1. התובע נפגע, למרבה הצער, בפעולת איבה, מיום 4/3/96 והוכר כנפגע פעולות איבה. עקב כך, הוא סובל, לטענתו, מנכויות בתחום הנפשי, אף אוזן גרון, אורטופדי ובגין סכרת. נשוא התביעה שבפנינו מתייחס לנכות הסכרתית וסיבוכיה בלבד. ביום 14/7/99 נבדק התובע על ידי ד"ר דוידוביץ, רופא פנימי מטעם הנתבע, בענין הסכרתי. ביום 21/7/99 סיכם ד"ר דוידוביץ את מצבו הרפואי של התובע בהיבט הסכרתי וקבע, כי מצבו, בהקשר זה, הוא סופי וכי התובע סובל, עקב כך, מ- "100% נכות לפי סעיף 4(7) בניכוי מצב קודם: 10% נכות לפי סעיף 4(3). סך הכל נכותו בגין האירוע הנדון: 90% החל מ- 1/8/98". בפנינו תביעת התובע להצהיר, כי החלטת ד"ר דוידוביץ מיום 14/7/99, ומיום 21/7/99, (להלן: "ההחלטה"), הקובעת את מצבו של התובע לגבי הפגימה הסכרתית, הינה החלטת ועדה רפואית המורכבת מפוסק רפואי אחד וההחלטה הפכה לחלוטה, לאחר שלא הוגש עליה ערר בפני ועדה רפואית לעררים במועד הקבוע לכך בתקנות הביטוח הלאומי, (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, (להלן: "התקנות"), ולפי סעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי, (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995, (להלן: "החוק"). לטענת הנתבע, החלטת ד"ר דוידוביץ איננה ועדה רפואית ובוודאי שלא ועדה רפואית חלוטה, אלא, אך ורק, חוות דעת של יועץ מומחה. 2. בישיבת ההוכחות מיום 21/11/2001, הסכימו ב"כ התובע וב"כ הנתבע כי בתיק זה קיימת פלוגתא אחת ויחידה והיא נוסחה על ידן, כדלקמן: "האם המסמכים שנחתמו על ידי ד"ר דוידוביץ ביום 14/7/99 וביום 21/7/99 הם החלטת ועדה רפואית כטענת התובע, או שמא הם חוות דעת רפואית בלבד כטענת הנתבע". יצויין, בהקשר זה, כי במסמך שהגיש התובע לבית הדין, ביום 24/12/2002 (לאחר סיום שלב הסיכומים), שכותרתו: "בקשות שונות - תיקוני פרוטוקול, תגובת המבקש על תגובת המשיב בנוגע להשלמת טיעוניו, בקשות כלליות", ציין התובע, כי הוא "לא נתן את רשותו ואת הסכמתו להסכמות ולפלוגתות נשוא תיק זה וכמובן שברצונו היה לנהל דיון מקיף כולל ורציני בכל ענייניו מול המל"ל הקשורים זה בזה קשר בל יינתק". לא מצאנו לקבל את טענתו זו ולחרוג מהפלוגתא האחת ויחידה שבפנינו, כפי שנוסחה בהסכמה, כמצוטט לעיל. הראיות בתיק הובאו ונשמעו בהתאם לפלוגתא יחידה זו בלבד ואין מקום להרחיב את היריעה מעבר לכך. 3. עיקרי טענות התובע א. לטענת התובע, יש לראות בהחלטה משום החלטת ועדה רפואית לכל דבר וענין, מאחר וכל ההליכים, בהקשר זה, נערכו בהתאם להליכים ולנהלים של ועדה: הוא הוזמן ביום 30/6/99 - לגבי הפגימה הסכרתית לועדה רפואית בדרך של הזמנה על גבי טופס סטנדרטי, המתייחס להזמנה לועדה רפואית ובו אף הסבר על עבודת הועדה, (נספחים כ' וכא' לתצהירו). ביום 8/7/99 נשלח אליו מברק ובו הזמנה חדשה לועדה רפואית מדרג ראשון, ליום 14/7/99 - נספח כג' לתצהירו. לטענתו, ד"ר דוידוביץ בדק אותו ביום 14/7/99 ומילא בהקשר זה טופס של ועדה רפואית שקיבלה אף מספר של ועדה: "ועדה מספר 138375". ד"ר דוידוביץ ביקש מהתובע תיעוד רפואי נוסף, לצורך