1. התובע עותר למתן סעד הצהרתי לפיו יורה בית הדין לנתבעת להשיבו לתפקידו הקודם כאב בית באולפנת "ישורון" או לתפקיד זהה במינהל החינוך, ולמנוע את ניודו לתפקיד אחר. בכתב תביעתו ביקש התובע גם להורות לנתבעת לשלם לו את שכרו בגין התקופה, בה הושעה/הוצא לחופשה כפויה ביוזמת הנתבעת, אולם במהלך התנהלותו של התיק הוסדר עניין השכר בין הצדדים, כך שכעת מתמקדת תביעתו של התובע בדרישתו כי יוחזר לתפקידו הקודם או לתפקיד זהה במנהל החינוך. 2. הנתבעת טוענת כי לא נפל כל פגם בהחלטתה על ניודו של התובע, אשר ניתנה כדין, וכי מדובר בהחלטה סבירה עניינית ומידתית בנסיבות העניין ולפיכך אין מקום להתערבותו של בית הדין בהחלטה זו ויש לדחות את התביעה. 3. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע עצמו ושל מר שלמה דורני, שהינו יושב ראש ועד העובדים בנתבעת (להלן: "מר דורני"). מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של הגב' שרה פרידמן - מנהלת אגף מנהלה אצל הנתבעת (להלן: "הגב' פרידמן"), תצהיר של מר צביקה הרפז - מנכ"ל אולפנית "ישורון" (להלן: "מר הרפז") ותצהיר של הגב' קרן אור, אשר שירתה כבת שירות לאומי באולפנית "ישורון" בתקופה הרלוונטית (להלן: "קרן"). להלן מסכת העובדות, כעולה מחומר הראיות שבתיק: 4. הנתבעת הינה רשות מקומית אשר חלות עליה בין היתר הוראות חוקת העבודה לעובדי רשויות מקומיות. 5. התובע הינו עובד הנתבעת החל מחודש 8/87, כאשר עם קבלתו לעבודה הועסק התובע כעובד תברואה. 6. בחודש 9/99 הועבר התובע לעבוד כאב בית בבית הספר "בית יעקב", המשויך לאגף החינוך התורני. 7. החל מחודש 7/03 שימש התובע כאב בית באולפנית "ישורון". 8. בחודש 1/04 הגיש התובע בקשה להעברתו לתפקיד אחר בנתבעת (נ/13). בהתאם לבקשת התובע אישרה לו הנתבעת לעבור לתפקיד אחר במנהל שיפור פני העיר - שפ"ע, החל מחודש 11/05, אך בסופו של דבר חזר בו התובע מרצונו לעבור למחלקה אחרת וביקש להמשיך לשמש בתפקידו כאב בית. 9. בתאריך 1/11/05 התקבלה אצל מר הרפז תלונה בעל פה מאת בת השירות הלאומי קרן, על התנהגות בלתי הולמת מצד התובע כלפיה וכלפי בת שירות נוספת. באותו היום זימן מר הרפז את התובע למשרדו לצורך בירור העניין וקבלת גירסתו. 10. בעקבות התלונה, החל מתאריך 2/11/05, התבקש התובע על ידי הגב' פרידמן שלא להגיע לעבודתו באולפנית. יש לציין כי כפי שהובהר בפני בית הדין במהלך ניהול התיק - שולם שכרו של התובע בגין התקופה בה שהה בחופשה ביוזמת הנתבעת. 11. בתאריך 13/12/05 זומן התובע לפגישה בנוכחות הגב' פרידמן, עו"ד מיכל מזרחי - סגנית היועצת המשפטית בעיריה, והגב' ברכה נחושתאי - האחראית על רווחת העובדים. בפגישה נערך בירור בדבר תלונת בת השירות קרן כנגד התובע ונשמעה גירסתו לתלונה. באותה ישיבה, בנפרד מהתובע, נשמעה אף גירסתה של המתלוננת קרן. בעקבות ישיבת הבירור ראתה הנתבעת לנכון לנייד את התובע לתפקיד אחר. 12. בתאריך 25/12/05 נערך לתובע ראיון שיבוץ אצל מר בלומנשטיק, מנהל מינהל שפ"ע, בסיומו שובץ התובע לתפקיד פקח במחלקה הוטרינרית. יום למחרת התייצב התובע במחלקה הוטרינרית אך לאחר שהוסבר לו על התפקיד - החליט כי העבודה אינה מתאימה לו ועזב את המחלקה. 13. בתאריך 12/2/06 נערכה ישיבת שימוע לתובע במעמד התובע ובאת כחו ובנוכחות יו"ר ארגון העובדים מר דורני ונציגי הנתבעת. בסיומה של ישיבת השימוע הוחלט לשבץ את התובע לתפקיד של עובד תברואה במנהל שפ"ע. 14. לאחר יום אחד של עבודה בתפקיד עובד תברואה הודיע התובע כי אינו כשיר לתפקיד ונשלח עקב כך לבדיקה אצל רופאה תעסוקתית. בתאריך 1/5/06 בסיכום הבדיקה קבעה הרופאה התעסוקתית כי התובע כשיר לתפקיד. 15. בתאריך 9/5/06 התייצב התובע לראיון שיבוץ אצל מר בלומנשטיק והודיע כי אינו חש בטוב וכי יפנה לרופאת משפחה. 