הרקע להגשת הערעור שבפני 1. המערער לוקה בבריאותו. על כן פנה המערער למשיב בתביעה לשלם לו קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. רופא מוסמך שבדק את המערער ביום 24/7/08, קבע ביום 7/9/08, כי דרגת הנכות הרפואית היציבה של המערער, החל מיום 11/3/07, היא בשיעור 40%, על פי דרגות הנכות הבאות: א. נכות בשיעור 40%, בגין סכרת המטופלת בדיאטה ואינסולין, אך מצטיינת בחוסר יציבות וצורך מוגבר בניטור עצמי, לפי פריט 4(5)(א) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים"). ב. נכות בשיעור 0%, בגין נוירופתיה סכרתית בצורה קלה, לפי פריט 29(6)(I) למבחנים. 3. המערער ערר על החלטת הרופא המוסמך. 4. הערר נדון תחילה ביום 25/1/09, על ידי ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). 5. הועדה החליטה לדחות את הערר בענין דרגת הנכות בשל הסכרת עצמה, אך לקבל את הערר בענין דרגת הנכות בשל הנוירופתיה הסכרתית. בענין זה, קבעה הועדה למערער דרגת נכות בשיעור 10% בגין נוירופתיה סכרתית, לפי פריט 29(6)(II) למבחנים. אעיר כי לשם יישום פריט 29(6)(II) למבחנים, יש לקבוע שהפגימה הנוירולוגית היא "בצורה בינונית" (בעוד שכאמור לעיל, כאשר הפגימה היא "בצורה קלה", אזי לפי פריט 29(6)( I) למבחנים דרגת הנכות היא בשיעור 0%. 6. המערער ערער לבית דין זה על החלטתה של הועדה מיום 25/1/09. הערעור נדון בתיק ב"ל 1409/09 בפני השופטת עדית איצקוביץ. ביום 9/6/09, ניתן על ידי השופטת איצקוביץ פסק דין בערעור האמור. כך - בין השאר - נאמר בו: "בהסכמת ב"כ המשיב, עניינו של המערער יוחזר לועדה רפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתקבע האם יש מקום ליישום פריט ליקוי 4(6)א' למבחנים שבתקנות (סוכרת אשר הופיעה בסיבוך של נוירופתיה סימפטומטית (תחושתית - מוטורית או אוטונומית), ללא קשר לצורך הטיפול: 65%, במקום פריטי הליקוי שיושמו. ככל שתקבע הוועדה כי אין מקום ליישום פריט זה 4(6)א, כאמור, יהא עליה לנמק זאת היטב, תוך התייחסות לתיאור הליקוי הנוירולוגי שנמצא כ-'נוירופתיה סכרתית', כפי שעולה מהדף האחרון לפרוטוקול הוועדה מיום 25.1.09. ...". 7. בהתאם לפסק הדין מיום 9/6/09, הוחזר עניינו של המערער אל הועדה, אשר התכנסה לדון מחדש ביום 6/9/09. במועד זה, הסבירה הועדה שמאחר שחומרת הנוירופתיה אינה מצדיקה קביעת דרגת נכות בשיעור של 30%, הועדה אינה קובעת דרגת נכות לפי פריט 4(6)(א) למבחנים. ראוי לציין כי דרך הפרשנות שהועדה נקטה, בהחלטתה מיום 6/9/09, תאמה את הפרשנות שהמשיב תומך בה, לפריט 4(6) למבחנים. המשיב לא הסתפק באותה עת בכך שזו הפרשנות של עצמו, אלא ניסה להנחיל אותה גם לרופאים חברי הועדה הרפואיות ב"הנחיה" שניתנה על ידיו, הנחיה מיום 12/1/05, שהופנתה גם לרופאים החברים בועדות הרפואיות. ההנחיה האמורה כלל לא היתה אמורה לצאת מאת המשיב אל הרופאים חברי הועדות הרפואיות, ולמרבה שביעות הרצון - בסופו של דבר - בעת דיון בבית המשפט העליון, בתיק בג"צ 486/10 ביום 15/12/10 - הסכים המשיב כי אין תוקף לאותה "הנחיה" כלפי הרופאים החברים בועדות הרפואיות, והסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט העליון. אולם, כאמור, בעת הדיון בעניינו של המערער, בועדה, ביום 6/9/09, המשיב