1. בפני תביעה של התובע, על סך 39,722 ₪ כנגד הנתבע וכנגד חברת אי. די אי. חברה לביטוח (להלן: הנתבעת). 2. התביעה הוגשה בגין נזקים אשר, לטענת התובע, נגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים אשר, לטענת התובע, ארעה ביום 24.3.11 בין רכבו לבין הרכב בו נהג הנתבע ואשר בוטח על ידי הנתבעת. לכתב התביעה צורפו תצהירו של בנו של התובע שנהג ברכב, מר עמית רומנו ושל מר אופיר ברטל שישב לצידו ברכב. 3. הנתבעים התגוננו מפני התביעה. הנתבע 1 טען כי לא התכוון לבצע פנית פרסה אלא פנייה שמאלה. לדבריו, מדובר בכביש דו סיטרי ובו מסלול נסיעה אחד לכל כיוון. לטענתו הפעיל את נורות האיתות. לטענתו, דעתו של הנהג ברכב התובע היתה מוסחת. לטענתו, לא היתה סיבה לעקוף אותו. 4. בדיון שהתקיים ביום 13.6.13 העידו בנו של התובע, מר עמית רומנו והעד מטעמו מר אופיר בן טל וכן העיד הנתבע. ניתן צו לסיכומים בכתב. התובע הגיש את סיכומיו. הנתבע 1 הגיש סיכומים בעצמו. לא הוגשו סיכומים מטעם הנתבעת. התובע ביקש לאפשר לו להגיש סיכומי תשובה. בהחלטת בית המשפט ניתנה לו רשות להגיש סיכומי תשובה עד ליום 3.11.13 אך לא הוגשו סיכומי תשובה. 5. הנהג ברכב התובע, העיד כי התאונה ארעה כאשר הוא נסע ברכבו והבחין ברכב העומד כעשרים מטר לפני צומת בהוד השרון עקף את הרכב. לדבריו, הנתבע החל בנסיעה ופגע ברכבו בגלגל הימני הקדמי. לגבי נסיבות העקיפה העיד התובע כך (ר' עמ' 5 לפרוט' הדיון): "הרכב חונה במקביל, הוא לא זז, לא מאותת ופשוט עומד שם. האטתי את הנסיעה שלי, הסתכלתי וראיתי שהכל פנוי, אין מכוניות שבאות מהכיון הנגדי, אותתי, יצאתי לעקיפה, שהייתי ליד הרכב הנתבע הוא פנה בצורה מאוד חדה לכיוון הרכב שלי. זה היה עוד לפני הצומת, אני מניח שהוא ניסה לבצע פניית פרסה שאבא שלי שמע אותו אומר לאחר מכן". בהמשך העיד, כי הבחין ברכב של הנתבע ממרחק, כאשר לדבריו הבחין באורות הברקס והנתבע נעמד בצמוד לרכב החונה מימינו. הנהג ברכב התובע העיד לגבי מהלך העקיפה כך( ר' עמ' 6 לפרו' הדיון): "ש. אמרת לנו שנסעת במהירות 40-50 ק"מ לשעה, האם האטת שהתחלת לבצע את העקיפה, ומאיזה מרחק היית ממנו שהתחלת לבצע את העקיפה. ת. האטתי לפני העקיפה, בזמן העקיפה האצתי כדי לסיים את העקיפה כמה שיותר מהר. ש. לאיזה מהירות הגעת. ת. 40-50 לא יותר מזה. ש. היה חושך. ת. זה היה מעומעם. אבל הצומת מוארת ויש פנסים". מעדותו של הנהג ברכב התובע עולה כי הנוסע שישב לידו צעק לו להיזהר כאשר היה קרוב לנתבע. כך בעדותו (ר' בעמ' 7 לפרוט' הדיון): ש. באיזה מרחק היית מהרכב שלו שהנוסע שישב לידך צעק לך תיזהר? ת. ממש לידו. ברגע שהוא צעק לי תיזהר היית ממש לידו, לא יודע אם זה היה במקביל או לפני אך זה לא היה שהייתי מאחוריו אלא שהתחלתי לבצע את העקיפה וניסיתי לפנות שמאלה עוד לפני זה תוך כדי שהוא צועק." 6. העד מטעם התובע, מר אופיר בר טל, שישב לצד הנהג, העיד כי הבחין ברכב הנתבע נעצר. 7. הנתבע העיד, כי נסע ברחוב ששת הימים בהוד השרון וכי התכוון לבצע פניית פרסה. לדבריו עמד מכיון שהיו הולכי רגל