16. מתאריך 9/5/06 עד 31/7/06 הציג התובע אישורי מחלה מרופאת משפחה, ולא התייצב לעבודתו בתקופה זו. 17. בתאריך 1/8/06 התייצב התובע לראיון נוסף אצל מר בלומנשטיק, ושובץ לעבודה במחלקת פינוי אשפה. יום למחרת התייצב התובע לעבודה במחלקה כאמור, אך הודיע כי אינו מסוגל לעבוד ומאז אותו יום לא התייצב לעבודתו. 18. על פי ממצאי בדיקות נוספות שנערכו לתובע על ידי הרופאה התעסוקתית - קבעה האחרונה כי התובע אינו כשיר לעבודה במסגרת מחלקת תברואה, וניתנו לו אישורים על כך לתאריכים מ- 1/8/06 עד 31/3/07. 19. בעקבות שהייתו הממושכת של התובע בחופשת מחלה זומן התובע לבדיקה בפני ועדה רפואית מחוזית לצורך הכרעה באשר לכשירותו והתאמתו לעבודה. על פי מסקנות הועדה הרפואית המחוזית נמצא כי אין סיבה רפואית מספקת להפסקת עבודתו התקנית של התובע, בהתאם לאישור אשר צורף לסיכומי הנתבעת. טענות התובע 20. לטענת התובע לא ביצע כל עבירה של הטרדה מינית או אחרת, ואף לא נהג כלפי בנות השירות הלאומי בהתנהגות בלתי הולמת. לטענתו הוא מעולם לא ביקש לעמוד בקשר אישי עם המתלוננת מחוץ לשעות העבודה, לא הציע לה לטייל בעיר או לקיים מפגשים דיסקרטים ולא פנה אליה בביטויים שאינם הולמים. 21. התובע הושעה או הוצא לחופשה כפויה לאלתר, מהיום למחר, מבלי שניתנה לו זכות תגובה וללא הסכמתו. 22. לא התקיים שימוע כדין בעניינו עד לתאריך 12/2/06, וזאת לאחר הגשת התביעה. לטענת התובע, גם ישיבת השימוע כאמור לא התנהלה כראוי כאשר לא הוצגו בפניו מסמכים רלוונטים ולא ניתנה לו אפשרות להכין מראש את תגובתו לטענות שהועלו כנגדו. 23. התובע הינו עובד ותיק המסור לעבודתו ללא כל רקע פלילי או משמעתי. 24. אין עילה המצדיקה ניוד התובע לתפקיד אחר, שכן הוא לא ביצע עבירה של הטרדה מינית, לא הוגשה כנגדו תלונה למשטרה ולא ננקטו הליכים משמעתיים. משכך לא הוכח כי נפל פגם בהתנהגותו של התובע, שיש בו כדי להעיד על אי התאמתו לתפקיד אב בית. 25. ניודו למחלקת התברואה יפגע בתנאי עבודתו והוא אף מנוגד לאישור הרופאה התעסוקתית, לפיו התובע אינו כשיר לעבודה במסגרת מחלקת התברואה. 26. ועד העובדים התנגד להחלטה בדבר ניודו למחלקה אחרת. טענות הנתבעת 27. התובע התנהג בצורה בלתי הולמת כלפי בנות השירות הלאומי, ואף אישר את המעשים המיוחסים לו בתלונתה של בת השירות קרן, במספר הזדמנויות. התובע הציע לקרן יצירת קשר מחוץ ליחסי העבודה, לרבות טיולים בעיר, ומסר לה את מספר הטלפון האישי שלו. כמו כן ביקש התובע כי המפגשים יהיו דיסקרטים. התנהגותו כאמור של התובע, אף כי אינה עולה כדי "הטרדה מינית" - הרי שהינה בגדר התנהגות בלתי הולמת ויש בה כדי ללמד על אי התאמתו של התובע לתפקיד אב בית במסגרת בית ספר לבנות דתיות. 28. התובע לא הושעה על ידי הנתבעת, אלא הוצא לחופשה בתשלום עד לבירור העניין וזאת בהסכמתו. 29. לתובע ניתנה זכות השימוע במלואה טרם ניודו, כאשר ב-3 הזדמנויות שונות ניתנה לו האפשרות להעלות את טענותיו. בפעם הראשונה, מיד עם היוודע פרטי התלונה לנתבעת הוזמן התובע לבירור ראשוני אצל מר הרפז, במהלכה ניתנה לו זכות השימוע. לאחר מכן זומן התובע לישיבת בירור נוספת בתאריך 13/12/05, אליה רשאי היה להתייצב עם באת כוחו, אך בחר שלא לעשות כן. גם אז ניתנה לו הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו. בנוסף זומן התובע לישיבת שימוע נוספת במעמד מנכ"ל העיריה, אשר התקיימה בתאריך 12/2/06, בנוכחות באת כוחו ויו"ר ארגון העובדים. 30. עוד בעברו של התובע עת שימש כאב בית בבית ספר "בית יעקב", היו תלונות על ליקויים בתפקידו אשר הביאו בסופו של דבר להעברתו מהתפקיד (לאולפנית ישורון). 