לפניי תביעתה של X X (להלן - התובעת) כנגד זיפ הופ רשת חנויות בע"מ (להלן - הנתבעת) לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת והפרשי שכר עבודה בגין עבודתה אצלה מטעם התביעה העידה התובעת בלבד. מטעם הנתבעת העיד גיא ימין - מנהל אזור מרכז דרום בנתבעת. אין מחלוקת לגבי העובדות כלהלן - א. התובעת שימשה כמוכרת בסניף אשדוד של הנתבעת מיום 12.5.08 ועד ליום 26.8.11 (סה"כ 39.5 חודשים); ב. ביום 7.8.11 נערך לתובעת שימוע, ביוזמתה של הנתבעת; ג. אם ייקבע שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים, השכר הקובע לצורך חישובם הינו 3,250 ₪. 4. טענות התובעת בתמצית - א. התובעת עבדה אצל הנתבעת כשלוש וחצי שנים ונחשבה לעובדת מצטיינת. ב. במהלך החודש האחרון לעבודתה, התחלפו מנהלי הסניף באשדוד ונכנסה לתפקיד מנהלת חדשה, רותם רז ניני (להלן רז ניני). במסגרת השינויים שהנהיגה רז ניני, עם כניסתה לתפקיד, פוטרו חלק מעובדי הסניף. ג. ביום 7.8.11 בשעה 10:30 נקראה התובעת, במפתיע, למשרדה של מנהלת הסניף וזו האחרונה הודיעה לה שהיא עורכת לה שימוע בו במקום. ד. לידיעתה של התובעת הגיע מייל ששלחה רז ניני, באותו יום, למנהל האיזור בנתבעת ובו ציינה שהיא רוצה לפטר את התובעת (נספח ב' לכתב התביעה). ה. לאחר שרז ניני ערכה לתובעת שימוע, היא החתימה אותה על פרוטוקול, אולם לא מסרה לה העתק ממנו. ו. ביום 9.8.11 התקשרה רז ניני לתובעת והודיעה לה כי תקבל בימים הקרובים מכתב פיטורים ובינתיים, בתקופת ההודעה המוקדמת, עליה להמשיך לעבוד על פי המשמרות שתקבל. ז. בתקופת ההודעה המוקדמת נדרשה התובעת לא להגיע לעבודה יום בשבוע, משמרותיה קוצצו באופן ניכר ומשמרות שבת בוטלו. ח. ביום 26.8.11 קיבלה התובעת הודעת SMS מרז ניני ובה נכתב "באישור רותם מנכ"ל זיפ לא להגיע לחנות". ט. הנתבעת הוציאה לתובעת מכתב "סיום עבודה" אשר התקבל אצל התובעת ביום 18.9.11 בו נכתב כי תפקיד התובעת בנתבעת יסתיים ביום 8.9.11, וזאת למרות שבפועל נדרשה התובעת לסיים את עבודתה כבר ביום 26.8.11. י. הנתבעת ערכה לתובעת שימוע פסול, פיטרה אותה ולא מסרה לה הודעה מוקדמת לפיטורים כמתחייב על פי הדין. גם במהלך חודש ההודעה המוקדמת נרמסו זכויותיה כעובדת, חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתה ומספר המשמרות שלה קוצץ באופן משמעותי. יא. לאור האמור לעיל, זכאית התובעת לתשלום מלוא פיצויי הפיטורים, חלף הודעה מוקדמת והפרשי שכר עבודה. 5. טענות הנתבעת בתמצית - א. בחודשים האחרונים לפני התפטרותה, החלה התובעת לזלזל בעבודתה ולא להישמע להוראות הממונים עליה. ב. בעקבות תלונות הממונים וכן בשל תלונה שהתקבלה מלקוחת החנות, הוחלט לערוך לתובעת שימוע. ג. במהלך השימוע הבהירה התובעת כי "מיצתה" את עצמה בתפקיד וכי היא מבקשת להתפטר מרצונה ומיוזמתה. ד. בעקבות התפטרותה, הנתבעת שיגרה לתובעת, באמצעות הדואר, מכתב והתובעת לא העלתה כל טענה בקשר לכך. רק בחלוף מספר חודשים 'נזכרה' לפתע התובעת כי לא התפטרה אלא פוטרה מעבודתה. דיון והכרעה - 6. בכתב התביעה תבעה התובעת הפרשי שכר עבודה בסך כולל של 825 ₪, בגין הפסד השתכרות בשל צמצום שעות עבודתה במהלך ימי ההודעה המוקדמת, אולם במסגרת העדויות וכן בסיכומיה זנחה טענה זו, ועל כן לא מצאתי מקום להידרש לה. לאור האמור לעיל, הפלוגתא היחידה בה יש להכריע הינה האם עבודתה של התובעת הסתיימה בנסיבות של פיטורים או התפטרות וכפועל יוצא האם זכאית היא לפיצויי פיטורין ולחלף הודעה מוקדמת. האם התובעת פוטרה או התפטרה מעבודתה? 