זו תביעה כנגד החלטת ועדה רפואית לעררים של הנתבעת מיום 2.1.12, אשר דחתה את תביעת התובע לפנסית נכות, עקב תאונת עבודה מיום 3.1.11 בה נפגע בגבו, מאחר וסבל מבעיה בגב תחתון בטרם הצטרפותו לקרן הפנסיה בתאריך 30.12.10, וטרם חלפו 60 חודשים ממועד הצטרפותו ועד קרות האירוע המזכה. להלן עובדות המקרה: 1. התובע, יליד 1971, החל לעבוד בתאריך 28.10.10 דרך חברת כ"א "אם.אנ.פי.אם פתרונות בע"מ" בחברת "קלא טנכור קורפוריישן (1992) בע"מ", כפועל במחלקת ייצור. 2. הנתבעת הינה חברה מנהלת של קרן פנסיה מקיפה חדשה לקצבה בשם "מיטבית עתודות", (להלון: "הקרן"), המעניקה כיסוי ביטוחי למקרה של נכות, שאירים וזקנה. 3. בתאריך 30.12.10 הצטרף התובע כחבר בקרן. 4. בתאריך 3.1.11 בשעה 9:30 או בסמוך לכך, הרים התובע במהלך עבודתו חלק מתכתי כבד של מכונה יחד עם עובד נוסף, ובמהלך ההרמה חש כאבים עזים בגבו התחתון, והתמוטט על הרצפה. אמבולנס הסיע את התובע לקבלת טיפול רפואי בבי"ח "העמק" בעפולה. כתוצאה מהתאונה סובל התובע מכאבים בגבו התחתון עם הקרנות לרגליים. 5. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כפגיעה בעבודה, וועדה רפואית של הביטוח הלאומי קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15%. בתאריך 27.6.12 התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להחמרת מצב. ועדה רפואית של המל"ל מיום 22.8.12 קבעה לתובע החמרה זמנית, ונכות זמנית בשיעור של 30% מיום 27.6.12 עד יום 31.10.12. ביום 28.11.12 קבעה ועדה רפואית לתובע נכות צמיתה בשיעור של 30% החל מיום 1.11.12, המורכבת מ-20% נכות רפואית ו-10% נכות נוספים בגין הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. 6. לטענת התובע, נוכח חומרת הפגיעה בגבו הוא בלתי כשיר לעבודה, ועבודתו הופסקה מאז התאונה, למעט תקופה של מס' חודשים. 7. התובע הגיש לקרן תביעה לפנסית נכות. 8. ועדה רפואית של הקרן מיום 8.8.11, קבעה כדלקמן - "עפ"י המסמכים שעמדו לרשות הועדה והממצאים בבדיקה הקלינית הועדה קובעת כי קיים תיעוד רציף על סבל מכאבי גב תחתון לאור כעשר שנים בטרם הצטרף לקרן ב- 30.12.10 כמפורט להלן. ב- 7.3.00 נרשם ביקור בחדר מיון...נבדק ע"י ד"ר זוסר שרשם כי הוא סובל מכאבים בגב תחתון במשך כשלושה שבועות...ב- 9.8.01 נרשם ביקור עקב כאב גב תחתון...ב- 12.8.01 הופנה מר גבאי על ידי האורטופד...עקב כאבי גב תחתון...במכתב הרפואי מ- 20.3.03 שנכתב על ידי האורטופד...שרשם כי סובל מכאבי גב תחתון ללא הטבה...בבדיקת CT עש מתני מ- 6.5.03...נמצא בלט קל בגובה ל 2-3 אחורי מרכזי...ב- 9.8.08 נרשם כי חזר מייעוץ מומחה באוטופדיה ברמב"ם עם החמרה במצב הרגל והגב כתוצאה מתאונה בשנת 2003. ברישום ביקור ב- 12.8.09 צוין כי סובל מכאבים בגב תחתון. ב- 7.3.10 נרשם ביקור אצל ד"ר ברודסקי עם אבחנה של כאב גב תחתון כרוני...ב- 20.10.10 נרשם כי סובל מכאבי גב תחתון לאחר תאונת דרכים ב- 6.10.10. ב- 28.11.10 נבדק על ידי ד"ר ברודסקי שרשמה כי מר גבאי סובל מכאבי גב תחתון... בהתאם לכך אינו זכאי לנכות מהקרן מאחר שסבל מבעיה בגב תחתון בטרם הצטרף לקרן. מבחינת כושר עבודה יש לאשר א.כ.