עסקינן בערעור על החלטת המשיב מיום 29.11.06 לפיה אין קשר בין ההפרעה הנפשית, ממנה סובל המערער, ובין תנאי שירותו הצבאי. העובדות הצריכות להכרעה 1.המערער גויס לשירות חובה בצה"ל ביום 25.3.02 למסלול ייעודי לקצונה בחיל הקשר. 1.1 עם גיוסו שובץ המערער לטירונות רובאי 03 בבסיס הדרכה של חיל השריון, אשר ארכה כעשרה שבועות. במהלך הטירונות הסתמן שינוי במצבו הנפשי של המערער (עבר התקף חרדה - פאניקה ראשון במהלך צפייה בסרט בבסיס). 1.2 בתום הטירונות נשלח המערער לקורס אלחוטנים בבה"ד 7 אך בשל מצבו הנפשי החליט שלא להשתתף בו (כלל לא הגיע לבסיס ביום המיועד - 9.6.02) ועזב על פי בקשתו את מסלול הקצונה הייעודית. 1.3 ביום 20.6.02 הוצב המערער בימ"מ אך בשל הידרדרות במצבו הנפשי (התקפי חרדה חוזרים) כלל לא שובץ בתפקיד לו יועד (אפסנאי) וביום 11.7.02 עמד בפני ועדה רפואית אשר קבעה לו פרופיל רפואי 45 בשל סעיף ליקוי נפשי (הפרעת חרדה) (ראה מסמך 134 בתיק הרפואי). 1.4 המערער הועבר לבח"א 15 (טכני בחיפה), כשיום לאחר הגעתו לבסיס (15.7.02) הופנה על ידי קצין פסיכולוגיה (רס"ן ברק יוראי) למרפאת בריאות הנפש בירפ"א על מנת לשקול שינוי פרופיל רפואי ושחרורו מהשירות (ראה מסמך 20 בתיק הרפואי). 1.5 הלכה למעשה שהה המערער בחופשת מחלה בביתו (גימלים) מיום 15.7.02 ועד לשחרורו ביום 25.8.02 בעקבות שינוי הפרופיל הרפואי ל- 24 (שחרור זמני ל- 12 חודש - ראה מסמך 126 בתיק הרפואי). 1.6 ביום 19.2.04 נקבע למערער פרופיל 21 קבוע והוא שוחרר מהשירות הצבאי באופן סופי (ראה מסמך 128 בתיק הרפואי). 2.במהלך השנה שקדמה לגיוסו התוודע המערער לאדם בשם ג'ון פניאל, כותב הספר "הסודות האבודים של אטלנטיס / מסדר ילדי החוק ה- 1". המערער יצר עמו קשר, "התכוון ללמוד אצלו" וזה הפך להיות בעבורו ל"מורה רוחני". 2.1 במחצית השנייה של חודש אפריל 2002, בעת שהמערער שהה בחופשה בביתו (תקופת הטירונות), נודע לו כי ג'ון פניאל נפטר (ראה ראה מסמך 254 בתיק הרפואי) וכשבועיים מאוחר יותר הודע לו דבר פטירתה של "ידידה טובה" (ראה סעיף 25 ל- מע/1 - מסמך 99 בתיק הרפואי). 3.ביום 19.4.04 הגיש המערער תביעה להכרת זכות בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "החוק") במסגרתה ביקש לקבוע כי לקה בנפשו "תוך ועקב" שירותו הצבאי - "... חוסר הרצון של המערכת הצבאית לתת לי להתפלל עפ"י האמונה הדתית שלי (ביצוע מדיטציה - ש.י.), כאשר לאחרים כן ניתנת האפשרות, וכן חוסר הרגישות של המערכת כאשר נפטרו שני אנשים חשובים לי - כל זאת ועוד גרמו להתקפי חרדה ולסימפטומים שהופיעו" (מסמך 1, 97-102 בתיק הרפואי) 4.התביעה נדחתה בהחלטת המשיב מיום 29.11.06 (מסמך 1163 בתיק הרפואי) ומכאן ההליך שבפנינו. חוות הדעת הרפואיות 1.