עדיין התיימר "להנחות" את הרופאים חברי הועדות בענין הפרשנות שלדעת המשיב היתה ראויה בענין פריט 4(6) למבחנים, ומתוכן החלטת הועדה מיום 6/9/09, ניתן להניח כי הועדה אכן ראתה את עצמה כמי שמונחית על ידי אותה "הנחיה" חסרת תוקף. 8. המערער ערער לבית דין זה גם על החלטת הועדה מיום 6/9/09. הערעור נדון בפני, בתיק ב"ל 2781/09. למרבה המזל, עמדתה המשפטית של עורכת הדין שייצגה את המשיב בדיון בתיק ב"ל 2781/09, לא תאמה את עמדתו של המשיב כפי שפורטה, כנראה, ב"הנחיה" חסרת התוקף שהמשיב הפיץ בין הרופאים חברי הועדות הרפואיות. לפיכך, בעת הדיון בערעור בתיק ב"ל 2781/09, ביום 9/2/10, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה על קבלת הערעור, הסכמה שקיבלה באותו יום תוקף של פסק דין. כך נאמר באותה הסכמה בין הצדדים: "מוסכם עלינו שהפרשנות הנכונה של פריט 4(6)(א) למבחנים היא שכאשר למבוטח הסובל מסכרת יש גם סיבוך של נוירופתיה סימפטומטית, אזי נכון לקבוע לו דרגת נכות בשיעור 65% על פי הוראת הפריט האמור, גם אם מדובר בנוירופתיה בדרגת חומרה שלכשעצמה אינה מצדיקה דרגת נכות בשיעור של 30% לפחות. הטעם לכך הוא שהסייג האמור בסיפא לפריט 4(6) למבחנים עוסק בקביעת דרגת נכות נפרדת נוספת, בגין אחד הסיבוכים המוזכרים בפריט 4(6) למבחנים. קביעת דרגת נכות נוספת נפרדת כזו, אמורה להיעשות רק אם הנכות הנפרדת בגין אחד הסיבוכים מגיעה לפחות ל-30%. לפיכך, מוסכם עלינו שכשהועדה הסבירה את אי-יישום פריט 4(6)(א) למבחנים, בנימוק שהנוירופתיה של המערער לכשעצמה אינה מצדיקה קביעת דרגת נכות של 30% לפחות, לא יצאה הועדה ידי חובת ההנמקה מדוע לא יישמה את פריט 4(6) למבחנים, ולא קיימה כראוי את פסק הדין הקודם. על כן, מוסכם עלינו שהערעור יתקבל ועניינו של המערער יוחזר אל הועדה, על מנת שהועדה תיישם את פריט 4(6) למבחנים, אלא אם תסביר מדוע לא נכון לעשות כך, בנימוק שיהיה שונה מהנימוק שנרשם בפרוטוקול הועדה מיום 6/9/09.". 9. בהתאם לפסק הדין מיום 9/2/10, שב עניינו של המערער אל הועדה, אשר התכנסה לדיון מחודש ביום 9/5/10. במועד זה, שבה הועדה על קביעותיה הקודמות בענין דרגת הנכות הרפואית של המערער, תוך שכתבה, בין השאר, כך: "אכן קיימת נכות נוירופטית תחושתית המתבטאת בהרגשת נמלול. פרט לכך הבדיקה הנוירולוגית המדוקדקת מ-25/1/09 מראה תפקוד מוטורי תקין לחלוטין. העדר סימנים קליניים לנוירופטיה קלינית פריפרית מערכתית (מוטורית ותחושתית) כאשר מודגש שבבדיקה התחושה שמורה ותקינה. לאור זאת הועדה סבורה שמדובר בנוירופטיה קלה ועל פי התוספת והפירוש לסעיף 4(6)(א) מאחר ולא מפורטת דרגת החומרה של כל סיבוך, על הועדה לקבוע את חומרת הביטוי של נוירופטיה בתוך הטווח של החומרה וכך עשתה. הועדה תציין שבבדיקה קודמת של נוירולוג ... מיום 3.9.08 סבר הנוירולוג שאין צורך להעניק אחוזי נכות כלל לנוירופטיה שהוצגה אז כלומר מדובר לכל היותר בנוירופטיה תחושתית קלה ולא יותר מכך. ...". 10. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה, מיום 9/5/10. בחינת החלטת הועדה 11. לדעתי, נפלו בהחלטת הועדה טעויות משפטיות בנוגע לאופן קיומו של פסק הדין הקודם, וזאת - מאחר שהסברה של הועדה באשר לאי-יישום פריט 4(6) למבחנים, אינו מתיישב לא עם פרשנותו הנכונה של הפריט, ואף לא עם קביעתה של הועדה עצמה מיום 25/1/09. בסעיפים שלהלן אסביר את דעתי זו. 12. כזכור, למערער יש סכרת, וכן - סיבוך של נוירופתיה סכרתית. הועדה החליטה על קביעת 2 דרגות נכות נפרדות בגין פגימות אלה. לדעתי, קביעות כאלה, בעניינו של המערער, אינו יכולות להתאים לניסוחו של פריט 4(6) למבחנים. אולם, אף אם דעתי בענין ניסוחו של פריט 4(6) למבחנים היא שגויה, ואף אם המשיב צודק באופן שבו הוא מפרש את פריט 4(6) למבחנים, הרי שבעניינו של המערער אין לתת משקל לפרשנותו הנוכחית של המשיב, שכן פסק הדין מיום 9/2/10 יצר מעשה בית דין בדבר האופן שבו יש לפרש - בעניינו של המערער - את הפריט, על פי הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין באותו יום, כמצוטט לעיל בסעיף 8 לפסק דין זה. לשם הבנת עמדתי, אביא כאן את נוסחו של פריט 4 למבחנים, העוסק כולו בסכרת: "(1) הפרעה בסבילות לפחמימות impaired gIucoes toIerance - 0% (2) סוכרת המטופלת על ידי דיאטה בלבד - 5% (3) סוכרת המטופלת על ידי דיאטה וכדורים - 10% (4) סוכרת יציבה המאוזנת בצורה סבירה על ידי טיפול בדיאטה וזריקות אינסולין - 20% (5) א. סוכרת המטופלת על ידי דיאטה וזריקות אינסולין אך מצטיינת בחוסר יציבות וצורך מוגבר בניטור עצמי - 40% ב. סוכרת "שבירה" (brittIe) או סוכרת המטופלת על ידי משאבת אינסולין - 40% ג. סוכרת הריונית - מטופלת בזריקות אינסולין בזמן ההריון בלבד - 40% (6) סוכרת אשר הופיעו בה אחד או יותר מן הסיבוכים הבאים (ללא קשר לצורת הטיפול): א. נוירופתיה סימפטומטית (תחושתית - מוטורית או אוטונומית); ב. רטינופתיה סוכרתית (של הרקע - BDR, או משגשגת - DR); ג. פרוטאינוריה קבועה, או הוכחה היסטולוגית לנפרופתיה סוכרתית; ד. מחלת כלי דם היקפיים ה. מחלת כלי דם כליליים - 65% לא תיקבע נכות נפרדת לסיבוכים האמורים כל עוד החומרה של פגימה נפרדת הנובעת מהם לא עולה על 30%; עלתה על 30% - יש לקבוע נכות נפרדת נוספת בהתאם למבחנים ספציפיים. (7) כמו בפרט משנה (6) אך עם שלושה סיבוכים לפחות שכל אחד מהם בחומרה של 30% ומעלה - 100%". 13. מהאמור בפסקה (6) של פריט 4 למבחנים, עולה ברורות (לדעתי), שיש ליישם פריט זה, ולקבוע נכות בשיעור 65%, כאשר יש סכרת שאליה נלווה אחד הסיבוכים האמורים באותה פסקה, כגון - נוירופתיה. יישומו של הפריט אמור להיות גם כאשר חומרתו של הסיבוך עצמו, אינה גבוהה. פריט 4(6) למבחנים אינו קובע שדרגת החומרה של הסיבוך עצמו אמורה להיות בשיעור מסויים לפחות, כדי ליישם את הפריט. אדרבא; לפי הפריט אם דרגת החומרה של הסיבוך עולה על 30%, אזי יש לקבוע בנוסף לדרגת הנכות המתאימה לפי פריט 4 למבחנים, גם דרגת נכות נוספת, בגין הסיבוך עצמו, בנפרד. כאשר דרגת החומרה של הסיבוך אינה עולה על זו שמצדיקה קביעת דרגת נכות בשיעור 30%, אין לקבוע דרגת נכות נפרדת בגין הסיבוך עצמו, אלא יש ליישם את פריט 4(6) למבחנים. עמדתו של המשיב - שונה. לדעת המשיב, נכון ליישם את פריט 4(6) למבחנים רק כאשר דרגת החומרה של הסיבוך מצדיקה קביעת דרגת נכות בשיעור 30% (או בשיעור העולה על 30%, עמדתו של המשיב אינה מחוורת די צרכה בנקודה זו). מכאן, מתברר שעמדתו של המשיב היא כפי שהיתה עמדתה של הועדה בישיבתה ביום 6/9/09 (אעיר כי סביר שכך הדבר, נוכח אותה "הנחיה" בטלה שהמשיב התיימר להנחות לפיה את הרופאים כלומר חברי הועדות הרפואיות, כאמור לעיל). 