השלמת בדיקתו והנתבע שלח לתובע מכתב - נספח כט' לתצהיר התובע, שכותרתו: "השלמת תיעוד לועדה רפואית מיום 14/7/99". לטענת התובע, ביום 21/7/99, סיכם ד"ר דוידוביץ את הדיון בעניינו וגם אם סיכומו נרשם על גבי טופס שכותרתו: "חוות דעת רפואית", הרי שלאור כל האמור לעיל, מדובר בסיכום של החלטת ועדה. ב. לטענת התובע, החלטת הנתבע שלא להכיר בהחלטת ד"ר דוידוביץ כהחלטת ועדה, אירעה רק כשהתובע עצמו פנה וביקש הסבר לאי תשלום גמלאות, הטבות וזכויות לפיה, בחלוף 45 יום מהחלטה ועם תום המועד להגשת ערר מטעם מי מהצדדים. ג. בהשלמת סיכומיו בכתב, הרחיב התובע ו"תקף" את טענת הנתבע לפיה, ד"ר מילמן, הרופא המוסמך של הנתבע, שאמור היה למנות את הועדה, מינה מומחה אורטופד כועדה ואילו את ד"ר דוידוביץ, מומחה לסכרת, דחק לעמדת יועץ רפואי, פנימאי, ומינה יועצים נוספים בתחומים אף אוזן גרון ואורולוג. לטענת התובע, מאחר והפגימה היחידה והמרכזית שעמדה לדיון, עובר להחלטה, היתה פגימה סכרתית, הרי שאין כל הגיון, לטענתו, בטענת הנתבע, לפיה, ד"ר מילמן דחק לעמדת יועץ רפואי את ד"ר דוידוביץ, המומחה לסכרת, ומינה יועצים רפואיים בלתי רלבנטיים בתחום אף אוזן גרון ואורולוגיה, כאשר הפגימה בתחום אף אוזן גרון, לטענתו, לא עמדה לדיון כלל והפגימה בתחום האורולוגי, אמורה היתה להידון בפני ועדה רפואית עליונה. ד. התובע הדגיש בתצהירו ובמהלך כל הדיונים בפני בית הדין, את הרגשתו לפיה, מיום פציעתו, עובדי הנתבע התנכלו לו וכי הוא לא זכה ליחס נאות והולם מהנתבע. 4. עיקרי טענות הנתבע א. לטענת הנתבע, החלטת ד"ר דוידוביץ היא החלטת יועץ מומחה בלבד ולא רופא פוסק. לטענתו, על פי מוצג נ/1 - כתב המינוי שניתן בהקשר זה, עולה, כי הועדה, במקרה דנן, הינה של רופא אורטופד ואילו כיועצים - מומחים בתחום, התמנו רופא פנימי - ד"ר דוידוביץ וכן רופא אף אוזן גרון ואורולוג. לטענת הנתבע, ד"ר דוידוביץ לא התמנה כפוסק בעניינו של התובע. מינוי של מומחה רפואי כועדה הוא בסמכות הרופא המוסמך בלבד ובתיק זה, ד"ר דוידוביץ לא מונה כועדה. לטענת הנתבע, במקרה הנדון, החליט רופא המוסד - ד"ר מילמן, למנות ועדה שתהיה מורכבת מפוסק בעל מומחיות בתחום האורטופדיה וכן מספר יועצים בתחומים שונים וביניהם פנימאי. כתב המינוי - נ/1 נחתם על ידי הרופא המוסמך ד"ר מילמן. בהמשך, אכן נפלו, לטענת הנתבע, טעויות טכניות בדרך הטיפול בתיק אולם, לשיטתו, מדובר ב"טעות טכנית גרידא". מתוך טעות, נשלחה לתובע הזמנה לועדה רפואית ולא הזמנה לבדיקה על ידי יועץ מומחה. נפלה טעות אף בכך שבישיבה הראשונה אצל המומחה, נערך פרוטוקול על גבי טופס של ועדה אולם, משהתבררה הטעות, שונה הטופס ותוכן הפגישה השניה אצל ד"ר דוידוביץ נרשם על גבי טופס של חוות דעת רפואית. לטענת הנתבע, התובע מנסה להיבנות מטעות טכנית שאירעה במוסד ולקבל גמלאות שאולי אינן מגיעות לו. התובע חיכה 45 יום עד שהיסב תשומת לב פקיד הנתבע לטעות שחלה, כי סבר שבדרך זו תיחסם דרכו של הנתבע לערער. ב. בהשלמת סיכומי הנתבע בכתב, הדגישה ב"כ הנתבע טענה נוספת לפיה, מאחר וד"ר מילמן