המערער תמך ערעורו בחוות דעת רפואית מיום 28.2.07, ערוכה על ידי דר' קנובלר, מומחה בפסיכיאטריה (מע/2 - מסמך 192 בתיק הרפואי). 1.1 בחוות דעתו קבע המומחה כי המערער "פיתח בעת שירותו הצבאי הפרעת הסתגלות לשירות" ש"כללה הן מצב דכאוני (עד למחשבה על התאבדות) והן סימפטומים חרדתיים מובהקים (התקפי פאניקה)", אשר "החלה על רקע אכזבתו ... מהיחס המזלזל שקיבל מחלק ממפקדיו ומאחרים לגבי רצונו להמשיך בתרגול מדיטציה - דוקא לאחר שהובטח לו (ע"י קצין, מפקד המחלקה שלו בטירונות) כי הדבר אפשרי" ו"מאז פירש ... את יחסם של חלק מהגורמים הצבאיים כלפיו כיחס מזלזל ופוגע". עוד ובנוסף קבע המומחה כי "שירות צבאי בטירונות קרבית הינו גורם לחץ מובהק לפיתוח הפרעות נפשיות מסוגים שונים" ובעניינו של המערער "ניתן לעקוב על פי תיאורו - המגובה במסמכים רפואיים רבים משירותו הצבאי - אחרי שרשרת האירועים בעת שירותו הצבאי אשר גרמו להופעת מחלת הנפש ממנה הוא סובל". 2.המשיב ביסס עמדתו על שתי חוות דעת רפואיות שערך פרופ' מסטר, מומחה בפסיכיאטריה - הראשונה מיום 12.11.06 (מש/1 - מסמך 162 בתיק הרפואי) והשניה מיום 18.12.07 (מש/2 - מסמך 259 בתיק הרפואי). 2.1 בחוות הדעת קבע המומחה כי במהלך השירות הצבאי פיתח המערער "הפרעה חרדה - דיכאון מלווה בהתקפי אימה", אשר "אינה קשורה לתנאי שירותו הקצר" אלא "לתגובותיו לאובדן שני אנשים משמעותיים, באזרחות". 3.המומחים נחקרו על קביעותיהם וכל אחד בדרכו שלו עמד על משנתו הרפואית. דיון 1.המומחה מטעם המערער סמך קביעותיו על המסד העובדתי שהניח המערער בפניו, בין היתר, בדמות תצהירו מיום 15.4.04, שנערך בתמיכה לתביעתו להכרת זכות ואשר שימש אף כעדותו הראשית בפנינו (מע/1 - מסמך 102 בתיק הרפואי). 2.באותו תצהיר ציין המערער כי "ביום הראשון לטירונות" בשיחה אישית שקיים עם המ"מ, אישר לו האחרון לבצע מידי בוקר מדיטציה, כחלק מאמונתו ודתו, חובתו הרוחנית - דתית, אלא שהדבר לא יצא לפועל נוכח סירובו של סגל הפלוגה לאפשר לו זאת, דבר שפגע בו וגרם לו לתחושת תסכול ועלבון- "נפגעתי מאוד, הרגשתי תסכול, כעס ועלבון על כך שלא מאפשרים ומכבדים את האמונה שלי, חשתי שמקפחים אותי, לא הבנתי מדוע אני לא זכאי לכל אותם זכויות תפילה כמו שאר החיילים, האם רק מפני שהאמונה שלי שונה ! חשתי השפלה ופחדתי מעצם המחשבה שבמשך שלוש השים הבאות לא אוכל להמשיך לבצע את חובותיי הרוחניות- דתיות" (מע/1 - סעיף 9 -מסמך 101-102 בתיק הרפואי) עוד ובנוסף ציין המערער כי "במקביל התחילו החיילים בפלוגה להתנכל" לו "התעלמו" ממנו, "העבירו" עליו "בקורת, זלזלו, לגלגו, מנעו" ממנו "תחושת שייכות" (מע/1 - סעיף 9 - מסמך 101 בתיק הרפואי). 3.המערער לא קרא לעדות עדים ודומה כי גרסתו העובדתית זוכה לאישוש חלקי ביותר ברשומה הרפואית מזמן אמת. 4.