א. רקע עובדתי 1. התובע (המשיב הפורמלי) הגיש נגד צים חב' השיט הישראלית בע"מ (להלן: "המשיבה") תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, במהלך עבודתו אצל המשיבה. לדבריו, ביום 20.3.94, בתום תרגיל סירות הצלה שבוצע על האניה "צים אפריקה", נפגע ע"י דלת ארון שפגעה בעוצמה בראשו וכתוצאה מכך איבד הכרתו. לאחר טיפול ראשוני באניה הועבר לאשפוז בבי"ח ב"לאס-פלמאס" ומשם הוטס ארצה. לפי האמור בתביעה חלה הידרדרות במצבו הרפואי, נזקק לטיפול פסיכיאטרי, עבר משבר נפשי קשה, עד שנפסל מעבודה בים עקב מצבו הרפואי. המשיבה הכחישה את טענות התובע גבי האירועים שתוארו בתביעתו וכפרה באחריותה לנזקיו. לכתב ההגנה שהגישה בתביעה, צירפה המשיבה הודעה לצדדים שלישיים, ששלחה למבקשות כמתואר להלן: צד שלישי מס' 1 (להלן: "ד"ר שלום") וצד שלישי מס' 2 (להלן: "ד"ר אנטול") הינן רופאות במקצוען ובמועדים הרלוונטיים לתביעה ולהודעה לצד שלישי הועסקו ע"י צד שלישי מס' 3 (להלן: "קופ"ח") והיו רופאות מורשות כאמור בתקנות הספנות (ימאים) תשל"ו - 1976. צד שלישי מס' 4 (להלן: "משרד התחבורה") היה בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה ולהודעה לצדדים השלישיים המעביד ו/או בעל החוזה של קופ"ח והרופאים מטעמה ואחראי לקבלת מועמדים לתפקידי יורדי ים ו/או פסילתם ו/או פסילת ימאים מתפקידם והוא המסמיך והמרשה או המאשר של הרופאים המורשים עפ"י חוק הספנות (ימאים) תשל"ג - 1973. בהודעה לצד שלישי טענה המשיבה גם נגד צדדים שלישיים מס' 8-5 שהיו רופאים בועדה רפואית של מבטחים. הועדה האמורה פועלת לפי הסכם פנסיה מקיפה לימאים מיום 6.6.68. כמו כן "מבטחים", צד שלישי מס' 9, היתה אחראית להסכמי הפנסיה בהיותה צד להסכמים אלה ואחראית למינויים וזימונם של חברי ועדותיה הרפואיות השונות. צדדים אלו לא הגישו כתב הגנה ולא הצטרפו לבקשות למחיקת ההודעה לצד שלישי על הסף. לא ברור מתוך החומר הנמצא בתיק אם אמנם הושגה פשרה בין באת כח המשיבה לצדדים השלישיים 9-5. החלטה זו לא תעסוק בעניינם. משרד התחבורה הגיש בש"א 8498/99 שכונתה "בקשה לסילוק על הסף" את ההודעה לצד שלישי כנגדו. קופ"ח, ד"ר שלום וד"ר אנטול הגישו בש"א 9134/99 לדחות על הסף את ההודעה לצדדים שלישיים שנשלחה נגדם. שתי הבקשות נדונו במאוחד והחלטה זו עוסקת בטענות הצדדים למחיקה ו/או דחיה ו/או סילוק על הסף של ההודעות לצד שלישי ששלחה המשיבה למבקשות. אני סבורה שלפי מהות טענות המבקשות, עניינה העיקרי של בקשותיהן מחיקה על הסף של הליכי צד ג'. 