בפני בקשת הנתבע, משרד הביטחון - אגף השיקום, לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, מכוח תקנה 101(א)2 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מדובר בתובענה שמהותה על פי כותרת כתב התביעה, תביעה ל"פס"ד הצהרתי ו/או צו עשה". התובע הוכר כנכה צה"ל, החל משנת 1979, בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים"). בתחילה נקבעה נכותו של התובע בשיעור של 10%. בהמשך הוגדלו אחוזי הנכות ל- 20% ולאחר מכן, ל- 30%. התובע הגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית וביום 21.5.08, קבעה הוועדה הרפואית העליונה כי לתובע נכות נפשית בשיעור של 50%, בהתאם לתקנה 33(ו) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969. במסגרת התביעה דנן התובע עותר לסעד הצהרתי לפיו החלטה הוועדה הרפואית העליונה, מיום 21.5.08 (נספח א-4 לכתב התביעה, להלן: "החלטת הועדה הרפואית העליונה"), בטלה מעיקרה בהיותה שגויה ובלתי חוקית בשל חוסר התאמה בין הסעיף בגינו נקבעה הנכות לשיעור הנכות שנקבע. התובע עותר לתיקון ההחלטה באופן שאחוזי הנכות של התובע יתוקנו ל- 100% בהתאם לתקנה 33(ז) לתקנות (כמפורט בבקשה לתיקון כתב התביעה) וזאת באופן רטרואקטיבי מיום ההחלטה. התובע מסתמך בתביעתו על חוות דעתו של ד"ר זאבו, מיום 11.2.10, אשר לא עמדה בפני הועדה הרפואית. טענות הצדדים הנתבע עותר לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית ומנמק בקשתו בכך שהתביעה מהווה למעשה ניסיון לעקוף את סדרי הדין והסמכויות שנקבעו בחוק הנכים. הנתבע טוען כי היה בידי התובע להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הוועדה הרפואית העליונה וזאת במועד הקבוע בסעיף 12 א (א) לחוק הנכים או לפעול להגשת בקשה על פי סעיף 37 (ב) לחוק הנכים במידה והינו טוען כי חלה החמרה במצבו וכי בכל מקרה בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לבקר או להתערב בהחלטות הועדה הרפואית העליונה. התובע מתנגד לבקשה וטוען כי החלטת הועדה הרפואית העליונה אשר קבעה לתובע 50% נכות בלבד תוך הסתמכות על סעיף המעניק 70% נכות, בטלה מעיקרה ומשכך בידו להגיש תובענה לסעד הצהרתי המכריז על בטלותה. התובע מוסיף וטוען כי נוכח מצבו הנפשי הקשה, לא היה מודע לטעות שנעשתה ולכן לא נקט בכל הליך על מנת לשנות ההחלטה ולקבל את הזכויות המגיעות לו. לטענת התובע אין עסקינן בערעור אם כי בתביעה שעניינה תיקון הטעות שנפלה אצל הנתבע ומשכך אין הוא צריך לעמוד במועדים הנדרשים לצורך הגשת ערעור. דיון דין הבקשה להתקבל. סעיפים 12 ו-12א לחוק הנכים קובעים כדלקמן: "12. ועדה רפואית עליונה [1] [תיקון: תשל"ט] (א) חייל משוחרר או חייל בשירות קבע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של ועדה רפואית רשאי, בתנאים שייקבעו בתקנות, לערור עליה בפני ועדה רפואית עליונה. (ב) קצין תגמולים רשאי, בתנאים שייקבעו בתקנות, לערור לפני ועדה רפואית עליונה על כל החלטה של ועדה רפואית. 12א. ערעור לפני בית המשפט המחוזי [תיקון: תשל"ט] (א) חייל משוחרר או חייל בשירות קבע וכן קצין תגמולים רשאים לערער על החלטת ועדה רפואית עליונה לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד. (ב) בית המשפט הדן בערעור רשאי לאשר את החלטת הועדה הרפואית העליונה, לבטלה, לשנותה או להחזירה לועדה". בפסק הדין בבג"ץ 7895/96 שאולי שייקה נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 4.5.98), עמד כב' השופט חשין (כתוארו אז) על חובתו של בעל דין למצות את ההליכים על פי חוק הנכים, באומרו: "החוק סלל דרך לפני הנכים להעלות קובלנותיהם לפני גופים שכוננו בו: קצין התגמולים, ועדת ערעורים, בית המשפט המחוזי, בית המשפט העליון, ובצידם של אלה: ועדה רפואית וועדה רפואית עליונה. זו הדרך שהטוענים לזכויות לפי החוק ללכת בה, ואליה נפנה את העותר... וההנחה המוטמעת בחוק היא זו, שהטוען לזכויות על-פיו אמור לבוא אל-שלו בהלכו בדרך שסלל המחוקק עבורו... משעמד-או עומד- לעותר סעד חלופי, שוב אין הצדק כי נידרש אנו לעתירה". עוד ראה לעניין זה; ת.