מבוא 1. בפני בקשה מטעם הנתבעים להורות למפקח הכללי של משטרת ישראל או למי מטעמו להגיש תעודת עובד ציבור בה יפרט את הגורמים לכך שהתובע והנוסעים שנסעו עמו ברכב הוכרזו מסורבי כניסה לתחומי מדינת ישראל. 2. התובע הגיש כנגד הנתבעים כתב תביעה בגין פגיעתו בתאונת דרכים שאירעה ביום 5.3.2004 בכביש המוביל מצור הדסה לצומת ראם. 3. בעת התאונה נהג התובע ברכב בעל מספר רישוי ישראלי בתחומי מדינת ישראל, ללא שהיה בידו היתר שהייה בישראל כדין. עוד לא היה בידי התובע רישיון נהיגה המתיר לו נהיגה בתחומי ישראל והנסיעה נעשתה ללא שהיה ביטוח המכסה את השימוש ברכב. 4. התובע טוען כי נפגע בתאונה בשל אשמו של המנוח, שעזבונו הוא הנתבע מס' 1 (להלן: "המנוח"). לטענתו, המנוח נהג במהירות מופרזת וסטה מנתיב נסיעתו. בהיעדר עילת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 הוגשה התביעה על פי פקודת הנזיקין בטענה כי הנתבעים חבים כלפי התובע בשל אשמו של המנוח. 5. נקודת המוצא לדיון שבפני בבקשה נשוא החלטה זו היא כי אכן התאונה אירעה עקב אשמו של המנוח, הגם ששאלה זו טרם הוכרעה. 6. בעת התאונה, הסיע התובע אנשים נוספים ברכב. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנוסעים שהו בישראל שלא כדין. לפיכך, עובר לתאונה ביצע התובע עבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים, שהייה בלתי חוקית, נהיגה ללא רשיון נהיגה וללא תעודת ביטוח - עבירות על חוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), פקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") והתקנות שהוצאו מכוחה. 7. מעמדם של התובע והנוסעים האחרים ברכב נלמד מתעודות עובד ציבור שהוגשו לבקשת הנתבעים (נ/3 ו- נ/4) בהם מפורט כי לא היה לתובע ולנוסעים היתר יציאה אישי מכל סוג שהוא לשהיה בישראל וכי הייתה להם מניעה בטחונית או משטרתית בהתאם לפירוט שנרשם בתעודת עובד הציבור. הבקשה והטענות 8. כאמור, הבקשה שבפני מטעם הנתבעים היא להתיר להם לזמן את המפקח הכללי של משטרת ישראל או פקיד מוסמך מטעמו כדי שיפרט מה הייתה הסיבה שבעטיה הוגדרו התובע והנוסעים ברכב כמנועי כניסה לישראל. 9. הנתבעים טוענים כי קיימת אפשרות שהתובע והנוסעים ברכב היו בדרכם לגניבת רכבים או לביצוע פעולות פליליות אחרות או בדרכם חזרה מביצוע פעולות פליליות. לטענתם מתן תעודות עובד הציבור עשוי לשפוך אור על סיבת איסור הכניסה שלהם לישראל ועל מטרת כניסתם לישראל בעבר, דבר שיש בו להצביע על מטרת כניסתם הנוכחית או למצער להטיל על התובע נטל לסתור הנחה זו, בפרט שמדובר על מעשים או כוונה הנמצאת בידיעתו המיוחדת של בעל הדין שכנגד. 10. עמדת הנתבעים היא כי 'ברור שמניעה משטרתית לא הוטלה סתם על תושב שטחים ללא סיבה סבירה למנוע את כניסתו'. 11. ב'קליפת אגוז' טענת הנתבעים היא כי יש רלוונטיות לא רק לשאלה אם במהלך הנסיעה ברכב המנוח עבר עבירות על פקודת התעבורה (היעדר רשיון נהיגה ותעודת ביטוח) ועבירות על חוק הכניסה לישראל (שהייה בלתי חוקית והסעת שוהים בלתי חוקיים), אלא גם לשאלה מה העבר הפלילי של התובע והנוסעים ומה הוביל את משטרת ישראל שלא לתת להם אישור כניסה לישראל באופן כללי. 12. בתום ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 28.6.06 נתבקשו הנתבעים להגיש אסמכתאות לטיעון שהעלו בעניין זה. למרות זאת, הוגשו מטעם הנתבעים סיכומי טענות מפורטים. 