1. בפנינו בקשה לצווים זמניים הבאים - א. להורות על הצבתה של המבקשת לאלתר, בתפקידה כסייעת חינוך מיוחד בכיתת חינוך מיוחד בבית הספר נתיבי נועם או בבית ספר אחר בגדרה בתפקידה, בהיקף משרה שלא יפחת מ - 73% משרה, כפי שביצעה עובר למחלתה; ב. להורות כי המבקשת לא תפגע בתנאי עבודתה ו/או בתנאי שכרה וכי המשיבה תמשיך לשלם לה את שכרה במלואו לרבות תנאים סוציאליים עד לשיבוצה בתפקידה; ג. להורות כי המשיבה לא תשבץ לעבודתה של המבקשת את הגב' בתיה גמליאל, מי שהחליפה אותה בשנה"ל תש"ע בבית הספר נתיבי נועם". הרקע העובדתי - 2. המבקשת, בת 36, מועסקת על ידי המשיבה כסייעת חינוך מיוחד החל מיום 1.9.05, בחוזים מיוחדים שהתחדשו מדי שנה (נספחים ד'1 - ד'3 לתגובה לבקשה). 3. ביום 29.6.09, בסוף שנת הלימודים תש"ע, המבקשת חלתה בדלקת גרון ואושפזה בבית חולים. בשל הסתבכות המחלה, נמצאה המבקשת בדום לב, היא עברה תהליך החייאה ממושך ובסופו של דבר הועברה לשיקום בבית לוינשטיין, שם שהתה מספר חודשים, עד ליום 29.10.09. 4. מחודש אוקטובר 2009 ועד לחודש יוני 2010, המבקשת המשיכה בהליך שיקום בביתה. 5. ביום 15.6.10 רופא תעסוקתי אישר את חזרתה של המבקשת לעבודה, כשהוא קובע כי המבקשת "כשירה לחזור למשרתה הקודמת בהיקף מלא החל מה 01.07.10" (נספח ב' לבקשה). 6. ימים בודדים לאחר קבלת האישור, בעלה של המבקשת למשיבה העביר את האישור הרפואי למזכיר המשיבה, מר לוינגר (סעיף 7 לבקשה, עדות המבקשת בעמוד 4, ש' 28-29; עדות מר לוינגר בעמוד 6 לפרוטוקול, שורות 20-21, 25-27). 7. חוזי עבודה עם סייעות לשנת הלימודים העוקבת, היא שנת הלימודים תשע"א, נחתמו ביום 1.7.10 (נספח א' לתגובה לבקשה). 8. למעשה, עד הדיון בבקשה לסעד זמני, אשר התקיים ביום 6.9.10, המבקשת לא קיבלה כל תשובה לבקשתה לחזור לעבודתה. זאת למרות פניות חוזרות ונשנות שלה ושל בעלה בנושא (נספחים ג'1 - ג'2 לבקשה, עדות המבקשת בעמודים 5-6 לפרוטוקול, עדותו של מר לוינגר בעמוד 6 לפרוטוקול, משורה 29 ואילך). 9. מר לוינגר העיד כי "נכון שהתובעת המציאה אישור [רפואי - ד.ו.] אך לא נעשה כל מהלך משמעותי, קרי בדיקה אם יש לנו... ". 10. המבקשת לא פוטרה מעבודתה, אך גם לא שובצה לעבודה בפועל. מטיעוני המשיבה עולה כי היא ממשיכה לראות במבקשת עובדת שלה - "אף אחד לא ציין שהמבקשת מפוטרת. לשאלת בית הדין מה הסטטוס של המבקשת מבחינת המועצה - המשיבה מבקשת שהמבקשת תעבור ועדה רפואית ואם היא תמצא כשרה לעבודה, המועצה תשקול להעסיקה בכל תפקיד אחר, בכפוף לקיומו של תקן" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורה 31 עד עמוד 3 שורה 3). המבקשת צירפה כראיה לכך שאינה מפוטרת, למרות שגם אינה משובצת לעבודה בפועל, הזמנה שקיבלה להרמת כוסית לכבוד השנה החדשה (נספח ה לבקשה). תמצית טיעוני הצדדים 11. המבקשת טענה כי המשיבה כופה עליה להמשיך ולשהות בחל"ת באופן כפוי, מצב בו היא עובדת על תנאי, כאשר בתקופה זו אינה מקבלת שכר ואינה צוברת זכויות. המשיבה לא הצביעה על נימוק אחד המצדיק את המחדל