1. המערער נפגע ביום 26.11.10, בתאונת דרכים, שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין התאונה, וועדה רפואית בדרג ראשון שהתכנסה ביום 04.12.11 קבעה לו נכות יציבה בשיעור של 14.5% בתחולה מיום 01.12.10. המערער הגישה ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים שהתכנסה בשני מועדים - ביום 27.02.12 וביום 30.07.12 (להלן: "הוועדה") דחתה את הערר, תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה. מכאן הערעור שלפני. 2. בדיון שהתקיים בפני בית הדין, מיקד ב"כ המערער טענותיו בשלושה נושאים שלהשקפתו נפלו בהתייחס אליהם פגמים משפטיים בדרך התנהלות הוועדה - א. בתחום האורטופדי, נטען שחרף הממצאים העולים מהמסמכים הרפואיים ומחוות דעתו של פרופ' אדלסון, ולפיהם המערער סובל משתי פגיעות בכתף ימין - שבר בעצם הבריח וקרע בשרוול המסובב הוועדה התייחסה אך ורק לעניין השבר. באשר לעניין האיחוי הגרוע וקיצור העצם, היה על הוועדה ליישם בעניינו של המערער פריט ליקוי מספר 40(1) המקנה 20% נכות ולא פריט ליקוי מספר 35(1)(ב). הוועדה לא הגדירה בבדיקתה האם קיימת הגבלה בינונית או קלה, וחרף זאת יישמה פריט של הגבלה קלה. ב. בתחום הפסיכיאטרי, נטען כי היה על הוועדה לקבוע למערער נכות ו לאמץ ממצאי האבחון הנוירו-פסיכולוגי, אליו היא עצמה הפנתה את המערער. ג. בנוגע להפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), נטען כי בהינתן העובדה שהמערער לא חזר לעבודתו וסגר עסקו, היה מקום ליישם את התקנה וזאת חרף המלצות וועדת הרשות וזאת גם לאור הממצאים שפורטו בדו"ח הנוירו-פסיכולוגי. 3. ב"כ המשיב, לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור, באשר לטענתו לא נפלה כל טעות משפטית בדרך פעולת הועדה, אשר בדין יישמה את פריט הליקוי שנבחר על ידה בתחום האורטופדי. לטענתו, פריט הליקוי שנבחר תואם את מצבו הקליני של המערער וזאת משנמצא כי הוא סובל רק משבר בעצם הבריח, ועל כן בדין סטתה הוועדה מחוות דעת פרופ' אדלסון שממצאיה שונים ממצאיו. בכל הנוגע לפגיעה והקרע בשרוול המסובב, נאמר כי הוועדה התייחסה לאותו עניין. באשר לטענות בתחום הפסיכיאטרי, נטען כי הוועדה הפנתה להערכה נוירו-פסיכולוגית אשר קבעה כי ניתן לייחס את המצב של המערער למצבו לפני הפגיעה. הוועדה אימצה את חוות הדעת וקבעה כי הפגיעה הייתה טרם התאונה הנדונה ולא ניתן לייחס או לקשור אותה לאירוע. לעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות, נטען כי וועדת הרשות קבעה שהמערער מסוגל לחזור לעבודתו ומשכך היא לא הפעילה את התקנה. ב"כ המשיב הפנה לכך שיש צורך בקיומם של שני תנאים מצטברים שהראשון שבהם העדר מסוגלות לחזור לעבודה ומשזה לא התקיים - הרי שבצדק לא הפעילה הועדה את תקנה 15 לתקנות. 4. החלטת הוועדה מושא הערעור: א. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה המשפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה ובהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. בהקשר לכך, נפסק כי קביעת דרגת הנכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. ב. תלונות המערער נרשמו בדו"ח הוועדה מיום 27.02.12 כדלקמן: "סובל מחולשות בעקבות כאבי ראש, פעם לא היו התופעות האלה. בעיה של זיכרון - לא זוכר דברים - רושם דברים בכדי לא לשכוח. בכתף ימני כאבים לא יכול לישון, כרגע מובטל קודם עבד עם דבורים". ג. הוועדה בדקה את המערער ורשמה ממצאיה כדלקמן: "פסיכיאטר: נראה מסודר בהופעתו החיצונית ערני .... סביבו ...., עונה על השאלות לעניין. מוסר תלונות שנשמעות כביטוי לחשיפה לדחק כ"כ מתלונן על בעיות שכחה, דבר שמעורר חשד לפגיעה קוגניטיבית או עדות להפרעה .... .... אין עדות לפסיכוזה. בוחן התמצאות תקין. לציין כי פסיכיאטר מטפל .... .... רושם 