ע מלא ממועד התאונה ב- 3.1.11 עד 15.5.11. לאחר מכן חזר לעבודה ואינו זכאי לנכות מהקרן." 9. התובע הגיש ערעור על הקביעה הנ"ל בפני הועדה הרפואית לעררים, אשר קבעה ביום 2.1.12 כדלקמן - "מעיון במידע הרפואי עולה כי קיימות תלונות על כאבי גב תחתון משנת 2004 שם מצוין "כאבי גב תחתון כרוניים". בנוסף עבר תאונת דרכים ב- 6.10.10 עם תלונות על כאבי צואר וגב לפי הכרטיס הרפואי. הועדה בדיעה שסבל מהגב עוד טרם הצטרפותו לקרן ב- 30.12.10. קשה להעריך את תרומת הפגיעה ב- 3.1.11 לגבי מצבו. על פגיעה זו הוכר ע"י המ.ל.ל. בנכות זמנית...במצבו כיום מסוגל לעבודה ללא מאמצים גופניים חריגים, הרמת משאות כבדים. יש לציין כי במאי 2011 חזר לעבודה במשך כ- 7 חודשים. עתה טוען שפוטר." 10. לאור האמור, הוגשה התביעה דנן. טענות התובע: 11. הועדה ציינה שני רישומים קודמים מתיקו הרפואי של התובע, אחד מ- 2004 והשני מ- 2010. לגבי הרישום מ- 2004 אין אזכור של טיפולים נוספים עד לתאונת הדרכים ב- 2010. לגבי תאונת הדרכים מ- 2010 אין כל המשכיות בתלונות או בטיפולים בגין בעיות בגב. 12. כמו כן, עד לתאונה הנדונה לתובע מעולם לא נקבעה נכות בגין פגיעה או מחלה בגב תחתון. 13. כאבי הגב מהם סבל התובע בעבר היו זמניים, ולאחריהם תפקד התובע ללא מוגבלויות הנובעות ממחלת גב כלשהי. 14. הפגיעה בגב בתאונה ארעה עקב ארוע תאונתי מתועד ומוגדר בזמן ומקום. מדובר בפגיעה עקב תאונה ולא עקב מחלה. 15. עקב התאונה אובחנו אצל התובע ממצאים קשים שמעולם לא היו אצל התובע ולא אובחנו עד לתאונה, לרבות בקע בדיסק בגב תחתון ונזק עיצבי עם עדות לפגיעה עיצבית שורשית. 16. הסיבה היחידה לבעיות הגב והנכות בגינן היא עקב התאונה ללא כל קשר לעברו הרפואי של התובע ותלונותיו הזמניות. 17. ניתן וראוי ללמוד אנלוגיה בין היקף הביקורת השיפוטית על ועדות המל"ל לבין היקף הביקורת השיפוטית על ועדות הפועלות מכוח קרנות הפנסיה, מאחר שבשני המקרים מדובר על תביעות בעניינים סוציאליים עקב נזקי גוף ונכויות. על כן, ראוי לקבוע כי במקרה דנן הועדה לא נימקה כראוי קביעותיה בדבר מחלה קודמת. 18. קיימים פגמים חמורים בהחלטת הועדה לעררים היורדים לשורשו של עניין ומצדיקים התערבות שיפוטית ופסילת קביעתה. על כן, ביה"ד מתבקש להורות על ביטול החלטת הועדה לעררים והחזרת הדיון בעניינו של התובע לועדת עררים בהרכב שונה, עם הנחיות בדבר קביעת הנכות והנמקת ממצאיה. טענות הנתבעת: 19. הלכה היא שהיקף הביקורת השיפוטית על החלטות ועדות רפואיות מצומצם לעילות של חריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. 20. עפ"י סעיפים 41(א) ו- 51 לתקנון הקרן הזכות לפנסיית נכות נקבעת בהחלטת רופא הקרן או ועדה רפואית של הקרן. אין כל חשיבות לשאלה אם גוף אחר כלשהו, כגון המוסד לביטוח לאומי, קבעו לאותו עמית אחוזי נכות. 21. החלטת הועדה הרפואית לערעורים הינה סופית ומחייבת את הצדדים, ולא ניתנת לערעור או תקיפה. בפסיקה נקבע כי ניתן לערער על החלטת ועדה לערעורים מנימוקים משפטיים בלבד. 22. תביעתו של התובע הינה במהותה ערעור על החלטה רפואית של הועדה, שכן הוא מבקש מביה"ד לקבוע כי כאבי הגב מקורם בארוע תאונתי מוגדר בזמן ובמקום. 