2. עפ"י העובדות והאירועים המתוארים בהודעה לצד שלישי, ובהנחה שהאמור בהם נכון, כמתחייב בבחינת השאלה העומדת לדיון בבקשה, טוענת המשיבה כי לפי הוראות חוק הספנות והתקנות שהותקנו על פיו, עבר התובע בדיקות רפואיות, עוד בטרם התאונה, ע"י הגורמים המוסמכים, בדיקות שלדעת המשיבה בוצעו ברשלנות, כמו גם בדיקות רפואיות שעבר לאחר התאונה וגם באלו היו מחדלים ופעולות רשלניות כפי שיתואר להלן ועפ"י האמור בהודעה לצד שלישי: ביום 25.11.93, לפני התאונה, נבדק התובע ע"י ד"ר אנטול אשר אישרה את כשירותו של התובע לעבוד כימאי עד ליום 25.11.94. לטענת המשיבה, הרופאים שבדקו את התובע בבדיקות תקופתיות, לרבות ד"ר אנטול, לא נעזרו, בטרם הוציא אישורי כשירות לתובע לשמש כימאי, בחוות דעת או בדיקות רופאים מומחים כלשהם, וזאת למרות מידע שהיה ברשותם ביחס לבעיות שונות מהן סובל התובע. התאונה נשוא התביעה העיקרית ארעה ביום 20.3.94. ביום 21.9.94 נבדק התובע ע"י ד"ר שלום במרפאת הימאים והופנה להשלים בדיקותיו במרפאת השינה. לפי אישורה לא היה כשיר לעבוד כימאי למשך שבועיים. ביום 9.11.94 נבדק התובע פעם נוספת ע"י ד"ר שלום. במועד זה האריכה ד"ר שלום את החלטתה בדבר אי כשרותו לעבוד כימאי עד להחלטת ועדה רפואית בענינו של התובע. בהודעה לצד שלישי נטען כי ד"ר שלום לא הסבירה מי היה אמור להפנות התובע לבדיקה ע"י הועדה הרפואית (אשר להחלטתה על התובע להמתין), ומיהם חבריה. ביום 5.1.97 פנה נציג משרד התחבורה למשיבה בבקשה להפנות את התובע לבדיקות תקופתיות במרפאת הימאים. עוד בטרם הספיקה המשיבה להשלים את פעולותיה עפ"י דרישת משרד התחבורה, ומבלי שהתובע התייצב לבדיקות תקופתיות, הודיעה ד"ר אנטול למשרד התחבורה ביום 14.1.97 על ביטול פנקס הימאי של התובע לצמיתות מסיבות רפואיות. בהתאם לכך הודיע המפקח על הימאים במשרד התחבורה לתובע על פסילת פנקס הימאי שלו. 3. לטענת המשיבה תוקף בדיקותיו התקופתיות של התובע פג בשנת 1994, ובמועד בו נשלל פנקס הימאי שלו הוא לא היה ימאי פעיל, לא ביקש או נתבקש להפליג, ולא היה כל צורך כי ייגש לבדיקות רפואיות כלשהן. עפ"י התקנות, ימאי אשר לא היה פעיל למעלה מ-3 שנים, איננו בגדר ימאי ועליו לעבור בדיקות תקופתיות, מחדש, כמועמד. הודעתה של ד"ר אנטול מיום 14.1.97 למפקח על הימאים היתה הודעה לקונית, לא פורטה בה שום בדיקה רפואית שנעשתה לתובע בטרם החלטה לפסול את פנקס הימאים שלו, והמפקח על הימאים במשרד התחבורה גם לא דרש, וממילא לא קיבל, פרטים רפואיים מדוייקים המסבירים או מצדיקים את פסילת פנקס הימאים של התובע. המשיבה טוענת כי הודעת המפקח על הימאים בדבר פסילתו של התובע מלהיות ימאי ניתנה למרות שבבדיקתו של התובע ביום 25.8.96 ע"י ד"ר ויברוסקי, רופא פסיכיאטר, שמונה לבקשת מבטחים, נקבע שאין מניעה שהתובע יחזור לים וכי מבחינה טיפולית הדבר רצוי ביותר בשבילו. 