ערעור זה עניינו החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.8.06, אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 0% נכות מיום 27.4.03. רקע עובדתי 1. המערער נפגע בברך שמאל, בתאונה מיום 13.02.03, תאונה זו הוכרה ע"י המשיב כ"תאונת עבודה". 2. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 21.11.04 קבעה, כי לא נותרה כל נכות למערער כתוצאה מהתאונה הנ"ל וקבעה למערער 0% נכות מיום 27.04.03. 3. המערער הגיש ערר ביום 9.12.04, על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה פעמיים בעניינו של המערער (ביום 5.9.05 וביום 16.8.06) קבעה גם היא, כי למערער לא נותרה נכות בעקבות התאונה, דחתה את הערר והותירה את הנכות בשיעור 0% על כנה. טענות המערער 4. בבדיקת M.R.I שבוצעה למערער ביום 30.06.04 בבית החולים אסותא, ופוענחה ע"י ד"ר שרייבמן, אובחן המערער כסובל מקרע פנימי/אחורי במיניסקוס המדיאלי בברכו השמאלי. 5. ועדה רפואית לעררים שבדקה את המערער ביום 5.9.05, קבעה כי הסמכות לפיענוח בדיקת ה- M.R.I, היא אצל פרופ' גמורי מבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, ועל מנת לאבחן כי אכן יש קרע במניסקוס יש להפנות אליו צילומי ה- M.R.I. צילום ה- M.R.I, הועבר לבית החולים הדסה עין כרם, ופוענח ע"י ד"ר אפלבוים אשר קבע כדלקמן: "בקרן האחורי של המינסקוס המדיאלי, יש פס סינגל מוגבר...במקרים של תסמינים מתאימים, ממצא זה יכול להצביע על קרע ב-50% מהמקרים, כנראה על רקע ניווני. לכן לא ניתן לקבוע מבדיקה זו שיש בוודאות קרע במניסקוס". 6. בהסתמך על פיענוחו של ד"ר אפלבוים, דחתה הועדה את הערר וקבעה, כי לא נותרה למערער נכות צמיתה בגין פגיעתו בברכו השמאלית. 7. בהפנייתה את צילום ה- M.R.I לצורך פיענוחו ע"י פרופ' גמורי, גילתה הועדה דעתה, כי השאלה האם קיים קרע במינסקוס אם לאו, תוכרע בהסתמך על פיענוח בדיקה זו. 8. טעתה הועדה הרפואית בכך שהסתמכה על פיענוחו של ד"ר אפלבוים, בעוד שהיא עצמה קבעה, כי סמכות הפיענוח נתונה דווקא לפרופ' גמורי. טעתה הועדה בכך שהעדיפה את פיענוחו של ד"ר אפלבוים על פני פיענוחו של ד"ר שרייבמן. בנסיבות העניין, כאשר ד"ר שרייבמן מבית החולים אסותא מאבחן בוודאות, כי קיים קרע, ואילו ד"ר אפלבוים מסופק בכך, יש לפסוק כמובן לטובת המבוטח ולפסוק הנכות המתאימה עבור קרע במניסקוס וזאת מאחר שבחוק סוציאלי עסקינן, ובהתאם להלכה בעניין זה בכל מקרה של ספק, יש לפסוק לטובת המבוטח. 9. אף לפי פיענוחו של ד"ר אפלבוים, יש להתאים נכות צמיתה בשיעור 10% עבור קרע במניסקוס, שכן ד"ר אפלבוים סבור, כי הממצא ב- M.R.I יכול להצביע על קרע ב- 50% מהמקרים, וכי מדובר כנראה על קרע על רקע ניווני. היות וקיים ספק האם קיים קרע במניסקוס, כתוצאה מהתאונה, יש לפסוק לטובת המבוטח ולהתאים הנכות עבור הקרע. טענות המשיב 10. המשיב טוען כי לא חלה טעות משפטית בהחלטת הועדה, מדובר בהחלטה מנומקת כנדרש בנסיבות המקרה, מדובר בהחלטה רפואית הנתמכת ממצאים רפואיים של הועדה. הכרעה 11. