זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לניידות מיום 29.7.2012 (להלן - הועדה). להלן עובדות המקרה: 1. המערער הגיש תביעתו לזכויות לפי הסכם הניידות עוד בחודש 12/08. ביום 3.3.2009 קבעה ועדה מחוזית כי למערער 80% נכות על-פי פריט ליקוי ט-2 לתוספת להסכם הניידות, שעניינו הפרעות במערכת כלי הלימפה המגבילות במידה ניכרת את התנועתיות במפרק הברך או הירך - דו-צדדי. בין ממצאיה ציינה הועדה המחוזית כי המערער נעזר בהליכון, וכי הוא סובל מבצקת לימפתית קיצונית של השוקיים, קרסוליים וגם הרגלים עם פצע פתוח בקדמת שוק שמאל, וכי במצבו לא ניתן לראות מצב ורידי או למשש דפקים. 2. על החלטה זו הוגש ערר מטעם המשיב. בטרם נבדק המערער על-ידי הועדה לעררים בוצעה בדיקה על-ידי ועדה לגודל הרכב שקבעה ביום 18.5.2009 כי בגפיים התחתונות ניכרים סימני אלפנטיאזיס בצורה קשה, בצקת קשה בעיקר בשוקיים עם שינויים אטרופיים בכפות הרגליים, וכי המערער מסוגל לכופף ברכיים ב- 90°. הועדה לגודל רכב סיכמה כי "מדובר במוגבל עם הגבלה קשה בתנועות גפיים תחתונות עם רקע של מחלת אלפנטיאזיס. קימה הליכה וישיבה בקושי רב". 3. הועדה לעררים שהתכנסה ביום 29.6.2009 קבעה בישיבתה זו כי קיימת אי ספיקה ורידית דו צדדית, וכי לאור העדר דפקים והקושי במישוש הועדה מבקשת בדיקת דופלר עדכנית מלאה, שלאחר קבלתה תסכם הועדה החלטתה. ביום 13.8.3009 קבעה הועדה לעררים כי בדיקת הדופלר בגדר הנורמה וכי אין הגבלה בתנועות הירכיים והברכיים ולכן לא ניתן ליישם סעיף ט-2. 4. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בבל 27740-09-09, בו נטען כי מפרוטוקול הועדה לעררים נעדרת כל בדיקת של תנועות ולכן אין בסיס לקביעת הועדה כי אין הגבלה בתנועות הירכיים והברכיים. בהליך זה ניתן פסק-דין ביום 5.8.2010, שהורה על השבת עניינו של המערער לועדה לעררים לצורך ביצוע בדיקה לעניין ההגבלה בתנועות הירכיים והברכיים, כך שהועדה תקבע אם ניתן ליישם בעניינו של המערער את סעיף ט-2 לתוספת להסכם הניידות. 5. ביום 5.8.2010 עבר המערער ניתוח לקטיעת רגל שמאל מעל לברך, וזאת בעקבות נמק נרחב ללא דופק בגפה זו - כל זאת כאמור בטרם התכנסה בעניינו הועדה מכח פסק-הדין מיום 5.8.10, ובטרם נקבעו ממצאים של ועדה רפואית לעררים לעניין מיגבלות התנועה של הברך או הירך ברגל שמאל. 6. ביום 18.10.10 נתנה הועדה לעררים את החלטתה בה צוין כי המערער אכן עבר ניתוח לקטיעת רגל שמאל, וכי יש מקום לבצע בדיקה חוזרת "במסגרת ועדה מחוזית". 7. גם על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין שהתברר בבל 46238-12-10, ואשר ניתן בו פסק-דין ביום 17.5.2011 על יסוד הסכמת הצדדים לפיה: "לאור העובדה כי בתיק זה ניתן פסק דין אשר הורה לוועדה לבצע בדיקת ירכיים וברכיים ולציין ממצאי הבדיקה, כאשר האמור לא בוצע על-ידי הועדה - מוסכם עלינו כי עניינו של המערער ידון מחדש בועדה עררים לניידות בהרכב חדש, אשר תדון מחדש בעררו של המערער מבלי שפרוטוקולים של וועדות ערר קודמות יונחו בפניה". 