4. משרד התחבורה וקופ"ח ביחד עם ד"ר שלום וד"ר אנטול, העלו בבקשותיהן למחיקת התביעה על הסף נימוקים של חוסר עילה וחוסר טעם בתביעה, חוסר יריבות ומניעות. משרד התחבורה העלה גם טענה דיונית לפיה ההליך שהוגש ע"י המשיבה אינו מתאים להודעה לצד שלישי. נטען שההודעה לצד שלישי אינה ממלאת אף אחת מהאפשרויות הקבועות בתקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 שכן התובע טוען בתביעתו כנגד המשיבה כי נגרם לו נזק עקב תאונה שארעה באניה ואחריותה כמעביד. המשיבה עצמה טוענת כלפי הצדדים השלישיים בגין מעשים ו/או מחדלים שאינם קשורים לאירוע התאונה עצמו אלא למאורעות שארעו לפניה ו/או אחריה. אילו היתה המשיבה טוענת בהודעתה שעקב מעשה או מחדל כלשהו של הצדדים השלישיים נגרמה התאונה עצמה, ניתן היה לומר שיש לבחון אחריותם לאירועים נשוא התביעה. ב. חוסר טעם וחוסר עילה שבתביעה 5. לטענת המבקשות לא תחוייבנה בשיפוי כלשהו כלפי המשיבה שכן אם יוכיח התובע כי התאונה גרמה לו לנזק רפואי המונע ממנו מלשמש כימאי, ברור כי הנזק התרחש כתוצאה מהתאונה ולא כתוצאה מביטול פנקס הימאי ע"י משרד התחבורה; אם המשיבה תוכיח כי התובע מתחזה וכי הוא כשיר מבחינה רפואית לשמש כימאי, הרי שחישוב הפיצויים לא יעשה לפי נזק הנובע מאי כשרות רפואית לשמש כימאי; כלומר, בין אם התביעה תדחה ובין אם תתקבל או תסתיים בפשרה, לא יהיה מקום לחיוב המבקשות. 6. ב"כ המשיבה, בתשובתה המלומדת והמפורטת, אומרת כי עילת התביעה מבוססת על רשלנות פעולות הרופאים המורשים והמפקח על הימאים ולכן; גם אם לא תשכיל המשיבה להוכיח כי התובע מתחזה, עדיין שמורה לה הדרך להוכיח כי לא נשלל כושרו לעבוד כימאי, וכי לא נעשו לו בדיקות כלשהן, או בדיקות מספיקות, בטרם הוחלט לשלול לו מטעמי בריאות את פנקס הימאי. עוד טוענת המשיבה כי לא ניתן להתעלם מחלוף השנים מאז ארעה התאונה ועד אשר נפסל פנקס הימאים של התובע ומהעובדה כי במועד פסילת התובע מלשמש כימאי לא ניתן היה, ממילא, לחדש את פנקס הימאי, אלא אם היה נחשב, מלכתחילה, כמועמד חדש לעבודה בים עפ"י חוק הספנות והתקנות. ומעל לכל נטען, שגם אם יוכיח התובע כי נגרם לו נזק כלשהו כתוצאה מהתאונה, עדיין אין קשר סיבתי בין הנזק האמור לבין פסילת פנקס הימאי שלו. בכל מקרה פסילת פנקס הימאי לא נבעה מאירוע התאונה, אלא מפעולותיהם הרשלניות של בעלי הסמכויות והתפקידים השונים במשרד התחבורה ובקופ"ח שבעקבותיהם נעשתה הפסילה, כאמור. באת כח המשיבה מבקשת לסמוך על החלטת כב' השופט גריל מיום 20.8.99 אשר ניתנה במקרה שנסיבותיו דומות - בתיק אז' 874/94 בש"א 6857/99, שם העלתה קופ"ח בקשה דומה שנדחתה בעיקר מהטעם שאין למחוק או לדחות הליך על הסף אלא במקרה שברור, למעלה מכל ספק, שאין ולא תהיה תועלת בקיום הדיון לגופו של ענין. נטען כי בתביעה המתבררת בפני כב' השופט