31. לא נפל כל פגם בשיקולי הנתבעת אשר הביאו להחלטה לנייד את התובע לאגף התברואה, מאחר ואין לו זכות מוקנית להמשיך בתפקידו, וכן הובהר כי התובע אינו מתאים לשמש בתפקיד אב בית במוסד חינוכי דתי. 32. בהתאם להחלטת ועדה רפואית מחוזית מיום ה- 3/1/07, ובניגוד לטענת התובע, התובע כשיר לבצע כל עבודה אצל הנתבעת. 33. לטענת הנתבעת ההחלטה על ניודו של התובע לאגף תברואה שהתקבלה בישיבת השימוע מיום ה 12/2/06, היתה מוסכמת על יו"ר ארגון העובדים אשר נכח בישיבה, מר דורני. דיון והכרעה: תלונתה של בת השירות הלאומי - התנהגות בלתי נאותה של התובע 34. תלונתה של קרן, אשר שימשה כבת שירות לאומי באולפנית "ישורון" בתקופה הרלוונטית, נסובה סביב התנהגות בלתי הולמת מצידו של התובע כלפיה וכלפי בת שירות לאומי נוספת. ע"פ התלונה, 3 פעמים הציע התובע להסיע את בנות השירות לביתן בסוף יום העבודה, כאשר פעמיים מתוכם הסיע את שתי הבנות יחד ובפעם השלישית - רק את קרן. במהלך הנסיעה שאל התובע את הבנות מה הן עושות בערבים והציע להכיר להן את העיר, פארקים ומוזיאונים. בנסיעה עם קרן לבד הציע לה התובע לטייל עימה בפארקים בעיר, כאשר הוא מבקש שהקשר ביניהם יהיה דיסקרטי מבלי שיותר מידי אנשים ידעו. כמו כן ביקש התובע להחליף עימה מספרי טלפון ונתן לה את מספרו הפרטי. התובע אף ביקש מקרן לא לספר על המקרה וציין כי יש לעשות הפרדה בין העבודה לחיים הפרטיים. בנוסף פנה התובע לחברתה של קרן בביטויים לא הולמים וביקש לקבל ממנה את מספר הטלפון שלה. 35. בתצהירו מכחיש התובע את מרבית המעשים המיוחסים לו ע"פ תלונתה של קרן, פרט לעובדה כי הסיע את הבנות לביתן. לטענת התובע הוא מעולם לא ביקש לקשור קשרים אישיים עם הבנות מחוץ לשעות העבודה, לא הציע להחליף מספרי טלפון או לטייל בעיר ואף לא פנה לבנות בביטויים לא הולמים. 36. מעיון בחומר הראיות שבתיק, לרבות מכתבו של מר הרפז (נ/1), פרוטוקול הישיבה מיום ה-13/12/05 (נ/3, נ/4, נ/14) עדותה של קרן בתצהירה ובפני בית הדין ואף עדותו של התובע עצמו - אינני סבורה כי מעשי התובע כפי שמתוארים על ידי קרן, הינם פרי דמיונה בלבד. קרן מסרה את גירסתה במספר הזדמנויות שונות בפני גופים שונים, לרבות עדותה בבית הדין, כאשר בכל הפעמים חזרה באופן עקבי על אותה גירסה. אינני מקבלת את טענת התובע לפיה עדותה של קרן רצופה סתירות וחוסר הגיון. לעניין מספר הפעמים שהתובע הסיע את קרן - נראה כי אין חולק כי מדובר היה ב 3 נסיעות (פעמיים עם שתי הבנות ופעם אחת רק עם קרן), זאת אף לגירסתו של התובע והעניין הובהר על ידי קרן בחקירתה הנגדית. לא מצאתי סתירה בין עדותה של קרן לפיה לא פנו אליה בבקשה להגיש תלונה במשטרה לבין עדותה של הגב' פרידמן לפיה ביקשה שהנערה תגיש תלונה במשטרה, כפי שנטען ע"י ב"כ התובע. הגב' פרידמן העידה כי פנתה למר הרפז בבקשה להפנות את קרן למשטרה ולא לנערה עצמה. 37. גירסתו של התובע לפיה הקשר שלו עם בנות השירות הלאומי הסתכם ב"טרמפ ידידותי בלבד ותו לא" - אינה מתיישבת עם חומר הראיות שבתיק. מעיון בעמ' 3 לפרוטוקול ישיבת הבירור מתאריך 13/12/05 (נ/14) - עולה כי התובע אישר ברובו את האמור במכתבו של מר הרפז (נ/1), לפיו הביע התובע את רצונו להיות בקשר עם בנות השירות מעבר ליחסי עבודה, הציע להם לטייל בעיר ולהחליף מספרי טלפון. יצויין כי התובע אישר את האמור בחתימתו על עמ' 3 לפרוטוקול נ/14. 38. יש לציין כי קיימות סתירות בעדותו של התובע לעניין התנהגותו עם בנות השירות, כאשר בתצהירו טוען הוא כי הסיע את הבנות לביתן על פי בקשתן, אך מחקירתו הנגדית עלה כי הוא זה שהציע לבנות להצטרף אליו (עמ' 11, 5-6). בחקירתו אישר התובע כי שאל את קרן מה היא עושה בערבים בפ"ת, וכי ביקש ממנה לשמור על דיסקרטיות, לא לספר לאף אחד ו"לא לעשות לזה עניין פרסומי". כמו כן אישר התובע כי מסר לקרן את מספר הטלפון הפרטי שלו ואמר לה שיש לעשות הפרדה בין חיים פרטיים לבין עבודה. 