7. אקדים אחרית לראשית ואומר כי ממכלול הנסיבות שהובאו בפניי, הגעתי למסקנה כי התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת. 8. היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא ש"הצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/3-1 מפעלי ים המלח בע"מ ואח'- דוד שיינין, פד"ע כב' 271). הדיבור המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי. בית הדין חייב להכריע מי הביא את היחסים שבין הצדדים לידי סיום, דהיינו אם מדובר בפיטורים או התפטרות. כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/3-18 נוח בנצילוביץ - אתא חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב', 41). בעת ההכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים היתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים - או ההיפך. 9. מן העדויות שהובאו בפני בית הדין עולה כי התובעת גמרה אומר בליבה לעזוב את עבודה ועל כן ניסתה להניע את הנתבעת לפטרה, ככל הנראה על מנת לזכות בפיצויי פיטורים. 10. כפי שהעיד גיא ימין, מנהל אזור בנתבעת - במהלך השנה האחרונה לעבודתה של התובעת "היו תלונות מלקוחות כמו שהראינו שלקוחה אחת הגדילה וכתבה את נספח ב'. כמו שרותם - המנהלת - אמרה לי התובעת לא עובדת ואפילו עושה נזק בחנות". 11. התובעת עצמה העידה כי מיצתה את עצמה כעובדת הנתבעת וכי לא קיבלה בברכה את השינויים שחלו בהנהלת הסניף. במסגרת השימוע שנערך לה אמרה "ברצוני להוסיף שאני קיבלתי מאוד קשה את השינוי שחל בחברה לאחר פיטוריו של אלכס המנהל לשעבר של סניפנו. אני מרגישה שכבר מיציתי את עצמי בסניפנו בתור מוכרת". במסגרת חקירתה הנגגדית אישרה את האמור בפרוטוקול השימוע והוסיפה "השינוי שהמנהל שעבדתי איתו 3 וחצי שנים עזב ובאה מנהלת חדשה עם חוקים משלה". 12. גם פרוטוקול השימוע ממחיש כי התובעת ניסתה להביא את הנתבעת לפטרה. הפרוטוקול, נספח ג' לכתב ההגנה, נכתב בכתב ידה של רז ניני ומעלה כי הסיבות לקיום השימוע כפי שנמנו על ידי הנתבעת הינן כדלקמן: "1. העובדת קיבלה תלונה מלקוחה על כך שדיברה בטלפון (או שיחקה) וגם שפנתה אליה לא נאותה לעזור לה לחפש פריט. 2. העובדת לא תמיד ניגשת ללקוחות גם כשהשאר עסוקות. 3. העובדת לא פתחה שולחנות בשבת להצגת העודפים. 4. נראה כי התובעת לא מרוצה מהשינוי שחל בהנהלת החנות ולכן לא משתפת פעולה ולא מנסה לשפר את המצב. 5. העובדת לא הגיעה לישיבת צוות שנקבעה מראש ואף לא התקשרה להודיע על כך. 6. מה לגבי איחורים? 7. המשך טיפול - מפה לאן?". בתגובה לטענות שהועלו כנגדה השיבה התובעת, במהלך השימוע - "1. המקרה לא זכור לה. יכול להיות שהתנהגה כך אך אינה זוכרת 2. בזמן האחרון ירד לי החשק. התעייפתי. 3. כי לא צריך. לא פותחים שולחנות בשבת. 4. העובדת לא מתכוונת להתאמץ יותר ממה שעבדה עד עכשיו. אינה מרוצה מהמצב בחנות עוד לפני שהיתה החלפת המנהלים, מרגישה שמיצתה את המקצוע. 5. העובדת לא הגיעה לישיבה בכוונה כדי לגרום לי להבין שאינה מוכנה להשקיע. 6. אין כוונה להשתפר. 