גריל הסכימו באי כח הצדדים על מינוי רופא תעסוקתי אשר יבחון את שאלת סבירות פעולותיו של רופא התעסוקה שעל פי הודעתו נשלל פנקס הימאי של התובע בתיק האמור. באי כח המבקשות שוללים את ההסתמכות על החלטת כב' השופט גריל ומבקשים ליתן החלטה עפ"י העובדות והטענות שפורטו בפני. ג. חוסר יריבות 1. המבקשות טוענות כי על משרד התחבורה, בפועלו כרשות מינהלית של המפקח על הימאים מכוח חוק הספנות (ימאים), התשל"ג-1973, ותקנות הספנות (ימאים), תשל"ו-1976, לא מוטלת כל חובת זהירות כלפי המשיבה. מטרת הוראות חוק אלו להבטיח את כשירותו של אדם לשמש כימאי ובכלל זה נבחן ההיבט הרפואי, על מנת להבטיח את שלומו ובטחונו של הימאי והסובבים אותו. משרד התחבורה פסל את פנקס הימאי של התובע עפ"י הודעה חד משמעית של רופא מורשה במרפאה לרפואה תעסוקתית של הימאים. נטען כי החוק והתקנות מקנות מעמד לימאי עצמו לערער על החלטה בדבר פנקס ימאי. חובת הזהירות, ככל שקיימת בכלל, הינה כלפי הימאי ולא כלפי המשיבה, המעבידה, אשר לה יש לעתים אינטרס מנוגד. 2. קופ"ח, ד"ר אנטול וד"ר שלום טוענים כי אין בינם ובין המשיבה יחסים חוזיים כלשהם המטילים עליהם חובה כלשהי כלפיה. במישור הנזיקי נטען כי בעוד שחובת הזהירות המושגית חלה ביחסים בין רופאים כלפי חולים ומטופלים, אין הכרה בחובה מושגית של רופאים כלפי מעבידיהם של החולים או המטופלים. 3. המשיבה שוללת עמדה זו ולטענתה מטרת חוק הספנות והתקנות הינה לא רק הבטחת שלומו וביטחונו של הימאי עצמו, אלא גם הסובבים אותו; והמשיבה, כמעבידת הימאים העובדים עם התובע, נכללת במסגרת "הסובבים" את הימאי. כמו כן נטען שלא רק שהמפקח על הימאים פעל ברשלנות כאשר אישר, מבלי לבדוק, את קביעות הרופאים המורשים; אלא שמשרד התחבורה אחראי גם על פעולות הרופאים התעסוקתיים ורשלנותם מטילה על משרד התחבורה חבות כלפי המשיבה כבעלת כלי שיט. ככזו, מחויבת המשיבה עפ"י חוק לשלוח את עובדיה להיבדק ע"י רופאים מורשים ומסתמכת על חוות דעתם ועצתם בהחלטותיה התעסוקתיות. כמו כן התקנות עצמן מחייבות את המפקח על הימאים להודיע החלטתו גם למי שהפנה את הימאי לבדיקה (במקרה דנן-המעביד). לטענת המשיבה, לא יתכן לאפשר מצב בו למשיבה לא יהיה סעד כנגד החלטה לא סבירה של המפקח או רופא מורשה, או חיוב בשיפוי שיגיע לה, מקום שהחלטה כזו גרמה לנזק. כן נטען כי הפסיקה הכירה במפורש בחובת הזהירות המושגית של נותן עצה כלפי מבקשה ואף כלפי מי שכלל לא ביקשה אך הסתמך על המידע וכתוצאה מכך נגרם לו נזק, וניתן להשוות בין נותן עצה לרופא מורשה ביחסים בינם לבין מעביד. ד. מניעות 1. לטענת המבקשות מנועה המשיבה מלהעלות טענה כלשהי כלפי התנהגות הועדה הרפואית של "מבטחים" שכן המשיבה הינה צד להסכם הקיבוצי עם הימאים בהסכם פנסיה מקיפה לימאים, בו, בין היתר, קיבלה על עצמה אחריות להקמת הועדה הרפואית, שהיא שותפה לה, והסכימה לקביעות הועדה הרפואית. במקרה דנן שתי ועדות רפואיות, האחת מיום 12.9.96 והשנייה מיום 6.2.97, קבעו חד משמעית כי התובע אינו כשיר לשמש כימאי, ולכן מנועה המשיבה מלטעון כלפי משרד התחבורה שהיה פסול כלשהו בפעולה המנהלית של ביטול פנקס הימאי. 