13. בסיכומים שהגישו טענו הנתבעים יש קשר עובדתי בין ביצוע העבירות על חוק הכניסה לישראל ועל פקודת התעבורה לבין התאונה. לטענתם אילו התובע היה נמנע מביצוע העבירות ולא היה נוהג ברכב התאונה הייתה נמנעת, חרף ההנחה בדבר נהיגתו הרשלנית של המנוח. 14. הנתבעים מפרטים כי טענת ההגנה שלהם היא כי עקב כך שהתאונה הינה פרי ביצוע עבירות פליליות חמורות, יש לשלול מהתובע את הסעד של הפיצויים, כולו או מקצתו, שכן אין לתת לתובע להינות מפרי חטאו של ביצוע עבירות פלליות חמורות'. הנתבעים נשענים על הכלל לפיו 'מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה' ועל עמדתם כי אין לעודד הפרת חוק באמצעות פסיקת פיצויים לתובע שנפגע גופנית כתוצאה מהנהיגה הבלתי חוקית שלו. 15. תימוכין לטענתם מוצאים הנתבעים בפסק דין שניתן בע"א 2242/03 אורה אברהם נ' עדנאן רשאד, תק-על 2005(3), 746 ,עמ' 755 בו הופחתו לטענתם 40% מזכות התביעה של התובעים ממהנדס שהתרשל בבניית בית בשל כך שהבית נבנה ללא היתר וללא קבלן רשום. עוד מפנים הנתבעים לע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית פ"ד נ(3) 133, 142-143 ולפסקי דין נוספים. 16. הנתבעים אינם מסתפקים בתשתית העובדתית שכבר הונחה לפיה ביצע התובע את העבירות המיוחסות לו אלא הם מבקשים לקבל מידע נוסף, המידע נשוא הבקשה. הנתבעים מבקשים לדעת מהי מטרת הנסיעה של הנוסעים וכדי להתחקות אחר המטרה הם מבקשים לדעת מה הייתה מלכתחילה המניעה לכניסתם לישראל. 17. ישאל השואל, מה הקשר בין הסיבה שבגינה נאסרה כניסת התובע והנוסעים לישראל בעבר לבין מטרת כניסתם הנוכחית לישראל. תשובת הנתבעים היא כי ברצונם ללמוד על כך מהכלל הראייתי שעניינו 'עדות שיטה ומעשים דומים'. במילים אחרות, הנתבעים סבורים כי אם יימצא כי בעבר ביצעו התובע והנוסעים עבירות במהלך השהייה בישראל, הדבר ילמד בהכרח כי גם מטרת הכניסה לישראל הפעם הייתה לביצוע עבירה. 18. התובע מגדיר את הבקשה קנטרנית ומיותרת. לטענתו מדובר בנסיון לייחס לתובע ולנוסעים עבירות ספקולטיביות וכי הבקשה מבוססת על 'מגדלים שנבנים באוויר ואין להם כל אחיזה בקרקע'. עוד טוען התובע כי 'מקומם להיווכח כי הנתבעים מרשים לעצמם, ל"הרשיע" את התובע בשורה של עבירות פליליות בגינן מעולם לא הועמד לדין ואף לגזור את עונשו לכדי למעלה מ- 15 שנות מאסר'. 19. התובע חולק על ההנחה כי אם היה נמנע מביצוע עבירה הקשורה לנסיבות כניסתו לישראל התאונה הייתה נמנעת ומשווה את הטענה לטענה כי גם אם לא היה בא לעולם, לא הייתה מתרחשת התאונה. עמדת התובע היא כי פסקי הדין עליהם נסמכים הנתבעים עוסקים במקרים שבהם היה קשר אמיץ בין העבירה שבוצעה לבין עילת התביעה, מה שלא מתקיים במקרה זה. 20. התובע עומד גם על חוסר הרלוונטיות של מעשיו בעבר לנסיבות כניסתו לישראל ביום התרחשות התאונה על רקע עדותו כי נכנס לישראל כדי לעבוד. עמדת התובע היא כי זכותו לפרטיות גוברת על הרצון הספקולטיבי להסיק מהסיבה שבעטיה מנעה המשטרה את כניסתו ואת כניסת הנוסעים לישראל וללמוד מהם על קיום עבירות פליליות נוספות שאין להן כל בסיס. הטענה אותה מבקשים הנתבעים להוכיח 21. על עדות או על כל ראיה אחרת אשר בעל דין מבקש להביאה להיות שייכת לעניין. עליה להוכיח או לסתור אחת מהשאלות שבמחלוקת, שאם לא כן, אין לה מקום במשפט. המבחן להיות הראיה 'שייכת לעניין' הוא מבחן מהותי לצורך ההכרעה באחת השאלות השנויות במחלוקת (ר' י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, 485). 