ביום 25.4.02 הופנה המערער לבדיקה רפואית על ידי מפקדיו לאחר שנתנו דעתם לעובדה כי הוא ממעט לאכול ולשתות. באותו מפגש עם רופא ציין האחרון כי "החייל מציין בעיות במהלך השירות" ו"מבקש שיחה עם קב"ן" (ראה תדפיס מפגש עם רופא מיום 25.4.02 - מסמך 17 בתיק הרפואי). "הבעיות" נותרו עלומות ודומה כי פנייה זו מתעדת יותר מכל אפיזודה דיכאונית, כפי שהעיד המערער בחקירתו הנגדית- "הדברים שקרו היו שאני באמת נכנסתי לצבא בתחילת השירות לתחושה של דיכאון, היה לי הפסקה של אוכל הפסקתי לאכול ולשתות וכמו שקודם אמרו שאלו אותי אם אני רוצה קב"ן, אמרתי שכן" (עמ' 31 לפרוטוקול ישיבת יום 16.9.08) כאן המקום לציין כי המערער תאר בפני מטפליו "תקופות דיכאוניות" עובר לגיוסו, אשר "נמשכו ממספר שעות ועד מספר ימים", אשר " לא יחס לזה חשיבות מיוחדת וחיכה שזה יעבור" (ראה מסמך 251 בתיק הרפואי). יודגש כי גם ביום ה-25.4.02 לא מצא המערער לפנות מיוזמתו לקבלת עזרה/טיפול רפואי (ייתכן כי בהכירו מעברו מצב זה של דיכאון "חיכה שזה יעבור") ורק בשל רגישות מפקדיו הופנה לבדיקת רופא. 5.נושא המדיטציה (חוסר האפשרות לתרגל מדיטציה) הוזכר על ידי המערער פעמיים בלבד. בפעם הראשונה בבדיקתו ביום 29.4.02 על ידי אביב יערי, מומחה בפסיכיאטריה - "עושה מדיטציה בקביעות. בטירונות ביקש שיקצו לו זמן למדיטציה בזמן שאחרים הולכים לתפילה. התקשה לקבל את התשובה השלילית. ..." (מסמך 255 בתיק הרפואי) (ההדגשה שלי - ש.י.) ובפעם השנייה בבדיקתו ביום 11.6.02 על ידי דר' יובל ברש - "מתלונן על קושי בנשימה ונימול בשפתיים וידיים מזה כרבע שעה לטענתו קרו לו מקרים דומים בעבר על רקע לחץ נפשי. בחודשים אחרונים נפטרו 2 אנשים חשובים. יש לו אמונה מיוחדת, לא יהדות, ולא מאפשרים לו להתפלל בהתאם לכך. רוצה לצאת ממסלול קשר"גים. ... אינו מוכן לשתף בענין האמונה המיוחדת שלו הכרוכה במדיטציות ותפילות. אינו רוצה לפנות לקב"ן בתה"ש כי מקצינים דברים. רוצה להיות במעקב קב"ן ביחידה הבאה. ... מעוניין בתפקיד שיאפשר לו להתקרב לרוחניות כמו מש"ק ת"ש, דובר צה"ל. בנוסף מציין בעיות אישיות ומשפחתיות שאינו מוכן שאציינם בכתב ..." (מסמך 164 בתיק הרפואי) 5.1 בעדותו בחקירה הנגדית אישר המערער כי לא נאסר עליו לתרגל מדיטציה אלא שהפעילות האינטנסיבית במהלך הטירונות, כמו גם העדר פרטיות, לא אפשרו לו לעשות זאת- "ת.אני אומר לך את האמת עד שלא מגיעים לטירונות אני לא חושב שאפשר להבין את זה. אני הייתי כ- 18 שעות ביום בפעילות מתמדת כלשהי. אין רגע לבד של פרטיות. גם לא בשירותים. לא יכולתי. ש.לא ביצעת מדיטציה ת.