1.בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית מיום 8.11.2001 אשר קבעה למערער 0% נכות לצמיתות וזאת לאחר שקודמתה (שהתכנסה) בדרג הראשון שהתכנסה ביום 21.2.2000 , קבעה למערער נכות זמנית בשעור של 25% (מיום 12.12.1998 ועד 31.3.1999) ואת נכותו הצמיתה מיום 1.4.1999 העמידה בשיעור 5% מיום 1.4.1999 ואילך, בגין ליקוי שמיעה. 2.המערער הגיש ערעור על ההחלטה להפחית את אחוזי הנכות ל-0% והגיש את נימוקי ערעורו לבית הדין ביום 30.12.2001. 3.תמצית נימוקי הערעור 3.1 טעה המשיב כאשר לא יחס משקל מתאים לחו"ד א.א.ג. לפיה יש לקבוע למערער נכות צמיתה בשיעור של 5% בשל ליקוי שמיעה כתוצאה מחבלה בגולגולת. המשיב לא נימק כראוי את שלילתה של חוו"ד זו. כמו כן לא נימק כראוי את קביעתו לפיה אין קשר בין ליקוי השמיעה לבין התאונה. 3.2 לא יחס משקל מתאים לתלונות המערער בדבר אובדני הכרה מעת לעת, פגיעה בזכרון, בעיות בקורדינציה וקשיים בריכוז, כאשר קבע כי אין נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה. 3.3 לא יחס משקל מתאים לתלונות המערער בדבר פגיעה בעמוד השדרה, הגורמת לו כאבים המקרינים לכתפיו וגורמים לתחושת נימול בידיו, כאשר קבע כי אין נכות אורטופדית הקשורה לתאונה. 3.4 לא התייחס להפעלת תקנה 15. 3.5 לא נתן למערער אפשרות מספקת להתגונן כיאות כנגד ההחלטה להפחית את אחוזי הנכות שלו ובכך פגע בזכות הטיעון של המערער. 3.6 המשיב פעל באופן בלתי צודק כאשר ביטל את החלטת הועדה הרפואית של עצמו בדבר קביעת אחוזי הנכות שלא בהליך ערעור מטעם המשיב אלא בהליך ערעור מטעם המערער. 4.תמצית טענות המשיב 4.1 הועדה ישבה שלוש ישיבות ; ביוני 2000, אוגוסט 2000, נובמבר 2001. בחודש יוני התובע נבדק הן אורטופדית והן נוירולוגית וישנו תיאור הבדיקה. 4.2 הועדה מציינת שהמערער היה בהכרה מלאה (ביום התאונה ד.א) על פי דו"ח חדר מיון ללא חסר נוירולוגי וללא סימני חבלה בראש, לאור בדיקת הועדה לא נימצאה נכות נוירולוגית ואורטופדית הועדה מצאה שינויים ניווניים ולא מצאה כל הגבלה בתנועות הצוואר. 4.3באשר לליקוי השמיעה מציינת הועדה כי מדובר בליקוי הולכתי שמתאים לתהליך תחלואתי ולא לתאונה. 4.4הועדה נימקה את שלילת 5% אחוזי הנכות. הועדה לעררים הינה סוברנית ואינה תלויה בקביעת ועדה דרג ראשון. וברגע שאדם מערער כל הקביעות שנקבעו לו בועדה מדרג ראשון, עומדות מחדש לבדיקה, אם הועדה מוצאת לנכון וכך מצאה זאת לנכון הועדה כאן אך איפשרה למערער אפשרות להתגונן לענין השמיעה. 5.המסגרת המשפטית 5.1 סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב} התשנ"ה-1995 (להלן:החוק) קובע: קביעת דרגת נכות. א.רופא או ועדה רפואית יקבעו לפי כללים שקנבעו בתקנות . (1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. (2) את דרגת הנכות לענין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע... (א1) קביעה כאמור בסעיף קטן (א) תיעשה אם המבוטח הגיש תביעה לפי סעיף 104(1) וכן אם המוסד או הנכה הגיש תביעה לקביעה מחדש של דרגת הנכות. 5.2 תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: התקנות). תקנה 30 - סמכות ועדה לערעורים. (א) ועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הועדה, לבטלה או לשנותה בין שנתבקשה לעשות כן ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד. (ב)ועדה לערעורים רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף ... (ג)חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לועדה יועבר אף לנפגע. 