22. בכדי לבחון את מידת הרלבנטיות של המידע שעתיד להיכלל בתעודת עובד הציבור יש הכרח לבחון בקצרה את טענת הנתבעים, אותה ברצונם לבסס באמצעות המידע. 23. טענת הנתבעים היא שביצוע עבירות פליליות על ידי התובע עובר לתאונת הדרכים ממנה נפגע, שולל ממנו את זכותו לפיצוי על הנזק שנגרם לו בתאונה, כולו או חלקו, וזאת ללא קשר לשאלת האשם בתאונה. 24. הנתבעים מוכנים להניח לצורך הדיון בשאלה זו כי מוטל על המנוח אשם מלא לקרות התאונה, אך עמדתם היא כי בשל כך שעובר לתאונה, שהה התובע שלא כדין בישראל, הסיע שוהים בלתי חוקיים אחרים, נהג ללא רשיון נהיגה מתאים לתחומי מדינת ישראל וללא ביטוח יש לשלול ממנו את הפיצוי. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי ככל שמידת החומרה של העבירות הפליליות הנוספות שאותן ביצע או התעתד לבצע תגדל כך יגדל שיעור הניכוי מהפיצוי. 25. טענת הנתבעים נשענת על האמור בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2243/03 הנ"ל. באותו מקרה, נדונה אחריותו המקצועית של מהנדס לנזקים שנגרמו בשל רשלנותו. בית המשפט דן בשאלה האם יש להטיל אשם תורם על התובעים, אשר הפרו את הוראות החוק ובנו את הבית ללא היתר בניה ומבלי שנעזרו כמתחייב בקבלן רשום: השאלה שהטרידה אותנו היתה אם נוכח הפעילות הבלתי חוקית של המערערים, אשר בנו את ביתם ללא היתר ובאמצעות קבלן שאינו רשום, אין מתחייבת שלילת הסעד מהם, על יסוד העיקרון לפיו אין לתת לתובע ליהנות מפרי חטאו, שכן מעילה בת עוולה אין צומחת זכות תביעה... עיקרון זה עלול בנסיבות מסוימות לשלול את זכות תביעתו של ניזוק..., וביסודו עומד החשש שמא בכך שנכיר באחריות כלפי המערערים ונושיט להם סעד, נימצא מעודדים הפרת חוק או נותנים ידינו לפגם מוסרי. נוכח הטעם העומד ביסוד הכלל האמור, דחייתה של תביעה שמקורה במעשה בלתי חוקי או בלתי מוסרי תלויה בעוצמתה של הכוונה הפלילית או חוסר המוסריות שבהתנהגות התובע. כן עלינו להביא בגדר שיקולנו אם יש להעניק לתובע סעד גם את הקשר בין המעשה הבלתי חוקי או הבלתי מוסרי לבין התרחשות הנזק. מנגד, עלינו לשקול את האינטרס הציבורי בהטלת האחריות על מזיק אשר גרם לנזק ברשלנותו... דומה, כי האיזון בין האינטרסים המעורבים בהכרעה זו אינו מצדיק דחיית תביעתם של המערערים מכל וכל בשל חטאם. מעשיהם של המערערים אמנם חמורים, אולם כאמור אין קשר וודאי בין מעשים אלו לבין התרחשות הנזק וגם המשיבים מצידם לא מילאו חובתם לנהוג ברמת הזהירות המתחייבת מהאחריות שנטלו על עצמם. ...בהביאנו בחשבון את מידת חומרת מעשיהם של המערערים-הניזוקים, אל מול אשמם של המשיבים-המזיקים, אשר התנהגו ברשלנות חמורה ואף עברו עבירות פליליות, אין טובת הציבור מחייבת נעילת שערי בית המשפט בפני המערערים. אמנם אין להתעלם מחומרת מעשיהם של המערערים, אך זו תבוא לידי ביטוי במידת האשם התורם אשר תיוחס להם בעת חלוקת האחריות לנזק." ע"א 2242/03 - אורה אברהם ואח' נ' עדנאן רשאד ואח' . תק-על 2005(3), 746 ,עמ' 755. 