1. ועדה רפואית לעררים קבעה למערערת נכות כללית בשיעור של 35%. המערערת הגישה לבית דין זה ערעור , וזה התברר במסגרת תיק בל 1899/03. ביום 20/10/03 ניתן בתיק האמור פסק דין (להלן: "פסק הדין") , אשר במסגרתו נדחו מכלול טענותיה של המערערת כנגד קביעות הועדה , למעט הטענות הנוגעות למיגרנה ממנה היא סובלת. בעניין המיגרנה , הורה בית הדין בפסק הדין על השבת עניינה של המערערת לועדה לעררים , תוך שבחלקו האופרטיבי נאמרו ונקבעו הדברים הבאים - "א. מכלל טענות ב"כ המערערת, ראויה להתייחסות הטענה הנוגעת למיגרנה. אם אכן המערערת אינה סובלת ממיגרנה הרי לא היה מקום למתן נכות זמנית עד ה - 31.05.2003 ואם הנה סובלת ממיגרנה היה מקום להעניק לה נכות צמיתה. עיון בסיכום מידע רפואי מיום 7.03.2003 ישנה התייחסות למיגרנה, מועד גילוייה ובהערות נרשם "כאבי ראש על רקע מיגרנה....", כך שיש מקום להתייחס למיגרנה. לפיכך מוחזר בזה עניינה של המערערת לועדה על מנת שתתייחס לנושא המיגרנה תוך התייחסות למסמכים הרפואיים ותלונות המערערת, כפי שפורטו בפרוטוקול הועדה." כמצוות פסק הדין , התכנסה הועדה הרפואית בשנית ביום 23/12/03 , ושבה על קביעתה לפיה למערערת 35% נכות , וכי אין מקום לקבוע לה נכות בגין המיגרנה. מכאן הערעור שבפנינו. 2. להלן עיקר טענות ב"כ המערערת: א.הועדה הרפואית טעתה כאשר התעלמה לחלוטין ממסמך רפואי מיום 17/12/03 מאת דר' עאבד סאהר המייחס לתובעת בעיית מיגרנה. ב.קביעת הועדה כי מדובר בכאבי ראש המוגדרים כ- TENSION אין בהם בכדי לגרוע מטענתה כי בנוסף סובלת התובעת מכאבי ראש שמקורם מיגרנה לעניין זה ראה מסמך רפואי מאת דר' עמיקם רשף מיום 8/2/04. ג.עובדה היא כי הועדה אישרה לתובעת נכות זמנית בגין מיגרנה סותרת את החלטת הועדה לפיה התובעת אינה סובלת ממיגרנה כיום. 3. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב: א. ביום 20/10/03 ניתן פס"ד אשר קבע כי על הועדה הרפואית לערערים להתייחס בשנית לנושא המיגרנה תוך התייחסות למסמכים הרפואיים ותלונות המערערת. ב. בהתאם לפסיקה היה על הועדה לדון אך ורק בהתאם להוראות פס"ד. ג. הועדה התייחסה לנושא המיגרנה בפרוט רב למסמכים הרפואיים הרלוונטים ולתלונות המערערת. ד. בעניין המסמך מיום 17/12/03 מאת דר' עאבד סאהר עובדה היא כי המסמך כלל לא הוגש לועדה והגיע לתיק רק כעת בנספח. לאור האמור אין למערערת אלא להלין על עצמה. ה.בעניין המסמך מאת דר' עמיקם רשף מיום 8/2/04 יטען המשיב כי הוא אינו מעניינו של ערעור זה מקום שהוא מאוחר למועד קיומה של הועדה. ו.בעניין הסתירות בהחלטת הועדה היות וקבעה בזמנו נכות זמנית, הרי שהסבר לכך הוא כי הועדה מתייחסת לחומרת המצב בזמן שהיא דנה וכלשונה: " … למצב הפונקציונלי בעת הבדיקה… ". 4. הלכה פסוקה היא כי בית דין לא ייטול לעצמו את הסמכויות שהמחוקק הועיד לועדות רפואיות אלא במקרים יוצאים מן הכלל, בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי. (ראה דב"ע לה/01-345 מועלם נגד המלל, פד"ע ז 356 353). במקרה דנן, הפנה המערער לכך כי הועדה לעררים התעלמה לחלוטין ממסמך רפואי מיום 17/12/03 מאת ד"ר עאבד סאהר אולם, מעיון שנערך באבחון הרפואי מיום 23/12/03 עולה כי המסמכים וחוות הדעת הרפואיות שהועמדו לרשות הועדה לא כללה את המסמך המתואר. משכך - אין למצוא פגם ב"התעלמות" הועדה ממסמך זה. לעניין המסמך הרפואי של דר' עמיקם רשף מיום 8/2/04 עובדה היא כי הוא הופק לאחר מועד כינוס הועדה הרפואית בענייננו , ולכן מובן שאין מקום לייחס לו משקל לבחינת מסקנותיה. אשר לטענה לפיה העובדה שהועדה אישרה לתובעת נכות זמנית בגין מיגרנה סותרת את החלטת הועדה לפיה התובעת אינה סובלת ממיגרנה כיום - גם טענה זו דינה להידחות , שכן אין הרי נכות זמנית , שנקבעת בגין מצב זמני , על בסיס הערכה כוללת וללא זיקה לפריטי ליקוי כלשהם ברשימת הליקויים , כהרי נכות יציבה , שיש לקובעה בהתאם לאותה רשימה. ואכן , בפרוטוקול דיוניה התייחסה הועדה לעניין זה , אליו הופנתה בפסק הדין , והבהירה שהנכות הזמנית נקבעה על ידיה על בסיס התרשמותה מחומרת מצבה של המערערת בהיבט הפונקציונלי , בזמן בדיקתה על ידיה. 5. עיון בפרוטוקול הועדה לעררים מראה שהועדה התייחסה במישרין ובמנומק למסמכים הרפואיים שהיו בפניה , התייחסה לליקוייה של המערערת תוך שהיא מבהירה ומנמקת את אבחנותיה , ולאור מכלול הנתונים שהיו בפניה קבעה כי התובעת אינה סובלת ממיגרנה. בכך קיימה הועדה את ההוראות שהופנו אליה במסגרת פסק הדין. 6. לא מצאתי כל פגם משפטי בפעולת הוועדה או מסקנותיה. אשר על כן - דינו של הערעור - להידחות. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. רפואהועדה רפואית