1. עניינו של תיק זה הוא התפטרותה של התובעת לאחר הלידה, ובשאלה האם הסיבה להתפטרותה היה הרצון לטפל בתינוקת שנולדה, או מטעמים אחרים שאינם קשורים לכך. בהתאם לכך - זכאותה לפיצויי פיטורין וכן לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין. 2. הרקע לתביעה: א. התובעת עבדה בתקופה הרלבנטית לתביעה, כמתמחה בראיית חשבון. התובעת מתגוררת ברח' קרן קיימת שבשכונת רחביה בירושלים, ומקום העבודה - בגבעת שאול. ב. התובעת עבדה אצל הנתבעת במשרה מלאה, מ-12/7/07, וביום 9/12/08 ילדה את בתה. ג. התובעת חזרה לעבוד לאחר חופשת הלידה, ולאחר כמעט חודש - הודיעה על הפסקת עבודתה. בפועל עבדה אצל הנתבעת עד ליום 27/5/09. 3. בפני בית הדין העידה התובע בעצמה. מטעם הנתבעת- השותפים יואב אבולעפיה ואלי אביטל וכן האחראית על המשכורות - גב' חיה וויספיש. יצויין כי נציגי הציבור שהוזמנו לדיון לא הופיעו ועל כן הדיון התקיים בהעדרם. 4. עדות התובעת: על פי עדות התובעת, לאחר שהסתיימה חופשת הלידה שלה, חזרה לעבוד, אלא שכיוון שלא היה לה סידור לתינוקת, נאלצה לנסוע יחד איתה באוטובוס מביתה שברחוב קרן קיימת בירושלים, לגבעת שאול. לדבריה, הסידור היחידי שהיה לה ליד ביתה, היה עד השעה 14:00, כששעות העבודה שלה רבות יותר. ולפיכך נאלצה לקחת את בתה התינוקת באוטובוס מדי יום, למטפלת בגבעת שאול, כאשר בשל בעיות התחבורה בירושלים והרכבת הקלה - קרה גם שהנסיעה לכיוון אחד באוטובוס ארכה אף שעה. באותם ימים השאירה את התינוקת אצל מטפלת בגבעת שאול, עד לסיום יום העבודה שלה, ואז חזרה עימה באוטובוס חזרה לביתה. התובעת העידה כי בשל הקשיים שהיו לה בגלל הנסיעות, החליטה לעזוב את מקום העבודה, ולפיכך נתנה הודעה מוקדמת על רצונה להתפטר, ואף הודיעה כי היא נאלצת להתפטר בשל הקושי בתחבורה ואי יכולתה להמשיך לנסוע עם בתה. התובעת לא זכרה למי משני המנהלים הסבירה את הסיבה, אם כי לדבריה אמרה לאחד מהם על כך, וכי בוודאות אמרה זאת גם לחיה וויספיש, האחראית על המשכורות. לדבריה, ולאור הקשיים שהיו לה, חיפשה עבודה ליד ביתה - ואכן מצאה עבודה קרובה, כך שהילדה נשלחה למטפלת ליד מקום מגוריה ללא צורך בנסיעות. התובעת העידה עוד כי במקום העבודה החדש שליד ביתה עובדת רק 7.5 שעות ביום. התובעת השיבה בחקירתה כי בתקופה זו לא שיתפה את מנהליה בקשיים שלה, ואף לא ציפתה לכל הליכה לקראתה, במיוחד לאור העובדה שבזמן ההיריון נדרשה לעבוד עד השעה 21:00 בערב, ולא התחשבו בה למרות מצבה ולמרות הקשיים שהיו לה. 5. עדויות מטעם הנתבעת: מנהלי הנתבעת העידו כי התובעת - אף שמסרה הודעה מוקדמת להתפטרותה - לא הסבירה למה היא עוזבת, אלא רק הודיעה על עזיבתה, כאשר נטען כלפיה כי עזבה מסיבות שונות שלה (בעיקר של מציאת עבודה משתלמת יותר) וללא קשר לטיפול בילדתה. מר אלי אביטל העיד כי התובעת לא אמרה לו למה היא עוזבת וכי לו הייתה משתפת אותו בקשייה, היה מסכים לקצר לה את שעות העבודה ל-7.5 שעות ביום (מעבר לארבעת החודשים הראשונים שהגיעו לה על פי