חייב להחזיר חלק מהשכר שקיבל בתקופת השבתון. גב' שריירמן הייתה מועמדת לפיטורים, ועל כן הגיע בית-הדין הארצי למסקנה שאם ימומשו הפיטורים לא תפיק המעבידה-המדינה כל תועלת מההשתלמות, ותצא מטרת ההשתלמות לפחות מבחינתו של המעביד מסוכלת. עתירה בנדון נדחתה על-ידי בית-המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 34/88 שריירמן נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' [3]; ראה גם דב"ע לז/131 - 3 קלר - האוניברסיטה העברית בירושלים (להלן - עניין קלר [4])). מדובר בחלק אינטגרלי של עבודת חוקר, היוצא לשבתון בתקופות קצובות, המקבל אישור ממעבידו על מקום ההשתלמות, באופן שההשתלמות תתרום למחקר, והמדווח למעבידו עם שובו מהשבתון על השתלמותו. הנה-כי-כן, הדרישה לצאת לשבתון היא חלק מהדרישות של מוסד מחקר מחוקריו. ייתכן שאין לחייב אדם לצאת לשבתון, אך אין בכך רבותא. ייתכן שאין גם לחייב עובד לנסוע לשליחות. אך משיצא לשליחות מעם מעביד ציבורי, יידרש מעבידו של בן-הזוג לאשר לבן-הזוג חופשה ללא שכר או שיצטרך לשלם לבן-הזוג פיצויי פיטורים. עולה מהאמור, אם-כן, כי לצורך סעיף 8(3) ותקנה 12(ו) על-פי תכליתם ייחשב שבתון בגוף ציבורי לשליחות. ברי כי אין בכך כדי לומר ששבתון ייחשב לשליחות לגבי כל חיקוק. ייתכן מצב בו לצורכי חיקוק מסוים תיבחנה הזכויות הסוציאליות של העובד ובכללן תיבחן גם הזכות לשבתון, כך שעיקר שם תהא זכותו של העובד ולא האינטרס של המעביד. לצורך תכליתם של סעיף 8(3) ותקנה 12(ו), שבתון הוא בבחינת שליחות (לעניין פירוש תכליתי של החוק, ראה דב"ע מו/282 - 3 ח'אטר ושמונה אח' - סלטקס טקסטיל (1994) בע"מ [5]). 411 = טענות מספר של המשיבה וקביעות בית-הדין האזורי נתייחס בקצרה לכמה מטענות המשיבה ולהחלטת בית-הדין האזורי. המשיבה רואה הבדל בין שליחות לשבתון בכך, שעובד המצוי בשבתון רשאי להשתכר השתכרות נוספת שעה ששליח אינו רשאי לכך. את פסק-הדין בעניין שריירמן [2] מבקשת המשיבה לאבחן, באשר שם מדובר בזכות נלווית ולא בשליחות ציונית. כאמור, לדעתנו יש לבחון את מהות השבתון לצורכי החוק בו מדובר. ענייננו ביציאת בן-זוג לחו"ל למטרה המקדמת את עניינו של מעבידו של בן-הזוג. המשיבה ממשיכה וטוענת, כי הזכות לשבתון אינה הזכות היחידה שגם למעביד אינטרס בה, שכן הלכה דומה נפסקה למשל לעניין זכותו של עובד לחופשה שנתית (דב"ע לא/1 - 3 בראדון - גרד [6]). אין אנו רואים מקום להשוואה. חופשה באה לאפשר לעובד מנוחה ואגירת כוח, מבלי שהעובד היה בקשר עם המעביד בתקופת החופשה. האינטרס של המעביד מצטמצם לכך. בשבתון, האינטרס של המעביד הוא תרומה לקידום המחקר אצלו. אין אנו מתייחסים לפירוש המילולי של המונח "שליחות" כפי שהובא על-ידי המשיבה ממילונו של אבן שושן. לא הוא ינחנו בפירוש התכלית החקיקתית. גם ספרו של אברהם יערי אין בו כדי להנחות בפירוש התכליתי. כאמור, כאשר בדבר חקיקה מדובר, עלינו לבחון את הפירוש המתאים לצורכי כל חוק. בית-הדין האזורי פסק, כי אמנם גם שליח יכול לעשות לעצמו בתקופת השליחות, אך ביקש להבחין בין עיקר לטפל. בעיני בית-הדין האזורי חוקר הנמצא בשנת שבתון