1. לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.9.05, אשר קבעה למערער נכות בשיעור 0% מיום 1.11.03. 2. הואיל ומדובר בפעם השלישית בה מגיע עניינו של המערער לבית דין זה, והואיל ובמסגרת ההליכים קודמים, ניתנו פסקי דין, בהתאם להסכמות הצדדים, הרי שבטרם אדון בטענות המערער לגופן, יהיה מן הראוי להביא את תמצית השתלשלות הדברים, עד היום, כפי שזו תפורט להלן: א. ביום 16.3.04, קבעה ועדה מחוזית למערער נכות צמיתה בשיעור של 53%, לאחר שהפעילה את תקנה 15. כנגד החלטה זו, הגיש כל אחד מן הצדדים ערר בפני ועדה רפואית לעררים. המערער הגיש ערר להעלאת אחוזי הנכות, בעוד המשיב הגיש ערר שעניינו בין היתר בשאלת הקשר הסיבתי. ב. ביום 1.9.04, קבעה הועדה הרפואית לעררים, אשר התכנסה לדון בעררים שהגישו המשיב והמערער, כי היא מעמידה את נכותו של המערער על 42% בלבד, תוך שהיא דוחה את ערר המשיב בכל הנוגע לשאלת הקשר הסיבתי. ג. המערער הגיש ערעור לבית הדין כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים כאמור, בטענה כי הועדה כלל לא דנה בערר שהגיש, כי אם בערר המשיב בלבד. ד. ביום 15.2.05, ניתן תוקף של פסק דין להסכמת המשיב, לפיה: "עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, וזאת לאור העובדה כי קיים בתיק ערר של המערער ואילו הועדה דנה ב- 3 ישיבותיה רק בעררו של המוסד ... ". עוד הוסכם כפי שצוין על ידי ב"כ המשיב: "... מאחר והערר הוגש בטרם היה ייצוג, יוגש ערר מפורט יותר על ידי בא כוחו ואני גם מסכימה שהמערער וב"כ יגיעו לדיון". ה. בהתאם למוסכם, הגיש המערער הודעת ערעור מתוקנת ביום 13.3.05. ו. ביום 13.4.05, התכנסה הועדה הרפואית לעררים התכנסה בהתאם לפסק הדין, אולם זאת מבלי שהיו בפניה נימוקי הערר המתוקנים שהוגשו כאמור. בהחלטתה, הותירה הועדה הרפואית לעררים את החלטתה הקודמת על כנה תוך שהיא קובעת למערער 42% נכות. ז. המערער הגיש ערעור לבית הדין גם כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים כאמור, תוך שהוא טוען בין היתר כי הועדה לא דנה כלל בהודעת הערעור המתוקנת וכן טען כי יש לקבוע הרכב אחר שכן ועדה זו כבר הביעה עמדתה. ח. גם בערעור זה, הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 4.7.05 ולפיה, כפי שהוצהר על ידי ב"כ המשיב: "מכיוון שהועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק דין מיום 15.2.05, אשר אפשר למערער להגיש נימוקי ערר מתוקנים וחייב את הועדה לדון בערר המערער כפי שהוגש לה, ומכיוון שהמערער הגיש נימוקי ערר ביום 13.3.05, אך אלה לא עמדו בפני הועדה והיא לא דנה לכן בעניינו של המערער בהתאם להוראות פסק הדין, אסכים להחזיר עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, אשר תדון בעררו של המערער כפי שהוגש ביום 13.3.05". ט. ביום 14.9.05, התכנסה הועדה הרפואית לעררים בהתאם לפסק הדין האמור, ולאחר שדנה בעניין, קבעה כי היא מקבלת את ערר המשיב, דוחה את ערר המערער וקובעת נכות בשיעור 0%, תוך שלילת קשר סיבתי. 3. כפי העולה מן האמור, הועדה הרפואית לעררים דנה גם בערר המשיב שהיה מצוי בתיק, ובסופו של יום קבעה כי היא מקבלת את ערר המשיב, דוחה את ערר המערער וקובעת נכות בשיעור 0%, תוך שלילת קשר סיבתי. לנוכח קביעתה כאמור ובהסתמך על טענות בדבר פגמים משפטיים נוספים שנפלו בהחלטתה, הוגש הערעור בהליך זה. 4. כלל ידוע הוא, כי משהוחזר עניינו של מערער לועדה רפואית לעררים, עפ"י פסק דין, אין לועדה לדון, אלא בהתאם להנחיות הכלולות בפסק הדין, שהחזיר את הדיון לועדה (דב"ע נא/291-01 מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד' 162-160). עולה מן המפורט לעיל, כי היה על הועדה הרפואית לעררים, בהרכבה החדש, לדון, כפי שנקבע בסיפא לפסק הדין לעיל: "בעררו של המערער כפי