חוק), ולו הייתה לה בעיה עם התינוקת, הוא אף היה מוכן שתיקח מונית הביתה (תוך שהם היו דנים מי צריך להשתתף בהוצאות המונית), או אף להתיר לה מדי פעם לעבוד מהבית כדי להשלים חומר. גם יואב אבולעפיה (אשר היה נוכח בזמן עדותו של מר אביטל) העיד כי התובעת מסרה לו מראש על עזיבתה אך לא הסבירה למה היא עושה את זה, ואף לא דרשה פיצויים. בחקירתו הנגדית השיב כי אין אף עובדת שהמשרד משלם לה מוניות מהבית, וכי אופציה זו שמורה רק למקרי חירום. מטעם הנתבעת העידה גם הגב' חיה וויספיש. גב' וויספיש העידה כי היא זו שהכינה משכורות אך לא הייתה ממונה על התובעת. לדבריה אינה זוכרת אם התובעת אמרה לה מה הסיבה שהיא עוזבת, כיוון שבכל מקרה, על פי הידוע לה, עובדת שעוזבת מיוזמתה ממילא לא זכאית לפיצויי פיטורין. כשנשאלה אם התובעת אמרה לה את הסיבה להתפטרותה השיבה: "יכול להיות, אני ממש לא זוכרת, זה לא ממש עניין אותי. זה לא מתפקידי להיכנס לעניין למה היא עוזבת. אלא מה, כשהיא באה וביקשה פיצויים אז אני לא הבנתי איך היא מבקשת פיצויים אחרי שהיא עוזבת, זה התמיה אותי. לא חשבתי שיש מקום לתת לה פיצויים". 6. הפסיקה: בפסיקה נדונה השאלה מה דינה של עובדת שהתפטרה על מנת לטפל בתינוק שנולד לה, אך זמן קצר לאחר מכן החלה לעבוד במקרה אחר. עניין זה נדון בין השאר בדב"ע נה/51-3 דינה חבה - סופר דרינק בע"מ, פד"ע כח 471 (להלן: פסק דין חבה). בפסק דין זה נאמר במפורש כי אין הדבר הכרחי שההתפטרות מיועדת לאפשר להורה לבלות את מלוא זמנו בטיפול בילד, וכי די בכך שההתפטרות מאפשרת להורה שהות ממושכת יותר עם הילד. וכך אמר בית הדין הארצי בפס"ד זה: "עיון בסעיף 7 לחוק מביא למסקנה כי שני תנאים מצטברים צריך שיתמלאו על מנת שתקום זכאותו לפיצויי פיטורים מכוחו. האחד - לידה והשני, מטרת ההתפטרות - הטיפול בילד. אין ליתן לדיבור "על מנת לטפל בילד" פירוש, על פיו כל זמנו של ההורה יוקדש לטיפול בילד, וכל עוד הוא בגדר "ילד". הפירוש הנכון, לדעתנו, הוא, כי ההתפטרות נועדה לאפשר להורה שהות ארוכה יותר, משמעותית עם הילד, תוך טיפול בו". בדב"ע מח/2950-3 נורית לבנה - אי.אס בע"מ, פד"ע כ(3), גילה בית הדין הארצי את דעתו כי היה מוכן לקבל את טענתה שהתפטרה לשם טיפול בילד, לו הייתה עוברת למקום עבודה קרוב יותר לביתה, או אם הייתה עובדת בהיקף שעות מצומצם יותר במקום עבודתה החדש. בפסק דין נוסף דב"ע 63/98 בובליל - א.א.צ שירותים משפטיים בע"מ אמר בית הדין הארצי כי: "משעובדת מתפטרת תוך מספר חודשים מיום שילדה ותוך מספר שבועות מחזרתה לעבודה, קיימת בדרך-כלל חזקה, כי סיבת ההתפטרות נוגעת לרצונה לטפל בילדתה. במקרה שלפנינו ניסתה המערערת לחזור לעבודה ומשהגיעה למסקנה, כי היא אינה יכולה לעבוד ולטפל בילדתה בו-זמנית, העדיפה לטפל בילדה ולא להמשיך בעבודתה... המערערת מניקה את ילדתה והבינה מהתנהגותו של מנהל המשיבה, כי תנאי עבודתה לא יאפשרו לה לטפל בילדתה כפי שהיא רוצה. "תנאי העבודה", היינו - הקירבה בין מקום מגוריה לבין מקום עבודתה וכן היעדר התחשבות של המנהל ברצונה לטפל בילדתה. 