בשיבוץ המבקשת והיא לא פעלה על פי הנחיות שהיא עצמה הציגה בבית הדין. בתשובה לטענות המשיבה, טענה המבקשת כי הדרישה לעמוד בפני ועדה רפואית התעוררה רק בשל הגשת הבקשה ועל כן לא יכולה לשמש נימוק לדחיית הבקשה. אשר לטענה כי כל התקנים מלאים, טענה המבקשת כי האישור הרפואי ניתן עוד לפני יום 1.7.10, לפני חתימת החוזים עם הסייעות ובשלב זה עוד ניתן היה לשבץ לעבודה גם את המבקשת. עוד טענה המבקשת כי היא פעלה בנקיון כפיים, הגישה את האישור במועד, המתינה לתשובה בנוגע לשיבוצה לעבודה, אך המשיבה הניחה את האישור ולא טרחה להודיע למבקשת כי השיבוצים כבר נעשו (כפי שנטען בבית הדין). בנוסף נטען כי הוכחה לכאורה עילת תביעה, מאחר שהוצג אישור רפואי ועל פי עמדת המשיבה, היא אינה מפוטרת מהעבודה ואף מאזן הנוחות שוקל לזכותה, מאחר שלטענתה הוכח לכאורה כי קיימים תקנים פנויים לסייעות במועצה. 12. המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה, משום שלטענתה אין תקנים פנויים לאיוש בתפקיד סייעת ובודאי שאין להיעתר לבקשה לפטר עובדת אחרת, גב' בתיה גמליאל, על מנת לאפשר למבקשת לשוב לעבודה. לטענת המשיבה, המבקשת מצויה בחופשה ללא תשלום בהסכמה. עוד נטען כי בכל מקרה, על פי ההנחיות ישנה חובה להפנות לועדה רפואית עובד שנעדר למעלה מחצי שנה ועל כן לא ניתן לשבץ את המבקשת מבלי שתעמוד בפני ועדה רפואית. ביחס לבקשה לתשלום שכר בגין החודשים יולי - אוגוסט, נטען כי קיים הסדר מיוחד לגבי סייעות, מאחר שבתקופה זו אין מתקיימים לימודים. בכל מקרה אין מקום להורות על תשלום שכר למבקשת, שעה שאינה עובדת. המשיבה הוסיפה וטענה כי המבקשת אינה עומדת בתנאי הסף לבקשה, הינה לא הוכיחה זכות לכאורה, קבלת הבקשה תהפוך את ההליך העיקרי לתיאורטי מאחר שהסעדים הנתבעים בבקשה ובתביעה הינם זהים, היעתרות לבקשה תגרום לפיטורי עובדת אחרת במשיבה ואם המבקשת זכאית לשכר, הרי מדובר בסעד כספי שיכול להשתלם לאחר שתתברר התביעה העיקרית. הכרעה 13. בפתח הדברים נדגיש כי כל קביעותינו הינן קביעות לכאורה בלבד, שכן מדובר בהליך זמני והן מתבססות על המסמכים שהוצגו לנו, על העדויות הקצרות ששמענו ועל טיעוני הצדדים. 14. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, אנו סבורים כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי. להלן נפרט את הנימוקים למסקנה זו. 15. בתחילת הדברים יש לדחות את טענת המשיבה כי אין להיעתר לבקשה מאחר שהסעדים הזמניים זהים לסעדים הקבועים, המפורטים בכתב התביעה. הגם שבשני המקרים מדובר בצווי מניעה, הרי שהסעד הזמני, מעצם היותו, ניתן רק עד להכרעה בתיק העיקרי וזאת על יסוד ראיות לכאורה ורק לאחר שבית הדין השתכנע כי מאזן הנוחות ושיקולים נוספים המפורטים בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, התקיימו, כאשר אחד השיקולים שיש לשקול הוא קיומה של הצדקה למתן סעד טרם בירור התביעה לגופה. בית הדין הארצי נדרש רק לאחרונה לנושא זה וקבע - "הבחינה לעולם אינה פורמאלית, ואינה יכולה להיות תלויה כל כולה בשאלות טכניות דוגמת השאלה האם מדובר בסעד הסופי המבוקש בתביעה..." (ע"ע (ארצי) 30914-04-10 בוסי - רשת הגנים של אגודת ישראל, ניתן 12.9.10, ). 