השופט מ' בייסקי: 1. בקשת רשות ערעור זו נדונה, על דעת באי-כוח בעלי הדין, כערעור לאחר נטילת רשות, וזאת מכוח תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, אשר הוסף ע"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), תשמ"ה-1985, קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". בתביעה לפיצוי על נזקים, שנגרמו לו בתאונת דרכים, שהגיש המערער בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, טען המערער, כי בעקבות התאונה קבעה לו ועדה רפואית של צבא הגנה לישראל שינוי כושר בריאותי והפחיתה את הפרופיל הרפואי שלו מ-97 ל-45, וזאת תוך הסתמכות על חוות-דעת של ד"ר הורושובסקי, שמצא, כי עקב התאונה נגרמה למערער נכות לצמיתות בשיעור 15%, ותוך אימוץ מסקנותיה של חוות הדעת. בהסתמכו על הוראת סעיף 6ב הנ"ל טען המערער בתביעתו, כי קביעה זו, שנעשתה על-ידי ועדה רפואית על-פי דין, מחייבת גם לעניין התביעה האמורה. בטרם הוחל בשמיעת ראיות הגישה המשיבה המרצה, לה צירפה קביעת ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, כי כתוצאה מהתאונה האמורה לא נותרה למערער כל נכות צמיתה. המשיבה ביקשה להחליט, גם היא תוך הסתמכות על סעיף 6ב הנ"ל, כי קביעה זו תחייב לצורך התביעה הנדונה. משנפתח הדיון בהמרצה זו נשאלה באת-כוח המשיבה על-ידי בית המשפט: "מדוע יש להיעתר לבקשתה עתה על אתר ולא לאפשר למשיב (הוא המערער לפנינו - מ' ב') להוכיח במהלך דיון המשפט מה משמעות החלטת הועדה הצבאית בקבעה פרופיל רפואי היא קביעת דרגת נכות (כאן מלה לא מובנת - מ' ב') ע"פ ס' 6ב לחוק פיצוי נפגעי תאונת דרכים". לשאלה זו של בית המשפט לא טרחה באת-כוח המשיבה לענות, וברישומי בית המשפט נאמר: "בשלב זה אספה גב' ניסני את חפציה ועזבה את האולם". בו במקום ניתנה ההחלטה דלקמן: "איני רואה מקום להיענות לבקשה ולפסול על אתר את קביעת הועדה הרפואית הצבאית מבלי לאפשר לתובע להוכיח כי זוהי ועדה על פי דין וכי קביעתה מהווה קביעת דרגת נכות על פי דין. לכאורה יש בפני קביעות של שתי ועדות על פי דין המתיחסות לתוצאה שנגרמה למצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה ואיני יכולה במצב מקדמי זה על אתר להחליט כי הקביעה הנכונה היא דווקא של הביטוח הלאומי וודאי לא כאשר ב"כ המבקשת נטשה טיעוניה באמצע. ואני רואה בכך כאילו ויתרה על טענותיה". 2. ערעור, שהובא ברשות על-ידי המשיבה לפני בית המשפט המחוזי בתל- אביב-יפו, נתקבל; כבוד השופט ש' אלוני ראה את השאלה במחלוקת, אם קביעת פרופילצבאי היא בבחינת "דרגת נכות" שנקבעה על פי כל דין, כלשון סעיף 6ב לחוק הנ"ל, ועל כך השיב בשלילה באומרו: "על מנת שיחשב 'פרופיל' כקביעה של נכות, חייב היה המשיב להוכיח בפני בית המשפט שאכן ענינו של הפרופיל הוא קביעת נכות. אם עלינו להסתמך בענין זה על ידיעתנו, דומני שלא יתמוך הדבר במשיב, שכן 'פרופיל' כפי שהוא ידוע לרבים, ואף לבית המשפט, אין בינו לבין קביעת נכות ולא כלום. מכל מקום לא היתה בפני בית המשפט קמא כל ראייה על כך שאכן מדובר בקביעת נכות, ודי בכך כדי שטענתו של המשיב תידחה. אם לא די בכך, הרי שהדרישה השניה בוודאי לא נתקיימה בענייננו. אפילו היינו מתיחסים אל 'פרופיל' כאל קביעת נכות, עדיין ניצב המשיב בפני הדרישה להוכיח שאותה קביעה מתקשרת אל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים. לפיכך אני מחליט שאין לראות ב'פרופיל' צבאי משום קביעת נכות במובן הסעיף 6ב האמור". וכך הגיע העניין לפנינו. 