עושה בראש וראשונה לעצמו ואילו שליח עושה בראש וראשונה בעבור המדינה או הגוף הציבורי בו הוא עובד. לאור תכליתן של הוראות החיקוק בהן עסקינן, אין אנו רואים עיקר וטפל בשבתון. מטרתו של השבתון כפולה - גם קידום העובד במקצוע בו הוא עוסק אצל מעבידו וגם קידום המחקר של המעביד. אילו היה עלינו להבחין בין עיקר לטפל, היינו מחליטים, כי עיקר השבתון הוא בקידום העובד לצורכי המחקר אצל המעביד. ברי שכתוצר לוואי העובד מקדם את עצמו. כל השתלמות אליה נשלח עובד מחקר באה לקדם גם את העובד. השווה בחשיבותה לזו, אם לא הראשונית, היא לקדם את המחקר אצל המעביד. גם עבודת המחקר עצמה מביאה במשך הזמן לקידום העובד החוקר במקצועו. חוקר אינו שוקד על שמריו, שאם לא כן אין הוא ממלא כראוי את תפקידו כחוקר. מעבר לאמור נוסיף, כי רפא"ל הינה רשות לפיתוח אמצעי לחימה במשרד הביטחון. בגיבוש תכלית החקיקה שומה עלינו לקחת בחשבון גם את ההיסטוריה של המדינה, את השואה, את מלחמות ישראל (א' ברק פרשנות במשפט, כרך ב, פרשנות החקיקה [8], בעמ' 407, 409, 452-451). לאור מצבה הביטחוני של המדינה, קידום מחקר אמצעי לחימה במשרד הביטחון יש בו שליחות שאולי אינה נופלת בחשיבותה משליחויות אחרות של המדינה, ועל כל פנים היא משרתת את מטרת המדינה. לאור מסקנתנו זו אין לנו צורך לדון ביתר טענות המערערת, אך נתייחס בקצרה לטענת ההפליה. טענת הפליה המערערת הראתה שישה מקרים דומים לשלה, של עובדי המשיבה, בהם אושרה חופשה ללא תשלום לעובדים כדי להצטרף לבן-הזוג שיצא לשבתון. בארבעה ממקרים אלה בן-הזוג היה עובד רפא"ל. כל בני-הזוג עובדי רפא"ל יצאו לשנת שבתון, בן-זוג של עוד אחד מהעובדים הנזכרים של המשיבה יצא להשתלמות לשנתיים, ואחד מבני-הזוג יצא לעבוד מטעם חברת אי.בי.אם. בחוץ-לארץ לשנה. מאידך המצהיר מטעם המשיבה, מר מוטי פרקש, ראש מדור בכיר במחלקת כוח אדם במשרד הראשי של המשיבה המטפלת גם במחלקה בה עבדה המערערת, לא ידע להצביע על מקרים דומים בהם לא אושרה חופשה ללא תשלום. זאת אף שבפני המשיבה פתוחים המסמכים לגבי עובדיה כולם. כזכור הודיעה המערערת על בקשתה לצאת לחופשה ללא שכר שלושה חודשים מראש. הממונה הישיר על המערערת המליץ בו ביום לאשר זאת אך ביקש לאפשר לו להכניס עובד תקני לעבודה בחפיפה עם המערערת למשך חודשיים. המשיבה השתהתה בתשובתה עד קרוב למועד יציאת בן-זוגה של המערערת לשבתון. אין לנו צורך לבחון, ואין אנו בוחנים את העובדות, האם אכן לא ניתן היה לוותר על שירותיה של המערערת למשך שנה ולהעסיק עובד זמני תחתה. תקנה 12(ו) אינה מחייבת את המעביד להחזיר את העובד לעבודה בדרך של אישור חופשה ללא שכר. אלא שאם המעביד סובר, כי אין הוא מסוגל לוותר על שירותי עובדו לתקופה האמורה ולהחזירו לעבודה, עליו לשלם לו פיצויי פיטורים. גם בכך יש פגיעה בעובד, באשר הוא מפסיד את זכותו למקום העבודה. אך מתקין התקנות ביקש לאזן בין שמירת הזכות למקום העבודה, מקום שבן-הזוג עושה למען המדינה בחוץ-לארץ, לצורך של המעביד לאייש תפקידים ואי האפשרות שלו במקרים מסוימים לשמור על מקום העבודה של העובד. הוא עשה זאת על-ידי כך שקבע, כי במקרה בו אין