לא הייתי מסוגל ..." (עמ' 12-13 לפרוטוקול ישיבת יום 16.9.08) 5.2 המשיב קרא לעדות את מפקד מחלקתו של המערער, רס"ן יהודה חי, אשר בעדותו ציין כי אפשר למערער לתרגל מדיטציה בבוקר, שעה שחיילים אחרים התפללו תפילת שחרית וכי המערער לא הביא לידיעתו בזמן מן הזמנים כי מפקדיו האחרים אינם מכבדים אישור זה- "העד:יש את החיילים הדתיים שמקבלים לפי פקודות הצבא שחרית, מנחה וערבית ... ועל בסיס זה ניתן לו האישור. או בזמנו הפנוי שזה אני לא יכול לאשר וזו זכותו לעשות כל מה שהוא רוצה, שעה אחת ביום, זה שעת הת"ש ... שם הוא יכול לעשות מתי שהוא רוצה. אני אפשרתי לו גם בבוקר עם המתפללים ביחד. למרות שאין שום פקודה בצה"ל שאומרת על המדיטאציה... כב' השופטת:אתה יודע אם בפועל הוא כמו שהם הלכו להתפלל, הוא הלך למדיטאציה העד:לא, אני לא בדקתי כב' השופטת:הוא התלונן בפניך שהוא לא יכול לקיים את האישור שנתת לו העד:לא, לא זכור לי מקרה כזה כי אם זה היה קורה הייתי מתערב באותו זמן" (עמ 29 לפרוטוקול ישיבת יום 11.5.09) 5.3 איננו מוצאים להכריע במחלוקת העובדתית שנתגלעה (האם האישור שניתן על ידי רס"ן יהודה חי כובד, אם לאו) ומקובלת עלינו עדותו של המערער בחקירה הנגדית כי במהלך הטירונות לא מצא עצמו "פנוי" לתרגול מדיטציה - "ת:אני אומר לך את האמת עד שלא מגיעים לטירונות אני לא חושב שאפשר להבין את זה. אני הייתי כ- 18 שעות ביום בפעילות מתמדת כלשהי. אין רגע לבד של פרטיות גם לא בשירותים. לא יכולתי. ש. לא ביצעת מדיטציה ת.לא הייתי מסוגל ..." (עמ' 13 לפרוטוקול ישיבת יום 16.9.09) 5.4 אף אם נכונים היינו לקבוע כי המערער חש בזמן אמת ב"דחק נפשי" משמעותי (מעבר לתחושת תסכול וקיפוח) בעקבות חוסר יכולתו לתרגל מדיטציה ("המבחן הסובייקטיבי"), דבר המוטל, לדידנו, בספק רב נוכח הרשומה הרפואית שהוצגה ובה מתועד תיאורו של המערער את החודש הראשון לטירונות כתקופה "מצויינת"- "ת. גיוס 25.3.02 טירונות ב"סיירים" במשך 10 שבועות "החודש הראשון בטירונות היה מצוין בשבילי נסעתי למסלול שרציתי " (דף עזר למיון ברה"ן מיום 31.7.02 -מסמך 232-234 בתיק הרפואי) (ההדגשה שלי - ש.י.) "רקע צבאי: לפני הגיוס מתאר מוטיבציה גבוהה לשירות הצבאי ... טירונות בסיירים במשך 10 שבועות. את החודש הראשון בטירונות מתאר כ"מצוין" מכל הבחינות " (טופס סיכום בירור Intake מיום 16.8.02 - מסמך 249 בתיק הרפואי) (ההדגשה שלי - ש.י.) עדיין סבורים אנו כי לא נתקיים "המבחן האובייקטיבי" שנקבע בהלכת אביאן, זאת משלשיטתנו אין המדובר בדחק נפשי האופייני לסיכונים של השירות הצבאי - "... כאשר מדברת ההלכה במתח או בפחדים היוצרים קשר סיבתי- משפטי בין פגיעה בחייל לבין שירותו בצבא, מכוונים הדברים לא למתח או פחדים על דרך הסתם אלא ל"מתח צבאי" ול"פחדים צבאיים" ..." (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן אורית, פ"ד נו(5) 732) (ראה בנוסף: רע"א 3103/00 עינת אקהוז נ' קצין התגמולים, וכן רע"א 6270/98 צבי פוטשניק ז"ל