3. חוששני, כי באת-כח משיבה ביקשה לעשות קפיצת דרך דיונית ונמצאה מאריכה את הדיון ללא צורך, עוד בטרם הוחל בבירור לגופו ובלי להניח תשתית כלשהי לטענתה ובלי לטרוח לנמקה בערכאה המתאימה ובצורה הנכונה. המשיבה הייתה מודעת לכך, כי המערער סומך תביעתו על קביעת ועדה רפואית של צה"ל, הפועלת מכוח תקנות שירות בטחון, תשכ"ז-1967, שנעשתה בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה, וכי גירסתו היא, כי זו קביעת דרגת נכות על-פי דין, כאמור בסעיף 6ב לחוק. הדברים נכתבו בצורה ברורה וחד- משמעית בסעיפים 10-12 לכתב התביעה, והמסמכים צורפו כנספחים לכתב התביעה. אם ביקשה המשיבה לחלוק בשלב המוקדם, ובטרם תידון התביעה לגופה, על משמעות קביעתה של הוועדה הרפואית של צה"ל ולשכנע, כי אין הדבר יכול ליחשב כקביעת דרגת נכות על-פי דין לצורך סעיף 6ב הנ"ל, מן הדין היה, כי זה ישמש נושא ההמרצה, ובעיקר, כי יובא לפני בית המשפט חומר בכתובים, בנימוקים ובתצהיר, מהם ניתן ללמוד, כי אין בין קביעת הוועדה הרפואית של צה"ל לבין סעיף 6ב הנ"ל ולא כלום, הן משום שאין בכך קביעת דרגת נכות ודאית או בכלל, הן משום שעצם קביעת "פרופיל" רפואי נועד למטרות מיוחדות של צה"ל, כגון התאמתו של החייל לתפקידים מסוימים, או מכל סיבה אחרת. לכל אלה אין זכר או אפילו שמץ של אזכור בהמרצה שהונחה לפני בית משפט השלום; הדבר היחידי המצוין והמבוקש בהמרצה הוא, כי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה למערער אפס אחוזי נכות בעקבות התאונה, ועל-כן קביעה זו מחייבת גם לצורך התביעה הנדונה. אף-על-פי-כן ניתנה לבאת-כוח המשיבה ההזדמנות להשלים בעל-פה את אשר החסירה בהמרצה, או לבקש להוסיף תצהיר או מסמכים שיבססו ויסבירו את משמעות קביעתה של הוועדה הרפואית של צה"ל - אך הדבר לא נעשה, ועורכת הדין נהגה כפי שנהגה. ואילו למערער לא הייתה כלל הזדמנות להוכיח את משמעות קביעתה של הוועדה הרפואית. מה תימה, כי השופטת המכובדת החליטה כפי שמצוטט לעיל. בהעדר הסבר מבוסס במסמכים, בנימוקים או בהנחיות של צה"ל, לעניין מהות ומשמעות של קביעת ועדה רפואית שלצה"ל, הפועלת גם היא על-פי דין, הרי לפחות לכאורה היו מונחות לפניה קביעות של שתי ועדות על-פין דין. השופטת לא התיימרה להכריע בשלב זה במחלוקת, משום שלא נמצאה לפניה עדיין תשתית לכך, והיא אף לא הועמדה לדיון. בנסיבות אלה אין אני רואה, מה טעם היה להרשות לערער על החלטה זו. 4. אולם את שהחסירה המשיבה בהמרצתה, ובהעדר תשתית לטענתה, השלים בית המשפט המחוזי מידיעתו האישית, כדבריו, "כפי שהוא ידוע לרבים, ואף לבית המשפט". אין אני סובר, כי בכגון דא ניתן לבסס הכרעה על ידיעה אישית של בית המשפט, שבוודאי אינה מגיעה כדי ידיעה שיפוטית, כאשר הסוגיה טרם הוכרעה על-ידי ערכאות ואין לגביה הלכה. אף בהנחה, וזו בינתיים הנחה בלבד, כי קביעת פרופיל רפואי על-ידי ועדה רפואית של צה"ל נועדה לצרכים צבאיים מוגדרים, הרי ייתכנו מקרים, שבהם שינוי כושרו הרפואי של יוצא צבא או חייל נעשה בעקבות תאונה וכתוצאה של תאונה, שחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים חל עליה במישור שלה. וזה כנראה המקרה דכאן. סעיף 6ב מורה באורח כללי: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים ...", ובהתאם לכך יישום דרגת הנכות על תביעת פיצויים מותנה בשלושה: א) הדרגה נקבעה על-פי כל דין; ב) זו דרגת הנכות שנקבעה לנפגע; ג) היא מתייחסת לנכות שנגרמה בשל הפגיעה באותה תאונת דרכים (ע"א 516/86, ר"ע 309/86 [1] בעמ' 