39. גירסתו של התובע כי קרן היא זו שפנתה אליו בבקשת עזרה אינה מתיישבת עם עדותה של קרן, אשר כאמור נמצאה רציפה ואמינה, ואף נסתרה על ידה בחקירתה הנגדית. 40. יש לציין כי כאשר נשאלה קרן לגבי האפשרות כי נפלה אי הבנה וכי היא פירשה לא נכון את התנהגותו של התובע כסוג של הטרדה - ענתה:"זאת היתה ההרגשה שלי. הרגשתי לא בנוח". בבואנו לבחון את היותה של התנהגות התובע כהתנהגות בלתי הולמת או לא ראויה בהתחשב בתפקידו, אין להתעלם גם מעובדה זו, שבהתנהגותו כלפי קרן גרם לה התובע תחושה של מבוכה ואי נוחות. 41. אין חולק כי מעשיו של התובע כאמור, אינם מגיעים לידי עבירה של "הטרדה מינית" והדבר הוסכם גם על נציגי הנתבעת, כעולה מפרוטוקולים של הישיבות מ- 13/12/05 (נ/14) ו- 12/2/06 (נ/8). לפיכך אין כל נפקות לכך שקרן או גורמים של הנתבעת לא הגישו תלונה במשטרה כנגד התובע. השאלה הנשאלת בנסיבות העניין היא לא האם עבר התובע עבירה של הטרדה מינית, אלא האם מעשיו והתנהגותו כלפי בנות השירות הלאומי מהווים התנהגות בלתי הולמת ומעידים על אי התאמתו של התובע לעבודה במוסד חינוכי לבנות דתיות. שאלה זו תידון בהמשך. הוצאת התובע לחופשה כפויה 42. כדין טוען התובע כנגד הוצאתו לחופשה כפויה לאלתר על ידי הנתבעת, ללא שניתנה לו זכות שימוע לגבי הטענות שהועלו כנגדו. לעניין זה אין לקבל את עמדת הנתבעת לפיה נערך לתובע שימוע עוד ביום 1/11/05, מיד עם פנייתה של קרן למר הרפז. הפגישה בין בר הרפז לתובע, בה נמסר לו דבר התלונה כנגדו, אינה ממצה את זכות השימוע הקיימת לתובע, ועל כך ארחיב בהמשך. 43. טוענת הנתבעת כי הוצאתו של התובע לחופשה היתה בהסכמתו, ואולם מעיון במסמכים שהוגשו על ידי התובע ניתן לראות כי כבר בתאריך 15/11/05, שבועיים לאחר הוצאתו לחופשה, נשלח מכתב לנתבעת מטעם התובע, בדרישה לאפשר לו לשוב לעבודתו, כלומר לכל הפחות החל מועד זה לא היתה הסכמה מצד התובע להוצאתו לחופשה. 44. לנקיטת צעדים משמעתיים בידי המעביד נגד העובד, לרבות הוצאה לחופשה כפויה על אתר, נדרש עיגון חוקי, ולפיכך היה על הנתבעת לפעול על פי דין ולערוך לתובע שימוע כנדרש בטרם החליטה על הוצאתו לאלתר לחופשה כפויה. 45. כעולה מחומר הראיות בתאריך 5/12/05 אף נשלח מכתב מאת סמנכ"ל משאבי אנוש למנהל מנהל החינוך, לפיו בהתאם לחוו"ד הלשכה המשפטית של הנתבעת לא ניתן לפעול כנגד התובע בשום הליך ויש להחזירו לעבודתו (ת/6). 46. כאן המקום לציין כי בניגוד לעמדתו של התובע אין להסיק מתוכן המכתב כאמור (ת/6) ואף לא מתוכן חוו"ד הלשכה המשפטית (ת/7) כי לא נפל כל פגם בהתנהגותו של התובע מאחר ולא הוגשה תלונה במשטרה בעניינו. המכתב וחוות הדעת שוללים אפשרות של נקיטת הליכים כנגד העובד בגין עבירה של הטרדה מינית, מבלי שתוגש קודם תלונה במשטרה. אולם אין בכך כדי למנוע נקיטת צעדים להעברתו של התובע בשל אי התאמה, שכן כאמור לא בוצעה עבירה של הטרדה מינית על ידי התובע והשאלה היא האם התנהגותו מצביעה על אי התאמתו לתפקיד. לעניין זה ישנה התייחסות מפורשת בסע' 4 לחוות הדעת ("מהנתונים שצויינו בפנייתך עולה לכאורה כי העובד הנ"ל אינו מתאים לעבוד במוסד חינוכי בו לומדות בנות צעירות...."). 