16. עוד נציין בפתח הדברים כי אנו דוחים את טענת המשיבה כי המבקשת מצויה בחופשה ללא תשלום בהסכמה. פניית המבקשת עוד בחודש יוני 2010, בצירוף אישור רופא תעסוקתי המאשר את שובה לתפקידה הקודם, ללא מגבלה, ובנוסף לכך פנייתה לבית הדין, מעידות על כך שאין מדובר בהעדרות בהסכמה. נהפוך הוא, נראה כי המבקשת ביקשה לחזור לעבודה בפועל ממועד מתן האישור הרפואי. 17. אנו סבורים כי המבקשת הוכיחה עילת תביעה לכאורה. התמונה העובדתית הלכאורית שנפרשה בפנינו הינה של עובדת אשר נעדרה כשנה מעבודתה עקב מצב רפואי, הציגה אישור רפואי עוד בחודש יוני 2010 לפיו היא יכולה לשוב לתפקידה החל מיום 1.7.10, אך אישור זה לא טופל ולא ניתנה לעובדת תשובה עד שפנתה לבית הדין, בסוף חודש אוגוסט 2010. למעשה, המבקשת לא שובצה לעבודה בפועל והיא אינה מקבלת שכר. מעבידתה - הרשות המקומית לא שיבצה את המבקשת, לא פיטרה אותה ורק עם הגשת הבקשה לבית הדין העלתה לראשונה תנאי לחזרתה לעבודה - עמידה בפני ועדה רפואית. אנו סבורים כי התנהגות זו אינה מתיישבת עם חובת ההגינות ותום הלב החלה על היחסים ליחסי העבודה וביתר שאת על המעביד הציבורי . בנסיבות אלה, אנו סבורים כי טענות המבקשת, הנסמכות על הוראות הדין ביחס לעובדים שנעדרו מהעבודה עקב מצבם הבריאותי או לעובדים בעלי מוגבלות רפואית (כך, למשל, סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג -1963 וסעיף 8 לחוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998), מעוגנת בראיות לכאורה שהובאו בפנינו. 18. איננו מקבלים את טענת המשיבה בדבר החובה להעמיד את המבקשת בפני ועדה רפואית טרם שיבוצה לעבודה בפועל. המשיבה מסתמכת על קובץ הנחיות בדבר נהלי בדיקות רפואיות לעובדי הרשויות המקומיות (נספח ב' לתגובה לבקשה). לאחר עיון בנהלים אלה, איננו סבורים כי לצורך הסעד הזמני יש בהם להצדיק את דחיית הבקשה. א.ראשית, על פי הסיפא המופיעה בסעיף 2.5 לנהלים שהוצגו, "תשומת לבכם כי הנוהל כולו חל אך ורק על העובדים בפנסיה תקציבית...". המבקשת החלה עבודתה במשיבה בשנת 2005, בחוזים שנחתמו עימה ואשר צורפה לתגובה לבקשה לא נקבע כי היא זכאית לפנסיה תקציבית ואף המשיבה עצמה לא טענה זאת. בנסיבות אלה, ידיעתו השיפוטית של בית הדין היא כי ככלל, עובד רשות מקומית שהתקבל לעבודה בשנת 2005, לא יהא זכאי לפנסיה תקציבית. מכל מקום, לא נטען בפנינו אחרת. ב. מעבר לכך, אנו סבורים כי ההסתמכות על הנוהל נגועה בחוסר תום לב. על פי הנוהל (ס"ק 3 בסעיף 2.5), "במקרה בו העובד חולה ברציפות מעל חודשיים: ראש הרשות המקומית או מי שהוסמך לכך מטעמו, יהיה רשאי לפנות לועדה רפואית אם נעדר עובד לרגל מחלה רצופה מעל חודשיים ועד 6 חודשים ברציפות, ויהיה חייב לפנות לועדה אם נעדר העובד 6 חודשים רצופים." (ההדגשה במקור - ד.