698). בהתקיים שלושה אלה אין נפקא מינה, על-פי איזה דין נקבעה דרגת הנכות. הקושי מופיע, כאשר שני גופים רפואיים, שכל אחד פועל על-פי דין, קבעו דרגת נכות, כל גוף למטרות אותו דין שבתחומו הוא מוסמך לעשות כן, ואין תיאום בתוצאות. פרט לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968, שמטבע הדברים על פיו נקבעות לרוב דרגות נכות בהקשר לנפגעים בתאונות דרכים, עשויה להיקבע דרגת נכות מחייבת במובן סעיף 6ב הנ"ל גם על-פי דין אחר, כגון: חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1959, חוק המשטרה (נכים ונספים), תשמ"א-1981, חוק שירות בתי הסוהר (נכים ונספים), תשמ"א-1981, וחוקים דומים אחרים, אם הנפגע ויתר על הזכויות לפי חוקים אלה וביכר לתבוע לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (ראה: ש' מורד, "התנאים להפעלת סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975" הפרקליט לז (תשמ"ז) 362, 369). במקרים כאלה לא ייאמר א פריורי, כי עדיפה היא הקביעה שעל-פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], דווקא, אם גם בקביעה האחרת נתקיימו המבחנים הנזכרים לעיל. ייתכן שבמקרים כאלה ימצא בית המשפט צידוק להתיר לבעל דין להביא ראיות לסתור אחת הקביעות, מכוח הסיפא של סעיף 6ב הנ"ל, אם יראה בכך טעמים מיוחדים שיירשמו; וזאת על-אף הכוונה הברורה של המחוקק לפשט את דרכי הוכחת דרגת הנכות ולמעט בריבוי חוות-דעת רפואיות שונות ומנוגדות (ר"ע 641/85 [2]; ר"ע 634/85 [3]; ר"ע 721/85 [4]; ר"ע 94/86 [5]; ע"א 516/86, ר"ע 309/86 [1] הנ"ל). האמור בזה לא יתפרש, כי במקרה דנן יש צידוק להתיר כבר בשלב הנוכחי הבאת ראיות לסתור, כשם שביקש מאתנו בא-כוח המערער כעתירה חלופית, משום שבראש ובראשונה יש לבחון מה מהותה ומשמעותה של קביעת הוועדה הרפואית של צה"ל ואם עונה היא למבחנים של סעיף 6ב כנ"ל. ייתכן שבסופו של דבר, ולאחר הנחת תשתית מתאימה, יסתבר, כי אין הדבר כך; זאת ניתן להוכיח על-ידי הפניה לתקנות או להנחיות של שלטונות צה"ל, או בדרך אחרת, בדבר המהות והמטרה של קביעת פרופיל רפואי ומשמעותו של הפרופיל בתור שכזה, ואם המספרים שעל פיהם הוא נקבע מתייחסים לדרגת נכות או להתאמה תפקודית לסוג שירות מסוים בלבד. אך כפי שכבר אמרתי, כל אלה אינם יכולים להיקבע על-פי ידיעתו האישית של שופט, כל עוד אין הדבר מגיע כדי ידיעה שיפוטית; ואין זה המצב כאן. גם נימוקו השני של בית המשפט המחוזי אינו עומד במבחן, שכן קביעתה של הוועדה הרפואית של צה"ל מושתתת על חוות-דעת רפואית, שאומצה על-ידיה, וממנה עולה חד-משמעית, כי הוועדה הרפואית הופעלה בקשר לפגיעה שנפגע המערער באותה תאונת דרכים, שבעקבותיה טען, כי נגרמה לו נכות המצדיקה שינוי סיווגו הרפואי. אני מודע לכך, כי בעלי דין עושים לעתים מאמצים להשתחרר מכבלי ההוראות של סעיף 6ב הנ"ל ומבקשים להחזיר את הגלגל אחורנית ולפרוץ את הדרך להבאת ראיות רפואיות סותרות, ובמקרה הטוב מינוי מומחים רפואיים לפי סעיף 6א. אין זו המדיניות של המחוקק ושל בית המשפט, כאשר זכינו, והתיקון האמור, לפחות בחלקו, מביא לידי קיצור דרכי ההוכחה ומניעת כפילות בבדיקות רפואיות, לרוב סותרות. אך יש שאין להימנע מכך, כאשר נקבעה דרגת נכות על-ידי שני גופים הפועלים על-פי דין, ובכל קביעה נתקיימו המבחנים הדרושים על-פי סעיף 6ב. ואם קורה, כפי שאירע כאן, כי בשלב המוקדם שלפני הבירור לא ניתן לקבוע זאת, מחמת העדר תשתית מתאימה, אך לכאורה נראה, כי גם בוועדה האחרת נתקיימו