47. כאמור לעיל, במהלך ניהול התיק הוסדר עניין תשלום שכרו של התובע בגין התקופה בה שהה בחופשה ביוזמת הנתבעת, ולפיכך בשלב זה לא נתבקש בית הדין להכריע בדבר סעד כלשהו בשל כך. זכות השימוע 48. אין חולק כי טרם קבלת החלטה על ניוד התובע הוא היה זכאי להשמיע טענתותיו ולפרש את עמדתו. נקבע בפסיקה כי זכות השימוע הינה זכות יסוד של העובד המוקנית לו גם מכח כללי הצדק הטבעי, המחייבים מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו, בטרם יוכרע גורלו (ע"ע 231/99 חייק נ' שירות התעסוקה, עבודה-ארצי, כרך לג (86) 26). גם מכח עקרון תום הלב מחוייב מעביד ליתן לעובד זכות שימוע (ראה דב"ע נה/186-3 משה שמעון נ' מדינת ישראל). עוד נקבע כי השימוע מהווה לגבי העובד "הזדמנות אמיתית ונאותה להשמיע את טענותיו, ויש להקפיד על כך הקפדה מדוקדקת ומלאה" (ראה דב"ע נד/33-3 יעקב בר מנשה נ' שירות התעסוקה, פד"ע כו' 423). 49. לאור האמור אין לקבל את טענת הנתבעת כי כבר ביום 1/11/05, עת זומן התובע לפגישה עם מר הרפז, ניתנה לו זכות שימוע. המדובר היה בפגישה אליה הוזמן התובע מהיום להיום, מבלי שנמסר לו מראש במה מדובר. באותה הפגישה לא ניתנה לתובע זכות יצוג ואף לא נכח בה נציג מועד העובדים ונציגים נוספים מטעם הנתבעת, מלבד מר הרפז. בנסיבות אלה לא ניתנה לתובע הזדמנות אמיתית ונאותה להשמיע את טענותיו, ולפיכך לא מוצתה זכות השימוע שלו באותה פגישה. 50. לעניין פגישת הבירור שנערכה בתאריך 13/12/05 - לטענת התובע הוא הוזמן לפגישה זו שעתיים בלבד לפני קיומה, כאשר הנתבעת לא הכחישה טענה זו. עוד טען התובע כי לא נאמר לו כי מדובר בפגישת בירור התלונה נגדו וכי הוא סבר שמדובר בשיחה לצורך שיבוץ. הגב' פרידמן בעדותה אמנם טענה כי עת זימנה את התובע לפגישה - הודיעה לו במפורש כי המדובר בפגישת בירור ע"מ לשמוע את גירסתו, אולם היא אישרה גם כי ועד העובדים לא הוזמן לפגישה ולא ידע עליה, אלא רק בדיעבד. בנסיבות אלה, זימונו של התובע לשימוע "מהיום להיום" אינו בגדר פרק זמן סביר המאפשר לתובע להתכונן לשימוע, אף אם הודע לו כי מדובר בישיבת שימוע. בניגוד לדבריה של גב' פרידמן כי התובע יכול היה לפנות למי שהוא רוצה על מנת לקבל ייצוג, לרבות ועד העובדים, הרי שנוכח פרק הזמן הקצר בין הזמנתו של התובע לפגישה לבין מועד קיומה - לא ניתן לומר כי אכן ניתנה לתובע זכות ייצוג כראוי. בעניין זה נאמר: "דרושה מידה רבה של הקפדה לנהוג בתום לב בדרך זימונו של עובד להליך שימוע בכך, שהזימון יעשה זמן סביר מראש קודם לביצוע השימוע בפועל" (י. לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, ניצן הוצאה לאור, 2000, 104). 51. משכך, גם בישיבת הבירור מיום ה- 13/12/05 לא מוצתה זכות השימוע של התובע. ואולם אין חולק כי בעקבות פגישה זו הוחלט על ניודו של התובע לתפקיד אחר, כאשר התובע מאשר בסיכומיו כי הוא הסכים לכך "באופן זמני עד לבירור הפרשה ע"י הנתבעת". 52. בחודש ינואר 2006 קיבל התובע זימון בכתב לישיבת שימוע בפני מנכ"ל העיריה, שהתקיימה בפועל ב- 12/2/06, כאשר בהזמנה זו צויינו במפורש נושא הישיבה וכן זכותו של התובע להיות מיוצג. ישיבת השימוע התקיימה בנוכחות נציג ועד העובדים ובאת כוחו של התובע. בישיבת הבירור ניתנה לתובע הזדמנות להעלות את טענותיו וליתן את תגובתו לתלונה נגדו, הכל בנוכחות באת כוחו ויו"ר ועד העובדים. יצויין כי הפגישה התקיימה לאחר הגשת כתבי הטענות בתיק, ולאחר שהתובע העלה בכתב תביעתו את הטענה כי לא נערך לא שימוע כדין. לעניין זה יובהר כי על פי הפסיקה ניתן לקיים שימוע גם לאחר הגשת הליך משפטי ובכך לרפא את הפגם של שימוע לקוי (ראה בג"ץ 649/93 עמוס ברכה נ' שר התקשורת, פ"ד מח(3) 661). 53. המסקנה היא כי על אף שטרם הגשת התביעה לא מוצתה זכותו של התובע לשימוע כנדרש, הרי שביום ה- 12/2/06 נערכה ישיבת שימוע בעניינו, בנוכחות באת כוחו ויו"ר ועד העובדים, תוך מתן הזדמנות ראויה לטעון את טענותיו ומכאן כי התובע קיבל את זכות השימוע במלואה. התנהגותו של התובע במשך שנות עבודתו בנתבעת 54. מסקירת חומר הראיות שבתיק עולה כי בניגוד לגירסתו של התובע, המציג עצמו בעובד מסור נאמן וחרוץ - הרי שבדומה לאירוע נשוא התביעה, גם שני המקרים הקודמים בהם הועבר התובע מתפקיד לתפקיד אצל הנתבעת, היו על רקע סכסוך ו/או אי שביעות רצון מתפקודו מצד ההנהלה. 