1. בפני ערעור לפי סעיף 14 לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן:"החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים הפועלת מכח החוק. הועדה הרפואית לעררים קבעה בהחלטתה מיום 10.1.06 כי ליקוייה של המערערת אינם נכללים ברשימת המחלות המנויות בתוספת לחוק. 2. בכתב הערעור נטען כי הועדה הרפואית לעררים עוד נטען כי הועדה לא נתנה את דעתה למסמך הרפואי של קופת חולים מכבי בו צויין מפורשות על כך שהמערערת עברה טיפול נגד גזזת בגיל צעיר. כן נטען כי הועדה בדקה את המערערת אך ורק מבחינה דרמטולוגית והתעלמה לחלוטין מהצורך בבדיקה פסיכיאטרית וזאת כאשר דוקא תלונותיה הרבות הינם בתחום הפסיכיאטרי. היא סובלת מבעיות חרדה, כאבי ראש וסחרחורת. ב"כ המערערת טען כי כאשר קיימת אנמנזה של מחלת גזזת היה צורך לבצע בדיקה פסיכיאטרית, דבר שלא נעשה. ב"כ המערערת טען כי אי ביצוע בדיקה פסיכיאטרית מנעה מהמערערת הוכחת קיום הקשר הסיבתי בין מחלתה לבין מחלת הגזזת. 3. במעמד הדיון שקויים בפני הוסיף ב"כ המערערת כי הבדיקה הפסיכיאטרית שנערכה היתה בדיקה שטחית והתבססה על בדיקת הדרמטולוג. מכיוון שמבחינה דרמטולוגית לא נמצא סימן להקרנות, קבע הפסיכאטר כי אין טעם לבדוק את הקשר הסיבתי בין מצבה הנפשי לטיפול שעברה המערערת נגד הגזזת. על פי הנטען, על הפסיכיאטר שיושב בועדה לעשות את המוטל עליו, לשמוע את המערערת ולהתייחס לגופו של עניין ולא להסתמך על חוות דעתו של הדרמטולוג. ב"כ המערערת הציג אישור פסיכיאטר שעל פיו, לטענתו, אין ספק שהמערערת סובלת כתוצאה מטיפול הגזזת. ב"כ המערערת ביקש להחזיר את הדיון לועדה לבדיקה בתחום הנפשי. 4. ב"כ המדינה פירטה בכתב התשובה כי ביום 29.9.05 דנה ועדה רפואית מדרג ראשון בעניינה של המערערת, שמעה את תלונותיה ובדקה אותה, הן בדיקה דרמטולוגית והן פסיכיאטרית. הועדה הרפואית מדרג ראשון מצאה כי המערערת אינה סובלת מליקוי אשר נכלל ברשימת המחלות המנויות בתוספת לחוק. ביום 10.1.06 התכנסה הועדה הרפואית לעררים לדיון בעניינה של המערערת. במעמד זה שמעה ועדת הערר את תלונותיה של המערערת, בדקה אותה ועיינה במסמכים שהונחו בפניה. המערערת נבדקה על ידי דרמטולוג, אשר קבע כי מבדיקת הקרקפת עולה כי אין שינויים בעור הקרקפת כתוצאה מהטיפול הקרינתי ולפיכך אין נכות דרמטולוגית. כמו כן נבדקה המערערת על ידי פסיכיאטר, אשר קבע כי אין עוגן דרמטולוגי או אחר הקושר קשר סיבתי להקרנות שעברה המערערת כנגד מחלת הגזזת וכן כי אין תלונות מיוחדות המעידות על נזק נפשי אשר קשור להקרנות. לפיכך קבע כי לא קיימת נכות נפשית. לגבי טענת המערערת לפיה הועדה לא נתנה דעתה למסמך הרפואי של קופת חולים "מכבי" בו צויין כי המערערת עברה הקרנות נטען כי אין חולק שהמערערת אכן עברה הקרנות כנגד מחלת הגזזת, כפי שנקבע על ידי ועדת המומחים. כן נטען כי על פי פרוטוקול הדיון עולה כי הועדה אכן עיינה בדף מידע רפואי מקופ"ח "מכבי" מיוני 2003. באשר לנכות הנפשית נטען כי אין באפשרותה של הועדה הרפואית לקבוע נכות נפשית מבלי שזו נובעת מ"מחלה" כהגדרתה בחוק. תלונותיה של המערערת נבדקו לכל אורך הדרך ואולם לא נמצא כי המערערת סובלת מ"מחלה" כהגדרתה בחוק ולא מליקוי נפשי הנובע מאחת מהמחלות המנויות בתוספת לחוק. משום כך אין המערערת זכאית לקבלת פיצוי על פי החוק. הוראות הדין החלות: 5. סעיף 9(א) לחוק קובע כי שר הבריאות ימנה ועדה רפואית שחבריה יהיו שלושה רופאים בעלי תואר מומחה בתחומים הנוגעים לענין העומד לדיון. לפי סעיף זה, הועדה הרפואית תדון ותקבע - (1) אם לקה התובע במחלה; (2) את אחוזי הנכות של התובע הנובעים מהמחלה שבה לקה. אחוזי הנכות יקבעו לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שנקבעו לפי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. (3) אם חלה החמרה במצב בריאותו של הנפגע כתוצאה מהמחלה שבה לקה. (4) אם מותו של הנפגע נגרם כתוצאה מהמחלה שבה לקה. "מחלה" - הינה אחת המחלות המנויות בתוספת לחוק. (סעיף 1 לחוק) 6. לפי סעיף 9(ב) לחוק, שר הבריאות ימנה גם ועדה רפואית לעררים שחבריה יהיו שלושה רופאים בעלי תואר מומחה בתחומים הנוגעים לענין העומד לדיון. לפי סעיף 9(ג) לחוק, הרואה עצמו נפגע על ידי החלטת הועדה הרפואית רשאי לערור עליה, לפני ועדה רפואית לעררים. 