המבחנים הנדרשים כאמור - והמדובר הוא בשאלה עקרונית שטרם נקבעה לגביה הלכה - אין מנוס מלברר שאלה זו תחילה. בעלי הדין ודאי לא יתקשו להניח תשתית מתאימה, שתאפשר הכרעה בדבר משמעותה של קביעת פרופיל על-ידי ועדה רפואית של צה"ל, ובעקבותיה תיקבע גם הלכה מחייבת. על-כן מציע אני לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהשאיר על כנה את החלטת בית-משפט השלום. כן מציע אני לחייב את המשיבה בהוצאותיו של המערער ובשכר טרחת עורך-דין בשתי הערכאות בסך 3,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. השופט א' וינוגרד: חברי המלומד, השופט בייסקי, פירט את העובדות הצריכות לעניין. לדעתי, יש לדחות את ערעורו של המערער, ואלו נימוקיי: הרישא של סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים הוא: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע" (ההדגשה שלי - א' ו'). את הדגש אני שם בשלב זה על המלים "דרגת נכות", שכן לא בכדי קבע המחוקק, שהקביעה "על פי כל דין" האמורה תהא של דרגת נכות, ולא כל קביעה רפואית אחרת. "דרגת נכות" נקבעה כמודד לקביעת נזק רפואי בחוקים רבים והיא אומצה באופן עקבי כמודד גם על-ידי הפסיקה. בחוק זה, בסעיף 6א נקבע, כי המומחה הרפואי יחווה דעתו בעניין הנכות הרפואית של נפגע, ודרגת הנכות הנזכרת בסעיף 6ב אמורה להיות במקום דרגת הנכות שצריך לקבעה המומחה הרפואי לפי סעיף 6א. אף מחוקק המשנה לחוק הנדון בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, קבע בתקנה 2(א)(2) את אחוזי הנכות שנקבעו לנפגע כאחד הגורמים למכפלה, המביאה לסכום שיש לקבעו כפיצויים בעניין זה. במלים אחרות: דרגת הנכות בקביעה מספרית היא מרכיב חשוב והכרחי בחישוב הנזק. קביעת דרגת נכות לנפגעי תאונות עבודה מעוגנת בסעיף 62 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], ומכוח סעיף 63 קבע השר בתקנות (תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956) את דרכי קביעת דרגות הנכות. ובתוספת שבאותן תקנות הובאה רשימת הנזקים הגופניים למיניהם, כשבצד כל אחד מהם נקבעה דרגת הנכות המתאימה. מצב דומה נמצא בחוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-1954, בחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב] וכן בחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל- 1970. אם נשווה את חוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, והתקנות שלפיו - שעל פיהם נקבע הפרופיל הצבאי הנדון - יבלוט לעינינו ההבדל המהותי ביניהם לבין חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו והחוקים האחרים שמניתי לעיל. הבדיקות הרפואיות של יוצא צבא, כהגדרתו באותו חוק, נועדו "לשם קביעת כושרו לשירות בטחון" (סעיף 5(א)). הוועדה הבודקת אותו קובעת, "אם היא מוצאת אותו כשר מבחינה רפואית לשירות בטחון" (סעיף 5(ג)). גם בבדיקה חוזרת (סעיף 6) ובבדיקה נוספת (סעיף 7) הקביעה היא דומה. אף בתקנות שירות בטחון, תקנה 6(ט), נאמר, כי עם סיום הבדיקות תקבע הוועדה את הכושר הרפואי של הנבדק. ועל-פי תקנת משנה (ז) היא רשאית לפני כן לקבל חוות-דעת של מומחה בכל עניין הנוגע לכושרו הרפואי של הנבדק - כפי שעשתה הוועדה בענייננו. לפי תקנה 6 יהיו שלוש דרגות של כושר רפואי: "כשר לשירות", "בלתי כשר לשירות" ו"בלתי כשר ארעית לשירות". המבחנים לקביעה מפורטים בתוספת הראשונה והשנייה. בתוספות הנ"ל מופיעות רשימות שלמחלות שונות, שיש בהן כדי לאפשר את הקביעה הנדרשת על-ידי