26. בית המשפט הטיל באותן נסיבות על התובעים אשם תורם בשיעור של 40%. המידע המבוקש אינו נחוץ לצורך הוכחת הטענה 27. ספק בעיני אם יש ממש בטענת הנתבעים לפיה ניתן ללמוד מפסק הדין הנזכר לעיל ומפסקי דין אחרים שדנו בעקרון העולה ממנו בתביעות בתחומי משפט אחרים לענייננו. ספק זה מתעורר משום שבמקרה שבפני הקשר בין האירוע שכונן את הנזק (תאונת הדרכים) לבין העבירות הנטענות (שהייה בלתי חוקית והסעת שוהים בלתי חוקים) אינו כה ברור כפי שהיה באותו מקרה. 28. למרות הספק, איני רוצה לקבוע עמדה בעניין זה בטרם טענו הצדדים את טענותיהם באופן מלא והשאלה תידון בהרחבה לאחר הגשת סיכומי הצדדים בשאלת האחריות. 29. עם זאת, גם אם אניח כי יש מקום לקבל את עמדת הנתבעים לפיה יש לגרוע מהפיצוי בשל ביצוע אותן עבירות, אין ולו בסיס מינימלי לבקשה לחשוף את הסיבה שבגינה המשטרה סירבה ומסרבת להתיר לתובע ולנוסעים להיכנס לישראל. 30. קשה שלא להתקומם למקרא הטענה הבאה, אותה העלו הנתבעים בסיכומיהם להצדקת בקשתם: "לכן, כאשר נקבצו אל כלי רכב אחד 7 תושבי שטחים ש- 6 מתוכם הינם בעלי הגבלת כניסה משטרתית, כאשר כולם נכנסו לישראל שלא כדין, תוך נהיגה ברכב ישראלי ללא היתר, מצביע הדבר על כך שמטרת נסיעתם הייתה לצורך ביצוע עבירה פלילית." (סעיף 13 לסיכומים). 31. למיטב הבנתי, ה'התקבצות' אינה מצביעה על דבר למעט על כך שהנוסעים החליטו לנסוע ברכב במשותף. תיאוריית הקונספירציה הנטענת על ידי הנתבעים אינה מבוססת על דבר ואין לה בסיס עובדתי או אחר. אנשים נוסעים ברכב במשותף כדי להגיע למקום אחד, לחסוך בהוצאות נסיעה משותפות או מכל סיבה אחרת. אותה נסיעה משותפת, גם אם לכולם יש מניעה מלהיכנס לתחומי מדינת ישראל אינה מעידה על כך שמטרת נסיעתם היא לצורך ביצוע עבירה פלילית. אין מקום גם לציטוט שהביאו הנתבעים מדברי הנביא עמוס "הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו?" (עמוס, ג' ג'). 32. תהא התשובה לשאלה מדוע מסרבת המשטרה להתיר לתובע ולנוסעים לקבל היתר כניסה לישראל, אשר תהא, איני רואה את הרלוונטיות שיש למידע שיימסר ואת האפשרות לדלות ממנו דבר שיסייע לקביעה שיפוטית שתניח שהתובע והנוסעים התכוונו לבצע עבירה כזו או אחרת, במהלך שהייתם בישראל סמוך לתאונה. אף אם נניח שהתובע או אחד הנוסעים ביצעו בעבר עבירות של התפרצות, גניבה, סחר בסמים מסוכנים או כל עבירה אחרת, לא ניתן ללמוד מכך דבר ביחס למטרת נסיעתם הנוכחית, גם אם שאלה זו הייתה רלוונטית לדיון בהליך זה, דבר שכאמור מוטל בספק. 33. חקירת עד על 'מעשים דומים' כדי להוכיח 'שיטה', מותרת כאשר המעשים בעניינים נערכת החקירה 'דומים וקרובים למעשה המיוחס לעד במשפט הן מבחינת העניין והן מבחינת הזמן (זוסמן בספרו הנ"ל, 488). הפשפוש בעברו של העד, שמא יתגלה בו חומר לפסול אינו מותר (זוסמן שם, שם). 34. לסיכום, המידע אותו מבקשים הנתבעים ללמוד מתעודת עובד הציבור המבוקשת אינו רלבנטי להוכחת הטענה אותה הם טוענים ולכן אין מקום לקבל את הבקשה. האיזון הראוי בין הפגיעה בפרטיותם של התובע והנוסעים לבין הצורך במידע 35. די היה באמור לעיל כדי לדחות את הבקשה שכן המידע המבוקש אינו רלבנטי אלא שמצאתי להתייחס גם להיבט נוסף של הבקשה והוא הפגיעה בפרטיותם של התובע והנוסעים. 