ואח' נ' קצין התגמולים) המעבר מהאזרחות והכניסה למסגרת הצבאית, לרבות ובמיוחד בתקופת הטירונות, כרוכים לא אחת בשינוי אורחות חייו "האזרחיים" של החייל (הרגלי אכילה, שינה, רחצה, עומסי פעילות וכיוב'), שינוי המלווה לעיתים ב"דחק נפשי". "דחק נפשי" זה הנובע מעצם הכניסה לשירות הצבאי (להבדיל מדחק שמקורו באירוע חריג) לא הוכר בפסיקה הנוהגת כמקים קשר סיבתי לשירות ("המבחן האובייקטיבי"), מה גם שעל פי הלכת אביאן "לא כל אירוע חיצוני "אובייקטיבי" די יהא בו" כדי להקים את הקשר הסיבתי הנדרש ו"צורך מובנה הוא הוא במטאריה שאותו אירוע תהא בו ממשות, שלא יהא זה אירוע טריוויאלי, שלא יהא אך קשר רופף בינו לבין פרוץ המחלה" כפי שיובהר בהמשך נחה דעתנו כי במכלול כולו אירוע יוצר הדחק הנטען - אי תרגול מדיטאציה - חסר אותה "ממשות" והקשר בינו לבין פרוץ המחלה רופף ובטל בששים נוכח גורמי דחק אחרים "לבר צבאיים". 6.ענין התנהגותם הפוגענית של החיילים האחרים הוזכר על ידי המערער בזמן אמת פעם אחת ויחידה בבדיקה על ידי דר' אביב יערי, מומחה בפסיכיאטריה ביום 29.4.02- "בתחילה השתלב בחברת החיילים - בהמשך חש שלועגים לו, כועסים עליו שזכה לחופשות מחלה, לא עוזרים לו, כששאלו אותו "אם הוא מרגיש/ מה שלומו" הם צחקו והוא הבין שהם צינים. לדבריו - לא דברו אליו או עליו ברמזים אחרים" (מסמך 254 בתיק הרפואי) דר' יערי סיכם בדיקתו בקביעה- לסיכום : לא ניתן לשלול התפתחות של תהליך פסיכוטי בשנה האחרונה ...." ודומה עלינו כי נוכח קביעה זו עולה ספק באשר למשקל שניתן ליתן לכל אותה אנמנזה שמסר המערער באותו מעמד באשר להתנהגותם של החיילים האחרים כלפיו (באם מדובר במציאות כהוויתה או בפרשנות חולנית שלה), זאת משלא בא זכרה ברשומה הרפואית המאוחרת בזמן - נהפוך הוא. בתיעוד הרפואי מוזכר לא אחת תיאורו של המערער את תקופת הטירונות עד מותו של ג'ון כתקופה "מצויינת" - "ת. גיוס 25.3.02 טירונות ב"סיירים" במשך 10 שבועות "החודש הראשון בטירונות היה מצוין בשבילי נסעתי למסלול שרציתי. בחודש השני התחילו כל הדברים, מרגע שג'ון נפטר, שהיה אבא רוחני בשבילי אז בן אדם לא יכול להמשיך כרגיל, לקום בארבע בבוקר למחרת שהוא נפטר פניתי למרפאה של החר"פ והם הפנו אותי לקב"ן ..." (דף עזר למיון ברה"ן מיום 31.7.02 -מסמך 232-234 בתיק הרפואי) (ההדגשה שלי - ש.י.) 6.1 יצוין ויודגש כי המומחה מטעם המערער, דר' קנובלר, בסיכום חוות דעתו קבע כי מעת שהמערער נחל אכזבה קשה כשלא התאפשר לו לתרגל מדיטציה "פירש ... את יחסם של חלק מהגורמים הצבאיים כלפיו כיחס מזלזל ופוגע" (ההדגשה שלי - ש.י.) ודומה כי אף הוא נזהר ונמנע מלקבוע מסמרות כי כל אותם אירועים שתיאר המערער אומנם אירעו. 7.