55. ע"פ פרוטוקול ישיבת השימוע מיום ה- 12/2/06 (נ/8, עמ' 3) העברתו של התובע ממנהל שפ"ע לתפקיד אב בית בבית הספר "בית יעקב" (ב- 9/1999) היתה על רקע סכסוך בינו לבין אחד המנהלים. עניין זה אושר אף על ידי עד מטעמו של התובע, יו"ר ועד העובדים מר דורני בעדותו (עמ' 7 שורה 16 לפרוטוקול). 56. גם העברתו של התובע מתפקידו כאב בית בבית ספר "בית יעקב" לאולפנית "ישורון" היתה על רקע תלונות בדבר ליקויים בתפקודו מצד מנהלת בית הספר, כעולה ממכתב (נ/1) שנשלח על ידה למנהל האגף לחינוך תורני, אשר העתקו מצוי בתיקו האישי של התובע . התובע טען אמנם בתצהירו כי ההחלטה על ניודו מבית הספר בית יעקב התקבלה "בקשות חוזרות ונשנות" מטעמו, וכי העברתו לאולפנית ישורון נעשתה "תוך משלוח המלצות חמות" ממנהלת של אגף המנהל, אך משום מה בחר התובע שלא לצרף כל אסמכתא לטענותיו, כדוגמת העתק מבקשותיו למעבר או מה"המלצות החמות" שקיבל. לפיכך נוכח המסמך שהוצג על ידי הנתבעת (מכתבה של מנהלת בית הספר) טענותיו כאמור הינן בגדר טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. עוד טוען המערער כי המנהלת של "בית יעקב" העלילה עליו עלילות שווא והתנכלה לו בשל העובדה כי הוא סירב לבקשתה למסור דיווחי נוכחות שקריים, של שתי מזכירות בבית הספר. גם לטענתו זו לא צירף התובע כל ראיה לתמוך, ולמרות חומרת המעשה המיוחס על ידו למנהלת "בית יעקב" נראה כי מעולם לא דווח על כך לרשויות המוסמכות. משכך גם כאן מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב ולפיכך לעניין זה יש להעדיף את גירסת הנתבעת, הנתמכת במסמך נ/1, לפיה העברתו של התובע מתפקידו ב"בית יעקב" היתה לבקשת מנהלת בית הספר לאור אי שביעות רצונה מתפקודו. הסמכות לניודו של עובד 57. הכלל הוא כי במסגרת כוחו של מעביד לנהל את מפעלו על הצד הטוב והמועיל ביותר, לפי הבנתו ושיפוטו, מוסמך הוא גם להעביר עובד מתפקיד לתפקיד, בכפוף למגבלות המסייגות סמכויות אלה, מכוח חוק, הסכם קיבוצי או חוזה אינדיווידואלי (ראה דב"ע נד/71-3 מרגלית אילת נ' שירות התעסוקה, פד"ע כז' 169, להלן: "פס"ד מרגלית"). עוד נפסק כי סמכותו של מעביד להעביר עובד, לסגור מחלקות ולשנות אחרות, אך אין הוא רשאי לשנות את מעמדו ותפקידו של העובד בחוסר תום לב ובצורה לא סבירה. תום הלב נמדד בקנה מידה של סבירות. בנוסף, מחייבים כללי הצדק הטבעי כי אין לשנות את תפקידו של עובד מבלי להוועץ בו תחילה (ראה ע"ע 300258/97 יהודית חנן נ' המועצה המקומית מנחמיה תק-אר 2002(1), 205, 216). 58. כאשר מדובר בהעברת עובד ממשרה למשרה, על בית הדין לבחון את ההחלטה באספקלריה משפטית, ובית הדין לא יחליף את שיקול דעתן של הרשויות בשיקול דעתו, אלא יבחן אם שיקול הדעת של הרשויות עומד באמות המבחן שנקבעו (ראה דב"ע נו/3-3 ידידיה שגב נ' מדינת ישראל, פד"ע כח (1) 285). 59. בפס"ד מרגלית התייחס בית הדין לעילות הנהוגות להעברת עובדים מתפקידם כדלקמן: "הרקע להעברה של עובד ממשרה למשרה, באופן זמני או באופן קבוע, יכול להיות מסיבות שונות, אשר העיקריות שבהן בשירות הציבור, הן: א. ארגון מחדש של מקום העבודה או של תהליך עבודה או של תהליך יצור; ב. צרכים מנהליים או תפקודיים של העבודה; ג. רקע אישי של העובד, הכולל ליקויי תפקוד; ד. העברה זמנית במקום השעיה, ע"פ סע' 47(ד) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג - 1963..." 