באפשרות המעביד לקבל את העובד בחזרה למקום העבודה, הוא יפצה אותו על איבוד מקום העבודה בתשלום פיצויי פיטורים. לכן גם הפליה כלפי שישה אחרים הפליה היא ואין צורך להוכיח מנהג. לכל השישה האחרים אושרה חופשה ללא תשלום. ייתכן שלא היינו רואים הפליה בכך, אילו המשיבה הייתה מוכיחה כי שקלה שיקולים ענייניים, לא היה ביכולתה לוותר על עובד תקני בתפקידה של המערערת, ועל כן שילמה למערערת פיצויי פיטורים. אך די במקרה אחד של עובד שמאשרים לו יציאה לחופשה ללא תשלום בגין בן-זוג היוצא לשבתון מטעם רפא"ל, כדי להצביע על הפליה בטענה ששבתון מרפא"ל אינו נכנס לגדר תקנה 12(ו). גם אם פרשנותנו אינה מקובלת על המשיבה, אין היא רשאית, כמדינה, להפלות בין המערערת לעובד אחר בכך שהיא אינה מוכנה לאשר חופשה ללא תשלום או לחלופין לשלם פיצויי פיטורים למערערת. הנשיא מ' גולדברג 1. שתיים הן השאלות העומדות בפנינו בערעור זה, האחת - האם "שבתון", אליו יוצא עובד מדינה המועסק כעובד מחקר ל"שליחות" ייחשב - זו השאלה הראשונה העומדת לפנינו בערעור זה; השאלה השנייה - האם העובדה שלעובדים אחרים אצל המערערת אושר חל"ת בנסיבות דומות, מעניקה למערערת זכות דומה. 2. מסכת העובדות הצריכה לענייננו, ואשר אינה שנויה במחלוקת היא: (א) המערערת מועסקת כסטטיסטיקאית אצל המשיבה. (ב) בעלה של המערערת הינו "עובד מדינה", המועסק ברשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל). (ג) לבעלה של המערערת אושרה יציאה לשבתון על-פי "תקנון שנת שבתון לעובדים המדורגים בדירוג מחקר", והוא עמד לצאת לשבתון בחודש נובמבר 1990. (ד) המערערת הגישה בקשה למעביד לצאת לחופשה ללא תשלום על-מנת להילוות לבעלה. הממונה על המערערת המליץ לאשר את יציאתה כפוף ל"מינוי עובד תקני מחליף" שיעשה חפיפה עמה טרם צאתה לחוץ-לארץ. (ה) מנהל כוח אדם של המעביד דחה את הבקשה לחל"ת. (ו) המערערת הודיעה כי היא מצטרפת לבעלה, והפסיקה את עבודתה באמצע חודש נובמבר 1990. (ז) עם שובה, סירב המעביד לקבלה חזרה לעבודה וכן לשלם לה פיצויי פיטורים. (ח) המערערת הוכיחה בבית-הדין כי בשישה מקרים אחרים אושרה על-ידי המעביד יציאה לחופשה ללא תשלום של עובדות שהצטרפו לבעליהן, וארבע מהן הצטרפו לבעל שיצא לשבתון מרפא"ל, דוגמת בעלה של המערערת. המעביד לא הצביע אף לא על מקרה אחד בו לא אושרה בקשה דומה, וכל טענתו הייתה כי לא ניתן היה לאשר את היציאה לחל"ת בגלל חיוניות איוש תפקידה של המערערת. 3. המערערת תבעה פיצויי פיטורים, ותביעתה נדחתה על-ידי בית-הדין האזורי, שדחה את תביעתה בקובעו שאין לראות בשנתון ברפא"ל "שליחות" מטעם המדינה, ונימק זאת בכך שבעת השבתון עושה העובד לביתו ולקידומו, בעוד שב"שליחות" עושה הוא למען מעבידו. טענתה השנייה של המערערת הייתה טענת הפליה, בינה לבין העובדות האחרות להן אושר השבתון. בית-הדין האזורי קבע בעניין זה: "הוכח כי היו הבדלים בעובדות ובנסיבות לפחות לגבי 4 מקרים מתוך 6 המקרים אותם ציינה התובעת, כפי שציין פרקש בתצהירו. התובעת, לעומתו, לא ידעה לפרט, למשל, 'אם לנגה כהן מצאו מחליף'. לגבי אנה כהן, היא לא ידעה כמה זמן עבדה בחברת החשמל, לא מה היה תפקידה וכמה אנשים עבדו באותה מחלקה (עמ' 14). התובעת לא הוכיחה שוויון בנתונים בינה לבין אותם מקרים שהביאה כדוגמא להפלייתה ואין לה הפליה פסולה אלא במקום שנוהגים ביחס שונה לגבי שווים. 