מינה את ד"ר דוידוביץ כיועץ בלבד ולדבריה הועדה בענין זה - של אורטופד, מונתה כחוק, אזי, גם אם ד"ר מילמן טעה ברופא שמינה כועדה, (האורטופד), אין בכך כדי להועיל לתובע מאחר ובית הדין אינו רשאי להחליף את קביעתו של ד"ר מילמן. לדידה: "הפה שאסר הוא הפה שמתיר, רק רופא מוסמך רשאי למנות ועדה. אם ד"ר מילמן מינה את הרופא הפנימי כיועץ אין בית הדין יכול להורות כי מינוי זה הוא ועדה". ג. לטענת הנתבע, טעות אינה יוצרת זכות, זכויות נוצרות אך ורק בהתאם לחוק ואם חלו טעויות לגבי זימון שהוצא על ידי הנתבע לד"ר דוידוביץ ורישום פרוטוקול על גבי טופס ועדה, אין בכך כדי להפוך את החלטת ד"ר דוידוביץ לועדה, מאחר והוא לא מונה להיות ועדה, בהתאם לחוק. ד. ב"כ הנתבע הדגישה במהלך כל הדיונים ובסיכומיה, כי מבחינת הנתבע, לא היתה כל התעמרות בתובע וכי כל עובדי הנתבע נהגו בתום לב בעניינו "אם כי אין ספק כי טעויות רבות היו". (עמ' 5 להשלמת סיכומי הנתבע). 5. ביום 8/11/2001 הגיש התובע בקשה להורות כי הנתבע הוא שיפתח בהבאת הראיות בתיק וזאת, מאחר שהנתבע הוא שטוען לכך, שהליך הנחזה על פניו כועדה, אינו כזה. לפיכך, עליו הנטל להוכיח את טענתו ומן הדין שהוא יהיה זה שיפתח בהבאת הראיות. בדיון ביום 21/11/2001 הסכימה ב"כ הנתבע לחרוג מסדר הבאת הראיות הרגיל וזאת, לדידה, מטעמי יעילות הדיון. לפיכך, נשמעו בתיק זה ראיות הנתבע לפני ראיות התובע. 6. מטעם הנתבע, העידו בתיק שלושה עדים: א. ע.ה. מס' 1, ד"ר מילמן - רופא אחראי נפגעי עבודה של הנתבע באזור המרכז. ד"ר מילמן הוא זה שבמסגרת תפקידו ממליץ על הרכב ועדות רפואיות. על פי עדותו, הוא היה הרופא המוסמך שחתם על כתב המינוי מוצג נ/1שאין עליו תאריך ולדבריו, הוא המליץ, במקרה הנדון, למנות ועדה רפואית של רופא אורטופד ולצרף חוות דעת של פנימאי, אף אוזן גרון ואורולוג. ד"ר מילמן העיד, כי לפי נ/1 ולפי המסמכים של ד"ר דוידוביץ מדובר בחוות דעת של יועץ, (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 19). לשאלה מדוע בחר ד"ר מילמן רופא אורטופד שייחשב במקרה זה כועדה ויתר הרופאים נבחרו כיועצים, השיב ד"ר מילמן: "קרוב לוודאי שלפי הממצאים בתיק והפגיעות עיקר הבעיות היו אורטופדיות וזו הסיבה שאורטופד מונה כועדה". (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 8-9). ב. ע.ה. מס' 2, גב' שטרנברג כרמלה - ממונה על ועדות רפואיות בנתבע בסניף יפו. על פי עדותה, הזימון למבוטח בין אם מדובר בזימון לועדה או בזימון לרופא למתן חוות דעת, הוא אותו זימון. לדידה, "בשבילי זה היינו הך ועדה או חוות דעת של יועץ". (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 14-15). בית הדין הפנה תשומת ליבה של העדה לכך שהיא משתמשת כל הזמן במילה "ועדה" ושאל אותה האם אין לה שום הבחנה בין ועדה רפואית לבין חוות דעת של יועץ. העדה השיבה "שבשבילה זה אותו דבר". (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 6-8). גב' שטרנברג הגישה לבית הדין ביום 26/12/2001 תעודת עובד ציבור לפיה, כפי שעולה מצילומים מתיקים של מבוטחים אחרים שנבדקו על ידה בצורה אקראית, "בכל הזימונים לבדיקת רופא יועץ לצורך חוות דעת נרשמה ההזמנה כאל ועדה רפואית - וזאת משום התוכן האחיד של ההזמנות שהונפקו על ידי המערכת באותו זמן". ג. ע.