בפני בקשה לסילוק התביעה דנן על הסף, מן הטעם שהתובע כבר הביא את הפגיעה נשוא הליך זה לבירור בפני ועדה רפואית להחמרה, ולפיכך על פי הנטען הוא מנוע מלנהל את ההליך דנן בפני בית הדין, להכרה בתאונת עבודה. עיקר העובדות הצריכות לעניין: התובע יליד 1955 נהג מונית במקצועו. אין חולק כי בדצמבר 2008 אירעה לתובע תאונת עבודה שכתוצאה ממנה נקבעו לו 10% נכות בגין פגיעת גב. ביום 20/2/11 מילא התובע טופס בל/ 283 במסגרתו טען כי ביום 19/1/11 אירעה לו תאונת עבודה נוספת, בעת שהוציא חבילה מתא המטען: "הוצאתי חבילה מתא המטען, החבילה החליקה מידי ולאחר שהתכופפתי להרימה הרגשתי את הכאב המוכר מאז הניתוח שעברתי לפני שנתיים בגב אלא שהפעם הכאב לא נעלם גם עם הקרנה לרגל ימין." ביום 28/5/11 התובע הגיש תביעה למל"ל להכרה באירוע מיום 19/1/11 כתאונת עבודה. ביום 14/11/11 נשלחה לתובע הודעה שלפיה נדחתה תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 19/1/11 מן הטעם שהפגיעה לה הוא טוען היא תוצאה של מצב תחלואתי ולא של האירוע הנטען בכתב התביעה. על רקע האמור, ביום 20/6/12 הוגשה התביעה דנן. בישיבת קד"מ שהתקיימה ביום 28/1/13 נקבע כי הפלוגתאות בתיק הם - קיומו של אירוע תאונתי ו- הקשר הסיבתי בין האירע לבין מחלתו של התובע. במקביל, לניהול ההליך דנן, להכרה בתאונת עבודה, פנה התובע ביום 18/3/12 בתביעה לדיון מחדש במצבו לנוכח החמרת מצב. התובע התיצב בפני ועדה רפואית להחמרה ביום 11/10/12 בפניה טען כדלקמן: "אחרי הניתוח ב- 2009 היה שיפור במצב הרגל והגב, אחרי שנה וחצי החלו כאבים ואף הדבקויות שלח אותי לפיזיותרפיה, הרגשתי כאבים, לפני כשנתיים הרגשתי כאב חד בגב ב 1/11 הגשתי תאונת עבודה לא אישרו לי את התאונה כתאונת עבודה שלחו אותי ל MRI , נמצא פריצת דיסק. מאז אני כל הזמן בכאבים." הועדה הרפואית קבעה כי אין החמרה במצבו של התובע והוא הגיש ערר על החלטתה, במסגרתו פירט את כל טענותיו ביחס להחמרה במצבו. ביום 11/12/12 התובע הופיע בפני ועדה רפואית לעררים שדנה בהחמרה וטען בפניה כדלקמן: "עברתי ניתוח בגב לפני 4 שנים ב"איכילוב" על ידי ד"ר אוטרינסקי, היה תהליך שיקום סביר חזרתי לעבודה. לפני שנתיים עוד פעם פריצת דיסק. התברר לי מהרופא שבעות הניתוח היציבות בגב נפגעה ועקב כך היתה לי פריצת דיסק חוזרת בגובה שונה." (ההדגשה אינה במקור א.ד.) נדמה כי טענתו של התובע בדבר פריצת דיסק בגובה שונה לא התישבה עם המסמכים הרפואיים, באשר הועדה הרפואית לעררים קבעה ביום 11/12/12 כי בדיקת CT משנת 2009 דומה לבדיקת MRI משנת 2011 הוועדה בדקה את התובע בבדיקה קלינית ואף עיינה בתוצאות בדיקה נוירולוגית, ובסופו של יום קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של התובע. נציין כי הוועדה, אשר בחנה את המסמכים הרפואיים שהמציא התובע לא מצאה אף לקבוע לו נכות זמנית לתקופה הסמוכה לתאונה הנטענת, על אף שהתובע העלה בפני טענות ביחס לכאב חד שהרגיש בינואר 2011. התובע לא ביקש להשיג על החלטת הועדה הרפואית לערר, והיא הפכה חלוטה. טענות הצדדים ב"כ הנתבע מבקש להסתמך על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה בתיק דב"ע נב /0-27 יצחק זכי מזרחי נ' המל"ל פד"ע כ"ה 49, ועב" 50139-09-11 יהושע אדרי נ' המל"ל (4/12/12). לדידה, התובע היה מנוע מלפנות לבית הדין, בעת שבחר להביא את עניינו לבחינת הועדה הרפואית, לפי סעיף 118 לחוק. בתשובה ביקש התובע להבהיר כי בענייננו פקיד התביעות לא הכריע בשאלת הקשר הסיבתי שבין הפגימה ממנה סובל התובע לבין התאונה מיום 19/1/11 אלא דחה את התביעה מן הטעם שלא הוכח אירוע תאונתי. לעומת זאת, הוועדה הרפואית כלל לא נדרשה לשאלת