1. זו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בסך -.1,200 ל"י כשאין מחלוקת בין הצדדים כי - א) בתקופה 31.12.68-1.3.62 עבדה התובעת אצל הנתבע ואשתו כעובדת נקיון. ב) בדצמבר 1968, וכן בתקופה מסויימת שקדמה לו ושבה ידובר להלן השתכרה התובעת מעבודתה הנ"ל -.180 ל"י לחודש. ג) התובעת יצאה לחופשה לידה ביום 1.1.69, ילדה ביום 22.1.69, ומאז היא מתמסרת לטיפול בתינוקת ולא חזרה לעבודה. ד) הנתבע לא שילם לתובעת פיצויי פיטורים. טענת ההגנה היא כי אין לזכות את התובעת בפיצויים הנ"ל, מכיון שלא התפטרה במועד שנקבע בסעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, ולחילופין, לגבי שיעור הפיצויים, כי התובעת כעובדת בשכר ששולם לה לפי שעות עבודה שבסופו של החשבון הגיע לכדי -.180 ל"י לחודש במשך 12 חודשים האחרונים לפחות. 2. יצויין מיד כי הטענה החילופית הנ"ל אין לה על מה לסמוך כלל וכלל. התובעת העידה בפנינו כי מלכתחילה הסכימה עם אשת הנתבע על שכר חדשי בסך -.90 ל"י שהועלה במרוצת הזמן באופן הדרגתי לסך של -.180 ל"י; העדות הזאת מצאה אף חיזוק בעדותו של הנתבע לפיה שולם לנתבעת שכר בשיעור הנ"ל "במשך שנה או יותר" לכל חודש בין אם היה בן 30 או 31 יום. אילו היה השכר משתלם לפי שעות עבודה, כי לא ייתכן שבמשך תקופה של 12 חודשים ויותר לא יפול השכר בעד פברואר או כל חודש אחר שאינו בן 31 יום מזה ששולם בעד יתר חדשי השנה. 3. אולם לאור העדויות שגבינו עלינו לדחות את טענתו העיקרית של הנתבע. מעדויותיהם של התובעת והנתבע כאחד מתברר כי ביום האחרון של עבודתה אצל הנתבע, כלומר ביום 31.12.1968, בהיותה אז בחודש הריונה האחרון, הצהירה התובעת בפני הנתבע ואשתו כי היא מפסיקה לעבוד אצלם ולא תחזור עוד לעבודה לרגל לידתה העתידה. היא ביקשה תשלום פיצויי פיטורים בנוסף לשכר דצמבר 1968. הנתבע דחה את הדרישה לגבי פיצויי פיטורים, והציע לתובעת לחזור לעבודה כעבור מספר חודשים ואף הבטיח לקנות לה מתנה לרגל לידה מוצלחת. התובעת לא הסכימה להצעות הנתבע ותוך כדי דין ודברים עזבה את ביתו בכעס, מבלי לקבל שכר דצמבר. לגבי המשך יחסי עובד ומעביד שהיו קיימים בין הצדדים, לא סוכם דבר, מה גם שהצדדים לא יכלו לחזות מראש אם הלידה העתידה תהיה מוצלחת. 4. לאחר שהתובעת ילדה בת והתמסרה לטיפול בה הלכה שוב לבית מעבידיה באמצע פברואר 1969, ובהעדר הנתבע קיבלה מאשתו שכר דצמבר. היא שוב הודיעה לאשה שהיא מתפטרת וביקשה תשלום פיצויי פיטורים. היה ברור שהיתה זאת התפטרות כדי להמשיך לטפל בילד. 5. ההגנה לא סתרה את דבריה הנ"ל של התובעת, ולא הביאה בפנינו את אשת הנתבע לשם מתן עדות, ועל-סמך הדברים האלה אין לנו אלא לקבוע כי היתה זאת התפטרות שיש לראותה כפיטורים, שכן הוגשה: 1) תוך 9 חודשים מיום הלידה; 2) על-מנת לטפל בילד כנדרש בסעיף 7 לחוק. התקדים שאוזכר על-ידי בא-כוח הנתבע בסיכומיו בעל-פה אין עניינו לכאן. כמו-כן אין אנו סבורים כי זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים פגומה בשל כך שלא הגישה את התפטרותה בכתב, כפי שטען בא-כוח הנתבע. לא הופנינו לשום הוראה חוקית או התניה מוסכמת. לפיה היה לשלול מעובדת מסוגה של התובעת את פיצוייה אם התפטרותה מהעבודה לא נעשתה בכתב. 6. אשר לסיכום הפיצויים הנדרשים בתובענה נתקלנו בטעות חשבונית, שכן בעד התקופה 31.12.63-1.3.1962 מגיעים לתובעת, לפי הנתונים שאינם שנויים במחלוקת, פיצויי פיטורים בסך -.264 ל"י ולא -.300 ל"י; ובסך-הכל יש לחייב את הנתבע בתשלום כולל של -.1,164 ל"י, ולא -.1,200 ל"י. מן הדין היה לתקן את הטעות הזאת. 7. אשר-על-כן מקבלים אנו את התביעה, ומחייבים את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של -.1,164 ל"י בצירוף ריבית בשיעור של 11% מהיום ועד לתשלום בפועל והוצאות המשפט בסך כולל של -.20 ל"י (התובעת לא היתה מיוצגת על-ידי עורך-דין). כמו-כן חייב הנתבע לשלם את האגרה הדחויה בסך -.82 ל"י. התפטרות