על פי הפסיקה, יכול בית המשפט ליתן אמון בחלק מעדות, ובחלק אחר לא. בע"פ 526/90 בלזר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (4) 133, נאמר מפי כב' הנשיא (דאז) שמגר: "אין לראות עדות מבחינת האמינות, בהכרח ותמיד כחטיבה שלמה אחת אשר לגביה יש רק שתי חלופות והן – לקבלה בשלמות או לדחותה בשלמות; גם כאשר בית המשפט סבור כי עד פלוני הסתיר דברים ואף דברים רבים – אין בכך כדי לשלול את האפשרות לדלות מדבריו קטעים היכולים לשמש חומר ראיות אמין. ניתן לערוך סינון בדברי העדות כדי לנסות לבור את הבר מן המוץ ולהבדיל בין אמת לשקר, וזאת על ידי העזרות בראיות קבילות ואמינות אחרות (ע"פ 406/78) או על פי הגיונם של דברים. בית המשפט מודרך בכגון דא על ידי הוראותיו של סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח משולב) תשל"א-1971, המפנות הלכה למעשה, לנסיון החיים, להגיון ולטביעת העין השיפוטית". (שם, בעמ' 185 ז, 186 א). כן ראו ע"פ 79/87 גרנות נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3) 617, עמ' 637, 638: "ואכן מקובל על כולנו, שבית המשפט רשאי גם רשאי לחלק את העדות, לקבל חלק ממנה ולדחות את החלק האחר".שאלות משפטיות