5.3 תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) סמכויות ועדה רפואית לעררים וועדה לעררים התשמ"ד-1984. תקנה 2 - (א) ועדה רפואית לעררים מוסמכת לתת כל החלטה שהרופא המוסמך היה מוסמך לתת. (ב) לצורך מתן החלטה לפי תקנה משנה (א) רשאית ועדה רפואית לעררים לאשר את החלטת הרופא המוסמך, לבטלה, או לשנותה בין שנתבקשה לעשות כן ובין שלא נתבקשה. 5.4 תקנה זו היא יוצאת דופן בכך שהיא מסמיכה ועדה רפואית להרע מצבו של מערער (בין הנפגע ובין המוסד) אף מבלי שהצד שכנגד ערער על קביעת הדרג הראשון וביקש זאת. משכך הדבר, מן הדין ליתן לתקנה זו פירוש מצמצם (דב"ע 23-01 יצחק שמש נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ב 195. דב"ע 01/13 פורינסון נאום נ' המוסד לביטווח לאומי פד"ע כ"ח 561. דב"ע נז/21-01 המוסד לביטוח לאומי נ' חדד יונס דראושה (לא פורסם). 5.5 הלכה פסוקה היא כי אין תפקידה של ועדה רפואית לעררים מצטמצם רק להעברה תחת שבט הביקורת את ההחלטה של הערכאה הראשונה: היא ועדה רפואית ועליה גם לבדוק את מצבו של הנפגע מחדש, ולעמוד על מצבו הרפואי במעמד הבדיקה או בעת הדין מחדש. (דב"ע לא/11-0 יהושוע עצמון נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב' 81). 5.6 קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. משמצא בית הדין טעות שבחוק בהחלטת ועדה רפואית לעררים, מעמיד הוא את הועדה על טעותה ומחזיר אליה את הענין לקביעת דרגת הנכות. רק במקרים נדירים ביותר בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי, יתקן בית הדין עצמו את הטעות ( דב"ע לה/345-01 עזיז מועלם נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 353; דב"ע נב/11-01 פרוספר ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי (לקט ועדות) 672. 5.7 הלכה פסוקה היא כי הועדה חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואית שהוגשה לפניה התייחסות "ענינית ומנומקת" (דב"ע ל' 15-0 אשר בטרמן נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב' 147). חובת ההתייחסות חלה אף על חוות דעת רפואית שהובאה בפני ועדה רפואית. הסדר הטוב מחייב שהועדה רפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על הוראה בעיניה כטעות בחוות הדעת ותנמק שלילת המסקנה שבחוות הדעת.(דב"ע לד/258-0 יגאל הגיג נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ו' 225). 6.מן הכלל אל הפרט 6.1 ביום 18.11.1998 נפגע המערער בתאונת דרכים במסגרת עבודתו. וביום 28.10.1999 הגיש המערער למשיב בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה בגין הפגיעה הנ"ל. ביום 21.2.2000 החליטה הועדה הרפואית מטעם המשיב להעמיד את נכותו הזמנית של המערער בשיעור 25% (מיום 12.12.1998 ועד 31.3.1999) את נכותו הצמיתה להעמיד על 5% בגין ליקוי שמיעה. 6.2 על החלטה זו, כאמור הגיש המערער את ערעורו. הועדה התכנסה לראשונה ביום 7.6.2000 והחליטה לאור הממצאים שמצאה והמסקנות שהוסקו "לצפות בצילומי עמוד שדרה צווארי, מיום התאונה שבוצעו בביה"ח וולפסון, ולאחר קבלתם תסכם ללא נוכחות". 