2 אבחנות גם יחד שהן הפרעה ... תכליתית והפרעה פוסט טראומתית מוחית. אורטופד: כתף ימין, בליטה גרמית באזור קלויקולר ... ללא סבל של העור מעל וללא רגישות מקומית מס' צלקות נקודתיות סביב הכתף בקושי נראות לעין (לאחר ארטרוסקופיה) דלדול קל באזור סופרספינטוס, אין חום או אודם מקומי בכתף או נפיחות. תנועות כתף ימין: כיפוף קדמי וצידי °160, סבוב חיצוני °60, סיבוב פנימי עד ע"ש גבי. הכתף יציבה אין רגישות במפרק AC . מותןLAG מכוונים לשרירי שרוול ... שליליים.. לפי רישום עבר תפירה ארטרוסקופית של סופריפנטוס 13/12/11. א.א.ג - הנפגע מוסר על טנטון הקיים ... בסביבה שקטה, מפריע להירדם בלילה יש לציין שהמועד בדיקת שמיעה 10/7/11 נעשה ... ... מאפייני טינטון, התובע מסר כי אין לו טינטון באותו מועד אלא היה לאחרונה לפני יומיים. מכל אלה עולה כי .....". סיכום המסקנות - 1) מבחינה אורטופדית, בעקבות התאונה נגרם שבר בקלויקולר שהחליפו באפוזיציה ולא הותיר הפרעה תפקודית משמעותית כ"כ החלים היטב מניתוח לתפירת שבר בסופרספינטוס. לאור האמור נכותו שנקבעה 10% 35(1)ב' משקפת לכל היותר את מצבו ביד ימין. הוועדה עיינה במכתבו של דר' אידלסון. מבחינה אורטופדית הערר נדחה. 2) מבחינת א.א.ג.... הועדה דוחה את הערעור מבחינת א.א.ג. 3) מבחינה פסיכיאטרית - הועדה מבקשת כמבוקש בסעיף 25 ובקבלת המבוקש יסוכם בהעדר הנפגע". הועדה לא סיכמה את ממצאיה, וביקשה לקבל "אבחון נוירופסיכולוגי מקיף ותיק רפואי כללי 3 שנים לפני התאונה, ותיק פגיעה קודם...". ד. הוועדה התכנסה שוב ביום 30.07.12 וציינה את הממצאים הבאים: "המשך דיון מיום 27.2.12. הועדה עיינה בתיקי נכות קודמים. מדובר על כמות רבה של תאונות עבודה תאונות דרכים ללא תביעה בתחום הפסיכיאטרי ... איבחון פסיכודיאגנוסטי קיימת סברה כי מדובר בהפרעת קשב וריכוז אשר הייתה קיימת טרם התאונה הנדונה. דהיינו לא ניתן לקשר באופן בלעדי את מצבו הנפשי לאירוע הנדון". הוועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן: "מבחינה אורטופדית הערר נדחה ... מבחינת א.א.גרון הערר נדחה ... הוועדה קובעת נכות לפי סעיף 34א(1) הועדה מאמצת את החלטת ועדת רשות מיום 16.11.11". ה. אשר להתייחסות הוועדה למכתבו של פרופ' אדלסון מיום 03.12.10 בכל הנוגע לפגיעה בכתף ימין: בפני הוועדה עמד כאמור מכתבו של פרופ' גורדון אדלסון, מומחה לבעיות ניתוחי כתף ומפרק. אמנם אין מדובר במסמך שנערך במתכונת של חוות דעת מומחה, אולם אין ספק שמדובר במסמך מהותי ובו פורטו שורה של בדיקות שנעשו למערער ומסקנה לפיה קיימות שתי פגיעות בכתף ימין (שבר של עצם הבריח וקרע בשרוול המסובב), הקשורות, לדעת המומחה, לאירוע תאונת הדרכים מושא הדיון שבפני הוועדה - "התרשמות - הג'נטלמן הזה סובל משבר של עצם הבריח עם איחוי גרוע וקיצור של העצם, אשר מכאיב לו בשכם ובכתפיה במיוחד לאחר הרמת משקל כבד ועבודות כפיים. הוא כוורן במקצועו והוא נדרש לאמץ את זרועו בזמן העבודה. הכאב חמור יותר אחרי שהוא מסיים את עבודתו. יש לו גם קרע משמעותי בשרוול המסובב בצד המעורב. זו פתולוגיה נוספת ותורמת לכאב שהוא חווה. אין לו היסטוריה של פתולוגיה כלשהי בכתף לפני התאונה בפברואר 2010 ולדעתי קרע זה קשור לאותו טראומה שגרם לשבר עם איחוי גרוע בעצם הבריח שלו. שתי פציעות האלו משמעותיות ומשפיעות על היכולת שלו לעבוד עבודות כפיים. צריך לקחת בחשבון את שתי הפציעות האלו כאשר הוא מקבל דירוג נכות מביטוח לאומי. אני חושב שהוא צריך לשקול ניתוח לתיקון הקרע בשרוול המסובב...." (ההדגשות אינן במקור, ו.