1.זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין ניידות (להלן: "הועדה") אשר התכנסה ביום 5.6.07 וקבעה כי המערער מוגבל בניידות לפי הסעיפים ו-א-2, ו-א-4 ו- ו-א-6 לרשימת הליקוים שבהסכם הניידות, כך שנקבעו למערער 78.4% מוגבלות. 2.המערער טען, כי הועדה טעתה עת לא פירטה בהחלטתה את הנימוקים לקביעת שיעורי הנכות החלקיים בהתייחס לסעיפים ו-א-2 וו-א-4 ועת לא נימקה כיצד נוצרו הפערים המשמעותיים בתוצאות הבדיקות הקליניות אשר נערכו למערער על ידי הרופא המוסמך לעומת הוועדה דנן. המערער הוסיף כי ממצאיה של הועדה נוגדות ממצאיהם של רופאים שטיפלו במערער במהלך השנים. 3.בדיון שהתקיים בפני בית הדין, הפנה המערער את תשומת לב בית הדין לנספח ג' לנימוקי הערעור (מכתב מבי"ח אסף הרופא), וביקש להתייחס אליו כאל חוות דעת המחייבת התייחסות מיוחדת של הועדה. 4.לעומת זאת, המשיב טען כי טענותיו של המערער הן טענות רפואיות גרידא המופנות כנגד ממצאיה הקליניות של הועדה. המשיב הוסיף כי הועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית וקבעה את ממצאיה על פי שיקול דעתה הרפואי והמקצועי ואין מקום להתערב בהחלטתה. המשיב הדגיש כי החלטת הועדה מנומקת, נכונה, סבירה וניתנה כדין לאחר שניתנה למערער הזדמנות להשמיע את טיעוניו בפניה ומשכך, יש לדחות את הערעור. 5.דיון והכרעה: אחד התנאים להכרה באדם כ"מוגבל בניידות" הנו קביעתה של ועדה רפואית, או ועדה רפואית לעררים, בדבר אחוזי מוגבלות בניידות על פי רשימת הליקויים שבנספח א' להסכם הניידות. זאת, כאשר נקבע כי הועדה הרפואית מוסמכת לקבוע אחוזי נכות אך ורק בהתאם לפריטים המופיעים ברשימת הליקויים בתוספת א' להסכם (עב"ל 389/99 המוסד לביטוח לאומי - מאיר כהן, לא פורסם). עוד נקבע, כי ככלל אין לבצע התאמה כאשר ליקוי מסויים לא נכלל ברשימת הליקויים (דב"ע מה/383-01 יהודה בהירי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 361;וזאת למעט התאמות קלות של מידה או כמות (דב"ע נה/01-23 המוסד לביטוח לאומי - חיה פיק, פד"ע כט 546). עוד נוסיף כי הועדה מוסמכת לקבוע מוגבלות מכח פריט ליקוי, באופן חלקי תוך סטיה מהאחוזים שנקבע לצידו של הליקוי ברשימת הליקויים כל עוד לא מדובר בקביעה על דרך ההתאמה. לענייננו, הועדה דנן התכנסה בעקבות ערר שהגיש המשיב כנגד החלטתו של הרופא המוסמך שקבע למערער 95% מוגבלות. הרופא המוסמך קבע למערער את שיעור המוגבלות על בסיס הסעיפים ו-א-2 (80%), ו-א-3(60%) וו-א'-6(40%). מעיון בפרוטקול הועדה עולה, כי עמדו בפני הועדה מספר רב של מסמכים רפואיים, לרבות מכתב ממרכז רפואי אסף הרופא מיום 19.10.04, שעותק ממנו צורף לערעור וסומן כנספח ג' . הועדה בדקה את המערער וקבעה את ממצאיה בכל הקשור לתנועות הירכיים, הברכיים והקרסוליים. הועדה רשמה בבדיקתה כי המערער: "מתהלך בצליעה דו צדדית מרכיב סדים פלסטיים לשוקיים, לקרסוליים ולכפות הרגליים עם ציר. בעת הליכה נטייה לדריכה על הצד החיצוני של שתי כפות הרגליים". ולסיכום הגיעה הועדה למסקנה כי : " הנבדק סובל מארתרוגריפוסיס עם הגבלה בתנועות שני פרקי הירכיים ללא כוויצה כיפופית. הגבלה ביישור שתי הברכיים. פס אקווינו-וארוס דו-צדדי עם חוסר תנועה בקרסוליים. הממצאים ניתנים ליישום במסגרת הסעיפים ...." הועדה כאמור, יישמה את סעיף ו-א-2 וסעיף ו-א-4 באופן חלקי. מעיון בפרוטקול עולה כי בכל הקשור ל-ו-א-2 הועדה קבעה כי : "אין כוויצה כיפופית" בעוד שסעיף הליקוי הנ"ל מתייחס לכושר תנועות הפרק המלווה בכוויצה כיפופית, לפיכך ניתן להבין את החלטת הועדה עת החליטה ליישם את הסעיף הנ"ל באופן חלקי בלבד. יחד עם זאת, לא ברור מדוע הגיעה הועדה למסקנה כי יש לישם את הסעיף הנ"ל דווקא בשיעור של 50% ולא בשיעור אחר. בעניין זה נוסיף כי כבר נפסק, כי הנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטת הועדה, אלא שגם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון בעקבות ההנמקה, האם הועדה פעלה כדין. כן נפסק, כי מן הראוי שהחלטת הועדה תהיה ברורה לכל, ללא כל צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות, (עב"ל 10082/97, שלמה שיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 188). החלטת הועדה, בעניין זה, אינה מנומקת דיה. באשר לסעיף ו-א-4 המתייחס ל- "הגבלה בכושר תנועות הברך המלווה בכיפוף פחות מ-135 מעלות ויישור פחות מ-160 מעלות" מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי המערער סובל מהגבלה ביישור הברכיים בשיעור של 20- מעלות ובאשר לכיפוף מדובר בטווח כיפוף של 90 מעלות (בשני מפרקי הברכיים). לכן, לכאורה, לא ברור מדוע החליטה הועדה בכל זאת לישם פריט ליקוי זה באופן חלקי בלבד. באשר לסעיף הליקוי ו-א-6 , משלא העלה המערער טענה כלשהי כנגד קביעתה של הועדה בעניין זה, הזהה לקביעת הרופא המוסמך, איננו רואים מקום להתערב בקביעה זו. באשר להתייחסותה של הועדה לנספח ג' ולאחר שעיינתי במכתב הנ"ל הכולל ממצאים רפואיים השונים ממצאיה של הועדה, אינני סבורה שיש מקום לחייב הועדה להתייחס ספציפית למסמך הנ"ל, הגם שאין המדובר בחוות דעת המחייבת התייחסות מיוחדת. 6.לסיכום, עניינו של המערער מוחזר לועדה באותו הרכב כדי שתבדוק את המערער ותקבע את ממצאיה מחדש. ככל שהועדה תחליט לא לשנות את קביעתה שלעיל עליה לנמק מדוע החליטה ליישם את סעיפי הליקוי באופן חלקי ובשיעורים שנקבעו. על החלטת הועדה להיות מנומקת ומפורטת, כדבעי, בשפה שתהיה מובנת גם למי שאיננו רופא. בנסיבות העניין, על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. 7.במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. רפואהועדה רפואית