7. לפי סעיף 14 לחוק, החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור לפני בית דין אזורי לעבודה, בשאלה משפטית בלבד. לפיכך, הסמכות לקבוע אם לקה תובע במחלה, קרי אחת מהמחלות המנויות בתוספת לחוק ואם כן - לקבוע את דרגת הנכות הנובעת מהמחלה שבה לקה, היא לועדה הרפואית בלבד. בית הדין, על פי סעיף 14 לחוק, רשאי להתערב בהחלטתה של ועדה רפואית רק אם נפלה בה טעות משפטית. 8. המחלות המנויות בתוספת לחוק ואשר אך ורק בגינן ניתן לקבוע דרגת נכות על פי החוק הן כדלקמן: א. כל שאת ממאירה ראשונית באזור הראש והצואר - 1) גידולי מוח (GLIOMA, MENINGIOMA, NERVE SHEATH TU. & OTHER); 2) גידולי גולגולת; 3) גידולים בבלוטות הרוק; 4) גידולי בלוטת התריס; 5) גידולי עור כגון: מלנומה באזור ראש צואר בלבד. ב. גידולי מוח שפירים. ג. סרטן הדם (LEUKEMIA). ד. חוסר שיעור באזורי הצטלקות בעור הקרקפת. 9. על פי הבדיקה שנערכה למערערת עוד בועדה מדרג ראשון על ידי רופאה מומחית פסיכיאטרית (ד"ר לבן), המערערת סובלת מליקוי נפשי - הפרעת אישיות בלתי יציבה מבחינה ריגשית. הליקוי הנפשי האמור אינו מנוי בתוספת לחוק. משכך, לא ניתן לקבוע בגינו נכות על פי החוק, אלא אם הליקוי נובע כתוצאה מאחת המחלות המנויות בחוק. 10. הועדה הרפואית לעררים ישבה בהרכב מתאים לפגימותיה של המערערת וכללה מומחה, פסיכיאטר, דרמטולוג ונוירולוג. המערערת פירטה בפני הועדה את הליקויים מהם היא סובלת ופירוט הטיפולים הרפואיים שעברה ועוברת. כמו כן עמדו בפני הועדה שני מכתבי ערעור מטעם באי כוחה. המערערת נבדקה בדיקה קלינית על ידי המומחה הדרמטולוג, שלא מצא בבדיקה הדרמטולוגית שינויים בעור הקרקפת כתוצאה מהטיפול הקרינתי ולכן לא נקבעה נכות דרמטולוגית. כאמור, משלא נמצא כי המערערת לוקה באחת מהמחלות שבגינן ניתן לקבוע נכות על פי החוק, הרי שמימלא לא ניתן לקבוע לה גם נכות נפשית הקשורה באחת ממחלות אלו. לענייננו, המחלה שעשוייה היתה להיות רלבנטית למערערת היא "חוסר שיעור באזורי הצטלקות בעור הקרקפת" (שכן המערערת אינה לוקה באחת מהמחלות האחרות המנויות בתוספת לחוק). מחלה זו כאמור לא נמצאה בבדיקה הדרמטולוגית. בנוסף, בבדיקה הפסיכיאטרית לא נמצא כי יש בסיס לקבוע שההפרעות הנפשיות הקיימות קשורות להקרנה שקיבלה המערערת בילדותה. מפרוטוקול הדיון (סעיף 9ג) עולה גם שהועדה עיינה בדף המידע הרפואי מקופ"ח מכבי ומכתב הערעור מטעם בא כוחה של המערערת. 11. בשים לב לפרוטוקול הדיון בועדה, הממצאים והמבחנים שהופעלו על ידה, לא עולה כי נפלה טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין בהחלטתה. 12. יצויין עוד כי מכתבו של ד"ר קריינין מיום 14.8.06 שהוצג בפני בית הדין במעמד הדיון, על פיו ההפרעה הנפשית ממנה סובלת המערערת התפתחה בעקבות וכתוצאה מטיפול בגזזת הינו מאוחר למועד הועדה ומשכך לא עמד בפניה. ממילא לא היה על הועדה להתייחס למכתב זה והאבחנה הכלולה בו. לא מצאתי גם בסיס לטענה כי המערערת נבדקה כביכול באופן שיטחי על ידי הפסיכיאטר חבר הועדה, או כי הוא נסמך כביכול רק על מסקנתו של הדרמטולוג בעניינה. 13. המערערת רשאית כמובן לפנות בבקשה לבדיקה חוזרת בגין החמרה. במסגרת בקשה זו תוכל להסתמך על מכתבו של ד"ר קריינין מיום 14.8.06, המאוחר כאמור למועד הועדה נשוא ערעור זה בפני. 14. דין הערעור איפה להדחות. סוף דבר - 15. א. הערעור נדחה. ב. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו. ג. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות, על אף דחיית הערעור. רפואהועדה רפואית