ש) מוצאת אני כי הוועדה לא התייחסה כמתחייב לתוכנו של המסמך, לרבות לקביעות שנכללות בו לעניין הקרע בשרוול שיש לדעת המומחה לקחתו בחשבון בקביעת דרגת הנכות. בהיבט זה, אם כן, נפל פגם משפטי בדרך התנהלות הוועדה. אשר לטענה בדבר פריט הליקוי שיושם על ידי הוועדה, משעניינו של המערער עשוי להלן להיות מוחזר לוועדה, אכן תתבקש היא להסביר מדוע יישמה בעניינו של המערער פריט הליקוי שנבחר על ידה, כאשר קיים פריט ליקוי ספציפי העוסק בעצמות הגפיים העליונות (פריט 40 שבתוספת לתקנות). ו. באשר לטענות בתחום הנפשי: הוועדה, כאמור, קבעה ביחס למערער כי "לא ניתן לקשר באופן בלעדי את מצבו הנפשי לאירוע הנדון", וזאת בהתבסס על האמור באבחון הפסיכודיאגנוסטי שנערך למערער. אלא שקביעה זו איננה מתחייבת בהכרח ממצאי האבחון, ולא ניתן להבין האם לאירוע הייתה השפעה כלשהי על מצבו הנפשי של המערער. שהרי גם באותו איבחון לא נשלל לחלוטין קשר בין האירוע הנדון לבין מצבו הנפשי של המערער, ולא יוחס מצבו במלואו לבעיה אורגנית שממנה סבל עובר להתרחשות האירוע , לאמור - "הממצאים מעידים על הפרעה בתפקודי הקשב-חזותי ושמיעתי. להערכתי קיימת סבירות גבוהה לכך שההפרעה בתפקודי הקשב הינה בעלת בסיס התפתחותי אורגאני. לאור דיווחיו של מ על תיפקוד לימודי ירוד, על קושי לשבת וללמוד לעומת אהבה למרחבי הטבע. אולם, יתכן שניתן לייחס החרפה בתפקודי הקשב והזכרון לפציעתו. מבחינה רגשית מדובר בהפרעה הסתגלות למגבלות הגופניות אשר מצמצמות עבור מ אפשרויות תעסוקתיות. ההפרעה בתפקודי קשב וזכירה מגבילה כושר השתכרות אולם קיימת סבירות גבוהה שהיתה גם קודם לפציעה. חשוב מאוד לשלב את מ בתהליך שיקום תעסוקתי על מנת לסייע לו לשוב למעגל התעסוקתי ולתעל את חיוניותו לצורך עשיה יצרנית. מומלץ לשקול תחומי עיסוק אשר יאפשרו לו לשוב לסביבה הטבעית וינצלו את תחומי העיסוק שלו (למשל צילום). נוכח ממצאים אלה, שומא היה על הועדה לשקול במנומק איזה חלק של מצבו הנפשי יש לייחס לאירוע התאונתי ואיזה למצבו האורגני, ובכך שלא עשתה כן יש כדי להוות טעות משפטית. ז. אשר לעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות, על רקע האמור לעיל הן במסמך הרפואי של דר' אדלסון והן באבחון הנוירופסיכולוגי בעניין ההשפעה המשמעותית של פגיעותיו של המערער על יכולתו לעבוד בעבודת כפיים וצמצום האפשרויות התעסוקתיות מבחינתו, הרי שגם לא מובנת קביעת הוועדה ככל שהיא נוגעת להימנעותה המוחלטת מהפעלת תקנה 15 לתקנות בעניינו של המערער. הוועדה בעניינינו אימצה את החלטת וועדה הרשות מבלי שהפעילה את שיקול דעתה ונימקה את החלטתה בעניין זה, וזאת ללא התייחסות להיבטים הרפואיים והתעסוקתיים שפורטו לעיל, וגם לא ולטענה כי המערער לא חזר לעבודתו וסגר את עסקו. 5. אשר על כן הנני מורה על השבת עניינו של המערער לוועדה לעררים באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן - א. תתייחס לממצאים המתוארים במכתבו של פרופ' אדלסון ובין היתר לעניין הקרע בשרוול המסובב, ולשאלת נפקותם של אותם ממצאים על קביעת נכותו. הוועדה תשקול מחדש, האם לנוכח אותם ממצאים יש לפסוק אחוזי נכות נוספים לאלו שנפסקו. הוועדה תסביר מדוע יישמה בעניינו של המערער פריט הליקוי שנבחר על ידה, כאשר קיים פריט ליקוי ספציפי העוסק בעצמות הגפיים העליונות, ולעניין זה מופנית הועדה לפריט 40 שבתוספת לתקנות. ב. תתייחס מחדש למצבו הרפואי בתחום הנפשי ובכלל זה תתייחס לסיכום הערכה נוירופסיכולוגי מיום 09.05.12, ותסביר הכיצד האמור בו (כפי שצוטט לעיל בסעיף 4(ו) לפסק דין זה) מתיישב עם קביעתה. הוועדה תנמק מדוע, חרף העולה מאותו אבחון, אין מקום לקבוע כי האירוע גרם להחמרה במצבו הנפשי של המערער. ג. תשקול מחדש את יישומה של תקנה 15 לתקנות, בהתחשב באמור בסעיף 4(ז) לעיל, ורשאית היא, ככל שתמצא לנכון, להיוועץ שוב עם וועדת הרשות לעניין זה. 6. בנסיבות העניין הנני מחייבת את המשיב לשלם למערער סך של 2000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת עותק פסק הדין. ניתוחרפואהועדה רפואית