ועדה רפואית פסוריאזיס

כללי: 1. המדובר בעורר אשר הגיש תביעה אל ק. התגמולים בעניין מחלת הפסוריאזיס בה לקה לאחר שנפגע לפני שנים רבות בעת שרותו הצבאי. העורר נפגע מרימון זרחן ביום 28.6.63 והוכר כנכה צה"ל. במסגרת הליך נוסף שהיה לעורר בפני ק. התגמולים בבקשתו להחמרה, נבדק הקשר הסיבתי בין המחלה ובין הפציעה. ק. התגמולים הסתמך על בדיקה כוללת חדשה שערך בעקבות התביעה להחמרה, התבסס על חוות דעת חדשה של פרופ' פרידמן ו"חתך" את ההכרה מקשר סיבתי מלא, ל-50% החמרה ועל כך הערר. 2. המערער נפצע ביום 28.6.63 במהלך שירותו במילואים בצה"ל כתוצאה מפיצוץ פצצת זרחן, נגרמו לו כוויות בכל חלקי גופו, כולל פניו. הוא טופל בטיפולים שונים, כולל השתלה, (גרפט) וב-2.1.64 קבעה ועדה רפואית נכות של 30% (זמני). לאחר מכן נקבעה לו נכות של 10%. ב-1.2.65, קבעה ועדה רפואית עליונה כי נכותו היא 19%, ובתיאור מציינת כי מדובר בצלקות נרחבות מלוות גירוד. מאחר והעורר המשיך לסבול מתופעות דמוי פסוריאזיס, הוא פנה אל ק. התגמולים וטען לפסוריאזיס שהופיעה על הצלקות. ועדה רפואית קבעה לאחר קבלת ייעוץ כי: "לפנינו מחלת פסוריאזיס ושאחת ממאפייניה של מחלה זו, היא הופעתה באיזורי טראומה וצלקות". כלומר, נקבע קשר סיבתי בין הכוויות "הצהליות" ובין הפסוריאזיס באיזור הצלקות. ביום 16.6.93 נשלח אל העורר מכתב שבו ישנה הכרה בבקשה בין מחלת העור ובין השירות. פרופ' פרס חווה את דעתו כי יש להכיר בקשר שבין שרותו ובין מחלת הפסוריאזיס ובקשר שבין מחלה זו ובין מחלות מפרקים שתקפה את העורר, ושמה PSORIATIC SPONDYATHROPHATY. (אה חוות דעת בתיק הרפואי מאפריל 2004) 3.28.6.04 קבעה ועדה רפואית שהוקמה עפ"י תקנה 9 לתקנות הנכים (קביעת דרגת נכות), שיש קשר בין מחלת הפסוריאזיס ובין כאבי הפרקים של העורר והגבלת תנועת עמוד השדרה. משום מה פרופ' פרס שלח את העורר לבירור נוסף, (ראה חוות דעת מיום 3.8.04), ופרופ' פרידמן, שבדקה את העורר, קובעת כי מחלת הפסוריאזיס קשורה לשירות הצבאי בשיעור 50% בלבד. 4. ד"ר מיכאל זיו מבי"ח העמק בעפולה קובע במפורש כי: "מחלת הפסוריאזיס הינה מחלה בעלת רקע גנטי אר מושפעת מגורמים סביבתיים שונים, ביניהם מצבי דחק נפשיים וגופניים וחבלה בעור. הופעת פסוריאזיס באזורי עור שנחבלו מכונה תופעת KOEBNER. במקרה זה, כפי שעולה מדבריו של מר לובנוב ומעיון במסמכים הרפואיים, פרצה המחלה זמן קצר לאחר הפציע בה נכווה באזורי גוף שונים. פציעתו בפרט, כמו כל פציעה קשה בכלל, כרוכה בדחק נפשי וגופני, וככזו מהווה גורם מסייע להופעת הפסוריאזיס באנשים בעלי רקע גנטי מתאים. זאת בנוסף לחבלה הישירה בעור אשר גרמה להתמקדות חלק מהנגעים באזורים אלו כחלק מתופעת KOEBNER שלעיל. בנסיבות אלו יש להכיר בפציעתו ובחבלה הישירה בעור כגורמים מסייעים להתלקחות מחלת הפסוריאזיס במלוא אחוזי הנכות". 5. לאחר עיון בטיעוני הצדדים הגענו למסקנה כי יש להעדיף את עמדתו של ד"ר מיכאל זיו. גם פרופ' פרידמן אינה מתכחשת לכך כי למרות שמחלת הפסוריאזיס מקורה גנטי, הרי תנאים חיצוניים יכולים לזרז הופעתה, ולכן קבעה 50% החמרה. לנו נראה כי הפציעה הקשה, הכוויות והמתח הנפשי שהיה העורר נתון בו, גרמו להופעת המחלה (ראה עמדת השופט ברלינר בע.א. 1443/05 מחוזי חיפה) ומכאן שהפסוריאזיס נגרמה עקב השירות. המשיב יישא בהוצאות רופא העורר ובשכ"ט בסך 2,500 ₪. רפואהועדה רפואית