7. נסטיה לא מתכוונת להתאמץ מעבר ולעזור לשינוי שחל בחנות, אינה מעוניינת לעבור לחנות אחרת בכל תפקיד שהוא". בסיום השימוע אמרה התובעת - "ברצוני להוסיף שאני קיבלתי מאוד קשה את השינוי שחל בחברה לאחר פיטוריו של אלכס המנהל לשעבר של סניפינו. אני מרגישה שכבר מיציתי את עצמי בסניפינו בתור מוכרת" והוסיפה חתימתה על דבריה אלה. 13. מן הפרוטוקול עולה בבירור כי התובעת היתה נחושה שלא להמשיך את עבודתה בנתבעת, כי היא חשה מיצוי וכי אינה מעוניינת לעשות מאמץ כלשהו על מנת לשנות את המצב. עובד אשר מעוניין להמשיך בעבודתו, בוודאי שאינו נוהג כך בעת שימוע הדן בעתידו במקום העבודה. 14. זאת ועוד, מעדותו של גיא ימין, אשר היתה מהימנה, עולה כי לא החליט לפטרה, אלא ביקש לערוך לתובעת שימוע על מנת לבחון את התנהלותה וכפי שהעיד "אני ביקשתי לעשות לתובעת שימוע ולהגיד לה את הדברים האלה שהיא לא עובדת כמו שצריך ולשמוע את דעתה". כן עולה מן הפרוטוקול כי רז ניני ניסתה להציע לתובעת אלטרנטיבה אחרת - שוחחה איתה על "המשך טיפול - מפה לאן?" ואף העלתה בפניה אלטרנטיבה נוספת, לעבור לעבוד בסניף אחר של הנתבעת - אולם התובעת סירבה. 15. בחקירתה הנגדית, כאשר עומתה התובעת עם הדברים שאמרה בשימוע ועם האפשרות שרצתה לעזוב את עבודתה, טענה כי אמרה שמיצתה את עצמה בתור מוכרת אך למעשה "רציתי להתקדם להיות סגנית מנהלת או מנהלת. הרגשתי שאני עושה את העבודה מעל מוכרת רגילה". אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, התובעת הודתה שלא פנתה לאיש בבקשה להתקדם בתפקידה בנתבעת "לא פניתי לפני זה. לא היה למי לפנות. דיברתי על זה עם המנהל הקודם לפני שהוא עזב" שנית, כפי שגיא ימין ציין, ובצדק, בעדותו "מי שרוצה להתקדם בחברה בטח לא עושה נזק לחברה והלכנו לקראתה כמה שאפשר". לאור האמור לעיל, ניתן להבין את עמדתה של הנתבעת שהתובעת התפטרה מתפקידה וכפי שהעיד גיא "מהשימוע שנערך לה זה מה שהיא אמרה שהיא מיצתה את עצמה. בן אדם שממצה עצמו במקום סימן שהוא לא רוצה להיות במקום. נקודה". 16. למותר לציין כי גם מכתב סיום העבודה שנשלח לתובעת מאשש את טענתה של הנתבעת לפיה התובעת היא זו שהתפטרה מעבודתה. במכתב נכתב - "לאור הודעתך בשימוע אשר נערך לך בתאריך 7.8.11 על התפטרותך בשל מיצוי התפקיד ולאור העובדה כי אישרת את טענות החברה על התנהגות לא הולמת ובניגוד להוראות החברה, הריני להודיעך כי הודעתך להתפטרות התקבלה וכי תפקידך בחברה יסתיים ביום 8.9.11". ולאחר קבלת המכתב, כפי שהעידה התובעת - "לא פניתי לאף אחד בחברה" לכל האמור אף הוסיף שבחקירתה הנגדית, לשאלה "בשימוע מישהו אמר שפוטרת?" השיבה התובעת - "לא". 17. לעניין הודעת המייל שהציגה התובעת (נספח ב' לכתב התביעה) - מדובר בתכתובת פנימית שהתובעת השיגה על ידי כניסה לתכתובת פנימית ואישית שבין מנהלת הסניף למנהל האיזור, צילמה אותה בטלפון הסלולרי שלה ומבקשת להביא כראיה. לאור הלכת בית הדין - אין לקבל תכתובת זאת כראיה. 18. לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת עובדתית כי התובעת היא זו אשר התפטרה מעבודתה ועל כן אין היא זכאית לפיצויי פיטורים. חלף הודעה מוקדמת - 19. לטענת התובעת, הנתבעת לא אפשרה לה לעבוד את מלוא תקופת ההודעה המוקדמת, וביום 9.8.11, יומיים לאחר השימוע, הודיעה לה רז ניני כי היא מפוטרת ועל כן, תום תקופת ההודעה המוקדמת חל ביום 8.9.11. בפועל, עבדה התובעת עד ליום 26.8.11, עת נתבקשה על ידי רז ניני, באמצעות מסרון, שלא להגיע לעבודה יותר. לפיכך, תובעת התובעת את השלמת ימי ההודעה המוקדמת מיום 26.8.11 עד ליום 8.9.11. 