8. ביום 31.7.11 נבדק המערער על-ידי ועדה לעררים שקבעה בין ממצאיה כי במפרקי הירכיים קיים כיפוף ירך ימין של 90°, יישור ירך ימין של 15°, כיפוף ברך ימין של 90°, ישור ברך ימין של °10-. הועדה קבעה כי מדובר במצב של: "לימפדמיה קיצונית ברגל הנותרת (ימין) עם הגבלה בתנועות מפרק הברך והירך הנובעת מהממצאים הלימפטיים, המתאימים לסעיף ט-1 ברשימת הליקויים. בשל הקטיעה מעל הברך ברגל שמאל אין הועדה היום יכולה לקבוע האם ברגל שמאל הממצאים היו זהים לממצאי רגל ימין מבחינת הגדרות הסעיף בנוסף ללימפדמיה. הגבלה ניכרת בתנועתיות מפרק הברך והירך. לגבי הקטיעה מוצדק שיקבע סעיף ניידות מתאים בועדה מחוזית לפיכך קובעת הועדה ט-1 40% יציב. תחולה - תאריך הועדה המחוזית הראשונה שקבעה לימפדמיה ב- 2009. גם נושא כסא הגלגלים קשור ישירות למצב הקטיעה ועל כך יידון בועדה מחוזית". 9. ביום 24.10.11 התכנסה ועדה מחוזית בעניינו של המערער שקבעה כי יש ליישם לגבי רגל שמאל פריט ליקוי ב-1 בשיעור 80% - פריט ליקוי שעניינו "קטיעה מעל הברך", וזאת החל מיום 5.8.10 - הוא מועד הקטיעה. משמע - הועדה המחוזית אליה הופנה המערער מכח החלטת הועדה לעררים כלל לא דנה במצב רגל שמאל טרם הקטיעה - כפי שנדרשה לעשות. זאת ועוד, ביום 2.1.2012 נשלח למערער מכתב בו צוין "אנו מצטערים על שגיאתנו בכך שהפנננו אותך לבדיקה רפואית חוזרת בלשכת הבריאות המחוזית למרות שהגעת לגיל פרישה. הבדיקה בלשכת הבריאות המחוזית בחיפה מתאריך 24.10.11 אינה מקנה לך זכויות בניידות. צר לנו על עוגמת הנפש והטרחה המיותרת שנגרמו לך עקב כך". 10. על החלטת הועדה לעררים בענף הניידות מיום 31.7.2011 (אשר הפנתה כאמור את המערער לבדיקתה של ועדה מחוזית) הוגש ערעור נוסף לבית הדין שהתברר בבל 6846-10-11. בדיון שהתקיים ביום 8.3.2012 ניתן פסק-דין על יסוד הסכמת הצדדים לפיו: "לאור העובדה כי מפרוטוקול וועדת עררים לניידות בהרכבה מיום 31.7.2011 עולה, כי לא קוים דיון כלל במצבה של רגל שמאל, ולאור העובדה כי נכון למועד קביעת הועדה המחוזית טרם נקטעה הרגל, היה לאחר הגיעו של המערער לגיל 67, מוסכם להשיב את העניין לועדה בהרכב זהה על מנת שהועדה תבחן את מצב הרגל השמאלית טרם הקטיעה, בהתבסס על מסמכים רפואיים ועל שיקול דעתה הרפואי. המערער יוזמן להופיע בפני הוועדה גם באמצעות בא כוחו. החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת". 11. הועדה לעררים, היא הועדה נשוא ערעור זה (ערעור רביעי במספר) התכנסה ביום 29.7.2012. הועדה פרטה בסעיף התלונות את טיעוניו של ב"כ המערער, וכן ציינה כי על-פי דו"ח הבדיקה של וועדה לגודל רכב מיום 18.5.09 הכיפוף של הברכיים היה כ-°90, וכי ממצאים אלה אינם עונים על הגדרה מקובלת של "הגבלה קשה בתנועות ברכיים". בסעיף הסיכום ציינה הועדה כי "עם כל הקושי בהחלטה על נתונים רפואיים רטרואקטיביים הוועדה קובעת על סמך הנתונים שבידיה שלא ניתן להכליל סעיף ט-2 דו צדדי נכון ל- 2009". מכאן הערעור שבפני. טענות הצדדים: 12. טענות המערער א. שיעור הנכות עבור רגל ימין (שלא נקטעה) נקבעה לפי פריט ליקוי ט-1, בהסתמך על ממצא של כיפוף הברך ב- °90. משכך, לא סביר לקבוע כי אין מקום ליישם פריט ליקוי זהה גם לגבי הרגל שנקטעה כאשר הועדה מסתמכת על ממצא זהה של כיפוף ברך ב- °90; ב. אין מקום לקבוע כי כיפוף של °90 אינו מהווה "הגבלה קשה" שכן לשון פריט הליקוי מדברת על "הגבלה ניכרת"; ג. אין מקום לשלול יישום פריט ליקוי הדן בהגבלות תנעות בברכיים או בירכיים, שעה שבידי הועדה כלל אין ממצאים לעניין הירך, אלא הברך בלבד; ד. הועדה הסתמכה על קביעות וממצאי הועדה לגודל רכב באופן חלקי ומגמתי, והתעלמה מקביעות הועדה לגודל רכב בדבר קיומה של הגבלה קשה בתנועות הגפיים התחתונות, קשיים בקימה ובישיבה ועוד; ה. משלא ניתן לבדוק את הרגל הקטועה - יש לדחות את הערר שהוגש על-ידי המשיב ולאשר החלטת הועדה המחוזית הראשונה. 