מנגד שוכנענו כי קביעותיו של המומחה מטעם המשיב, פרופ' מסטר, מונחות על אדנים מוצקים. בזמן אמת קשר המערער (ואף הגורמים המטפלים) קשר זמנים (קשר כרונולוגי), כמו גם קשר סיבתי, בין השינוי שחל במצבו הנפשי והתפקודי במהלך הטירונות ובין מותו של ג'ון- "... לפני כחודשיים ג'ון נפטר דבר שמשפיע על מצבו של א’. א’ מקשר את המוות של ג'ון לחרדות ..." (רישום מיום 1.7.02 - דני גולדשטיין / קפ"ס כנף 15 - מסמך 213 בתיק הרפואי) (ההדגשה שלי - ש.י.) "... לפני כחודשיים נפטר המחבר דבר שיצר אצלו חלל עמוק. א’ מקשר את המוות למצבו הנפשי והתקפי החרדה ..." (הפנייה מיום 7.7.02 לפסיכיאטר - מסמך 244-246 בתיק הרפואי) (ההדגשה שלי - ש.י.) "בן 19 בשרות 1/2 3 חודשים, סובל מתסמיני חרדה ... התגייס למסלול יעודי לקצונה בחיל הקשר אך עקב מצוקתו ויתר על המסלול. ממתין לשיבוץ. לפני חודשיים נפטרו שני אנשים שהיו קרובים אליו. מאז - ירידה במצב רוח, מועקה + ירידה בהנאה, שינה מקוטעת, תאבון לא יצציב ותסמינים גופניים מרובים, היו מח' אובדניות חולפות ..." (ועדה רפואית לשינוי כושר בריאותי מיום 11.7.02 - מסמך 134 בתיק הרפואי) (ההדגשה שלי - ש.י.) "לפני חודשיים וחצי נפטרו שני אנשים שהיו קרובים אליו. מאז ירידה במצב רוח, מועקה ... ותסמינים גופניים מרובים חלקם באופן התקפי ומלווים תחושת חרדה. היו מחשבות אובדניות חולפות ..." תשובת רופא מומחה יולי 2002 - דר' שי גור - מסמך 221 בתיק הרפואי) (ההדגשה שלי - ש.י.) "ת. גיוס 25.3.02 טירונות ב"סיירים" במשך 10 שבועות "החודש הראשון בטירונות היה מצוין בשבילי נסעתי למסלול שרציתי. בחודש השני התחילו כל הדברים, מרגע שג'ון נפטר, שהיה אבא רוחני בשבילי אז בן אדם לא יכול להמשיך כרגיל, לקום בארבע בבוקר למחרת שהוא נפטר פניתי למרפאה של החר"פ והם הפנו אותי לקב"ן ..." (דף עזר למיון ברה"ן מיום 31.7.02 -מסמך 232-234 בתיק הרפואי) (ההדגשה שלי - ש.י.) "... החרדות החלו בצבא, בטירונות מגורמים מסויימים והיה אפקט של כדור שלג . לא קיבל טיפול הולם. אדם יקר לו, כמו אבא נפטר. שבועיים אח"כ נפטרה הידידה, הרגיש שלא יכול להתאבל ... ... לסיכום: החייל בן 19 ... הגיע לשיבוץ בבח"א 21 בגף רס"ר לפני מספר שבועות. כעת מרגיש שהשירות הצבאי מעבר לכוחותיו. מתמודד עם מה שנראה כחרדות והתקפי פאניקה כשהטריגר לדבריו הוא מספר ארועי מוות שחווה לאחרונה. ..." (רישום מיום 4.8.02 - גף פסיכולוגיה בח"א 21 - מסמך 227-230) (ההדגשה שלי - ש.י.) "ג'ון נפטר, הידידה שלי נפטרה ואז הכל נעשה כמו כדור שלג. כל דבר קטן פוגע בי ויוצר תהודה ..." (רישום מיום 5.8.02 - גף פסיכולוגיה בח"א 21 - (מסמך 224-226) (ההדגשה שלי - ש.י.) "רקע ... אובדנות - בטירונות מחשבות אובדניות - שקע ביאוש, הרגיש "מנוכר", "לא יכול יותר" ... במהלך השיחות עימו אמר "שחש במוות סביבו כל הזמן". כאשר היה בטירונות נפטר אדם בשם ג'ון פניאל, אשר אותו ... מתאר כחבר עימו היה לו קשר מיוחד ועמוק. ... כאשר נפטר א’ חוה משבר. לאחרונה נפטרה ידידה רחוקה ...