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. הערעור הוא בשאלת חוק בלבד, אשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים-עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין (דב"ע ל"ג/40-0 יוסף דולזר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ד' 407). כן נפסק, כי צורת הבדיקה של הנכה ואורכה הם נושאים בגדר הרפואה, וערכאה שיפוטית אינה מוסמכת להתערב בהם (דב"ע שן/28001 המוסד - חיים קטוע, לקט וועדות 608; דב"ע נא/91-99 משה רוזנברג - המוסד, לקט וועדות 644). בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד' 213). כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. כפי שפורט בספרו של ד"ר שאול קובובי / רמ"ח ושס"ה - סוגיות בדיני עבודה, מהדורה שנייה, עמ' 195. בית הדין לא ייטול לעצמו את הסמכות שהמחוקק הועיד לוועדות הרפואיות, אלא במקרים יוצאים מהכלל, בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי (י. אליאסוף, "וועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי" שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ה), 81). 12.לאחר עיון בטענות הצדדים ובכל החומר אשר בתיק, לרבות דוחו"ת הועדה נשוא הערעור בתיק זה, מסקנתי היא, כי דין הערעור להתקבל. 13. א. הועדה אשר בהרכבה ישבו בין היתר מומחים בתחום האורטופדיה, כירורגיה והאונקולוגיה, התכנסה פעמיים בעניינו של המערער ביום 5.9.05 וביום 16.8.06. ב. הועדה עיינה בנימוקי הערר מיום 9.12.04, שמעה ורשמה את דברי ב"כ המערער ואת תלונותיו של המערער, ערכה למערער בדיקה קלינית כמפורט בסעיף 21 לפרוטוקול מיום 5.9.05, הועדה עיינה בפיענוח M.R.I של הברך השמאלית, במכתבו של פרופ' סלעי מיום 21.1.04 וכן במכתבו של ד"ר רוזנטל מיום 23.6.04. הועדה לא מצאה בבדיקתה הקלינית, אלא דילדול של 1 ס"מ בלבד ברגל הלא דומיננטית בירך (רגל שמאל), ולהערכת הועדה דבר זה אינו מעיד כלל על דילדול בשרירי ירך שמאל כפי שנרשם ע"י פרופ' סלעי במכתבו מיום 21.1.04. כמו כן, בבדיקה הקלינית של הועדה, לא הופקו "סימנים מניסקלים מדיאלים" כפי שהפיק ד"ר רוזנטל בבדיקתו מיום 23.6.04. הועדה מוסיפה ומציינת, כי בבדיקתה אין רגישות ממוקדת בכיפוף וישור יתר ואין רגישות ללחץ בסדקים פריקים פנימי וחיצוני. עוד הבהירה הועדה, כי אין כל תימוכין קליניים לבדיקת ה- M.R.I כפי שפוענחה ע"י ד"ר שרייבמן ב- 30.6.04. הועדה מציינת, כי בדיקת מיפוי עצמות מיום 12.5.03, אינה מעידה על ריכוז בברך שמאל שיכול להתאים לנזק מניסקלי. הועדה מציינת, כי לא ברור על מה מבוססת הבקשה למתן נכות בגין נזק מיניסקלי. עם זאת, הועדה ביקשה לציין שהסמכות לפיענוח M.R.I ברכיים היא אצל פרופ' גמורי בהדסה ירושלים והסבירה, כי פענוחים של צילומי M.R.I ברכיים מעידים במקרים רבים על שגיאות בפענוחים, ולכן לדעת הועדה, יש להפנות את צילומי ה- M.R.I של הברך לפרופ' גמורי על מנת שיאבחן אם אכן יש מקום כלל לאימות קרע במיניסקוס כפי שניתן ע"י ד"ר רוזנטל וע"י ד"ר שרייבמן. ג. לאחר שקיבלה את פענוח צילומי ה- M.R.I של ברך