1. לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, מיום 8/5/2002, (להלן:"הועדה לעררים"), אשר קבעה, כי אין החמרה במצבו של המערער. לגירסת הועדה לעררים - ההחמרה היא תוצאה של המחלה הטבעית ולא של תאונת העבודה, שאירעה למערער ביום 11/4/96, (להלן:"התאונה"). 2. העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן : א. המערער לקה ביום 11/4/96 באוטם שריר הלב במסגרת אירוע שהוכר כתאונת עבודה. ב. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה, ביום 8/6/98 , כי למערער נכות בשיעור 10% . ג. בשנת 2001 חלה החמרה במצבו של המערער והוא הגיש בקשה להחמרת מצב. ד. ועדה רפואית, נוספת, מדרג ראשון, מיום 4/5/01, קבעה, כי חלה החמרה וכי למערער נכות בשיעור 25%. המשיב ערער על קביעה זו והועדה לעררים קיבלה את טענותיו. על החלטתה הוגש הערעור נשוא פסק דין זה. 3. בהודעת הערעור, נימק המערער את טענותיו כדלקמן: א. הרכב הועדה לעררים לא היה נכון, מאחר שלא נכלל בו קרדיולוג. לדידו, לעניין ההחמרה במצב הלבבי ולשאלה האם קיימת החמרה והאם יש קשר סיבתי בין ההחמרה ובין האוטם - קביעה כזאת היא בתחום המומחיות של קרדיולוג, מומחה שלא נמנה בין חברי הועדה. ב. הועדה לעררים טעתה בקביעות העובדתיות שקבעה, שלפיהן האוטם הוכר כהחמרה בלבד וכי המערער סבל מתעוקת חזה במשך 3 שנים לפני פרוץ האוטם. ג. הועדה לעררים טעתה בכך שלא התייחסה באופן מנומק לחוות הדעת של פרופ' שטרסברג, שהוגשה מטעמו. בנסיבות אלה, טען המערער, כי יש להחזיר את הדיון בעניינו לועדה לעררים שתשב בהרכב שונה - הכולל קרדיולוג. 4. בקדם הערעור מיום 26/1/02, בפני כב' הרשמת ולך, הסכימו הצדדים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה לעררים, על מנת שזו תפעל כדלקמן : "1. הוועדה תישקול קיומו של קשר סיבתי בין ההחמרה משנת 2001, לה טוען המערער, ובין האוטם מיום 11/4/96, וזאת לאור חוות הדעת של פרופ' שטרסברג, לרבות קביעתו , שמקומה של האיסכמיה בקרבת האוטם מלמדת על קשר סיבתי. 2. במידה שהועדה תקבל את טענת המשיב שהאוטם מיום 11/4/96 מלכתחילה הוכר כהחמרה בלבד, שתפרט ותנמק קביעה זו לאור מסקנות הועדה בפרוטוקולים מיום 9/3/98 ומיום 8/6/98 " . אשר לטענתו של המערער, לעניין החלפת הרכב הועדה, כך שתכלול קרדיולוג, טענה ב"כ המשיב, כי הועדה לעררים תתייעץ עם קרדיולוג בעניינו של המערער וכי ,לדידה, אין צורך להחליף את הרכב הועדה. 5. המערער עמד על טענתו לגבי החלפת הרכב הועדה לעררים, כך שתכלול קרדיולוג ולא הסתפק בפניה לקרדיולוג, כיועץ חיצוני. בתמיכה לעמדתו, צירף, ב"כ המערער פסק דין: עב"ל 1371/00, המוסד לביטוח לאומי נ' משה כהן, (לא פורסם, פסק הדין מיום 17/10/02, להלן: "פסק דין בענין משה כהן"), לפיו נקבע, כי: "בית הדין נוהג למנות קרדיולוג כמומחה רפואי מטעמו במקרים של בחינת אירוע לבבי כתאונה בעבודה ובייחוד משחוות הדעת שמוגשות למומחה הינן חוות דעת של קרדיולוג". 6. בתגובת המשיב לבקשת ב"כ המערער להחלפת הרכב הועדה לעררים טענה ב"כ המשיב, כי בועדה לעררים ישבו פנימאי, רופא אף אוזן גרון ופסיכיאטר. לדידה, ההרכב הנ"ל נקבע בסמוך להגשת הערעור ב- 6/2001 והוא היה הרכב תקין למועד הגשת הערעור. ב"כ המערער ביקשה דחיית ישיבת הועדה לעררים, בין היתר, לצורך הגשת חוות דעת מטעמו של המערער. המערער המציא לועדה לעררים חוות דעת של קרדיולוג מטעמו רק בישיבת הועדה מ- 7/11/01. 7. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה לעררים, על כל ישיבותיה ובטיעוני הצדדים ונספחיהם, להלן פסק הדין : כאמור לעיל, השאלה שנותרה במחלוקת הינה: האם ראוי להחליף את הרכב הועדה לעררים, כך שיכלל בה גם קרדיולוג. למערער פגימה בתחום קרדיאלי. בועדה לעררים ישבו כמומחים: פנימאי, מומחה לאף אוזן גרון ופסיכיאטר. כבר נפסק, כי: "יש לאזן בין היכולת לכלול בהרכב הועדה הרפואית מומחה בתחום צר וספיציפי של הפגימה הנדונה , לבין היכולת המעשית והתקציבית לכלול בועדה רפואית מומחים של תת התמחות בכל תחום שהוא" , (עב"ל 425/99, המוסד לביטוח לאומי נ' סעדיה יהודה, פסק הדין מיום 13/9/00, להלן: "פסק דין בענין סעדיה יהודה"). כן נפסק, בפסק דין סעדיה יהודה: "כאשר מוגשת לועדה חוות דעת אשר ניתנה על - ידי מומחה בתחום הספיציפי," (כמו במקרה שלנו - קרדיולוג) , "על הועדה להתייעץ עם יועץ רפואי המומחה באותו תחום צר, וזאת בנוסף לחובה לכלול בהרכבה מומחה מהתחום הרחב", (במקרה שלנו - פנימאי). כן נפסק באותו פסק דין, כי אין מקום לשנות את הרכב הועדה לעררים, רק עקב הגשת חוות דעת של מומחה ספציפי מטעם המערער. יצויין, כי פסק הדין בענין משה כהן שצורף על ידי ב"כ המערער, אינו מתאים לענייננו, מאחר והוא מתייחס למינוי מומחה לצורך הכרה בפגיעה בעבודה ולא דן בענין הרכב ועדה לעררים. כאמור לעיל, מאחר שבפני הועדה לעררים הוגשה חוות דעת של קרדיולוג ראוי, כי הועדה לעררים תפנה לקבלת ייעוץ לקרדיולוג ותקבל חוות דעתו בנדון. 8. אשר על כן, הערעור לגבי שינוי הרכב הועדה נדחה. באשר ליתר טענות המערער, הערעור מתקבל בהתאם להסכמת הצדדים, כמפורט בסעיף 4 לפסק הדין לעיל. עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים בהתאם להסכמת הצדדים, אשר תתייעץ בקרדיולוג ותתמודד באמצעותו עם השאלות העולות מחוות הדעת של המומחה שהוגשה על ידי המערער. אין צו להוצאות. רפואהועדה רפואית