ו.). מהנוהל עולה כי המשיבה היא שהיתה חייבת לפנות לועדה הרפואית עוד בינואר 2010, לאחר שחלפו ששה חודשים בהם המבקשת נעדרה מטעמי בריאות. משהמשיבה לא עשתה כן, אין לקבל את טענתה כי אין להשיב את המבקשת לעבודתה וזאת בשל מחדלי המשיבה עצמה. זאת במיוחד לאור דברי מזכיר המועצה בדיון בפנינו, לפיהם רק לאחר הגשת הבקשה לסעדים זמניים, הוחלט במשיבה כי על המבקשת לעמד בפני ועדה שכזו. ר' עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 25-29 - "ש. למה רק אחרי שהוגשה בקשה לסעדים זמניים נזכרתם שבעצם גב' לאה צריכה לעבור ועדה רפואית? ת. הנושא נבדק לעומק. ש. אחרי שקבלתם את הבקשה? ת. הנושא נבדק לעומק בסיוע היועץ המשפטי, תוך כדי שקבלנו את הבקשה." (ור' גם עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 28-29). ג. זאת ועוד, לא מצאנו בנוהל תימוכין לטענת המשיבה כי עמידה בפני ועדה רפואית הינה תנאי לשיבוצה של המבקשת לעבודה בפועל. ד. בנוסף, המשיבה טענה בדיון כי הנהלים חלים עליה משנת 2005 (עדות מר לוינגר, עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 21). למרות זאת, לא הוצגה בפנינו ראיה לכאורה לפיה המבקשת, המועסקת במשיבה מאותה שנה, הועמדה בעבר בפני ועדה רפואית. משום כך, לא שוכנענו כי המשיבה פעלה בעבר על פי נהלים אלה ותמוהה בעינינו עמדה לפיה רק שעה שעובד שחלה מבקש לשוב לעבודה, יש לפעול על פי הנהלים, עליהם המשיבה לא הקפידה בעבר. 19. אנו בדיעה כי חובת תום הלב, החלה על מעביד, במיוחד מעביד ציבורי, מחייבת כי עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה לא ייפגע עקב העדרות זו, גם אם מדובר בהיעדרות ממושכת. המבקשת הציגה אישור רפואי עוד בחודש יוני 2010, זה לא טופל ותשובה לא ניתנה בעניינה של המבקשת. כפי שציינו לעיל, רק עם הפניה לבית הדין, לאחר שכל התקנים כבר אוישו לשנת הלימודים הנוכחית, הודיעה המשיבה כי על המבקשת לעמוד בפני ועדה רפואית כתנאי לשיבוצה בפועל בעבודה. המשיבה עצמה לא עמדה על תנאי זה ולא העמידה את המבקשת בפני ועדה רפואית, למרות שחלפה כשנה מאז העדרותה ועל פי אותם נהלים עליהם היא מסתמכת, חובה עליה להעמיד את העובד הנעדר בפני ועדה רפואית לאחר חצי שנה בלבד. התנהגות זו, שוקלת לחובת המשיבה. (בהקשר זה כבר נפסק כי שלילת עבודה בפועל מעובד, תחשב כהפרת חוזה העבודה, כאשר המעביד מונע בחוסר תום לב מהעובד לממש את זכותו לעבוד לפרנסתו (ע"ע (ארצי) 348/06 האגודה למען שירותי בריאות הציבור - אודסקי, ניתן 5.2.08; ). 20. מכאן יש לפנות לבחינת מאזן הנוחות. המבוקש בשלב זה הינו שיבוצה בפועל של המבקשת בעבודה, גם במחיר פיטורי עובדת אחרת. המשיבה טענה וטענה זו לא נסתרה, כי כל התקנים של הסייעות מלאים ומשמעות קבלת הבקשה במלואה הינה כי עובדת אחרת תפוטר. לא שוכנענו מעדותו של מר לוינגר, את אשר טוענת המבקשת, היינו כי קיימים תקנים פנויים. לא מצאנו בפרוטוקול כי הדברים נאמרו. אשר לטענת המבקשת כי סייעות התקבלו לעבודה לאחר שבית ספר לחינוך מיוחד הועבר לבעלות המשיבה ממועצה מקומית עמק לוד - להבנתנו, הסייעות שהועברו הינן הסייעות שהועסקו בו ואין ללמוד מהעברת הבעלות על קיומם של תקנים פנויים. 