36. אף אם הייתי סבור כי המידע רלבנטי, ספק אם האיזון הראוי בין הצורך של הנתבעים בקבלת אותו מידע לבין הפגיעה בפרטיותם של התובע והנוסעים מצדיק את מסירת המידע לידי הנתבעים. 37. בכל הקשור לנוסעים, היה מקום לצרפם כמשיבים לבקשת הנתבעים בכדי שיוכלו להגיב לה - דבר זה לא נעשה ולא מונחת בפני עמדתם. טענת הנתבעים כי יש לראותם בעלי אינטרס בתוצאות ההליך, אינה יכולה להביא לפגיעה אוטמטית בזכויותיהם מבלי שניתנה להם הזכות לטעון לגביה. 38. באשר לתובע, מדובר במידע לעניין עברו הפלילי או לעניין עבירות בהן נחשד, שהובילו לסירוב להתיר לו להיכנס לתחומי מדינת ישראל. מידע זה, אם יובא לעיונו של בית המשפט עלול לגרום ליצירת דעה מוקדמת על התובע ועל טענותיו. 39. אכן, כפי שטענו הנתבעים, 'ככלל, תובע אינו יכול להישמע בטענה, כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות, שהן רלוואנטיות לבירור התובענה ונדרשות לנתבע לביסוס הגנתו." (רע"א 8551/00 אפרופים שיכון וייזום נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון פ"ד נה(2) 102 ,עמ' 104-105) אך קנה המידע, כפי שנקבע בהחלטה הוא מידת הרלונטיות של המסמכים שגילויים מתבקש לבירור המחלוקת. 40. הערכים המתנגשים במקרה זה הם מחד זכותו של התובע לפרטיותו ומנגד הצורך בעשיית משפט צדק והגעה לחקר האמת: ההגנה על הפרטיות, חרף היותה זכות חוקתית מוכרת, איננה ערך מוחלט... עוד בטרם חוקק חוק היסוד, הוכרה הזכות לפרטיות במשפט ששולבה בהכרה כי כדי לתחום את מרחב התפרשותה יש לשקללה כנגד ערכים חשובים אחרים לצורך מציאת נקודת האיזון הראויה. ... אחד המצבים בהם נדרש איזון ההגנה על הפרטיות לבין ערך אחר, עולה מקום שעשיית משפט צדק מחייבת הצגת נתונים ועובדות החוסים תחת הגנת הפרטיות שבלעדיהם לא ניתן להגיע לחקר האמת... בהתמודדות בין האינטרס החברתי הכרוך בעשיית צדק בהליך השיפוטי לבין חשיבות ההגנה על הפרטיות, עשוי להינתן, בנסיבות מסוימות, משקל גובר לערך הראשון, שבלעדיו עלולים הליכי המשפט להימצא מסוכלים. בלא הבטחת הליך שיפוטי תקין, עלולה המערכת החברתית ואכיפת החוק לספוג נזק שאינו ניתן לתיקון." (בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית ואח' תק-על 2005(2), 3382 ,עמ' 3384). 41. עמדת הנתבעים לפיה יש להעדיף תמיד את זכותו של הנתבע לקבלת מלוא המידע בעניינו אף אם הדבר פוגע בפרטיותו של התובע אינה עולה מחשיבות עקרון היסוד של הגנת הפרטיות. קשה לראות במידע המבוקש ככזה שבלעדיו הליכי השפיטה עלולים להיות מסוכלים או כגורם נזק 'שאינו ניתן לתיקון' למערכת אכיפת החוק. סיכום 42. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. הוצאות הליך זה יובאו בחשבון בתום הדיון בשאלת החבות. 43. בהמשך להודעת התובע מיום 31.7.06, ובהיעדר הסכמה למתוה שהוצע לקידום התיק ללא הכרעה בשאלת החבות, יגישו הצדדים את סיכום טענותיהם בשאלת החבות: התובע בתוך 21 יום והנתבעים בתוך 21 יום נוספים (ימי הפגרה יובאו במניין הימים). 44. התיק לעיוני ביום 26.9.06. משטרהשטחי יהודה ושומרון