אשר עפ"י בירור עימו הקשר שלו איתה נראה רחוק ורופף, אך גם מוות זה חיזק ... את תחושת המוות. לאחרונה חבר אחר שלו נפצע, כפי הנראה קל במהלך השירות הצבאי ... חווה את פציעת החבר כמשבר ... בתום הטירונות חש במצוקה ריגשית גוברת מאחר ועדיין לא שובץ ליחידה קבועה. ... רקע צבאי: "לפני הגיוס מתאר מוטיבציה גבוהה לשירות הצבאי ... טירונות בסיירים במשך 10 שבועות. את החודש הראשון בטירונות מתאר כ"מצוין" מכל הבחינות. בחודש השני ג'ון אותו מכנה "אבא רוחני" נפטר. היה במשבר ואז פנה לראשונה לקב"ן. בתום הטירונות יועד לקורס קשר בסיס בבה"ד 7 מסלול ישיר לקצונה. מתאר תחושות של חרדה בגלל לא הגיע לבסיס ביום הראשון של הקורס ונשאר בבית.... ... סיכום: ...בנעוריו מדווח על תקופות עם מאפיינים של דיכאון, על דחיה חברתית, קושי בהגדרת הזהות המינית, אם כי לא היה בטיפול נפשי עד הגיוס. ... עם הגיוס לצבא ופטירת אדם בו ראה "מורה רוחני" נמצא משבר מתמשך אשר גורם מאז לירידה משמעותית בתפקוד..." (טופס סיכום בירור Intake ח"א/ ענף פסיכולוגיה מיום 16.8.02 - מסמך 248-253 בתיק הרפואי) (ההדגשה שלי - ש.י.) "... רקע: כשלושה חודשים בשירות ... החל מסלול של קצונה יעודית. בטירונות נודע לו על פטירתן של שתי דמויות משמעותיות עבורו == הופיעו התקפי פאניקה, תגובות דכאוניות כולל ספקטרום רחב של תגובות סומטיות ופסיכו-פיזיולוגיות. ..... סיכום והערות: מדובר בחייל ללא עבר פסיכיאטרי. כנראה על רקע אובדנים פיתח משבר הסתגלותי בעל מאפיינים חרדתיים ודכאוניים קשים ..." (בדיקת כשירות נפשית לשירות מיום 18.8.02 - מסמך 219-220 בתיק הרפואי) (ההדגשה שלי - ש.י.) 8.במצב דברים זה מוצאים אנו לבכר את קביעותיו של המומחה מטעם המשיב, פרופ' מסטר, המשקפות להבנתנו אל נכון את נסיבות המקרה כולן, על פני קביעותיו של המומחה מטעם המערער, דר' קנובלר, החסרות התייחסות של ממש לרשומה הרפואית מזמן אמת. נציין כי במהלך חקירתו הנגדית של דר' קנובלר הוברר כי תיעוד רפואי רלוונטי לא עמד בפניו טרם עריכת חוות דעתו ולבקשת ב"כ המערער ניתנה למומחה ההזדמנות לשוב ולהתייחס לחומר זה בישיבה נדחית (ראה החלטה מיום 16.9.09) אלא שהזדמנות זו לא נוצלה (ראה דברי ב"כ המערער בפתח ישיבת יום 11.5.09 - "לא מצאנו לשוב ולקרוא לדר' קנובלר להשלמת עדות"), דבר הדובר בעד עצמו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל מורים אנו על דחיית הערעור באופן שהחלטת המשיב מיום 29.11.06 תעמוד על כנה. בנסיבות הענין לא מצאנו לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו, לרבות שכ"ט פרקליטו. רפואהועדה רפואית