6.3 ביום 27.8.2000 התכנסה הועדה בשנית כאשר בפניה המסמכים הרלוונטיים שביקשה להמציא מביה"ח וולפסון מיום התאונה. מסקנות הועדה הן כדלקמן: "המצב סופי. בהמשך לדיון הועדה מיום 7.6.2000 וכפי שנקבע בסיכום למסקנות הועדה מ-7.6.2000 שאין נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה. בקשר לליקוי בשמיעה הולכתי בולט אינו קשור לתאונה אלא לתהליך באוזן התיכונה שלא קשור לתאונה ולכן הועדה קובעת שבתחום א.א.ג אין נכות הקשורה לאירוע הנדון. פרטים מלאים ראה דו"ח ועדה 7.6.2000. מבחינה אורטופדית הועדה עיינה בתצלומי הרנטגן של על מנת "ש "ש צווארי מיום 18.11.1998 הלורדונים הצווארית שמורה, שינויים ניווניים מפושטים 4C- 3C, 3C-2C, 4C-3C, 6C-5C, 7C-6C, זיזים קדמיים ואחוריים נזק דיסקי מפושט. העדר מוחלט של הגבלה בתנועות צוואריות בהתחשב בגילו (50 ימים מיום התאונה) והממצאים בצילומי הרנטגן. מיום התאונה, אין נכות אורטופדית הקשורה לתאונה הנדונה והועדה דוחה את הערר. אך מאחר והועדה קבעה שאין ליקוי שמיעה קשור לחבלה זו והפחיתה אחוזי הנכות, הועדה מאפשרת לנפגע להתגונן. 6.4 חו"ד שנמצאה בתיק בית הדין מאת ד"ר שחר אמנון קובעת "בבדיקה תקשורת תקינה. אין ממצא בתופית התלונות בנושא הטינטון לא מובהקות. הועדה עיינה בתוצאות בדיקת שמיעה שבוצעה ב-26.5.1999 באודיקליניקה נטלי ובה ליקוי דו צדדי מטיפוס אוזן פנימית (יתכן וקיים גם מרכיב הולכתי קל). סף שמיעת הדיבור נמדד ב-30 דציבל בשתי האוזניים. בגלל אי היכולת להגדיר על פי בדיקה זו סוג הליקוי אנו מבקשים בדיקה חוזרת בביה"ח איכילוב או תה"ש ונסכם התיק ללא נוכחות לרבות הקשר הסיבתי בין הליקוי לתאונה". 6.5בישיבתה השלישית של הועדה ביום 8.11.2001 שעל החלטתה הוגש הערעור דנן, הוחלט כדלקמן: "הועדה עיינה ... בדיקת שמיעה מ-13.1.2000 שבוצעה בשיבא (תה"ש) תרשים מצביע על ליקויי שמיעה הולכתי בתדירויות בין 250-1000 הרץ, ממצא זה מתאים לתהליך באוזן התיכונה ואין קשר לתאונה ולאירוע מיום 18.11.1999 (חבלה בצוואר) ולכן מבטלת 5%, כפי שנקבע בדו"ח ועדה מיום 27.8.2000 מבחינה נוירולוגית וכן מבחינה אורטופדית אין כל נכות הקשורה לתאונה. מבחינת השמיעה: אין קשר לתאונה הנדונה וזה כפי שנקבע לעיל ואין הועדה מקבלת חו"ד של ד"ר שחר, יצויין שמדובר בחבלה בצוואר". 7.הועדה בדקה את המערער ב-7.6.2000 מבחינה אורטופדית, נוירולוגית ומבחינת ליקוי השמיעה ומסקנתה וסיכומה מובאים כדלקמן: בדו"ח חדר המיון מדובר שהנבדק היה בהכרה מלאה ללא חוסר נוירולוגי וסימנים חיצוניים של חבלה בראש. הליקויי שמיעה בתחום הדיבור - ליקוי שמיעה הולכתי בולט אינו קשור בחבלה זו אלא לתהליך באוזן התיכונה שלא קשור לתאונה. לכן הועדה קובעת שבתחום ה-א.א.ג אין נכות הקשורה לאירוע הנדון. נוירולוגית - אין נכות. אורטופדית - הועדה מבקשת לצפות בצילוי עמוד שדרה צווארי מיום התאונה שבוצעו בביה"ח וולפסון". 8.הועדה הפחיתה את 5% שקבעה שהועדה בדרג הראשון שהסתמכה על חו"ד רופא א.א.ג מיום 18.11.1998 המתייחסת לבדיקת שמיעה מיום 26.5.1999 בה נראה ליקוי דו צדדי. בסוגריים כתב ד"ר שחר אמנון "יתכן וקיים גם מרכיב הולכתי קל ואילו במסקנות הועדה מיום 27.6.2000 נכתב "בקשר לליקוי בשמיעה הולכתי בולט אינו קשור לתאונה אלא לתהליך באוזן תיכונה.." (סעיף 29 לדו"ח הועדה). עוד קובעת חו"ד כי סף שמיעת הדיבור נמדד ב-30 צדיבל בשתי האוזניים ואילו בדו"ח הועדה מיום 7.6.2000 נכתב "בדיקת שמיעה מיום 19.1.2000 מצביע על ליקוי שמיעה מעורב כמעט שונה בשתי האוזניים עם מרכיב הולכתי בתדירויות הדיבור עם סף שמיעה ודיבור בשיעור 25 צדיבלים". נתונים אלו דורשים הסבר והבהרה ותפקידה של הועדה לעשות כן. 9.