14. עמדה דומה לעמדתו של המשיבה הועלתה על ידי מדינת ישראל בפני בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט אילן סופר), בתיק ע"א 2841/09 אלעזאזמה - מדינת ישראל. גם השופט סופר דחה את הטענה האמורה, ואני מצטרף לדעתו. בפסק דינו מיום 28/2/10 של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בתיק האמור, נאמר, בין השאר, כך: "לשון הסעיף מלמדת כי מצב של נוירופתיה סוכרתית מזכה את המבוטח ב- 65% נכות, זאת ללא קשר למידת החומרה של התסמין. הסיפא של הסעיף מאפשרת להעניק למבוטח אחוזי נכות נוספים. אחוזי הנכות הנוספים נועדו לגלם את חומרת הפגיעה הספציפית של המבוטח - ככל שהתסמין בפני עצמו, ללא קשר להוראה הכללית, חמור עד כדי שיזכה את המבוטח ב-30% נכות ומעלה, הרי שיש להוסיף את אחוזי הנכות הללו כנכות נפרדת. אחוזי נכות אלו יהיו בגדר תוספת להוראה הכללית, לפיה עצם היארעות אחד מהתסמינים המפורטים בסעיף אצל מבוטח מזכה אותו ב- 65% נכות. ודוק, פרשנות המשיבה אינה מתיישבת עם לשון החוק, או עם תכליתו. המשיבה טוענת כי הגיונם של דברים אינו מאפשר לקבוע את אותם אחוזי נכות למי שהשפעת הנוירופתיה על חייו היא מזערית, לעומת מי שההשפעה היא גדולה, אולם בדיוק לשם כך נקבעה הסיפא לפיה בגין חומרה משמעותית של הבעיה יתווספו אחוזי נכות - דהיינו, תיקבע נכות נפרדת.". כאמור לעיל, עמדתו של השופט סופר בחלק המצוטט לעיל, מקובלת עלי במלואה. 15. מהאמור בסעיפים 13 ו-14 לעיל מתברר שאיני מסכים עם פרשנותו של המשיב. אולם, גם אם הייתי יוצא מנקודת הנחה שפרשנותו של המשיב נכונה, כאשר באים לפרש באופן כללי את פריט 4(6) למבחנים, הרי שלא היה מקום ליישם פרשנות זו בעניינו של המערער, וזאת - מאחר שבעניינו של המערער יש מעשה בית דין (פסק הדין מיום 9/2/10), שאישר את הסכמת הצדדים בדבר אופן הפרשנות של פריט 4(6) למבחנים. על פי ההסכמה האמורה, כפי שהיא מצוטטת כבר לעיל: "הפרשנות הנכונה של פריט 4(6)(א) למבחנים היא שכאשר למבוטח הסובל מסכרת יש גם סיבוך של נוירופתיה סימפטומטית, אזי נכון לקבוע לו דרגת נכות בשיעור 65% על פי הוראת הפריט האמור, גם אם מדובר בנוירופתיה בדרגת חומרה שלכשעצמה אינה מצדיקה דרגת נכות בשיעור של 30% לפחות.". מדובר בהסכמה שהמשיב הגיע אליה בעניינו של המערער, והיא קיבלה תוקף של פסק דין, והמשיב אינו רשאי לחזור בו ממנה בענין קביעת דרגת נכותו של המערער. לפיכך, אני תמה על המשיב שבעניינו של המערער הוא עומד על יישום פרשנות פריט 4(6) למבחנים, אף שהמשיב עצמו הוא זה שהסכים לפרשנות אחרת, הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ויצרה מעשה בית דין ביחסים שבין הצדדים. העובדה שעמדתו של עורך הדין המייצג את המשיב בערעור זה תואמת את מדיניותו הכללית של המשיב, אך שונה מעמדתה של עורכת הדין שייצגה את המשיב בעת הדיון בתיק ב"ל 2781/09, ביום 9/2/10 (עמדה שלא התיישבה עם מדיניותו הכללית של המשיב), אינה יכולה להצדיק את חזרתו של המשיב מן ההסכמה המצוטטת לעיל, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, כך שלא היה זה ראוי שבעת הדיון בערעור הנוכחי, המשיב יסטה מההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין בתיק ב"ל 2781/09 הנ"ל. אם המשיב היה סבור שההסכמה שאליה הגיע בתיק ב"ל 2781/09 היא שגויה, היה עליו לנסות להביא לביטול ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין (למשל, באמצעות הגשת תביעה לביטול ההסכם, על בסיס איזו עילה חוזית ("טעות"?). אך המשיב אינו רשאי מצד אחד להגיע להסכמה בדבר פרשנותו הנכונה של פריט 4(6) למבחנים, לקבל תוקף של פסק דין לגבי אותה הסכמה, ומאידך - כשהוא בא להמשך ההתדיינות בענין אותו מערער ואותו פריט - לטעון שהפרשנות האמורה אינה נכונה. הפכפכנותו של המשיב, מצדיקה - לדעתי - שהמשיב יבחן לעומק את עמדתו, וישקול אם אכן נכון לעמוד דווקא על עמדתו הנוכחית. (ייתכן שהדרך הנכונה שעל המשיב ללכת בה, אם הוא סבור ששיעור נכות רפואית של 65% הוא גבוה מדי למצבים דוגמת מצבו של המערער, היא הדרך של פניה אל השר בבקשה להביא לשינוי הניסוח של פריט 4(6) למבחנים, אך לא לנסות להחיל על הפריט פרשנות שאינה מתיישבת עם ניסוחו הנוכחי). 16. מכל מקום, בעניינו של המערער, עמד בפני הועדה פסק הדין מיום 9/2/10, שבו נכתבה הפרשנות המוסכמת על הצדדים, אשר לפיה, אם אכן אצל המערער יש, בנוסף לסכרת, גם סיבוך של נוירופתיה סימפטומטית, אזי נכון לקבוע למערער נכות בשיעור 65% גם אם דרגת החומרה של הנוירופתיה אינה מגיעה לדרגת החומרה של 30%. הועדה, בישיבתה האחרונה לא קבעה כי אין למערער נוירופתיה סימפטומטית, ולפיכך, משיש לו סכרת וכן סיבוך של נוירופתיה סימפטומטית תחושתית - היה על הועדה לקבוע למערער דרגת נכות רפואית בשיעור 65% לפי פריט 4(6)(א) למבחנים. משהועדה לא עשתה כך - היא לא קיימה כראוי את פסק הדין הקודם. 17. הועדה ניסתה להסביר את אי-יישומו של פריט 4(6) למבחנים בעניינו של המערער, על כך שהנוירופתיה של המערער היא בדרגה קלה בלבד. לדעתי, לא זו בלבד שהנמקה זו אינה מתיישבת לא עם פריט 4(6) למבחנים ולא עם פסק הדין הקודם, אלא שהיא אינה מתיישבת גם עם החלטתה של הועדה עצמה, בישיבתה מיום 25/1/09. כזכור, הרופא המוסמך קבע למערער דרגת נכות בשיעור 0% בגין נוירופתיה סכרתית, לפי פריט 29(6)(I) למבחנים. פריט 29(6)(I) עוסק בפגימה הנוירולוגית האמורה כשהיא בדרגה "קלה". קביעתו של הרופא המוסמך נסמכה, כנראה, על חוות דעתו של נוירולוג מטעם המשיב, מיום 3/9/08, שהיא אותה חוות דעת שהוזכרה בהחלטתה של הועדה מיום 9/5/10. הועדה עצמה, בישיבתה מיום 25/1/09, לא הסכימה עם חוות דעתו של הנוירולוג מיום 3/9/08. הועדה קיבלה את עררו של המערער בתחום הנוירולוגי, והעלתה את דרגת הנכות בתחום זה מ-0% ל-10%, תוך שיישמה בעניינו של המערער את פריט 29(6)(II) למבחנים. פריט 29(6)(II) למבחנים אמור להיות מיושם כאשר דרגת החומרה של הפגימה הנוירולוגית היא "בינונית". בחינת הפרוטוקול שערכה הועדה ביום 25/01/09, מעלה כי הטעם המרכזי להעלאת דרגת הנכות הנוירולוגית על ידי הועדה, היה דווקא בסימפטומים שנמצאו אצל המערער (הועדה ציינה שהעלאה זו היא בשל ההזעה המוגברת בכפות הידיים ובשל תלונותיו של המערער). מכאן, שברור שהנוירופתיה אצל המערער היא "סימפטומטית". אין כל סבירות בכך שהועדה מצד אחד קיבלה את הערר על ההחלטה ליישם בעניינו של המערער פריט המתאים למצב