13. טענות המשיב א. הועדה קיימה את פסק-הדין במלואו, שכן פסק-דין הורה לועדה לבחון את מבצ הרגל השמאלית טרם הקטיעה בהתבסס על מסמכים רפואיים ועל שיקול דעתה הרפואי; ב. הועדה פעלה כדין כשהסתמכה על ממצא של ועדה לגודל רכב שבדקה את רגל שמאל לפני הקטיעה ביום 18.5.09 ומצאה כי כיפוף הברך השמאלית היה °90; ג. הקביעה כי כיפוף בשיעור זה אינו עונה על הגדרה של הגבלה קשה בתנועות הברכיים הינה קביעה רפואית. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי כי יש לקבל את הערעור. 14. כאמור - פסק-הדין חייב את הועדה לבחון את מצב הרגל השמאלית לפני הקטיעה, בהתבסס על מסמכים רפואיים. הועדה הסתמכה כאמור אך ורק על ממצא יחיד ובודד של הועדה לגודל רכב מיום 18.5.09 שקבעה כי כיפוף ברך שמאל הינה ב- °90. יש לקבל את טענת המערער כי נימוק הועדה כי אין מדובר ב"הגבלה קשה", אינה עונה על הגדרות פריט הליקוי ו-2 אשר נוקט בלשון של "הגבלה ניכרת". כמו כן, אין קביעתה של ועדה זו עולה בקנה אחד עם קביעתה כי יש ליישם פריט ליקוי שנוסחו זהה לגבי רגל ימין, אשר גם לגביה מצאה אותה מידת כיפוף ברך. 15. עוד מצאתי כי הנמקתה של הועדה הינה לאקונית ולוקה בחוסר, שכן הועדה מתייחסת באופן חלקי בלבד לממצאי הועדה לגודל רכב, ואינה מתייחסת כלל לממצאיה של ועדה רפואית לעררים בענף הניידות טרם הקטיעה שהצביעה אף היא על קשיי המערער בניידות ועל המחלה הלימפטית ממנה הוא סובל בשתי רגליו. 16. באשר לבקשתו של המערער כי בית הדין יקבע את שיעור הנכות וכן יקבע כי יש לדחות את ערר המשיב - עולה אכן שבעניינו של המערער הועדות לעררים בענף הניידות כשלו במספר הזדמנויות, ואף הפנו את המערער, שלא לצורך ואף בניגוד גמור לאמור בפסקי-הדין השונים, לבדיקה מחדש על-ידי ועדה מחוזית. אלא שקביעת מוגבלות בניידות הינה לעולם קביעה רפואית המצויה בגדר סמכותה הבלעדית של הועדה (עב"ל 10045/95 אברהם הרמן נ' המוסד, מיום 29.7.03). ההלכה המחייבת לעניין קביעת דרגת נכות על-ידי בתי הדין, הינה כי במקרים נדירים בלבד, וכאשר לא נדרש בית הדין להפעלת שיקול דעת רפואי בקביעת אחוזי הנכות - יוכל שלא להחזיר את העניין לועדה אלא לקבוע את הנכות בעצמו (דב"ע נה/29-01 יצחק מרגוליס נ' המוסד) - מה שאין כן בענייננו שעה שנדרשת הכרעה רפואית-מקצועית בעניין מידת המוגבלות של רגל שמאל טרם הקטיעה. 17. על כן, הערעור מתקבל בזאת. עניינו של המערער ידון בפני ועדה לעררים בענף הניידות בהרכב חדש,שתפעל באופן הבא: א. תזמן את המערער לדיון באמצעות בא כוחו. ב. תבחן בעצמה את מצב הרגל השמאלית טרם הקטיעה, בהסתמך על מסמכים רפואיים לרבות פרוטוקול הועדה לגודל רכב מיום 18.5.09 (שקבעה את מידת הכיפוף של ברך שמאל, וכן קבעה כי מדובר במיגבלה קשה של תנועות שתי הגפיים התחתונות) וכן פרוטוקול ועדה לעררים בענף הניידות מיום 29.6.09 (שקבעה כי כי קיימת אי ספיקה ורידית והיעדר דפקים בשתי הגפיים התחתונות). ג. תשקול יישום פריט ליקוי ט-2 החל ממועד הגשת התביעה בחודש 12/08. תבחר שלא ליישמו - תנמק מדוע אין המצב מתאים להגגדרה של "הגבלה ניכרת בתנועות הברך או הירך", וכן תקבע באופן מנומק במה שונה מצבה של רגל שמאל טרם הקטיעה ממצבה של רגל ימין, לגביה נקבע כי יש ליישם פריט ליקוי ט-1. 18. על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. 19. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין. רכברפואהועדה רפואית