א. (מחוזי ב"ש) 7066/99 מדינת ישראל-משרד הביטחון נ' עמית (לא פורסם, 22.2.00), ע"א (מחוזי ת"א) 1807/08 זכאי נ' משרד הביטחון-קצין התגמולים (לא פורסם, 24.6.10). אותו דין בענייננו - הסעדים המבוקשים על ידי התובע, מוסדרים בחוק הנכים ועל התובע לפעול על פי הפרוצדורה ודרכי הדיון הקבועות בחוק הנכים. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ד"ר קובי ורדי בע"א (מחוזי-ת"א) 1807/08 זכאי נ' משרד הביטחון-קצין התגמולים (לא פורסם, 24.6.10): "לאור האמור, והואיל ותביעתו של המערער חוסה תחת חוק הנכים והסעדים הנתבעים על-ידו מוסדרים בחוק זה, היה על המערער לצעוד במסלול המיוחד והספציפי שסלל לו המחוקק - הוא חוק הנכים, ובמידה והמערער סבר כי החלטות הועדות הרפואיות בעניינו מוטעות ואינן עולות בקנה אחד עם ממצאי הועדות עצמן, היה עליו להגיש ערעור על החלטות אלה בהתאם לחוק, ולא להמתין שנים ארוכות ולהגיש תביעה נזיקית בדיעבד, שכן המערער אינו רשאי לסטות מהמסלול שקבע המחוקק ולפנות ל"מסלול עוקף" באמצעות הגשת תביעה בגין עילות שהינן חיצוניות לחוק הנכים, כנגדן חסינה המדינה, בנסיבות העניין". ראה גם דבריו של כבוד השופט חשין בבג"צ 6964/06 אבודרהם נ' קצין תגמולים-משרד הבטחון (טרם פורסם, 7.1.07): "חוק הנכים קובע כי ערעור על החלטה של קצין התגמולים יובא בפני ועדת ערעור (סעיף 33 לחוק)... הסעד העיקרי המבוקש בעתירה הוא, קביעת אחוזי נכות גבוהים מאלה שנקבעו לעותר במהלך השנים 2004-1972, וקבלת תגמולים בהתאם באופן רטרואקטיבי.... השגה על החלטה זו הייתה צריכה להיעשות באמצעות ערעור לוועדת הערעור, כהוראת סעיף 33 לחוק: "תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה כל שהיא של קצין תגמולים, רשאי לערער עליה לפני ועדת ערעור ..."; ועל החלטה זו יוכל להגיש ערעור - "בנקודה משפטית בלבד" - בפני בית המשפט המחוזי (סעיף 34 לחוק). אין לעקוף את דרכי ההשגה הקיימות על פי החוק באמצעות עתירה לבית משפט זה (ראו, למשל, בג"ץ 7895/96 שאולי שייקה נ' קצין התגמולים במשרד הבטחון אגף השיקום, ניתן ביום 4.5.98)". מעבר לדרוש ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין, יצויין כי סעיף 35(א) לחוק הנכים קובע כי: "קצין תגמולים רשאי לתת החלטה חדשה בכל בקשה.. אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה. ניתנה החלטה חדשה המזכה נכה בתשלום תגמולים או תגמולים מוגדלים, ישולמו התגמולים או התגמולים המוגדלים החל מהמועד של הגשת הראיות החדשות שעל פיהן ניתנה ההחלטה החדשה, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שישולמו החל ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם יותר משנה אחת להגשת הראיות החדשות". זאת ועוד, על פי הוראת סעיף 37 (ב) לחוק הנכים, התובע רשאי להגיש בקשה להכרה בהחמרה במצב - מכאן שבידי התובע לפעול בדרכים הקבועות בחוק הנכים, לצורך שינוי ההחלטה עליה הוא משיג. סוף דבר התובע לא מיצה את זכויותיו לפי חוק הנכים ואין בידו להצביע על מקור סמכותו העניינית של בית משפט זה, לבקר ו/או לשנות את החלטת הועדה הרפואית העליונה. משאין לבית משפט זה, אשר אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הועדה הרפואית העליונה, סמכות עניינית להיזקק לתובענה - דין התביעה להדחות על הסף מחמת העדר סמכות עניינית. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית. בנסיבות העניין, נוכח מצבו של התובע, איני עושה צו להוצאות. צבארפואהמשרד הביטחוןועדה רפואית