קרות האירוע התאונתי, משזו לא הונחה לפניה וממילא איננה בגדר סמכותה. זאת ועוד, הועדה הרפואית דנה בקשר שבין מצבו של התובע לבין התאונה משנת 2008 וכלל לא דנה בתאונה מינואר 2011. אשר על כן, לטענת התובע אין מדובר בענייננו בניהול הליכים כפולים באותה שאלה, באשר שאלת קרות האירוע התאונתי כלל לא נדונה על ידי הוועדות הרפואיות. הכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל דעה כי דין התביעה להדחות על הסף. סעיף 118 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן: "רופא או ועדה רפואית יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות- (1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה (2) את דרגת הנכות ..." תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה), תש "36. (א) עברו ששה חדשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה ורופא שאושר במיוחד לכך על ידי שירות רפואי כאמור בסעיף 45(א)(1) או (3) לחוק אישר בכתב בתוקף תפקידו זה כי הפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות הוחמרה או כי נתגלתה פגימה חדשה, רשאי הנפגע לבקש קביעת דרגת נכותו מחדש והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים המחוייבים." על רקע האמור, משמעות פנייתו של התובע בתביעת החמרה הינה אחת - כי התובע ביקש לקשור את מצבו הרפואי לתאונה שאירעה לו בשנת 2008 ושהוכרה כתאונת עבודה. לא מן הנמנע להזכיר בהקשר, זה כי טענתו של התובע בדבר תאונה שקרתה בינואר 2011 בעת שהתכופף להרים חבילה במשקל כבד, לא נתמכה בעדות אובייקטיבית כלשהי מזמן אמת, לא בתעודת משלוח ביחס לחבילות שנדרש להרים ביום האירוע הנטען, ואף לא בתעוד רפואי בסמוך לאחר האירוע. הדעת נותנת כי בנסיבות הללו, סבר התובע שיקשה עליו להוכיח קיומו של אירוע תאונתי, ולכן בחר להביא את עניינו בפני ועדה רפואית על דרך של תביעת החמרה, ביחס לתאונה משנת 2008. עיון במסמכים שצירף הנתבע לבקשה לסילוק על הסף מעלה כי בפני הוועדות שדנו בתביעת ההחמרה טען התובע, בעיקרו של דבר כי ההחמרה במצבו אירעה כתוצאה מהליקוי שאירע לו בתאונה משנת 2008 ואף טען שבעניין זה הוא מסתמך על חוות דעת רפואית. כאמור, הועדה הרפואית וועדת הערר קבעו כי אין החמרה במצבו. ראשית יש להבהיר כי החלטת הועדה שלפיה על פי מצבו הרפואי, אין מקום לקבוע לתובע נכות בשיעור העולה על 10% שנקבעו בשנת 2009 היא החלטה חלוטה בקשר למצבו הרפואי העדכני, אשר אין מקום לאפשר לתובע להשיג עליה באמצעות מסלול חלופי של תביעה להכרה בתאונת עבודה, לאחר שהתביעה להחמרה נדחתה. זאת ועוד, אנו רואים קושי בכך שהתובע מצא להעלות טענות עובדתיות / רפואיות חלופיות מחד גיסא טען בפני הועדה הרפואית להחמרה במצבו, אשר יש לה קשר סיבתי לתאונה משנת 2008 ("התברר לי מהרופא כי בעקבות הניתוח היציבות בגב נפגעה ועקב כך היתה לי פריצת דיסק חוזרת בגובה שונה") ומאידך גיסא טען בפנינו כי מצבו החמיר לנוכח תאונת עבודה בינואר 2011. בית הדין הארצי לעבודה עמד על כך שמבוטח איננו רשאי לפעול בשני מסלולים (תביעה נגד פקיד תביעות ופניה למסלול של ועדות רפואיות) במקביל. אמנם הנסיבות בעניין דנן שונות מאלו שפורטו באסמכתאות אליהם הפנתה ב"כ הנתבע, ואולם נדמה כי הדברים שנקבעו שם יפים מקל וחומר לענייננו, באשר התובע דנן, לא רק שפעל בשני מסלולים נפרדים, אלא שבכל אחד מהם העלה טענות עובדתיות שונות, ביחס לגורם למצבו הרפואי. אשר על כן, ובהתאם לכללים המקובלים בפסיקה הגענו לכלל דעה כי דין תביעתו של התובע להדחות על הסף. בשים לב למהות ההליך על אף שהתביעה נדחתה, אין צו להוצאות. עמוד השדרהרפואהועדה רפואיתפריצת דיסק