2. על כך עונה המשיבה שהעובדה שהיא חתומה על הסכם פנסיה מקיפה לימאים אשר על פיו הוקמה ועדה רפואית שנועדה לבדוק כשירותם הרפואית של ימאים להפליג, אינה יוצרת זהות בין המשיבה ובין מבטחים כלפי כולי עלמא, ולמשיבה הזכות לטעון כנגד קביעות רפואיות שאינן נכונות או אינן סבירות. טענת המניעות מחייבת את הטוען אותה במקרה דנן להוכיח כי בהסתמך על מצגה של המשיבה לעניין הנדון, וכתוצאה מהסתמכות זו, שינה מצבו לרעה וכתוצאה מכך נגרם לו נזק. המשיבה שוללת את עמדת משרד התחבורה המשתמעת מהטענה, לפיה המפקח על הימאים והרופא המורשה הסתמכו על מצגה של הועדה הרפואית של מבטחים שהיא באישיותה זהה למשיבה, ובכך כאילו פטרו עצמם מאחריות לביצוע בדיקות רפואיות בלתי תלויות לתובע. 3. עיקר טענתה של המשיבה כי שומה היה על הרופא המורשה והמפקח על הימאים לבדוק לגופם את הדברים ובמיוחד להבהיר את עמדתם לאור תוצאות בדיקת התובע ע"י הפסיכיאטר ד"ר ויבורסקי שמונה ע"י מבטחים, ואשר לפי דעתו היה התובע כשיר לעבוד, בים, ועבודתו שם היתה מועילה לטיפול הנדרש בו; אל מול המימצא כי התובע בלתי כשיר לעבוד בים מחוסר מוטיבציה. המשיבה טוענת כי כל הגורמים התרשלו ביחד וכל אחד מהם בנפרד - המקפח סמך על החלטות ועדה רפואית של מבטחים, רופאי מבטחים מצידם חסו תחת החלטותיו של הרופא המורשה, וזה מצידו חסה בצילום של רופאי מבטחים. ראוי היה כי המפקח על הימאים, מתוקף תפקידו, יבחון את המצב הרפואי לאשורו ולא יפסול את פנקס הימאים של התובע ללא בדיקה יסודית מעמיקה בדבר מצבו, האמיתי. ד. דיון 1. אודה שהשאלה שהועלתה ע"י הצדדים כולם היא שאלה קשה. מחד גיסא - בהודעה לצד שלישי ששלחה המשיבה למבקשות מוצגת דרך חדשנית ומקורית לבחינת מעשים ומחדלים של רופאים תעסוקתיים או גורמים מוסמכים במשרד התחבורה או בקופ"ח, ועולה השאלה האם יש חובת זהירות מושגית ביחסים שבינם לבין המעביד, או שפעולותיהם נבחנות בצמצום אך ורק כלפי המטופל לו הם חבים את חובת הזהירות הבלעדית. מאידך גיסא - טענת המבקשות כי אין טעם בבירור התביעה, היא טענה שובת לב, שכן באופן כללי נכונה עמדתם שאם תצליח המשיבה לשכנע כי בעקבות התאונה לא נותרה לתובע הנכות הרפואית שהוא סומך עליה, וכי יש בהתנהגותו אלמנטים של התחזות, אין עוד רלבנטיות בחישוב הפיצויים לפסילתו מלהיות ימאי; ולכאורה יש בכך תמיכה מכרעת לבקשה למחיקה על הסף של ההודעה לצד שלישי. אולם, לאחר עיון נוסף בעמדות הצדדים, ובהנחה שהעובדות המפורטות בהודעה לצד שלישי נכונות כמתחייב בבחינת טענות במסגרת דחייה על הסף, הגעתי לכלל דעה כי אין להיעתר לבקשה. 