הלכה פסוקה היא כי החלטת הועדה הרפואית בסוגוית מן הסוג הזה הן החלטות רפואיות כך שאינן עומדות לביקורת שיפוטית על פי החוק (דב"ע מה/112-3 חיים מאור נ' מדינת ישראל והמוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). אך מן הראוי שהחלטת הועדה תהיה ברורה לכל ללא כל צורך בפרשנות או בהסקות מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה נ' המוסד לביטוח לאומי .פד"ע לד' 188). ושההנמקה שתנמק הועדה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה אלא גם שבית הדין יוכל לעשות כן ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע 1386-01 מרדכי לביא נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ז 130). 10.הועדה לא נימקה כראוי את הפער שנמצא בין הממצאים שמצאה הועדה בדרג הראשון שם הוחלט לקבוע למערער 5% נכות צמיתה בגין ליקוי שמיעה, (שדו"ח ממנה לא נמצא בתיק בית הדין) לבין הממצאים שמצאה הועדה הרפואית לעררים מיום 8.11.2001. כמו כן לא ברור דיו הסבר בדבר המרכיב ההולכתי שעל פי ד"ר שחר "יתכן וקיים גם מרכיב הולכתי קל". ובועדה נמצא "בולט" , והאם יש משמעות לאופי/מהות המרכיב ההולכתי ביחס לליקוי שאינו נובע מהפגיעה בעבודה, כן מדוע לא התיחסה הועדה בנימוקיה להפחתה באחוזי הנכות באשר למסקנותיה של הועדה מדרג ראשון, האם טעתה הועדה בדרג הראשון או שחל שיפור במצבו של המערער. הערה: ההלכה היא מתוך תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) סמכויות ועדה רפואית וועדה לעררים התשמ"ד 1984. מהפרק של סמכות ועדה לעררים. ועדה לעררים השוללת אן מפחיתה מנכות שהיתה קודם לכן למבוטח חייבת לציין בהנמקתה האם ההחלטה נובעת מכך שחלה הטבה במצב בריאותו של הנכה או שהחלטת קודמתנה היתה שגויה" (דב"ע מט/20-01 שלמה נקרו נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ' 368). 11.מבחינה אורטופדית ומבחינה נויולוגית אני קובעת כי המערער נבדק כראוי על ידי הועדה. כמו כן הועדה התכנסה שלוש פעמים וכל פעם דנה בענין האורטופדי ונויירולוגי , בדקה את המערער באופן פיזי והגיעה למסקנות רפואיות שאין בסמכות בית הדין להתערב בהן. 12.באשר לתקנה 15. מהנתונים העולים מתיק בית הדין המערער חזר לעבודתו ומשלא נפגעו הכנסותיו והוא מסוגל להמשיך ולעסוק במקצועו, לא חייבת הועדה לדון בתקנה 15 שרק בהתקיים התנאים הקבועים בתקנה, מחייבת הועדה לדון בתקנה זו. הלכה פסוקה היא כי המצופה מועדה רפואית לענין ישומה של התקנה ש"תעריך ותקבע אם יש מקום לפצות את הנכה פיצוי נוסף בשל אי נוחות או הפרעה נוספת שמקורן בתנאי העבודה במקצועו". דב"ע לב/182-0 דוד כהן נ' המוסד לביטוח לאומי פב"ל יג' 58). וככלל זכאות ליישום התקנה תקום רק כאשר נוצרת נכות כתוצאה מתאונה שהביאה לירידה בהכנסות. (דב"ע נז/14-01 מחאג'נה נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). סוף דבר לאחר שקראתי את כל פרוטוקולי הועדות ועיינתי בכל המסמכים וטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן שענינו של המערער יחזור לועדה שתנמק ותסביר מדוע החליטה להפחית 5% הנכות שנקבעו על ידי ועדה בדרג ראשון וכיצד ניתן להסביר את הבדלי המרכיב ההולכתי, האם השתנה במשך הזמן או הוחמר מצבו או אולי הוטב. רפואהועדה רפואית