'קו הפסיקה של בתי-הדין לעבודה בשאלת מהותה של 'הפליה' הוא, כי הפליה בתחום יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי, במקביל לכל הפליה אחרת - פירושו ליתן יחס שונה לשווים' (ראה לאחרונה, דב"ע נה/188 - 3, 9-142 רקנט ואח' - אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ ואח')". 4. לפנינו חזרו באי-כוח הצדדים על טיעוניהם בבית-הדין האזורי. מסכת העובדות, כאמור, לא הייתה שנויה במחלוקת, כך שנתייחס לטענות המשפטיות. 5. על כך שבהפסקת עבודתה של המערערת יש לראות "התפטרות" לא יכול להיות חולק. משמבקש עובד חופשה ללא תשלום לתקופה ממושכת, ותהא הסיבה לכך אשר תהא, ובקשתו נדחית, וחרף זאת הוא עוזב את מקום עבודתו - הרי שהוא זה שהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיום, דהיינו, התפטר מעבודתו. 6. האם יש לראות ב"שבתון" - "שליחות": (א) תקנה 12(ו) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, התפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, קובעת: "רואים התפטרותו של עובד לפי פיסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוגו היוצא לתקופה העולה על שישה חודשים לחו"ל בשליחות המדינה, ההסתדרות הציונית העולמית - הסוכנות היהודית לארץ ישראל, קרן קיימת לישראל או קרן היסוד - המגבית המאוחדת לישראל, והמעביד סרב לאשר לעובד חופשה שלא בשכר לתקופת השליחות כאמור". התקנה הותקנה מכוח סעיף 8(3) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. (ב) לדעתי אין לראות ביציאה לשבתון משום "שליחות" בעיקר מטעמיו של בית-הדין האזורי. נרחיב קמעה. 7. מהו "שבתון" ומה מטרתו? עמד על כך בית-דין זה, בהסתמכו על תקנוני שבתון במקומות שונים. וכך נפסק: "מהי המטרה שלשמה ניתנת חופשת-שבתון, מה הטעם לאותה זכות נלווית? התשובה לשאלה זאת מצויה הן בחוקת העבודה 1974 והן ב'ילקוט הסגל', שעליהם סמך פרקליטה של הד"ר קלר. המטרה היא: 'לאפשר... להקדיש זמן לעבודות מחקר ולהשתלמות מדעית'. לא מהמסמכים שהיו לפני בית הדין לא מהראיות האחרות שהיו לפניו, ניתן לעמוד על מטרה אחרת לחופשת שבתון, אלא אם טוענים ומקבלים טענה שחופשת שבתון אינה אלא פיקציה, אינה אלא כסות לתוספת לשכר הרגיל, במסווה של השתלמות ומחקר; זאת גם לא טענו" (עניין קלר [4], בעמ' 312). יחד עם זאת - מטרת השבתון היא, בין היתר, גם להביא תועלת למעביד. מההגדרה (הגדרת "שבתון" ) עולה: "ומהו שבתון? על כך עונה הגדרתו שנביאה במלואה: 'שבתון - השתלמות, התמחות, הוראה במוסדות אקדמיים, או עבודת מחקר של העובד בארץ או בחו"ל, בשטח עבודתו או בשטחים קרובים לו, או בשטחים בהם עוסק או מתכוון לעסוק הגוף, או כל פעולה אחרת שתתרום לקידומו המקצועי של העובד ושתאושר על ידי הנהלת הגוף'. מההגדרה עולה, שלא רק העובד נהנה מהשבתון, אלא גם מעבידו. לכן הוגבלה הזכות האמורה 'לשטח עבודתו או שטחים הקרובים