2. אני דוחה את עמדת ב"כ משרד התחבורה לפיה המסגרת הדיונית במשלוח הודעה לצד שלישי במקרה הנדון אינה הדרך הנכונה, שכן לא רק מעוולים יחדיו לאירוע תאונה יכולים להיתבע בהליכי צד שלישי, אלא גם ובעיקר, במקרים בהם הנתבע טוען נגד הצד השלישי "שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי או שהוא זכאי כלפי הצד השלישי לסעד הכרוך בנשוא התובענה", והוא בעיקרו הסעד שמבקש התובע. דווקא כלפי מעוולים יחדיו, אם נתבעו לדין בעילת נזיקין, אין צורך במשלוח הודעה לצד שלישי מכח סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין. אמנם עילת תביעתו של התובע היא לנזקיו בגין התאונה שארעה לו באניה, אולם לטענתו הנזק על מרכיביו השונים, כולל גם את הפריט שבעקבות התאונה נפסל פנקס הימאים שלו. משכך - פסילת פנקס הימאים והבדיקות השונות שבוצעו ע"י המבקשות לתובע לפני התאונה ואחריה, הן חלק בלתי נפרד ממכלול נזקיו של התובע, על המשתמע מכך, ולכן יש למשיבה אפשרות לתבוע את המבקשות במשמע תקנה 216 לתקנות סדר הדין, אם אמנם ברשלנותן נפסל התובע מלהיות ימאי, למרות שלא היתה הצדקה רפואית או אחרת לכך. 3. חוסר טעם וחוסר עילה טענה זו, דינה להידחות. ייתכן ותוצאת התביעה לא תהיה אחת משני הקטבים האפשריים לגישת המבקשות, היינו - נזק המצדיק שלילת פנקס הימאי או, מנגד, היותו של התובע מתחזה שלא ראוי לכל פיצוי - אלא תיתכן תוצאה סופית לפיה אכן נגרם לתובע נזק כתוצאה מהתאונה, אך לא כזה המצדיק את שלילת פנקס הימאי שלו. לצורך ההחלטה דנן, די בקביעה כי יש יסוד, ולו קלוש, לתביעת המשיבה כנגד המבקשות ויש מקום לבררה. 4. מניעות הסכם הפנסיה המקיפה מיום 6.6.68 (נספח ג' להודעה לצדדים שלישיים) שנחתם בין ההסתדרות - מבטחים ושהם שירותי הים בע"מ, קובע בסעיף 15 כי ימאי החבר בקרן פנסיה מקיפה וטוען לנכות עקב אחד המקרים המנויים בסעיף 14 (בין היתר- פגיעה בעבודה), חלות עליו ההוראות המפורטות בסעיף 15 להסכם ולפיהן: "א. הימאי ייבדק ע"י ועדה רפואית המורכבת מרופא של קופ"ח כללית, רופא החברה ורופא מבטחים.. ג. הועדה הרפואית תקבע: - 1. את מידת נכותו הפיזיולוגית של הימאי באחוזים עפ"י מבחני המוסד לביטוח לאומי. 