1. מדובר בערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 8.11.01, אשר קבעה למערער נכות בשיעור כולל של 35% במסגרת תביעתו לנכות כללית. 2. המערער טוען, כי טעתה הועדה כאשר קבעה, כי הינו נכה בשיעור 10% בגין מחלת האסטמה ממנה סובל, שכן בעבר ובשנת 1984 קבעה ועדה רפואית, כי המערער נכה בשיעור 25% לצמיתות בגין אותה מחלה. עוד נטען, כי החלטת הועדה הרפואית לעררים באשר לליקויים הרפואיים מהם סובל המערער, אינה עומדת במבחן המציאות, שכן חלה החמרה במצבו, ולפיכך סך כל נכויותיו הינן גבוהות יותר. המערער צירף מכתב רפואי מאת פרופ' הרישנו מיום 8.3.02 בדבר החמרת מצב. 3. המשיב בתגובתו טוען כדלקמן: א. לא הוכחה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה, שכן הועדה ישבה בהרכב המתאים למגבלותיו של המערער, רשמה תלונותיו, בדקה המערער באופן יסודי ורשמה ממצאי הבדיקה. הועדה התייחסה לכל המסמכים הרפואיים שהיו בפניה, לרבות תוצאות בדיקות שונות וקבעה למערער אחוזי נכות לפי הפריט המתאים ולאור מצבו הרפואי בעת הבדיקה. ב. באשר לקביעת אחוזי נכות בגין אסטמה - הועדה אימצה את אחוזי הנכות בשיעור 10% שנפסקו על ידי הועדה מדרג ראשון, שכן שהמערער לא התלונן בפניה על כך כי סובל מאסטמה, וציינה זאת בפרוטוקול הועדה. ג. אחוזי הנכות נקבעו עפ"י תוצאות בדיקת תפקוד ריאות שבוצע לבקשת הועדה ביום 10.7.01, הכוונה לדרג ראשון. ד. ועדה רפואית זו התכנסה לאחר שתביעה לקיצבת נכות משנת 1984 נדחתה, והתובע הגיש תביעה חדשה ביום 31.10.00 (תביעה חוזרת) עפ"י תקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות), התשס"א - 2000. ה. בנסיבות אלה, גם אם נקבעו בעבר 20% נכות בגין אסטמה על ידי הועדה משנת 1984, אין קביעה זו מחייבת את הועדה הנוכחית לאחר עבור 17 שנים. ו. לא הוכחה כל טעות משפטית בקביעת אחוזי הנכות בגין ליקויים אחרים, גם לאור מכתבו של פרופ' הרישנו מיום 8.3.02 בדבר התדרדרות במצבו הרפואי של המערער. החלטת הועדה ניתנה עפ"י המסמכים הרפואיים שהיו בפניה ומדובר בהחלטה רפואית, וכן נטען, כי מדובר באישור רפואי שהונפק לאחר כינוס הועדה. 4. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית, ולא בסמכות בין הדין. הערעור הוא בשאלת חוק בלבד, כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין (דב"ע ל"ג/40 - 0 יוסף דולזר נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ד' 407). כן נפסק, כי צורת הבדיקה של הנכה ואורכה הם נושאים בגדר הרפואה, וערכאה שיפוטית אינה מוסמכת להתערב בהם (דב"ע שן/28 - 01 המוסד - חיים קטוע, לקט ועדות 608; דב"ע נא/99 - 91 משה רוזנברג - המוסד, לקט ועדות 644). בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד', 213). מסמכותה של ועדה רפואית לעררים לאשר את החלטת הרופא המוסמך, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, ורשאית לתת כל החלטה שהרופא המוסמך היה מוסמך לתת (תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (סמכויות ועדה רפואית לעררים וועדה לעררים), התשמ"ד - 1984). אין תפקידה של ועדה רפואית לעררים מצטמצם רק להעברה תחת שבט הביקורת את ההחלטה של הערכאה הראשונה. היא ועדה רפואית ועליה גם לבדוק את מצבו של הנפגע מחדש ולעמוד על מצבו הרפואי במעמד הבדיקה או בעת הדיון מחדש (דב"ע נז/56 - 01 חיים טיומקין נ' המוסד, פד"ע לא, 193). יצוין, כי ועדה רפואית לעררים אינה כבולה לנוסח הערר אשר בפניה, ועליה לבטא את ממצאיה אף בהעדר ערעור בנקודה זו או אחרת. 5. לאחר עיון בטענות הצדדים, לא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטת הועדה הרפואית לעררים מהסיבות הבאות: א. נימוקי המשיב בסיכום טענותיו מקובלים על בית הדין. ב. באשר לשיעורי הנכות שנקבעו בעבר למערער בגין מחלת האסטמה, יצויין, כי מדובר בקביעת 20% נכות ולא 25% נכות. כמו כן, מפרוטוקול הועדה נשוא הערעור נרשם, כי המערער לא התלונן על קוצר נשימה בפני הועדה, אולם למרות האמור לעיל, אין מחלוקת שעל הועדה היה להתייחס גם לליקוי זה, ובנסיבות אלה לא מצאתי טעות משפטית, כאשר הועדה אימצה את החלטת הועדה מדרג ראשון ומיום 10.7.01. אין הועדה הרפואית לעררים קשורה בהחלטת ועדה מדרג ראשון (רופא מוסמך) שנקבעה בשנת 1984, למרות שנקבע, כי מדובר באחוזי נכות לצמיתות. התביעה הנוכחית הוגשה על ידי המערער במסגרת תביעה חוזרת ובעקבות בקשה זו, נבדק המערער מחדש, ואמנם הוכרה החמרה במצבו הרפואי. יצויין, כי החלטת הועדה מדרג ראשון נסמכת בחוות דעת נוירולוגית מיום 10.7.01. ג. באשר להחמרת מצבו הרפואי של המערער, רשאי המערער להגיש בקשה להכיר בהחמרת מצבו הרפואי, אולם אין לקבוע, כי טעתה הועדה הרפואית לעררים כאשר לא התייחסה למכתבו של פרופ' הרישנו. מכתב זה אינו בבחינת חוות דעת וממילא הונפק לאחר מועד כינוס הועדה. מדובר בהחלטות רפואיות מנומקות, בשים לב לממצאים שהיו בפני הועדה עובר למתן החלטתה. 6. לפיכך, ומכל שנאמר לעיל, דין הערעור להדחות. אין צו להוצאות. 7. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. רפואהאסטמהועדה רפואית