ה. מס' 3, גב' מאירה סיטון, שהיא מנהלת תחום בכירה גמלאות סניף יפו, הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ובו פירוט של כל השתלשלות העניינים שאירעו בעניינו של התובע. הגב' סיטון נחקרה על ידי התובע בחקירה נגדית. 7. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ובו פירט את כל מהלך העניינים מבחינתו ואת טענותיו. לתצהירו צורפו כל המסמכים הרלבנטיים. ב"כ התובע ויתרה על חקירתו של התובע על תצהירו, לאחר שניתנה החלטה של בית הדין, כי בית הדין יתייחס לתצהיר התובע, ככל שהוא נוגע לשאלה היחידה שבמחלוקת בתיק זה. כן העיד מטעמו של התובע ד"ר שרון, אשר עבד בתור רופא הנתבע. בתוקף תפקידו בדק ד"ר שרון את ההחלטות של הועדות הרפואיות מדרג ראשון והוא היה זה שהיה רשאי להמליץ לערער על החלטות ועדה מדרג ראשון, לועדה לעררים. ד"ר שרון העיד, כי במסגרת תפקידו, הוא היה זה שבדק את החלטת ד"ר דוידוביץ וכתב על כך שני דוחות מטעמו - ת/7 ו- ת/8. ד"ר שרון הבהיר בעדותו כי הוא התייחס אל החלטת ד"ר דוידוביץ כאל ועדה. לדבריו: "לשאלת בית הדין אני משיב כי כאשר אני אומר ועדה - אני מתכוון למסמך החתום על ידי ד"ר דוידוביץ ביום 14/7/99". (עמ' 43 לפרוטוקול שורות 14-15). ד"ר שרון הציע בת/8 לערער על החלטתו של ד"ר דוידוביץ לפני ועדה לעררים. הוא הדגיש: "ש. כאשר אתה חתמת על ת/7 ו- ת/8 האם היה ידוע לך האם ד"ר דוידוביץ הוא ועדה או יועץ? ת. בדרך כלל אני כותב זאת, את ת/7 ו- ת/8 לאחר שאני קורא את הועדה". (עמ' 44 שורות 10-13). וכן: "בדרך כלל כאשר אני נותן את טופס ת/8, זה חייב להיות ועדה רפואית". (עמ' 46 שורה 5). 8. לגבי קביעת דרגת נכות על ידי ועדה - נקבע בתקנה 2 לתקנות, כדלקמן: "(א) דרגת נכות של נפגע תיקבע על ידי ועדה. הועדה תהיה בהרכב של פוסק רפואי אחד, אך רשאי הרופא המוסמך לקבוע שהועדה תהיה בהרכב של מומחים בשני ענפי רפואה (להלן: הועדה). (ב) המזכיר יזמן את הפוסק הרפואי, שיהיה חבר בועדה, בהתאם לתחום ההתמחות הרפואית שקבע הרופא המוסמך בהתחשב באופי הפגיעה". לאחר שבחנו את הראיות ושקלנו את טענות הצדדים, שוכנענו לקבל את טענתו של התובע לפיה, יש לראות בהחלטות ד"ר דוידוביץ משום החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון ולא החלטת יועץ בלבד. 9. לזכותו של התובע, במקרה זה עומדת "חזקת כשרות ההליך", כפי שהוא נחזה להיות. ההחלטות על פניהן נחזות להיות החלטת ועדה: התובע זומן לועדה רפואית ליום 15/7/99 וקיבל הסבר על עבודת ועדה רפואית - נספחים כ' כא' לתצהירו. התובע קיבל מברק המודיע על שינוי תאריך הבדיקה וגם בו נאמר, כי מדובר בזימון לועדה רפואית - נספח כג' לתצהירו של התובע. ד"ר דוידוביץ עצמו כתב את החלטתו ביום 14/7/99 על גבי פרוטוקול של ועדה רפואית. המסמך קיבל גם מספר של ועדה רפואית - 138375. ד"ר דוידוביץ עצמו, הן בהחלטה מיום 