שביקשו לחצות את הצומת הסתכל במראה וראה את רכבו של התובע ובעודו פונה שמאלה פגע בו רכבו של התובע. בהמשך עדותו העיד הנתבע כי התכוון לפנות שמאלה ולא לבצע פרסה כפי שאמר בראשית דבריו. כאשר נשאל מדוע העיד קודם לכן כי ביצע פרסה ולגבי המיקום שלו לפני שפנה השיב כך (ר' עמ' 12 לפרוט' הדיון): ש. אם רצית לעשות פרסה למה לא נסעת עד מעגל התנועה לעשות פרסה. ת. כי רציתי לפנות שמאלה. ש. אבל בעדות שלך אמרת קודם כל שרצית לעשות פרסה. ת. אני רציתי לפנות שמאלה ואתם דיברתם על פרסה וזה נכנס לי לאוזן. ש. האם נכון הוא שעמדת לצד רכב חונה כאשר רצית לדבריך לפנות שמאלה. ת. בשעת הפנייה? ש. בשעה שהמתנת לחציית הולכי רגל. ת. לא. ש. עמדת ליד רכב חונה לפני הפנייה שמאלה כי אמרת שת/3 משקף את המצב. ת. פחות או יותר. ש. אתה יודע מה החוק אומר, באיזה מרחק אסור לחנות מצומת. ת. 20 מטר. ש. אתה מסכים איתי שמרחק החניה מסתיים 20 מטר לפני הצומת? ת. יכול להיות. לא מדדתי. הנתבע העיד כי לאחר התאונה ניסה התובע לשכנעו לכתוב דברים לחברת ביטוח ולא הסכים. 8. התובע מציין בסיכומיו כי עמית רומנו, שנהג ברכב התובע, עקף את הרכב בו נהג הנתבע. הנתבע עמד במקביל למפרץ חניה, סובב את ההגה באופן פתאומי ופגע ברכב התובע. התובע מציין כי הנתבע נצמד לרכב חונה ולא עמד בקו הצומת. עולה מכך כי התכוון לבצע פניית פרסה ולא לפנות שמאלה. עוד מציין התובע בסיכומיו כי הנתבע העיד כי הבחין ברכבו של התובע כשהסתכל במראה והיה כ-100 מטר מאחוריו אך לא ציין כי בדק במראה לאחר מכן והחל בפניית פרסה מבלי לבדוק שהכביש פנוי. עוד ציין כי הנתבע העיד כי הוא מתגורר באיזור התאונה בעוד שלמעשה הוא מתגורר בגבעתיים וכי יש בכך כדי לפגוע באמינותו. 9. הנתבע מציין בסיכומיו כי התכוון לפנות שמאלה, אך גם אם תתקבל טענת התובע כי היה בכוונתו של הנתבע לבצע פניית פרסה, הדבר היה מותר. הנתבע מציין כי המקום בו עצר הינו המקום הנכון לצורך פנייה שמאלה, על מנת לאפשר מעבר של הולכי רגל. עוד הוא מציין כי אותת בטרם הפניה והסתכל במראה וראה את הנתבע במרחק של כ-100 מטר. לענין מקום מגוריו, מציין כי הינו מקבל דואר בגבעתיים ואינו מתכוון לפרט לגבי מקום מגוריו בפועל. הנתבע חזר בסיכומיו על גרסתו לענין נסיבות התאונה וכן לגבי ההתנהלות לאחר התאונה. 10. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בתמונות המקום שהוגשו על ידי שני הצדדים וקראתי את הסיכומים שהוגשו, אני מוצאת כי הנהג ברכב התובע עקף את הנתבע, כאשר הנתבע נעמד לפני צומת, זמן קצר קודם לכן. בנסיבות אלו, היה על הנהג ברכב התובע לוודא כי אכן ניתן לעקוף בבטחה את רכבו של התובע, בטרם עשה כן. אני מוצאת כי הנהג ברכב התובע לא נהג בזהירות הנדרשת בעת שביצע את העקיפה ולפיכך עיקר האחריות לקרות התאונה מוטלת עליו. לנוכח האמור, התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך 750 ₪ שישולמו תוך 30 יום. אין צו להוצאות בקשר לתביעה כנגד הנתבעת 2. זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי (מרכז). תאונת דרכים