20. מנגד טוענת הנתבעת כי בימי ההודעה המוקדמת הוסיפה התובעת חטא על פשע ופגעה פגיעה של ממש בעבודה, עד כי הגיעו מים עד נפש ומנהלת החנות מצאה לנכון להפסיק את העבודה ולוותר על תקופת ההודעה המוקדמת המגיעה לה מאת התובעת. לטענת הנתבעת, משהתובעת היא זו אשר התפטרה מעבודתה, חובת מתן ההודעה המוקדמת חלה על התובעת בהתאם להוראות סעיף 2(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001 (להלן - חוק הודעה מוקדמת). 21. מהעתק המסרונים שנשלחו לתובעת ואשר צורפו לכתב התביעה (נספחים ג' ו- ד') עולה כי הנתבעת היא זו שהפסיקה את עבודתה של התובעת טרם חלוף מועד ההודעה המוקדמת. במסרון שנשלח לתובעת מיום 25.8.11 נכתב "את לא היחידה שקיבלה יומיים חופשה אז באמת חבל, בואי נגמור את זה יפה". נראה כי המסרון נכתב בתגובה לטרונייתה של התובעת שלא שובצה לעבודה. הנחה זו מתיישבת גם עם עדותה של התובעת לפיה בתקופת ההודעה המוקדמת לא שובצה לעבודה בשבתות ואף פנתה בעניין זה לגיא ימין "פניתי אליו עם דבר אחד כאשר אמרו לי שאני לא אעבוד יותר שבתות, אני בקשתי ממנו שישאיר אותי לעבוד בשבתות. זה היה כמה ימים אחרי שנודע לי שאני מפוטרת ושאני אמורה לעבוד בקרים בלבד". עדות התובעת בעניין זה לא נסתרה. המסרון מיום 26.8.11 בו נכתב "באישור רותם מנכ"ל זיפ, לא להגיע לחנות", מחזק את טענתה של התובעת כי הנתבעת היא זו אשר יזמה את הפסקת העבודה בתקופת ההודעה המוקדמת. לאור כל האמור - שוכנעתי הן מעדותה של התובעת והן המסרונים שהציגה כי התובעת היתה נכונה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת וכי הנתבעת היא זו שבחרה להפסיק את עבודתה של התובעת ביום 26.8.11, טרם חלוף מועד ההודעה המוקדמת שחל ביום 8.9.11. 22. אין לקבל את טענת הנתבעת כי התובעת גרמה לה לנזקים בתקופת ההודעה המוקדמת, שכן הנתבעת לא הציגה כל ראיה פוזיטיבית ממנה ניתן ללמוד שאכן נגרמו לה נזקים. אף את טענת הנתבעת כי חובת מתן ההודעה המוקדמת, חלה על התובעת אשר התפטרה מעבודה, אין לקבל. סעיף 6 (ב) לחוק הודעה מוקדמת קובע - "(ב) מעביד רשאי להודיע לעובד שנתן הודעה מוקדמת להתפטרות, כי הוא מוותר על נוכחותו של העובד ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה האמורה, כולה או מקצתה, ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו". משהוכח כי הנתבעת היא זו אשר ויתרה על עבודתה של התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת, אפילו שזו האחרונה התפטרה מהעבודה, על הנתבעת לשלם לתובעת את הפרש ימי ההודעה המוקדמת שלא עבדה בהם. 23. התובעת תבעה סך כולל של 4,224 ₪ בגין 30 ימי הודעה מוקדמת. משאין מחלוקת שרז ניני הודיעה לתובעת על הפסקת העבודה ביום 9.8.11, הרי שתקופת ההודעה המוקדמת הינה עד ליום 8.9.11. התובעת עבדה בפועל עד ליום 26.8.11, אז קיבלה הודעה שלא להגיע לעבודה. משכך - על הנתבעת להשלים לתובעת 13 ימי עבודה בסך כולל של 1,830.40 ₪. (22 ₪ לשעה X 13 ימי הודעה מוקדמת X 8 שעות עבודה ביום X 80% משרה = 1,830.40 ₪.) סוף דבר - 24. א. הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, תמורת יתרת הודעה מוקדמת בסך 1,830.40 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.8.11 ועד לתשלום המלא בפועל. ב. התביעה לפיצויי פיטורים נדחית. 25. לאור תוצאת פסק הדין ומאחר וחלקה הארי של התביעה נדחה - כל צד ישא בהוצאותיו. 26. הצדדים זכאים להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה, או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה. התפטרות