60. במקרה שלפנינו, החלטת הנתבעת על ניודו של התובע לתפקיד אחר התקבלה בהתאם לס"ק (ג) לעיל, בשל הרקע האישי של התובע אשר לגירסת הנתבעת אינו מתאים לתפקיד אב בית במוסד חינוכי דתי לאור התנהגותו. על בית הדין לבחון האם החלטתה של הנתבעת כאמור היתה סבירה בנסיבות העניין והאם לא נפל פגם בשיקול דעתה, אשר הביאה להחלטה זו או בהליך קבלת ההחלטה. 61. ההחלטה בדבר אי התאמתו של התובע לתפקיד אב בית באולפנית "ישורון" התקבלה נוכח התנהגותו כלפי בנות השירות הלאומי בבית הספר וזאת לאור תלונתה של בת השירות קרן. כפי שפורט לעיל בהרחבה, מחומר הראיות בתיק עולה כי התובע אכן פנה לקרן בנסיון ליצור עימה קשר מעבר ליחסי העבודה, מסר לה את מספר הטלפון הפרטי שלו ואף ביקש ממנה לשמור על דיסקרטיות. בהתנהגותו יצר התובע תחושה של אי נוחות אצל בת השירות. 62. לצורך הכרעה בשאלת התאמתו של התובע לתפקידו באולפנית "ישורון" יש לבחון את התנהגותו כאמור, בין היתר לאור אופיו של המוסד החינוכי בו הוא עבד. המדובר במוסד חינוכי דתי לבנות, ובתור שכזה סביר מאד להניח כי הכללים הנהוגים בו לגבי היחסים בין גברים לנשים בכלל ובין תלמידות ובנות השירות הלאומי לאנשי הסגל בפרט, הינם נוקשים יותר מן הרגיל. יש לזכור כי המדובר בבית ספר נפרד לבנות בלבד וכבר מכך ניתן ללמוד כי אחת ממטרותיו החינוכיות הינה למנוע יצירת קשר בין הבנות לגברים, מעבר ליחסים קורקטים נדרשים, כגון קשר עם מורים לצורך לימוד או עם אנשי צוות בכלל בענייני מנהלה ותחזוקה. 63. התנהגותו של התובע כלפי קרן חרגה מעבר ליחסים הקורקטים הנדרשים במסגרת עבודתו. לו היה מדובר ב"טרמפ ידידותי בלבד" כנטען על ידי התובע - לא היה כל טעם לפגם בהתנהגותו, ואולם לא כך הם פני הדברים. כפי שהוכח, בשיחתו עם קרן הציע התובע לנהל עימה קשר מעבר לשעות העבודה. לאור העובדה כי מדובר בבחורה המגיעה מהמגזר הדתי, ניתן להבין את מבוכתה נוכח התנהגותו של התובע. לעניין זה יצויין כי לו סבר התובע, כטענתו, בתמימות, כי אין כל פסול בהתנהגותו כלפי בת השירות - לא היה כל טעם שיבקש ממנה לשמור על דיסקרטיות. כאמור, בחקירתו אישר התובע כי ביקש מקרן לא לפרסם את העניין. 64. מן המקובץ לעיל עולה כי החלטת הנתבעת על אי התאמתו של התובע לשמש כאב בית באולפנית "ישורון" היתה סבירה בנסיבות העניין. אין מדובר בעבירה פלילית של "הטרדה מינית" ויתכן כי מעשי התובע אף אינם מגיעים כדי עבירת משמעת, אולם הגדרת התנהגותו של התובע כבלתי נאותה נוכח אופיו של המוסד בו הוא עבד כמוסד חינוכי דתי לבנות - אינה חורגת מגדר הסבירות. לעניין זה יש לזכור כי כפי שפורט לעיל, בתיקו האישי של התובע כבר היתה תלונה על התנהגות לא נאותה בעברו. 65. אין לקבל את טענות התובע כי לא היה מקום לניידו מאחר ולא ננקטו כנגדו צעדים משמעתיים. כאמור, ההחלטה על ניודו התקבלה בשל אי התאמתו לתפקיד ולא בגין עבירת משמעת. 66. לעניין הליך קבלת ההחלטה על ניודו של התובע - כאמור הוצאת המיידית של התובע לחפשה כפויה על ידי הנתבעת היתה שלא כדין. אולם כפי שהובהר, בסופו של דבר הוסדר עניין תשלום שכרו של התובע בגין תקופה זו ופגם זה נרפא לאחר שנערך לו שימוע כנדרש בנוכחות באת כוחו ויו"ר ועד העובדים. במהלך השימוע הוצגה בפני התובע האפשרות לניידו וניתנה לו הזדמנות ראויה לטעון את טענותיו. 67. לעניין זה יצויין כי על פי חומר הראיות נראה כי בניגוד לטענת התובע יו"ר ועד העובדים מר דורני הסכים להעברתו של התובע לתפקיד אחר במנהל שפ"ע. ע"פ פרוטוקול ישיבת השימוע מיום ה- 12/2/06 (נ/8) מר דורני הביע את דעתו כי "... הוא (התובע) יכול להשאר לדעתי במנהל החינוך, אבל עדיף שלא. אבל אני רוצה שתתאימו לו תפקיד שלא יפגע במעמדו ובשכרו". ובהמשך שם אומר מר דורני "... אני חושב שהפתרון הוא רק אם נעביר את תעיזי חזרה לשפ"ע בתפקיד פועל אשפה אצל צביקה". 