2. אם הימאי כשיר לשרת בים או לא. 3. ואם כשיר לשרת בים - אם קיימת על שירותו הגבלה עקב נכותו הפיזיולוגית ומהי ההגבלה... קביעות הועדה הרפואית, כאמור לעיל בסעיף קטן זה יהיו ניתנות לשינוי ע"י הועדה הרפואית, כל עוד מקבל הימאי גימלת נכות מאת מבטחים, והועדה הרפואית תהיה חייבת להתכנס לדון בעניינו של הימאי ולהזמינו להיבדק על ידיה עפ"י פניות בעניין זה מצד האיגוד, החברה או מבטחים". אינני סבורה כי מהאמור לעיל ניתן ללמוד כי המשיבה התחייבה לקבל את החלטות הועדה הרפואית כדבר שאין עליו עוררין, ובודאי שאין התחייבות מצדה שלא למחות במקרה שאופן קבלת ההחלטות ע"י הועדה הרפואית, מצדיק סברתה שנפלו בו ליקויים או פגמים מהותיים. לפיכך יש לדחות גם את טענת המניעות. 5. חוסר יריבות זוהי למעשה הטענה הנכבדה יותר של המבקשות כנגד הליכי צד שלישי. כאמור, טוענות המבקשות כי אין הן חבות כל חובת זהירות מושגית כלפי המשיבה, אלא אך ורק כלפי הימאי. אכן, ספק אם מוכרת כיום חובת זהירות מושגית של רופא או מקבל החלטות אחר, כגון המפקח על הימאים, כלפי המעביד; אך הדברים טרם לובנו סופית, ומגמת הפסיקה לא לקבוע כללים נוקשים באשר לקטגוריות בהן קיימות ומוכרות חובות זהירות. על היותה של הרשלנות "עיקרון שוטף" המשתנה בהתאם לשינוי הגישות החברתיות נפסק עוד בע"א 593/81 מפעלי רכב אשדוד בע"מ ואח' נ' ציזיק ז"ל, פד"י מ"א(3) עמ' 169. בבוחנו את הכלים והנתונים הדרושים כדי לקבוע קיום חובת זהירות המוטלת על שובתים בגין נזק ממון שנגרם לבעלי מטענים שלא נפרקו בגלל השביתה, אמר כב' השופט ש. לוין (עמ' 183): "כבר נפסק בעבר, כי "רשלנות מהווה עקרון שוטף (‎,(A FLUID PRINCIPLE אשר יש להחילו על התנאים ובעיות החיים המגוונים ביותר..." (השופט אגרנט בע"א 224/51 (8) בעמ' 691). השאלה, מי הוא השכן שכלפיו אתה חב חובת זהירות, נחתכת לפי מבחן הצפיות, אותה אנו קובעים בדרך של איזון בין מטרות לבין אמצעים (השופט שמגר בע"א 343/74(9)). כבר קודם לכן נפסק, כי לא תמיד ניתן למצוא תשובה מלאה במבחן הצפיות, ולפיכך שומה על הפרשן להדגיש את היסוד החברתי והמוסרי של הענין העומד לדיון (השופט ויתקון ז"ל בע"א 360/59(10)). שומה על בית המשפט לאזן בין אינטרסים הראויים להגנה, ובכך יש לבית המשפט תפקיד נורמטיבי ויוצר (השופט ברק בע"פ 186/80(7)). בע"פ 186/80(7) הנ"ל נאמר על ידי אותו שופט, בעמ' 779, כי "הקטיגוריות של הרשלנות לעולם אינן סגורות, לעולם אינן נוקשות ולעולם אינן שוקטות על השמרים, אלא נקבעות הן בהתאם לתחושת המוסר והצדק החברתי והסוציאלי וצרכי החברה המשתנים". כב' הנשיא ברק התייחס לקיומה של חובת זהירות מושגית בין הרופא והמעביד של המטופל באימרת אגב, בע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר יעקב קרול ואח', פד"י נ'(3) 784: "כמובן, קיומה של חובת זהירות (מושגית) ביחסים שבין הרופא והמטופל אינו שולל, כשלעצמו, את האפשרות כי הרופא יחוב גם כלפי מעבידו של המטופל, אשר שלח את עובדו לטיפול". 