23. החלטת הועדה אינה מסתמכת על שני רישומים בלבד מתיקו הרפואי של התובע, כטענתו, אלא על תיעוד רציף כבר משנת 2000. 24. קביעות הועדות הרפואיות מנומקות, מפורטות ונסמכות על חומר רפואי מתיקו של התובע. 25. לא נפלו פגמים בהחלטות הועדה, הועדה לא חרגה מסמכותה ולא היתה פגיעה כלשהי בכללי הצדק הטבעי. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 26. כבר נקבע כי, היחסים בין קרן הפנסיה לעמיתיה הינם יחסים חוזיים. תקנון הקרן מהווה את החוזה והוא אשר קובע את זכויותיהם וחובותיהם של העמיתים. כמו כן, נקבע כי תקנון הקרן מחייב הן את הקרן והן את כל אחד מהחברים בה, כאשר ביחסים בין הצדדים, מחויבת הקרן לפעול על בסיס שוויוני כלפי כלל עמיתיה (ראה - בג"צ 6460/02 משה אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', תק-על 2006(1), 1826, דב"ע שן/60-3 ברקן נ' קרן הגמלאות המרכזית, פד"ע כב 258). 27. בסעיף 1 לתקנון הקרן, מוגדר המונח "נכה" כדלקמן - "נכה - נכה שלפחות 25% מכושרו לעבוד נפגע מחמת בריאותו וכתוצאה מכך אינו מסוגל לעבוד בעבודתו...והכל בכפוף להחלטת הוועדה הרפואית" (הדגשות אינן במקור - א.ק.). בסעיף 41 לתקנון הקרן, שכותרתו "הזכות לפנסיית נכות", נקבע בס"ק (א) כי- "הוכר עמית פעיל כנכה על ידי רופא הקרן או הוועדה הרפואית של הקרן, יהיה זכאי לקבל פנסיית נכות..." (הדגשות אינן במקור - א.ק.). בסעיף 41(ג) נקבע, כי יום תחילת הנכות, תקופת הנכות ושיעורה ייקבעו ע"י רופא הקרן ו/או הוועדה הרפואית. בסעיף 42(א) לתקנון נקבע כי - "עמית פעיל יהיה זכאי לפנסיית נכות, לרבות עקב מום או מחלה שלקה בהם לפני מועד הצטרפותו לקרן...הזכות לפנסיית נכות במקרה של מחלה קודמת תקום לעמית אם הפך נכה לאחר שחלפו שישים חודשים ממועד הצטרפותו לקרן..." (הדגשות אינן במקור - א.ק.). בסעיף 54(א) לתקנון הקרן נקבע, כי וועדה רפואית תקבע אם העמית הוא נכה או לאו. בסעיף 56 לתקנון נקבע, כי עמית רשאי להגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית, אשר ידון בפני ועדה רפואית לערעורים בלתי תלויה, היושבת באחד מבתי החולים בארץ, וכי החלטת הועדה הרפואית לערעורים הינה סופית ומחייבת את הצדדים, ואינה ניתנת לתקיפה או לערעור. 28. בפס"ד ע"ע 218/03 נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ נ' שינדלר ניתן ביום 16.2.04 נקבע כי הקביעה אם מבוטח הוא "נכה" אם לאו, היא בתחום הרפואה, ובית הדין אינו מוסמך להידרש לה ולקבוע אותה. בית הדין אינו מחליף את הועדה הרפואית ותפקידו רק לפקח על פעילותן של הועדות הרפואיות. "הקביעה אם אדם הוא "נכה" ו"שיעור דרגת נכותו" יסודה בקביעה רפואית ועניינה בעיקר במסוגלות המבוטח לעבודה במונחי זמן. בית הדין אינו "הפורום הראוי" לקביעות אלה. כך, בית הדין אינו בא במקום אחת הוועדות הרפואיות, ובפרט הוועדה הרפואית העליונה. שאם לא כן, תמצא ההסכמה התקנונית - חוזית שבין הקרן למבוטח, בדבר קיומן של הוועדות הרפואיות על שלביהן, מנוטרלת... לאמור, בית הדין מפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות הוועדות. בהיות הוועדות הרפואיות גופים מעין שיפוטיים היקף הביקורת מצטמצם, בעיקרו של דבר, לעילות החריגה מסמכות והפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי." 29. היינו, לאור האמור לעיל, תקנון קרן הפנסיה מתווה את מערכת היחסים בין המבוטח לקרן, ובמקרה דנן בין התובע לנתבעת. בהתאם להוראות תקנון הקרן, ההכרעה בשאלה אם עמית הוא בגדר 'נכה' תקבע על ידי רופא הקרן או הועדה הרפואית, ובהעדר הסכמה על קביעותיהם - על ידי הועדה הרפואית לערעורים. הוראת סעיף 56 לתקנון כאמור, לפיה קביעת הועדה הרפואית לערעורים 'סופית ומחייבת', אינה חוסמת את האפשרות לפניה לבית הדין והפעלת ביקורת שיפוטית על החלטת הועדה. אולם, היקף הביקורת מצומצמת לעילות של חריגה מסמכות ולפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. 30. בכל הנוגע לאחוזי הנכות שנקבעו לתובע ע"י המל"ל, הרי שההלכה היא כי אין להקיש מכך לעניין דרגת הנכות לפי תקנון הקרן. (ראה - ע"ע 206/99 אורנשטיין נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין והעבודות הציבוריות אגודה שיתופית בע"מ פדע לה 695). כמו כן, בהלכת נתיב הנ"ל נקבע בעניין זה כי - "נפסק לא אחת, כי בעוד שהוועדות הרפואיות שהוקמו מכוח חוק הביטוח הלאומי עוסקות בקביעת נכות רפואית הרי שהוועדות מכוח קרן הפנסיה עניין בנכות תפקודית.'אכן, במרבית המקרים יש קשר בין נכות רפואית לבין נכות תפקודית - אך אין זה מחויב המציאות כי יהא שיעורן זהה או דומה: כך, יכול ונכות ביולוגית רפואית לא תפגע, או תפגע אך במעט בנכות התיפקודית.ומאידך יכול ונכות רפואית בשיעור מסוים תגרום לנכות תיפקודית בשיעור גבוה ממנה'" (הדגשות אינן במקור - א.ק.) 31. במקרה שלפנינו, הועדה הרפואית הראשונה מיום 8.8.11, בדקה את התובע, שמעה את תלונותיו, עיינה בכל החומר הרפואי מתיקו של התובע, ונתנה החלטתה בהתבסס על המסמכים הרפואיים שהיו בפניה. הוועדה התייחסה לתיעוד במסמכים הרפואיים מתיקו של התובע על סבל מכאבי גב תחתון והפניות לטיפולים שונים בגינם במהלך כעשר שנים בטרם תאונת העבודה הנדונה, בתאריך 3.1.11. כך למשל, ציינה הוועדה, כי כבר בתאריך 7.3.00 נרשם ביקור בחדר מיון בו ציין ד"ר זוסר, כי התובע סובל מכאבי גב תחתון מזה 3 שבועות, ללא שיפור, והופנה לטיפולי פיזיותראפיה. בתאריך 12.8.01 הופנה התובע לחדר המיון עקב כאבי גב תחתון לאחר ששבוע קודם לכן הרים משקל כבד בעבודה, ונרשם כי קיים חשד לשבר בחוליה גבית. בבדיקת CT מיום 6.5.03 נמצא בלט קל בגובה 2-3 אחורי מרכזי. הוועדה ציינה מסמכים רפואיים המעידים על כאבי גב תחתון שנמשכו זמן רב, בגינם הופנה התובע לקבלת טיפולים שונים, גם משנים 2004,2009 ו- 2010. כאשר במסמך מיופ 7.3.10 נרשם ביקור אצל ד"ר ברודסקי בו צוין כאב גב תחתון כרוני. לפיכך, קבעה הוועדה, כי התובע סבל מכאבי גב תחתון עוד בטרם הצטרפותו לקרן, ומאחר ולא עברה תקופת האכשרה הנדרשת עפ"י התקנון אינו זכאי לפנסיית נכות. 32. הועדה הרפואית לערעורים ציינה אף היא, כי קיים תיעוד רפואי בתיקו של התובע על כאבי גב תחתון כרוניים, וכי התובע עבר תאונת דרכים ביום 6.10.10 כתוצאה ממנה סבל מכאבי גב וצואר. על כן, החליטה הוועדה, כי התובע סבל מכאבי גב עוד בטרם הצטרפותו לקרן, וכי במצבו כיום הוא מסוגל לעבודה ללא מאמצים גופניים חריגים והרמת משאות