14/7/99 והן בהחלטה מיום 21/7/99 מתייחס להחלטתו כאל החלטת ועדה. כך הוא אומר בסעיף 26 א' לפרוטוקול מיום 14/7/99: "הועדה עיינה במסמכים...". וכן בסעיף 26 ה' לפרוטוקול: "הועדה מקבלת את חוות הדעת של פרופ' רובינשטיין וד"ר ערד"... ובסעיף 26 ו' לפרוטוקול: "ממליצה הועדה ... תקבל הועדה... ". ובסיכום סעיף 26 נאמר על ידי ד"ר דוידוביץ בפרוטוקול מיום 14/7/99: "לפיכך הועדה אינה מסכמת ומבקשת ממר פור מכתב מד"ר ערד המעיד על אי קיום נאורופתיה סוכרתית לפני האירוע. הועדה תסכם ללא נוכחות". לאור האמור, נשלחה לתובע על ידי הנתבע, ביום 18/7/99, דרישה להשלמת תיעוד וגם בהקשר זה, צויין במפורש על ידי הנתבע: "השלמת תיעוד לועדה רפואית מיום 14/7/99". (נספח כט' לתצהיר התובע). גם בהחלטה המסכמת של ד"ר דוידוביץ מיום 21/7/99 ולמרות שהיא נושאת כותרת: "חוות דעת רפואית", ממשיך ד"ר דוידוביץ להתייחס להחלטתו כאל החלטת ועדה. בפרק הממצא הרפואי, הוא מציין: "הועדה קיבלה חוות דעת משלימה מד"ר יוסף ערד..." ובהמשך: "לא לועדה להחליט בדבר תקפותן של עדויות אלו...". לאור כל האמור, הננו קובעים בזאת, כי ההחלטות של ד"ר דוידוביץ הינן כפי שהן נחזות להיות, דהיינו, החלטת ועדה. חזקה על פעולת הנתבע, כי היא נעשית באופן תקין וסדיר, כפי שהיא נחזית להיות על פניה ומאחר והחלטות ד"ר דוידוביץ, על פניהן, נחזות להיות החלטות ועדה, יש לראותן ככאלה. 10. מצאנו תמיכה למסקנתנו זו בעדותו של ד"ר שרון, ע.ת. מס' 2. כפי שציטטנו בסעיף 7 לפסק הדין לעיל. על פי עדותו, ת/7 ו- ת/8, שנערכו על ידו, הם "בדיקת תקינות וסבירות החלטת הועדה הרפואית" שנערכה על ידי ד"ר דוידוביץ. ד"ר שרון העיד בצורה חד משמעית, כי הוא התייחס להחלטתו של ד"ר דוידוביץ כאל החלטת ועדה רפואית ובתור שכזו, בחן ובדק את תקינותה וסבירותה ותוצאות בדיקתו נרשמו בת/8. זאת ועוד, לא נוכל להתעלם מעדותה של הגב' שטרנברג, ע.ה. מס' 2, שחלקים מעדותה צוטטו בסעיף 6 ב' לפסק הדין לעיל, ומתעודת עובד הציבור שהגישה. לפי עדותה, אין כל הבחנה בין חוות דעת של יועץ לבין ועדה רפואית, לענין ההליכים הננקטים לצורך מינוי ועדה או לצורך בדיקת יועץ. אם עדה זו, המהווה אורגן בכיר בנתבעת - ממונה על ועדות רפואיות בסניף יפו בנתבע, איננה מבחינה בשוני בהליכים בין חוות דעת יועץ להחלטת ועדה, אין מקום לקבל את טענת הנתבע, כי החלטת ד"ר דוידוביץ הינה חוות דעת יועץ דווקא, ולא החלטת ועדה. 11. לאותה תוצאה של ראיית החלטות ד"ר דוידוביץ כועדה, ניתן להגיע גם אם ניישם לגבי ההחלטות את עקרונות הפרשנות המקובלים המוחלים כיום. כלל הפרשנות כאמור, הננקט לגבי מסמכים, חוק והסכם, הוא כלל הפרשנות התכליתית. התכלית נבדקת על פי קנה מידה אובייקטיבי, אם כי, ניתן, לצורך פרשנות, להיעזר לעיתים גם בכוונה הסובייקטיבית של כותב המסמך. במקרה דנן, כפי שציטטנו לעיל, נראה מתוך ההחלטה עצמה, כי ד"ר דוידוביץ, בהיבט הסובייקטיבי, ראה את עצמו כועדה וחזר על כך מספר פעמים ובהיבט האובייקטיבי, ההליך, כאמור לעיל, לאור הראיות שהובאו, נחזה להיות ועדה. 12. לא מצאנו לקבל