68. בתצהירו אמנם טען מר דורני כי הוא סבר שאין להעביר את התובע מתפקידו במנהל החינוך, אולם בחקירתו הנגדית כאשר נשאל האם תמך בהעברת התובע לתפקיד אחר (בהסתמך על פרוטוקול ישיבת השימוע) השיב: "תמכתי במידה מסוימת...". בהמשך בחקירתו החוזרת אומר מר דורני: "אני אמרתי שאני יכול לשלוח את שמעון לבדוק בשפ"ע מקום עבודה שיתאים למגבלות הרפואיות שיש לו....". מכאן כי בעדותו בפני בית הדין, בניגוד לנטען בתצהירו, אישר מר דורני כי לא היתה לו התנגדות עקרונית להעברת התובע למנהל שפ"ע. 69. אינני מקבלת את טענת התובע כי פרוטוקול ישיבת השימוע מסולף בצורה חלקית. מקובלת עלי הטענה כי פרוטוקול שנכתב בכתב יד, ללא הקלטה, יכול שחלק מהדברים שנאמרו יושמטו ממנו או שיהיו שינויי נוסח קלים, אולם סילוף תוכנם של הדברים יכול שיהיה רק על פי כוונתו של כותב הפרוטוקול. במקרה דנן התובע לא מצביע על כוונת כותבת הפרוטוקול לסלף את תוכנו. לעניין זה יצויין כי פרוטוקול השימוע נרשם על ידי הגב' אסנת פישר, סמנכ"ל לארגון ומשאבי אנוש, אשר בזמנו הורתה להשיב את התובע לעבודתו, לאחר שהוצא לחופשה כפויה, בהעדר הליך תקין להשעייתו (ת/6). נראה כי כאשר מכתבה של הגב' פישר מתיישב עם גירסתו של התובע - הוא אינו מפקפק באמינותו וסומך עליו את טענותיו, אולם כאשר תוכן הפרוטוקול שנרשם על ידי אותה גב' פישר אינו לשביעות רצונו של התובע - טוען הוא כי הדברים סולפו על ידה. 70. עוד יצויין כי כאשר נשאל מר דורני בחקירה חוזרת האם אמר את הדברים המיוחסים לו ע"פ פרוטוקול ישיבת השימוע (לפיהם הסכים לניודו של התובע) - הוא לא השיב בשלילה אלא ענה "לא זכור לי". מתשובה זו לא ניתן להסיק כי הדברים לא נאמרו על ידו בוודאות וכי תוכן הפרוטוקול סולף. 71. לאור הנ"ל נראה כי גם הליך קבלת ההחלטה על ניודו של התובע בסופו של דבר התנהל כראוי, תוך מתן זכות טיעון לתובע וקבלת הסכמת ועד העובדים לניוד. ומכאן כי לא נפל פגם המצדיק התערבותו של בית הדין בהליך קבלת ההחלטה על ניודו של התובע לתפקיד אחר. כשירותו הרפואית של התובע לתפקיד אליו נויד 72. כאמור, טוען התובע כי הוא אינו יכול לשמש בתפקיד במחלקת התברואה עקב מגבלותיו הרפואיות. התובע הציג אישורי מחלה, בגינם שהה בחופשת מחלה החל מתאריך 9/5/06 (לאחר קבלת אישור הרופאה התעסוקתית שמצאה אותו כשיר לעבודה בתברואה) ועד לאחר הגשת סיכומים מטעמו. 73. בית הדין אינו יכול לקבוע ממצאים בדבר מצבו הבריאותי של התובע, ולשם כך יש להציג אישורים רפואיים תקפים המעידים על מצב בריאותו. 74. האישור האחרון שהוצג על ידי התובע בסיכומיו הינו בעקבות בדיקה שנערכה לו על ידי הרופאה התעסוקתית ביום ה- 17/12/06. על פי ממצאי הבדיקה - לאור הבהרת הנתבעת שאין תפקיד עבור התובע מלבד עבודה במחלקת התברואה - אושר לו המשך חופש מחלה עד תאריך 31/3/07. 75. בעקבות אישורי המחלה הרבים שהומצאו על ידי התובע - הופנה התובע לבדיקה על ידי ועדה רפואית מחוזית, שנערכה בתאריך 3/1/07. על פי ממצאי בדיקה זו אין סיבה רפואית מספקת להפסקת עבודתו התקנית של התובע. 76. מכאן כי על פי ממצאי הבדיקה הרפואית האחרונה שנערכה לתובע, נמצא האחרון כשיר להמשך עבודתו במחלקת התברואה. מאחר ומדובר בהחלטה רפואית אין בית הדין יכול להתערב בה. לפיכך יש לקבוע כי על פי ממצאי הבדיקה הרפואית האחרונה ונכון למועד קיומה, אין מניעה בריאותית לשיבוצו של התובע במחלקת התברואה. 77. סוף דבר - מאחר ולא נפל פגם בהליך קבלת ההחלטה על ניודו של התובע ושיקולי הנתבעת בעניין אינם חורגים ממתחם הסבירות - אין מקום להשבת התובע לתפקידו במנהל החינוך. 78. התביעה נדחית. 79. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ צמודים גדין מהיום. רפואהשירות לאומיועדה רפואית