1. לפני ערעור על החלטת המשיבה מיום 11.10.00 שבה קבעה נכויות בגין הגבלות תנועה בקרסול ובגין הצלקת הניתוחית. 2. בתחילת טעוניה בפני, חזרה עו"ד סחף, ברוב הגינותה, מהערעור באשר לקביעת שיעור הנכות בגין הצלקת הניתוחית. נותר, אפוא, לדון בקביעתה של המשיבה באשר לנכות שקבעה בגין הגבלות תנועה בקרסול. 3. לטענת עו"ד סחף, לא נתנה המשיבה תשומת לב מספקת לחומר הראיות שהיה בפניה. הועדה לא התייחסה לבדיקה ההשוואתית שעשה דר' לין, בין שתי כפות הרגליים בכל מה שקשור למפרק הסאב טלאראי. גם לא נעשה שימוש במבחנים הנהוגים בידי אורטופדיים לקביעת טווח התנועה של איברים זוגיים. הועדה היתה, לטענתה, מודעת לכך, והיא אכן יישמה מבחן זה כאשר בדקה את התנועה במפרק הקרסול. הועדה גם לא נתנה דעתה לבדיקת הדמיה שנעשתה ביום 18.7.99. המשיבה צריכה כמו כל טריבונל מעין שיפוטי, לנמק את קביעותיה ומסקנותיה בלשון ברורה. אסור לבית המשפט לאפשר לוועדה להסתתר מאחורי מונחים רפואיים הנהירים רק לה (ע"א (ת"א) 3592/98 רונן נ' קצין התגמולים). 4. ב"כ המשיבה, עו"ד גיאת, טען שיש לדחות את הערעור, משום שזכות הערעור היא רק בשאלה משפטית ובית המשפט אינו מומחה ברפואה. אין הוא צריך לומר למשיבה באיזה דרך לבדוק את המערער. הנמקת המשיבה היא מפורטת ומתייחסת לכל טענות המערער לחוות הדעת שתגיש. 5. דין הערעור להידחות. חובת ההנמקה של המשיבה אינה כחובת ההנמקה של בית המשפט שגם היא משתנה בהתאם לנסיבות (ת"א (חי) 565/92 מ.מ.ח.ח. בע"מ נ' פרידמן, תק' מח' 98(2) 4156; ע"א (י - ם) 4015/98 די וורולי סיאני נ' נורמן, תק' מח' 99(2) 3551; ה"פ (ת"א) 1678/96 פרי תנובה בע"מ נ' פוד בע"מ, תק' מח' 92(4) 350, ע"ש (נצ') פרצקין נ' קצין התגמולים, פ"מ תשמ"א (1) 290, 297; יעבץ, חוק הנכים, עמ' 194 (1999)). 6. בענייננו, כל מי שיעיין בהחלטת המשיבה, יראה שהיא מפורטת ומנומקת כדבעי. קביעותיה של המשיבה הינן קביעות המבוססות על שיקולים רפואיים המהווים קביעה עובדתית מובהקת, שאין מקום להתערב בה, לאור האמור בסעיף 34(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (ע"א 1401/79 אזולאי נ' קצין התגמולים, פ"ד לג(3) 74, רע"א 460/89 בן אבי נ' קצין התגמולים, תק' על' 90(1) 754; ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'יל, פ"ד לג(3) 74; ע"א 928/65 סיבוני נ' קצין התגמולים, פ"ד כ(1) 175, 177). 7. הועדה בדקה את המערער ועל סמך הבדיקה הרפואית שערכה קבעה את אחוזי נכותו. העובדה שממצאיה שונים מאלו של דר' לין, אינה, כשלעצמה, טעות משפטית. 8. הערעור נדחה. מאחר ובא כוח המשיבה לא ביקש הוצאות, אין צו להוצאות.רפואהועדה רפואית