של דרגה "קלה", ובעצמה יישמה פריט המתאים לדרגה "בינונית", בניגוד לעמדתו של הנוירולוג שנתן חוות דעת ביום 3/9/08, ומאידך - תנסה להסביר שהנוירופתיה של המערער היא בדרגה "קלה" בלבד, תוך שלפתע היא מאמצת את עמדתו של הנוירולוג בחוות דעתו מיום 3/9/08. מכאן, שהנמקתה של הועדה, אינה יכולה להתיישב עם עמדת הועדה עצמה כפי שהיתה ביום 25/1/09. גורל הערעור 18. משמצאתי כי נפלו טעויות משפטיות בהחלטתה של הועדה, ברור שדינו של הערעור להתקבל. 19. הכלל הוא, שכאשר מתקבל ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, יש להשיב את הענין אל אותה ועדה עם הנחיות כיצד לפעול. במקרים יוצאים מן הכלל - יש להעביר את הענין לדיון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, שעליו יהיה לדון מחדש בערר. אולם, יש מקרים, בודדים, שבהם הדרך הנכונה היא להימנע מהשבת הענין אל ועדה רפואית כלשהי, ולקבוע במסגרת פסק הדין מה התוצאה הנכונה. קביעת דרגת הנכות בבית הדין, בלא השבת הענין אל ועדה רפואית לעררים, היא נדירה מאד. קביעה כזו אמורה להיעשות רק במקרים מאד יוצאי דופן, כשברור שלשם החלטה בעניינו של המבוטח, אין כבר צורך בהפעלת שיקול דעת רפואי כלשהו, ולאחר שנסיונות קודמים להשבת הענין אל ועדה רפואית, לא הניבו הימנעות מחזרה על טעויות משפטיות. לדעתי, עניינו הנוכחי של המערער אמור להימנות עם אותם מקרים יוצאי דופן שבהם נכון לקבוע בפסק הדין את דרגת הנכות הרפואית, מבלי להשיב את הענין אל הועדה ומבלי להעביר אותו אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה. הטעמים לעמדתי זו, כוללים את אלה: א. מקביעותיה של הועדה עצמה עולה כי למערער יש גם סכרת וגם נוירופתיה סכרתית סימפטומטית תחושתית, המצדיקה לכשעצמה קביעת דרגת נכות לפי פגימה "בצורה בינונית" (ראו בענין זה את אשר נאמר לעיל בענין קביעותיה של הועדה עצמה בישיבתה מיום 25/1/09). ב. בלא קשר לפרשנות "הנכונה" של פריט 4(6) למבחנים, ואף אם היה מקום להניח שעמדת המשיב בענין זה היא הנכונה (ולא כך הוא, לדעתי), הרי שבעניינו של המערער יש כבר מעשה בית דין בדבר פרשנות אחרת מזו שהמשיב טוען לה. ההסכמה מיום 9/2/10, שקיבלה תוקף של פסק דין, קובעת כיצד נכון לפרש בעניינו של המערער את נוסחו של פריט 4(6) למבחנים. ג. עניינו של המערער הוחזר אל הועדה כבר בשני פסקי דין קודמים, ושניהם לא קויימו כראוי על ידי הועדה. ד. הצירוף של האמור בס"ק א' ו-ב' לעיל, מביא לכך שבלא צורך בהפעלת שיקול דעת רפואי כלשהו, ניתן לקבוע שלמערער יש נכות רפואית בשיעור 65% לפי פריט 4(6)(א) למבחנים. כאשר מביאים בחשבון גם את האמור בס"ק ג' לעיל, על כך ששני פסקי דין קודמים לא הביאו לתיקון הטעויות המשפטיות - יש בכך משום חיזוק לעמדה שנכון לנהוג באופן יוצא דופן בעניינו של המערער. 20. אשר על כן, בנסיבותיו המיוחדות של המערער, אני מקבל את הערעור וקובע כי דרגת הנכות הרפואית של המערער, החל מיום 11/3/07, היא בשיעור 65%, לפי פריט 4(6)(א) למבחנים. 21. על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 4,640 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/7/11, אם לא ישולם לפני כן. 22. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. רפואהסוכרתועדה רפואית