1.סעיף 7 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א - 2001 (להלן: "החוק"), מסמיך את ועדת השחרורים או את ועדת השחרורים המיוחדת, כהגדרתן בחוק זה, לשחרר על תנאי אסיר, מטעמים רפואיים, "לאחר ששקלה חוות דעת של רופא, אם בשל חולניותו ימיו ספורים או אם בשל חולניותו המשך שהותו במאסר יסכן את חייו באופן ממשי". 2.המונח "רופא" בסעיף זה הוגדר בס"ק (ה) - "רופא שנכלל ברשימה שקבע לעניין זה המנהל הכללי של משרד הבריאות ושפורסמה ברשומות". 3.על פי סמכותו זו, פרסם המנהל הכללי של משרד הבריאות רשימת רופאים לצורך סעיף 7 לחוק. הרשימה פורסמה ב"פ 5573 (מיום 04/09/06). (להלן: הרשימה"). 4.העותר הינו אסיר עולם, אשר עתר לשחרורו על תנאי על פי החוק, ותמך בקשתו בחוות דעת רופא, ד"ר גוטליב, שאיננו נכלל ברשימה. 5.במהלך הדיון התנגדה המשיבה להסתמכות העותר על חוות דעת של רופא שאיננו כלול ברשימה, והדיון נדחה כדי לאפשר לעותר להמציא חוות דעת של רופא ששמו פורסם ברשימה. 6.משהתברר לב"כ העותר כי כל הרופאים המופיעים ברשימה עובדים בשירות שב"ס, הגיש עתירה זו, שמטרתה לקבוע כי הרשימה שפורסמה הינה פסולה, וכי יש לראות את ד"ר גוטליב כנכלל ברשימה. 7.המשיבה איננה חולקת על הטענה כי הרשימה מכילה אך ורק רופאים העובדים עם שרות בתי הסוהר, אך היא מבקשת לדחות את העתירה ולקבוע כי לא נפל כל פגם בשיקול דעתו של מנכ"ל משרד הבריאות, כאשר קבע את הרשימה. לגישתה, מדובר בהחלטה סבירה וראויה, המתבקשת מן הרציונל של סעיף 7 לחוק, שבא למנוע ככל הניתן את האפשרות שאסירים ישתחררו שחרור מוקדם מטעמים רפואיים, מבלי שתהא בפני הועדה, לפחות חוות דעת אוביקטיבית אחת, ואף ביקש להבטיח כי חוות הדעת תנתן על ידי מי שיודע לשקלל בצורה נכונה בין מצבו הרפואי של האסיר, ויכולתיו הטיפוליות של השב"ס. המשיבה מדגישה כי החלטתו של מנכ"ל משרד הבריאות איננה פוגעת בזכויות האדם של האסירים, ואיננה מונעת מהם הגשת חוות דעת רפואית פרטית, במסגרת בקשה לועדת השחרורים. 8.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין העתירה להדחות, מן הטעמים המפורטים בזאת: א.סעיף 7 לחוק מתנה שחרורו של אסיר על תנאי מטעמים רפואיים, בכך שתונח בפני הועדה חוות דעת של רופא. המחוקק לא הסתפק בקביעה כי בפני הועדה תהא חוות דעת רפואית, אלא קבע כי רשימת הרופאים לצורך העניין, תהא רשימה מוגדרת וידועה מראש, שנקבעה ע"י מנכ"ל משרד הבריאות. ב.ההסבר לכך שלא בכל חוות דעת רפואית סגי, מצוי בדברי ההסבר לחוק (ה"ח התשס"א, עמ' 518 בעמ' 536). (שם דובר בחוות דעת של ועדה רפואית שתמונה ע"י מנכ"ל משרד הבריאות - אך לבסוף חוקק החוק כנוסחו לעיל, כשהדרישה היא לחוות דעת של "רופא" ולא ועדה רפואית). על פי דברי ההסבר, הדרישה כי בפני הועדה תונח חוות דעת של "רופא" כהגדרתו בחוק, נועדה "למסד נהלים לקביעה אוביקטיבית של ממצאים רפואיים, כדי למנוע מצב בו ועדת השחרורים עלולה להכריע בעניין זה על סמך חוות דעת המוצגות בפניה, מטעמם של בעלי עניין". ג.