6. אין המקרה שבפנינו מקרה טיפוסי בו עובד מגיע, מיוזמתו, לרופא מטפל בקופ"ח ומקבל חוו"ד שעלולה להשפיע בעקיפין על מעבידו, אלא סיכומי הבדיקות הרפואיות והמימצאים שנעשו לתובע ע"י הרופאים התעסוקתיים, הופנו על ידם אל ד"ר גרש ששימש אז כרופא המחלקה לכח אדם של המשיבה. בכך מונח, לדעתי, יסוד מספיק לקיומה של יריבות בין המשיבה לבין המבקשות. כמו-כן, יש לקחת בחשבון שיקולים נוספים-המשיבה מחויבת עפ"י חוק ומכוח ההסכם הקבוצי להפנות את עובדיה לבדיקות רפואיות ולפעול עפ"י הנחיות והמלצות הרופאים המורשים. העובד - הנבדק, הוא ורק הוא, רשאי לערער על החלטות הועדה הרפואית (סע' 69 לתקנות הספנות (ימאים), תשל"ו-1976). לעתים אין זהות בין מניעי העובד והאינטרסים שלו לבין אלו של מעבידתו, ולכן האפשרות של המעביד לחזור בתביעת שיפוי נגד הרופאים שהתרשלו או האחראים עליהם, יש בה ליצור מנגנון פיקוח יעיל וחיוני להבטחת תקינותם וכשרותם של הליכי הבדיקה הרפואית. 7. במהלך הדיון יהא על המשיבה הנטל להוכיח כי פעולות המבקשות נעשו שלא כשורה וכי שלילת פנקס הימאי של התובע לא היתה מוצדקת. אם לא יעלה בידה להוכיח זאת, אזי לא תחוייבנה המבקשות לשפות את המשיבה בגין הפיצויים בהם תחוייב. מנגד, במידה ויוכח כי אכן היתה רשלנות במהלך בדיקת התובע, בעקבותיה התקבלה ההחלטה לשלול את פנקס הימאי שלו, הרי שיש היגיון בכך שהמבקשות תחוייבנה לשפות המשיבה בגין תוספת הנזק שהסבו בקביעתם. לפעולה/ות רשלנית/יות של המבקשות ישנה השלכה ישירה ומשמעותית על היקף ושיעור הפיצויים שייפסקו לתובע. את מידת ההשלכה יהא צורך לכמת בשלב מאוחר יותר, לאחר קביעת קיומה של רשלנות או העדרה. 8. יודגש כי לאור עמדתי שלא ניתן, בשלב זה, להכריע בשאלה העומדת לדיון באופן חד משמעי, יש לדחות את הבקשות למחיקה על הסף; שכן השימוש בסעד זה, נעשה רק באותם מקרים בהם ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו (ראה ע"א 335/78 יוסף שלתיאל נ' אריה שני, פ"ד לו(2) 151, סעיף 3 לפסק דינו של השופט ד' לוין; ע"א 35/83 לאה חסין נ' רחל פלדמן, פ"ד לז(4) 721). 9. אי לכך אני דוחה את הבקשות למחיקת ההודעות לצד שלישי על הסף. באת כח המבקשות בבש"א 9134/99 ביקשה, לחלופין, לפצל את הדיון באופן שקודם תתברר תביעת התובע נגד המשיבה. עיינתי ומצאתי כי התובע הגיש בקשה לפיצול הדיון בבש"א 1563/98 שם ניתנה בשעתו החלטה ע"י הרשם, לפיה לאור עמדת הצדדים, ובמיוחד מטעמי באת כח המשיבה, אין לפצל את הדיון. עד כמה שהחלטה זו דומה לבקשה לפיצול הדיון שבפני, אני סבורה שאין טעם לפיצול הדיון בהליכי צד שלישי ואלו יתבררו ביחד עם תביעת התובע. ההוצאות תהיינה חלק מהוצאות המשפט ולפי תוצאותיו. משפט תעבורהרפואהמשרד הרישוי / משרד התחבורהתחבורהועדה רפואית