7. דיון: · לאחר ששמעתי את העדויות, עדיפה עלי לחלוטין עדותה של התובעת על עדויות מטעם הנתבעת. שוכנעתי כי נאלצה להפסיק לעבוד בשל הקשיים שבנסיעה מביתה לעבודה עם התינוקת בעגלה, וכי במקום העבודה החדש, אשר היה קרוב לביתה, גם נדרשה לעבוד פחות שעות. לאור זאת שוכנעתי שהתפטרותה אפשרה לה שהות ממושכת יותר עם התינוקת. כמו כן מקובל עלי כי התובעת הודיעה לנתבעת על הסיבה להתפטרותה (כשאין חולק כי נתנה הודעה מוקדמת להתפטרותה). יהיה זה אף בלתי סביר שכאשר חזרה לאחר חופשת לידה והודיעה תוך מספר שבועות שלאחר מכן, שמבקשת לעזוב - שאיש לא התעניין ולא שאל אותה למה היא עוזבת. כמו כן ברור שניסתה לעבוד אצל הנתבעת לאחר תום חופשת הלידה, כשהיא לוקחת עימה את התינוקת, אך לא הצליחה לעמוד בכך. יתרה מכך, אם רצתה לעזוב מסיבות אחרות, כפי שטענה הנתבעת, יכולה הייתה מלכתחילה להודיע שאינה חוזרת כלל לעבודה לאחר הלידה, ולא הייתה מנסה לחזור, תוך כדי נשיאתה של התינוקת עימה לאזור העבודה. דווקא התנהלותה עד להתפטרות מלמדת על רצון אמיתי לעבוד תוך כדי נשיאתה של התינוקת למטפלת הסמוכה לעבודה, ואי יכולתה לעמוד בקשיים שנבעו מכך. · יצויין כי עדותה של הגב' וויספיש אינה מובנת. לדבריה, אינה זוכרת אם התובעת אמרה לה מה הסיבה להתפטרות, אך אפילו אם אמרה - לא הייתה לכך כל משמעות מבחינתה (וזו הסיבה שאינה זוכרת) כיוון שממילא לא הייתה זכאית לפיצויי פיטורין. אלא, שהגב' וויספיש לא אמורה הייתה לדעת (ואכן גם לא ידעה), מהן הנסיבות שמצדיקות פיצויי פיטורין, ואין בכך ש"החליטה" שאינה זכאית לפיצויי פיטורין, ולא כלום, עם זכויותיה של התובעת. כפי שנאמר לעיל, לא סביר שכאשר התובעת הודיעה על התפטרותה, מס' שבועות לאחר שחזרה מחופשת לידה, שלא התעניינה, אפילו כעניין שבנימוס, מדוע עוזבת. הטענה כי אינה זוכרת אם אמרה לה מה הסיבה, אינה יכולה להתקבל. סביר יותר שהתובעת אכן אמרה לה מה הסיבה, אך הדבר לא ממש עניין אותה, כיוון שממילא החליטה כי אינה זכאית לפיצויי פיטורין. · כאמור, מהפסיקה דלעיל עולה, שדי בשינוי משמעותי של שעות העבודה בין מקום עבודה אחד למשנהו, על מנת לזכות עובדת יולדת מתפטרת בפיצויי פיטורים, אם תתפטר ממקום עבודה בו היא מועסקת ותתחיל לעבוד במקום עבודה אחר בו שעות עבודתה פחותות. בעניין שבפנינו, אכן שעות העבודה הופחתו בשעה ליום (ולא רק לגבי ארבעת החודשים הראשונים שלאחר הלידה). לכך נוספה העובדה שבשל המעבר לעבודה אחרת, לא הייתה התובעת צריכה להמשיך ולקחת את התינוקת באוטובוסים למטפלת, אלא יכולה הייתה לשים אותה ליד ביתה, דבר שחסך לה זמן רב. בשני אלה היה כדי לתת לתובעת אפשרות של ממש לשהות יותר עם התינוקת, דבר המצדיק התפטרות בדין מפוטרת. מקובלת עלי עדותה של התובעת כי אכן עשתה מאמץ לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה, אך בפועל הדבר היה קשה מבחינה טכנית ועל כן נאלצה להפסיק את עבודתה בנתבעת, ולעבוד במקום עבודה