נוסח החוק, כפי תיקונו, מחייב את הועדה להזקק לחוות דעת רפואית אוביקטיבית בטרם תגיע למסקנותיה, בבקשה לשחרור על תנאי מטעמים רפואיים, אך איננו מונע הגשת חוות דעת נוספות מטעם צד מעוניין. ד.מנכ"ל משרד הבריאות הוסמך לקבוע מי יהיו אותם רופאים, אשר שיקול דעתם הינו על פניו אוביקטיבי, ואין כל דופי בכך שהגדיר ברשימה את אותם רופאים האמונים בדרך כלל על בחינת מצבם הרפואי של האסירים, והתאמת תנאי ריצוי מאסרם למצבם הרפואי. ה.מעבר לכך, העותר צירף לעתירתו העתק מפנייתו למנכ"ל משרד הבריאות, אשר נענתה ביום 09/01/07, ע"י עו"ד שרונה הבר - הדני. בתשובתה נאמר כי מעולם לא הוגשה בקשה ספציפית למינוי רופא אחר, מעבר למפורט ברשימה, ואם תתקבל פנייה כזו, היא תשקל לגופה. ככל הנראה העותר בחר שלא להגיש בקשה כזו למנכ"ל משרד הבריאות, וממילא, לא נדחתה האפשרות להוסיף לרשימה רופאים שאינם עובדים עם השב"ס. די היה באמור, כדי לדחות את העתירה. 9.ברע"ב 5733/05 יעקב שטיינר נ' מדינת ישראל, (מיום 22.6.05), נדונה טענתו של אסיר כי היה על הועדה להעניק לו סעד זמני מכוח סעיף 7(ב) לחוק, על סמך חוות דעת רפואית, של רופא שאיננו מן הרשימה. בית המשפט העליון דחה את הטענה בקובעו: "סעיף 7 לחוק שחרור על-תנאי קובע מפורשות כי את סמכותה לשחרר אסיר על-תנאי מטעמים רפואיים רשאית ועדת השחרורים להפעיל רק על יסוד חוות-דעת רפואית שנערכה על-ידי רופא שנכלל ברשימה שנקבעה בעניין זה על-ידי מנכ"ל משרד הבריאות. זאת - כפי שעולה במפורש מלשון הסעיף - בין אם המדובר בהחלטה על שחרור קבוע ממאסר, בהתאם להוראת סעיף 7(א), ובין אם המדובר בהחלטה המורה על שחרור בעל אופי זמני, בהתאם להוראת סעיף 7(ב). עד כה לא הוגשה לוועדת השחרורים (או לבית-המשפט) חוות-דעת רפואית שנערכה על-ידי רופא "מאושר" לפי החוק. לעת הזו אין ועדת השחרורים מוסמכת, מכוח הוראת סעיף 7 האמור, להורות על שחרורו הזמני או הקבוע של המבקש מן המאסר". 10. סיכומו של דבר, זכותו של אסיר להציג בפני ועדת השחרורים, או ועדת השחרורים המיוחדת, חוות דעת מטעמו, איננה נשללת מתוך החובה להניח בפני הועדה חוות דעת של "רופא" מתוך הרשימה, ולא נפגעת במאומה אפשרותו לשכנע את בית המשפט כי יש להעדיף את חוות דעתו על פני חוות דעת של רופא כאמור, כל שמחייב החוק הוא כי בעת הדיון תונח חוות דעת אוביקטיבית, של רופא מתוך הרשימה בפני הועדה. 11.בנסיבות אלו, ובהתחשב בטיב הביקורת השיפוטית על החלטות הרשות המנהלית, לא מצאתי כי הוכחה עילה המצדיקה התערבות בית המשפט בשיקול דעתו של המשיב מס' 2, כאשר פעל כפי שפעל, ולכן דין העתירה להדחות. רפואהועדה רפואית