1. לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (להלן גם - "הועדה"), מיום 7.2.06. העובדות 2. המערער, יליד 1976, נפגע ביום 2.4.03 בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער ביום 23.5.04 נכויות זמניות בגין פריקת כתף ימין, בשיעורים הבאים: 50% מיום 1.7.03 ועד ליום 31.8.03; 20% מיום 1.9.03 ועד ליום 31.7.04. לטענת המערער, הנו סובל מאז מפריקות חוזרות. 3. ביום 3.1.06 אושפז המערער בבית החולים "בילינסון", לצורך ניתוח בעינו הימנית. במהלך אשפוזו, פרק התובע לטענתו, פעם נוספת, את כתפו הימנית (מסמכים המאשרים זאת, מבית החולים, צורפו כנספח ג' להודעת הערעור). 4. ביום 7.2.06 נדון עניינו של המערער בפני ועדה רפואית לעררים. בהחלטתה, קבעה הועדה כי: "הועדה קובעת כי מצבו הנוכחי אינו מצדיק קביעת דרגת נכות מאחר וטווחי התנועות תקינים או מוגבלים בדרגה שאינה מקנה נכות ואין תיעוד מעיד על פריקות חוזרות. הועדה מציינת כי מנגנון הפריקה הראשונה אינו אופייני וגם השחזור כפי שתואר מוטל בספק. מדובר באדם צעיר, בעל מסות שרירים מפותח ביותר ופריקה ראשונה בתנאים אלו כמעת (טעות במקור) ואינה ניתנת לשחזור ללא סידציה עמוקה ומעבר לכך.הועדה עיינה בחו"ד של דר.אגסי מ 30.1.06 ואינה מקבלת את מסקנותיו מאחר ולא מדובר בפריקות חוזרות מתועדות שמקורן באירוע המהווה הנושא התביעה. הועדה מציינת שבטופס המיון מ 2.4.03 צוין קונטוזיה של כתף ימין ומוסג (טעות במקור) זה מצביעה על חבלה ישירה לכתף. לא מצוין נושא של שחזור שבוצע בשטח ולא מוזכרת פריקה מצב סופי. התאונה לא הותירה נכות לצמיתות. הועדה דוחה את ערעורו של הנפגע ומקבלת מסקנות של דרג I." על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. טענות הצדדים 5. ב"כ המערער טוענת כי טעתה הועדה שעה שקבעה כי טווחי תנועות הכתף של המערער תקינים ולא העניקה למערער נכות, בעוד שהועדה כלל לא בדקה ולא מדדה את טווחי התנועות ולא ציינה אותם. 6. עוד טענה כי הועדה טעתה בקבעה כי אין כל תיעוד רפואי בעניינו של המערער המצביע על פריקות כתף חוזרות, זאת למרות התיעוד הרפואי מיום 2.4.03 ומיום 4.1.06. עוד הפנתה לצילומי רנטגן מיום 3.1.05, מיום 4.1.06 ומיום 5.1.06 המצביעים על פריקת כתף ימין. 7. עוד נטען כי הועדה לא התייחסה כנדרש לחוות דעתו של דר' אגסי מטעם המערער מיום 30.1.06, שכן התעלמה מהאמור בחוות הדעת באשר לממצאים אובייקטיביים וקליניים המעידים על פריקות כתף חוזרות. 8. ב"כ המערער מבקשת מבית הדין כי יקבע נכותו של המערער בשיעור 20%, זאת בהתאם לאמור בחוות דעתו של ד"ר אגסי. כמו כן מבוקש להפעיל תקנה 15 במלואה. לחלופין, מבוקש כי בית הדין ימנה מומחה רפואי שיקבע את שיעור נכותו של המערער. לחלופי חלופין, מבוקש כי עניינו של המערער יוחזר לועדה על מנת שתבדוק בשנית את שיעור נכותו של המערער, לרבות הפעלת תקנה 15. 9. ב"כ המשיב טען כי הועדה שמעה את תלונות המערער ובפניה עמדו בדיקת US מיום 30.7.04 וכן צילומי רנטגן מיום 4.1.06 ו- 5.1.06 אשר לא הצביעו לטעמה על פריקת כתף ימין. הועדה בדקה את המערער בדיקה יסודית ומקיפה ומצאה כי מצבו הנוכחי אינו מצדיק קביעת דרגת נכות שכן טווחי תנועות פרק הכתף תקינים. הועדה אף עיינה בחוות דעתו של ד"ר אגסי אך לא קיבלה את מסקנותיו שכן סברה כי אין תיעוד המצביע על פריקות חוזרות. 10. באשר למסמך הרפואי מבית חולים בילינסון, טוען ב"כ המשיב כי למרות שהאורטופד ציין כי קיימת פריקה של כתף ימין, הרי שמהפרוטוקול עולה כי הועדה עיינה בצילומי הרנטגן מיום 4.1.06 ו-5.1.06 ולא מצאה בהם ממצאים המעידים על פריקת כתף. ב"כ המשיב מתנגד למינוי מומחה רפואי וטוען כי מדובר במחלוקת רפואית, המצויה בתחום סמכותה הבלעדי של הועדה. הכרעה 11. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטת הועדה, בפרוטוקול קדם המשפט ובשאר החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור, מהנימוקים שיובאו להלן. 12. אין חולק כי בית דין זה מוסמך לדון, בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק"); דב"ע נז/50-1 אורי רשתי - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך ל(2) 198). 13. על פי סעיף 118 לחוק, ועדה רפואית היא שאמורה לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה, וככל שהתשובה חיובית - גם את דרגת הנכות. לועדה הרפואית לפיכך הסמכות הבלעדית לקבוע אם הנכות שטוען לה הנפגע נובעת מהפגיעה בעבודה, אם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות וכן את שיעור הנכות. 14. במקרה שלפני, הועדה ביססה את מסקנתה בדבר העדר נכות - בין היתר - על הטענה כי אין תיעוד המעיד על פריקות חוזרות. בכך התעלמה הועדה מהתיעוד מבית החולים בילינסון, המעיד לכאורה על פריקה כאמור שאושרה על ידי אורטופד ואף חייבה התערבות רפואית וצילומי רנטגן. מוצדק לפיכך להחזיר את עניינו של המערער לועדה, לצורך שקילת עניינו פעם נוספת לאור התיעוד מבית החולים בילינסון, והאם אין בו כדי לשנות את מסקנתה. הועדה תנמק את קביעתה. הערעור באשר לטווחי התנועות נדחה, באשר בסעיף 21 לפרוטוקול הישיבה מפרטת הועדה את בדיקת המערער ואת טווחי התנועות הספציפיים שמצאה בו. 15. סוף דבר - הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 14 לעיל. המשיב ישלם למערער את הוצאות ההליך בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ, לתשלום תוך 30 יום. רפואהכתפייםועדה רפואית