את טענות הנתבע, כי הואיל וד"ר מילמן הוא זה שמינה את ד"ר דוידוביץ כיועץ, הרי שבית הדין לא יכול להורות על ד"ר דוידוביץ כעל ועדה וכי ניתן למנות ועדה רק על פי הוראות החוק והתקנות וכי טעות אינה מקנה זכויות. ב"כ הנתבע מודה, כי ד"ר דוידוביץ מונה על ידי שר העבודה והרווחה לשמש כפוסק בועדות והוא כשיר ויכול לשמש כועדה. (עמ' 4 להשלמת סיכומי הנתבע שורה 3 מלמעלה). כיון שכך, אין בקביעתנו לגבי מהות החלטתו של ד"ר דוידוביץ, שהיא בגדר ועדה, משום חריגה מהוראות החוק והתקנות. אנו קובעים בזאת, כי לא הטעות היא זו שמקנה את הזכות בהקשר זה, אלא, מלכתחילה, לאור הראיות, יש לראות בהחלטת ד"ר דוידוביץ משום החלטת ועדה. אין בעובדה שד"ר מילמן חתם על כתב מינוי נ/1 הממנה כועדה - רופא אורטופד, כדי לשלול את "חזקת כשרות ההליך" שהחלנו לעיל, לפיה, החלטת ד"ר דוידוביץ הינה החלטת ועדה. ניתן לאמר, כי על פי עדותם של גב' שטרנברג וד"ר שרון, שאישרו שהחלטת ד"ר דוידוביץ דינה כדין החלטת ועדה, הרי שהנתבע, בהתנהגותו, שינה בפועל את הרכב הועדה הנקוב בכתב המינוי נ/1, מועדה של רופא אורטופד לועדה של ד"ר דוידוביץ. על פי פרשנותנו זו, לא מדובר כלל בטעות, אלא בשינוי מכח התנהגות, וממילא, אם כך, לא הטעות היא שהקנתה במקרה דנן, את הזכות. יתרה מזאת, הנתבע מודה כאמור, כי בענייננו, נגרמה טעות על ידו בהליך הקשור לקביעת נכות התובע, במסגרת מילוי תפקידו, הדומה באנלוגיה לפעולת רשות מנהלית. עקב הטעות האמורה, מבקש הנתבע לבטל את מה שנחזה להיות החלטת ועדה ולקבוע, כי מדובר בחוות דעת בלבד. על פי ההלכה הפסוקה, לגבי רשות מנהלית הטעות האמורה איננה מצדיקה את בקשת הנתבע כאמור: "גם בטעות שנגרמה באשמת הרשות המנהלית ניתן לתקן את הטעות או לבטל את ההחלטה, אולם זאת רק בנסיבות מיוחדות או אם קיים אינטרס ציבורי מיוחד בתיקון הטעות, כגון, שכתוצאה מן הטעות עלול להיגרם לציבור נזק חמור. ההסבר לכך כפול. ראשית, האזרח רשאי להניח כי הרשות ערכה את הבדיקות הנדרשות, ואינו צריך לחשוש שהכל ייפתח מחדש בשל טעות גרידא. שנית, הרשות המנהלית צריכה לקבוע לעצמה סדרי עבודה נאותים, המבטיחים שהבדיקות הנדרשות יערכו לפני מתן ההחלטה ולא לאחר מכן". (יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, נבו הוצאה לאור, כרך ב' עמ' 1005). לאור ההלכה האמורה נראה, כי במקרה דנן, אין נסיבות מיוחדות או אינטרס ציבורי מיוחד בתיקון הטעות הספציפית לתובע ולא ייגרם לציבור נזק חמור בהקשר זה והוכח שהנתבע לא ערך את הבדיקות הנדרשות ולא קבע לעצמו סדרי עבודה נאותים למניעת הטעות. 13. לאור כל האמור לעיל, הננו קובעים בזאת, כי החלטות ד"ר דוידוביץ מיום 14/7/99 ומיום 21/7/99 הינן החלטת ועדה רפואית. התובע ביקש בהשלמת סיכומיו, לחייב את הנתבע בהוצאותיו בסך 30,000 ש"ח וכן "לחייב את הנתבע בפיצויי עונשין על זכויות אבודות בסך 200,000 ש"ח". במקרה דנן, עקב התנהגותו הבלתי נאותה של התובע במהלך הדיונים, התפרצויותיו, השתלחותו בב"כ הנתבע ובבית הדין, מצאנו שלא לפסוק לזכותו הוצאות בהליך זה. רפואהועדה רפואית