כבדים. לפיכך, קבעה הועדה לערעורים, כי התובע אינו זכאי לפנסיית נכות. 33. מעיון במסמכים הרפואיים עולה, כי אכן כבר משנת 2000 קיים תיעוד רפואי רציף במשך כעשר שנים בטרם תאונת העבודה הנדונה בחודש 1/11, על כאבי גב תחתון מהם סבל התובע. בנוסף, בתאריך 9.4.03 הרים התובע משא כבד בעבודה וסבל מכאבי גב תחתון, בעקבותיהם הופנה לבדיקת CT, וטופל בכדורים כנגד הכאבים. בתאריך 24.6.03 בביקור אצל ד"ר פוגלמן צוין כי מזה 3 חודשים התובע סובל מכאבים עזים בעמוד שדרה גבי תחתון ולא מסוגל לחלוטין להרים משאות כבדים. התובע הופנה לטיפול פיזיותראפי. ממסמך רפואי מיום 19.7.09 עולה, כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים בתאריך 15.7.09 וסובל מכאבי צואר וגב תחתון והופנה לקבלת טיפול פיזיותראפי. בתאריך 12.8.09, כחודש לאחר התאונה הנ"ל, בביקור אצל ד"ר ברודסקי מצוין כי התובע עדיין סובל מכאבי גב. בביקור מיום 9.9.08 אצל ד"ר ברודסקי מצוין, כי התובע חזר מיעוץ אורטופד בבי"ח רמב"ם, וכי קיים תהליך החמרה במצב הרגל והגב כתוצאה מתאונת העבודה משנת 2003. התובע הופנה לצילום ע"ש. בתאריך 21.2.10, בביקור אצל ד"ר סרגיי, מצוין, כי התובע סובל מכאבי גב והופנה לציצום ע"ש מותני. בתאריך 2.3.10 הופנה התובע ע"י ד"ר סרגיי עקב כאבי גב תחתון לבדיקת CT. בתוצאות בדיקת ה- CT מצוין בליטה קלה של דיסק L4-5. בתאריך 6.10.10 היה מעורב התובע בתאונת דרכים נוספת כתוצאה ממנה סבל מכאבי גב תחתון. קיים תיעוד רפואי על כאבי גב תחתון לאחר התאונה הנ"ל בתאריכים - 10.10, 20.10, 26.10, 28.11ו- 26.12. במסמך רפואי מיום 26.12.10 , 4 ימים בלבד בטרם הצטרפותו של התובע לקרן, וכשבוע בלבד בטרם קרות תאונת העבודה ביום 3.1.11, הופנה התובע לבדיקת MRI עקב כאבי גב תחתון. 34. לאור כל האמור לעיל, אין לקבל את טענת התובע, כי הוועדות התייחסו ל- 2 רישומים רפואיים קודמים בלבד משנת 2004 ו- 2010. כמו כן, אין לקבל את טענת התובע, כי לא הייתה המשכיות בתלונותיו על כאבי גב לאחר הרישום משנת 2004 ו/או לאחר הרישום משנת 2010 לאחר תאונת הדרכים. מתיקו הרפואי של התובע וכפי שפורט בהרחבה בהחלטות הוועדות הרפואיות עולה כי, בניגוד לטענת התובע, לא היה מדובר בכאבי גב תחתון זמניים, לאחריהם תיפקד התובע ללא מוגבלויות. כמפורט לעיל, התובע סבל מכאבי גב תחתון כבר משנת 2000. וקיים תיעוד רפואי רציף במשך כעשר שנים על כאבי גב תחתון, תאונת עבודה משנת 2003 ושתי תאונות דרכים בהן היה מעורב התובע כתוצאה מהם סבל מכאבי גב במשך תקופות ממושכות, ובגינם קיבל התובע טיפולים שונים והופנה לביצוע בדיקות. 35. לפיכך, החלטת הועדה הרפואית לערעורים, כי לאור החומר הרפואי שעמד בפניה סבל התובע מכאבי גב בטרם הצטרפותו לקרן ו"קשה להעריך את תרומת הפגיעה ב- 3.1.11 לגבי מצבו", הינה סבירה ומנומקת. 36. אשר על כן, אני קובעת, כי לא נפלה כל טעות משפטית בקביעות הועדה הרפואית לערעורים, המצדיקה התערבותו של בית דין. 37. משלא עלה בידי התובע להראות, כי בהחלטת הועדה הרפואית לערעורים נפל פגם של חריגה מסמכות ו/או נפגעו עיקרי הצדק הטבעי, דין התביעה דנן - להידחות בזאת. הדיון התקיים בפני כדן יחיד. רפואהועדה רפואית