שהוגש ביום 13.3.05" זאת ותו לא. 5. עיון בפרוטוקול הועדה, אשר התכנסה ביום 14.9.05, מלמד מיד כי לא כך הבינה הועדה הרפואית לעררים את תפקידה, עת ציינה כי: "התיק הוחזר לועדת עררים בהרכב אחר לשם דיון בערר הנפגע על החלטת ועדה מחוזית מ-16.3.04, עליה קיים גם ערר המוסד בשאלת הקשר הסיבתי". טעות הועדה כאמור, נובעת לא רק מן הטעם שפסק הדין מכוחו התכנסה, הורה לה לדון בערר המערער (ולא בערר המשיב), אלא גם מן הטעם שערר המשיב בשאלת הקשר הסיבתי נדון כבר בפני הועדה הרפואית לעררים בהרכבה הקודם ונדחה. יצוין לעניין זה, כי בכל הנוגע לשאלת הקשר הסיבתי, אף המשיב עצמו לא סבר כי נפל פגם בהחלטתה הקודמת של הועדה לעררים, שקבעה קיומו של קשר סיבתי (והעניקה 42% נכות), שאלמלא כן, היה גם המשיב מערער על החלטתה לפני בית דין זה. 6. עניינו של המערער הוחזר לדיון בפני הועדה הרפואית לעררים, על מנת לתקן פגם שנפל והוא העדר התייחסות לנימוקי הערר המתוקנים שהגיש. מכאן, שהחלטת הועדה הרפואית לעררים, בערר שהגיש המשיב בשעתו לעניין הקשר הסיבתי, ואשר נדון ונדחה, הפכה למעשה חלוטה, לאחר שהמשיב נמנע מהגשת ערעור עליה, בפני בית דין זה. מסקנה זו, בנסיבות העניין, מתחייבת מן ההלכה לפיה "אין מהרהרים אחרי קיומו של קשר סיבתי בין נכות לבין פגיעה בעבודה, שנקבע ע"י ועדה רפואית קודמת" (דב"ע מד 666/01 רפאל עמית נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ז 393, 395), שהרי אין הבדל מהותי בין המקרה הנדון, לבין סיטואציה רגילה בה מתכנסת ועדה רפואית, לאחר שועדה רפואית לעררים קבעה בעבר קיומו של קשר סיבתי. 7. מכאן, שבהתאם לפסק הדין מכוחו התכנסה, היה על הועדה הרפואית לעררים לדון לגופו של ערר המערער שעניינו בשאלת שיעור הנכות הרפואית שנקבעה לו, ולא בשאלת הקשר הסיבתי, אשר כאמור נדונה בעבר, על ידי ועדה רפואית לעררים אשר דנה בערר המשיב שהוגש בסוגיה זו, ודחתה אותו, תוך שהיא קובעת למערער נכות יציבה. 8. משחרגה הועדה הרפואית לעררים ממסגרת פסק הדין מכוחו התכנסה, הרי שנפל פגם בהחלטתה, ודי בכך כדי להחזיר את עניינו של המערער לדיון מחדש, בהתאם לפסק הדין. 9. בערעורו, שוטח המערער רשימה ארוכה של פגמים משפטיים נוספים אשר נפלו בהחלטת הועדה הרפואית לעררים, החל בהתנהלותה וכלה בהחלטותיה הנוגעות לפגימות השונות מהן סובל, לטענתו. 10. אמנם, כפי שהוסבר לעיל, די בעובדה כי הועדה חרגה מהוראות פסק הדין מכוחו התכנסה, כדי ללמד על קיומו של פגם משפטי מהותי, אולם גם אלמלא כן, אכן ניתן למצוא בהחלטת הועדה פגמים משפטיים נוספים - כך לדוגמא, אם סברה הועדה כי בכוונתה להפחית את אחוזי הנכות שנקבעו למערער, היה עליה להזהירו בטרם תעשה כן ולאפשר לו להשמיע טענותיו, לתמוך אותן במסמכים ואף לשקול לחזור בו מהערר. (דב"ע מג/1241-01 גלילי נ' המוסד לביטוח לאומי, לקט ועדות 408, דב"ע נא/204-01 המוסד לביטוח לאומי נ' יקוטיאל וגשל, פד"ע כד 322). 11. סוף דבר - הואיל ונפלו פגמים של ממש בהחלטת הועדה הרפואית לעררים, והואיל ומפרוטוקול הדיון עולה כי זו אף הטילה דופי במערער, עת קבעה כי היא זוכה לשיתוף פעולה חלקי ממנו "מאחר שהנפגע עונה בקול רם, לכל נגיעה בצורה מופגנת...", הרי שיהיה מן הראוי להחזיר את עניינו לפני ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, אשר תפעל בהתאם להוראות פסק הדין מיום 4.7.05, קרי תדון בערר שהגיש המערער ביום 13.3.05, ובו בלבד. בפני הועדה בהרכבה החדש, לא יעמוד פרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 14.9.05. 12. המשיב ישלם למערער סך של 1,500 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק. 13. לצדדים הזכות לפנות לשופט בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים מהיום שיקבלו פסק דין זה. רפואהועדה רפואיתערר