לו, או בשטחים בהם עוסק או מתכוון לעסוק הגוף'. אשר לפעולה אחרת שתתרום ל'קידומו המקצועי של העובד' - אין ליתן לדיבור 'קידומו המקצועי' משמעות המתייחסת רק לעובד עצמו, אלא משמעות ב'הקשר התעשייתי', דהיינו קידומו המקצועי במשרד או ביחידה בה הוא עובד; גם אם תאמר קידום מקצועי גרידא, במובנו הצר - קריאת ההגדרה וההסכם בשלמותו מביאה למסקנה, כי גם על המעביד להפיק תועלת מאותה השתלמות" (עניין שריירמן [2], בעמ' 254, 255). גם התועלת אותה מפיק המעביד מהשתלמות העובד אינה הופכת את ההשתלמות ל"שליחות". 8. לתוצאה דומה נגיע גם בדרך אחרת. ידיעת דיינים היא כי הסגל האקדמי של כל המוסדות להשכלה גבוהה זכאי ל"שבתון", כתנאי נלווה לתנאי עבודתו (ראה עניין קלר [4]. אולם המחוקק לא העניק זכות לפיצויי פיטורים למי שמתפטר מעבודתו על-מנת להילוות לבן-זוגו, איש האקדמיה, היוצא ל"השתלמות", ומכאן ניתן ללמוד שתכלית התקנה לא הייתה להעניק זכות שכזאת לבן-זוג של עובד המדינה היוצא להשתלמות, בעוד בני-זוגם של עובדים במוסדות להשכלה גבוהה היוצאים לאותה מטרה לא ייהנו מזכות דומה. 9. האם קמה עילה אחרת למערערת לזכאות לפיצויי פיטורים? טענת ההפליה כשלעצמה אין בה די להקים זכות לפיצויי פיטורים. כמו כן אין לראות כ"הפליה" שעה שעובד אחד או שניים זכו בהטבה מסוימת לה לא זכה עובד, אולם מקום בו מדובר בשישה עובדים שקיבלו הטבה מסוימת, מבלי שנמצא עובד אחר כל שהוא שלא זכה באותה הטבה, עשויה עובדה זו להוות הפליה. הפליה מעין זו מהווה "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו", ונסיבות אלה מזכות את מי שהתפטר בגינן בפיצויי פיטורים. 10. בית-הדין האזורי קבע בעניין זה כי לא הוכח שהיו נתונים זהים, או דומים בעובדות שגרמו לכך שהמעביד יאפשר חופשה ללא תשלום לעובדות האחרות, וימנע זאת מהעובדת. נראה לנו שאת הדיבור "יחס שונה לגבי שווים" יש לפרש, במקרה שלפנינו, לטובת המערערת. המעביד, בהתנהגותו, יצר נורמה על-פיה הוא מאפשר יציאה לחופשה ללא תשלום לעובד, שבן-זוגו יוצא לשבתון. על נורמה זו רשאית המערערת לסמוך, והיא לא הייתה חייבת לבחון, טרם צאתה לחוץ-לארץ להצטרף לבעלה, מה היו הטעמים, הסיבות והמניעים שבהם אושרה החופשה ללא תשלום לעובדות האחרות. בענייננו - אין המערערת מבקשת צו שיאפשר לה מטעמי הפליה לקבל חופשה ללא תשלום, או החזרה לעבודה מאותו טעם. כל אשר היא דורשת הינו תשלום של פיצויי פיטורים סטטוטוריים בגין "הנסיבות ביחסי עבודה שבהן אין לדרוש שתמשיך בעבודה זו", והנסיבות הן - מתן אפשרות לעובדים אחרים להצטרף לבן-הזוג היוצא לשבתון תוך מניעת אפשרות זו ממנה. 11. לאור האמור - מטעם זה, וטעם זה בלבד, דינו של הערעור להתקבל. סגן הנשיא ס' אדלר אני מצטרף לחוות-דעתו של הנשיא. נציג ציבור מעבידים וגנר אני מצטרף לדעתה של השופטת ברק. סוף דבר 1. הערעור מתקבל פה אחד. 2. לאור הוראת סעיף 22(ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, הערעור מתקבל לאור נימוקי הנשיא. 3. המשיבה תשלם למערערת הוצאותיה בשתי הערכאות בסך של 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ. פיטוריםהתפטרות