שמאל, התכנסה הועדה פעם שנייה ביום 16.8.06. הועדה שמעה את טענות ב"כ המערער וסיכמה דיונה כדלקמן: הועדה הסבירה, כי הפנתה את צילומי M.R.I של ברך שמאל לפענוח בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, היכן שלדעת הועדה ניתן לקבל את הפענוח האמין ביותר. תוצאות הפענוח היו, כי קיימת אפשרות של 50% לקרע ניווני בברך שמאל של הסהרון הפנימי. קרע ניווני שונה מקרע על רקע של חבלה בברך. לפיכך, בהתחשב בעובדה שבבדיקה הקלינית לא אובחנו סימני קרע בסהרון, דלדול של 1 ס"מ בירך הלא דומיננטית - אשר אין לו כל משמעות קלינית, לאור כל המפורט לעיל החליטה הועדה לדחות את הערר ולהותיר על כנה את נכות המערער, על 0%. 14. בבדיקת M.R.I שבוצעה למערער ביום 30.6.04 בבית החולים אסותא, ופוענחה ע"י ד"ר שרייבמן, אובחן המערער כסובל מקרע פנימי/אחורי במיניסקוס המדיאלי. 15. בישיבתה הראשונה מיום 5.9.05 קובעת הועדה, כי הסמכות לפיענוח M.R.I ברכיים נתונה לפרופ' גמורי בהדסה ירושלים ולכן הפנתה את צילומי ה- M.R.I של הברך לפרופ' גמורי על מנת שיאבחן עם אכן יש מקום כלל לאימות קרע במיניסקוס. 16. חרף החלטת הועדה מיום 5.9.05, צילום ה- M.R.I הועבר לד"ר אפלבוים אשר מציין בפענוחו מיום 25.6.06 את הדברים הבאים: "בקרן האחורי של המיניסקוס המדיאלי יש פס סיגנל מוגבר... במקרים של תסמינים מתאימים ממצא זה יכול להצביע על קרע ב- 50% מהמקרים כנראה קרע ניווני. לכן לא ניתן לקבוע מבדיקה זו שיש בוודאות קרע במיניסקוס". 17. עיננו הרואות, בתחילה קובעת הועדה כי הסמכות לפיענוח בדיקת ה- M.R.I ברכיים היא דווקא אצל פרופ' גמורי, לאחר מכן מקבלת הועדה פיענוח של מומחה אחר - ד"ר אפלבוים, אשר מציין בפענוחו כי קיים ספק האם ישנו קרע במיניסקוס. 18. קמה ועולה השאלה, אם הועדה קבעה כי פרופ' גמורי הוא הסמכות לפענוח M.R.I ברכיים, מדוע בסופו של יום העדיפה את פענוחו של ד"ר אפלבוים על פני פענוחו של ד"ר שרייבמן? 19. יתרה מזו, כאשר מפענוחו של ד"ר אפלבוים קיים ספק לעניין הקרע במיניסקוס בעוד שד"ר שרייבמן מאבחן בוודאות, כי קיים קרע, במקרה שכזה יש לפרש הספק לטובת המבוטח. (ראו לעניין זה: דב"ע נג/44-0, המוסד לביטוח לאומי - רות טישלר, פד"ע כו 199 וכן בג"צ 1199/92 לוסקי - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז' (5) 743) 20. בנסיבות אלה, לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הערעור. עניינו של המערער יוחזר לועדה אשר תדון מחדש בנושא הקרע במיניסקוס ובקביעת נכותו של המערער, הועדה תבדוק את המערער תוך התייחסות למסמכים רפואיים המהותיים כגון פענוח צילום ה- M.R.I של ד"ר שרייבמן, וזאת לאור הערות בית הדין כמפורט בסעיפים 19-17 לעיל. כן תפנה הועדה שנית לקבלת פיענוח מד"ר גמורי וככל שתעדיף פענוח זה ו/או כל פענוח אחר תפרט ותנמק מסקנתה. 21. המשיב ישלם למערער סך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 22. ערעור על פסק דין זה הוא ברשות, בקשת רשות ערעור, יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. רפואהועדה רפואית