אחר, קרוב לביתה. בנוסף, וכאמור, מקובלת עלי עדותה של התובעת כי כאשר נתנה הודעה מוקדמת - גם הסבירה את הסיבה לעזיבתה, גם אם באותו מועד לא ביקשה עדיין פיצויי פיטורין. לאור כל האמור - זכאית התובעת לפיצויי פיטורין מלאים. · פיצויי הלנה - האם ניתן לומר שהייתה בין הצדדים מחלוקת של ממש לעניין זכאות הנתבעת להפחתת פיצויי הלנה? לעניין זה ברור אמנם שהייתה מחלוקת בין הצדדים, כאשר הנתבעת סברה שבנסיבות אלו אין די כדי לשלם לה פיצויי פיטורין (מה גם שהתפטרה מיוזמתה), אלא שאין די בכך שהנתבעת סברה שלא מגיע לה פיצויי פיטורין כדי לשלול לחלוטין את זכאותה לפיצויי הלנה. זאת במיוחד משמדובר בעובדת שהחליטה להפסיק לעבוד אך תקופה קצרה לאחר חזרתה מחופשת הלידה, וכי הנתבעת רשאית הייתה להתייעץ עם עו"ד בעניין. סביר גם להניח שלו הייתה עושה כן, היה מובהר לה כי בתנאים שנוצרו זכאית התובעת להתפטר בדין מפוטר. גם הטענה כי לו הייתה מספרת על קשייה - היו הולכים לקראתה - אינה משכנעת, ובמיוחד כאשר המוניות שהייתה לוקחת (כפי שנטען), לא היו ממומנות בהכרח על ידי הנתבעת, אלא רק במקרה חירום. גם הטענה (בדיעבד) שהיו מאפשרים לה לעבוד פחות שעות ובאותה משכורת - אינה סבירה. התובעת הבהירה היטב את הקשיים שעמדו בפניה כאשר ניסתה לחזור לעבודה לאחר הלידה, וספק רב אם הפתרונות שהוצעו (ככל שהיו מיושמים) - היו פותרים את בעייתה, כפי שתארה בבית הדין. בנסיבות שנוצרו, ובהתחשב גם בעובדה שההודעה המוקדמת שנתנה התובעת הייתה אך בע"פ יש אמנם מקום להפחית את פיצויי ההלנה, אם כי לא לבטלם. כמו כן, ובהתחשב בעובדה שהתובעת דרשה את פיצויי הפיטורין בשלב מאוחר יותר - ואף אם למען הסר כל ספק - יחל מועד ההלנה מיום הגשת כתב התביעה (מועד שממנו לא היה לנתבעת ספק בדבר דרישת התובעת לקבל פיצויי פיטורין), דהיינו - מיום 8/3/10 ואילך. לאור זאת יופחתו פיצויי ההלנה לכדי 15% מהמכסימום הקבוע בחוק, כאשר מועד תחילת ההלנה יהיה מיום 8/3/10, ועד ליום התשלום בפועל. · ועניין נוסף: בכתב התביעה נרשם באופן סתמי כי התובעת תובעת "לאור התנהגות הנתבע, משיכת ההליך עד כה, וסירובו לפיצוי, בניגוד מוחלט להוראות החוק" - גם שעות נוספות, פיצוי עבור עוגמת נפש ותשלום עבור הפרשות לקופת גמל - בסך כולל של 8,000 ₪. רכיבים סתמיים אלו לא כומתו, לא פורטו כנדרש ולא הוכחו- ועל כן דינם להידחות. בכל מקרה ולאור פסיקת בית הדין הארצי - אין בית הדין פוסק פיצוי בגין עוגמת נפש אלא במקרים חריגים, ואין זה המצב במקרה שבפנינו. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורין בשיעור של 9,625 ₪. לסכום זה יתווספו 15% מפיצויי ההלנה המכסימאליים הקבועים בחוק, מיום 8/3/10 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כשכ"ט עו"ד (סכום שלקח בחשבון גם את רכיבי התביעה שנדחו). ערעור על פסק הדין הוא ברשות בלבד, ובקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין לידי הצד המבקש לערער. לידההתפטרות לאחר לידהחופשת לידההתפטרות