21. בנסיבות אלה ולאחר ששקלנו את העוול שנגרם לכאורה למבקשת, לעומת העוול שיכול וייגרם לסייעות אחרות המועסקות במשיבה, שלא היו כלל צד להליך, אנו סבורים כי אין לקבל את החלק הראשון של הבקשה, היינו להורות למשיבה לשבץ את המבקשת לעבודה בפועל. זאת מאחר שבשלב זה, לא הובאו ראיות לכאורה בדבר קיומו של תפקיד פנוי בתקן ומשמעות קבלת חלק זה של הבקשה הינה כי אם המבקשת תשובץ לעבודה בפועל, הדבר יחייב הפסקת העסקתה של עובדת אחרת. מאותה סיבה, אף לא מצאנו להיעתר לסעד הזמני השלישי שהתבקש - להורות כי המשיבה לא תשבץ לעבודתה של המבקשת את הגב' בתיה גמליאל, מה עוד שאותה עובדת כלל לא צורפה לבקשה ולא היתה צד להליך. יחד עם זאת, לאור הדברים שנכתבו לעיל ביחס להתנהלות המשיבה ביחס למבקשת, אנו סבורים כי יש לקבל את הבקשה בחלקה ולהיעתר לחלק ב' של הסעדים המבוקשים, היינו, להורות כי המבקשת לא תפגע בתנאי עבודתה ו/או בתנאי שכרה וכי המשיבה תמשיך לשלם לה את שכרה במלואו לרבות תנאים סוציאליים עד לשיבוצה בפועל בתפקידה כסייעת חינוך מיוחד. למען הסר ספק, מובהר בזה כי תשלום השכר ייעשה בגין התקופה מיום 1.7.10, מועד בו קבע רופא תעסוקתי כי המבקשת כשירה לשוב לעבודה בפועל. תימוכין לתוצאה זו, אלה הגענו, מצאנו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בפרשת אודמסקי (ע"ע (ארצי) 348/06) שהוזכרה לעיל, בה נפסק - "משראתה האגודה כי היא אינה יכולה לספק למשיבים את העבודה, ועדיין בקשה להמשיך ולהעסיקם מסיבותיה שלה, היה עליה להמשיך ולשלם להם שכר גם ללא ביצוע העבודה בפועל." וכן בפרשת בוסי (ע"ע (ארצי) 30914-04-10), שאף היא צוטטה לעיל, בה נפסק - "הסעד הזמני הניתן על ידינו מתייחס בעיקרו להיבט תשלום השכר, שכן שוכנענו כי אין אפשרות מעשית ליתן צו זמני המחייב את הרשת לשבץ את המערערות לעבודה בפועל כגננות... כאשר קיים סיכון כי חיוב בשיבוצן יפגע בפועל בגננות אחרות. הסעד הזמני הניתן על ידינו אינו כולל לפיכך את חיוב הרשות בשיבוץ, אך כולל את חיובה לעשות מאמץ על מנת לדאוג לשיבוץ כאמור, ככל שיתפנה תפקיד מתאים לרבות כמחליפה או ממלאת מקום. עוד מובהר כי המערערות מחוייבות להעמיד את עצמן לכל תפקיד מתאים שיימצא להן, גם במהלך שנת הלימודים." דברים אלה יפים אף לענייננו. 22. סוף דבר - הבקשה מתקבלת באופן חלקי ואנו מורים למשיבה לשלם למבקשת את מלוא שכרה והתנאים הסוציאליים הנלווים, מיום 1.7.10 ועד למתן פסק דין בתיק זה. עוד אנו מורים למשיבה, אם יתפנה תפקיד בפועל למבקשת כסייעת חינוך מיוחד, לרבות מחליפה או ממלאת מקום, לשבץ את המבקשת לעבודה בפועל. מובהר כי המבקשת מחוייבת להעמיד את עצמה לעבודה בפועל, על פי הודעת המשיבה. המשיבה תשא בהוצאות שכ"ט עו"ד המבקשת בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק. 23. כתב הגנה יוגש עד יום 5.10.10. הצדדים יתייצבו לדיון מוקדם ביום 12.10.10 בשעה 12:00. רפואהרשויות מקומיות