הוועדה, אך אין בקביעה זו כל קביעה של "דרגת נכות". אפשר להניח, שהקריטריונים הרפואיים לצורך קביעת הכושר לשירות יכולים להתבסס גם על דרגת נכותו של הנבדק, אך אין דרגת הנכות בהכרח הקריטריון הבלעדי. על-כן אין להשוות את קביעת כושרו של אדם לשירות צבאי עם קביעת דרגת נכותו, שכן הראשונה כוללת, כאמור, נתונים נוספים או שונים. לדעתי, קביעת פרופיל רפואי - שמשמעותה קביעת כושרו של הנבדק לשירות ביטחון - אין לה ולא כלום עם "דרגת נכות", ואין היא בגדר קביעת דרגת נכות "על פי כל דין". כאשר הביא המערער לפני שופטת בית-משפט השלום את תעודת הוועדה הרפואית הצבאית על הורדת הפרופיל שלו, לא הייתה בכך הצגת מסמך, שלפיו "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות" (ההדגשה שלי - א' ו') למערער. המסמך היחיד בהקשר זה שהיה לפניה היה קביעת המוסד לביטוח לאומי, שהוצגה על-ידי המשיבה. לא היה על-כן מקום לשמוע ראיות בדבר משמעותה של ההחלטה של הוועדה הצבאית כדי להחליט, אם יש להעדיפה על פני קביעת המוסד לביטוח לאומי. נראה לי איפוא, שצדק השופט המלומד אלוני בקבלו את ערעור המשיבה על החלטת השופטת המלומדת, ואם כי לא הייתי מבסס כמוהו את המסקנה על הידיעה השיפוטית של בית המשפט אלא על הוראות חוק שירות בטחון [נוסח משולב] כאמור לעיל, הרי המסקנה אליה הגיע השופט - נכונה. מסקנתי זו מייתרת את הדיון בשאלות נוספות, המעניינות כשלעצמן, שהעלה עו"ד קרינסקי בנושא פרשנות המלים "על פי כל דין" בסעיף 6ב הנ"ל. אני הייתי דוחה כאמור את הערעור ומחייב את המערער בהוצאות של המשיבה בסכום שנקב בו חברי, השופט בייסקי. השופט ג' בך: השאלה העומדת להכרעה במשפט הנדון הינה, אם הורדת הפרופיל הרפואי של חייל על-פי קביעת ועדה רפואית מוסמכת של צבא ההגנה לישראל, הנעשית כתוצאה מפציעת החייל בתאונה, יש לראות בה משום קביעת דרגת נכות "על פי כל דין" במובן סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. עיינתי עיין היטב בחוות הדעת המאלפות של חבריי הנכבדים, השופטים בייסקי ווינוגרד, ולהלן מסקנתי: ייתכן מאוד, כי יתברר בסופו של דבר, שלגופו של עניין הצדק עם חברי הנכבד, השופט וינוגרד, ועם שופטי בית המשפט המחוזי, וכי הורדת הפרופיל אכן אינה מהווה קביעת דרגת נכות. אולם הדברים אינם נראים בעיניי ברורים עד כדי מניעת ההזדמנות להבהרת הסוגיה באופן ממצה לפני הערכאה הראשונה, שמא יתברר, שבנסיבות הנתונות ישנה בכל זאת קורלאציה בין הפחתת הפרופיל במספר מסוים על-ידי הוועדה הרפואית לבין קביעת דרגת הנכות, שנגרמה על-ידי תאונה, על-פי חוות-דעת של רופא מומחה. משלא לובנה השאלה עד תום לפני בית-משפט השלום, בין היתר על-ידי הגשת תצהירים וחוות-דעת וטיעון מלא של באי-כוח הצדדים, כפי שסברה שופטת השלום כי מן הדין לעשות, הרי אין זה מתפקידו של בית-משפט לערעורים להשלים את החסר, לא על-ידי השימוש בידיעה השיפוטית של השופטים (ובנקודה זו ישנה תמימות דעים גם בין חבריי הנכבדים) ואף לא על-ידי בדיקת ההוראות והתקנות הרלוואנטיות ביוזמת בית המשפט, כאשר אין לדעת בוודאות, שמא יכלו באי-כוח הצדדים להאיר חיקוקים אלה באור אחר. אשר-על-כן מצטרף אני לדעתו של חברי הנכבד, השופט בייסקי, כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון אל בית-משפט השלום, אשר ימשיך לדון בתביעה על-פי האמור בהחלטתו מיום 6.11.86, נושא הערעור. ברוב דעות הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט בייסקי. צבארפואהתאונת דרכיםצה"לועדה רפואית