1. בפני ערעור על החלטת ועדת העררים של קרן הפנסיה "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד), מיום 2.08.04. 2. הנתבעת (להלן: "מבטחים") הינה חברה בע"מ בניהול מיוחד, המנהלת, בין היתר, תוכנית פנסיה יסוד ותוכנית מקיפה לעמיתים ותיקים מכוח תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל) התשכ"ד - 1964. 3. התובעת עבדה בעבודות נקיון במשך כ- 29 שנים בחברת "דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ" (להלן: "דן"). התובעת סובלת מבעיות גב ורגליים וממחלת הסוכרת. בחודש 10/01 החליטה "דן" להפסיק עבודתה של התובעת. התובעת רצתה להמשיך לעבוד ופנתה למחלקת משאבי אנוש בדן בבקשה למצוא לה עבודה מתאימה. התובעת הופנתה על ידי דן לועדה רפואית לקביעת נכות במבטחים, אשר קבעה ביום 29.9.02 כי התובעת מסוגלת לעבוד בחצי משרה בלבד. בשתי ועדות נוספות מטעם מבטחים (מתאריכים 12.1.03 ו- 21.9.03) וכן בעיון נוסף שנערך על ידי ועדה רפואית של מבטחים ביום 26.10.03, נקבע גם כי התובעת מסוגלת לעבוד בהיקף של חצי משרה בלבד. 4. לאור קביעות אלו של הועדות מטעם מבטחים, הודיעה "דן" לתובעת כי אין באפשרותה להציע לה משרה בהיקף זה. ההליכים בין התובעת לבין "דן" הסתיימו לבסוף בפשרה, שבסופה קיבלה התובעת מכתב פיטורים ביום 11.2.04. 5. בין התקופות 10/01 - 02/04 שהתה התובעת בחופשת מחלה וניצלה את ימי המחלה שצברה במהלך שנות עבודתה ב"דן" וכן קיבלה 50% משכרה ממבטחים. 6. ביום 2.8.04 נבדקה התובעת על ידי ועדה רפואית לעררים של קרנות הפנסיה שבהסדר, היא ועדת העררים נשוא ערעור זה שבפני. בסיכום ממצאיה קבעה הועדה : "הועדה בדעה שבמצבה מסוגלת לעבוד יום עבודה מלא, וכך היא מסרה גם שלו לא פוטרה היתה ממשיכה לעבוד". החלטת הועדה היתה כי "אין מקום לקביעת נכות. כך היה מצבה ב- 12.03." טענות הצדדים 7. לטענת התובעת, החלטת הועדה לעררים אינה סבירה שכן החלטה זו סותרת את ממצאי הועדות הרפואיות הקודמות שקבעו פה אחד כי היא מסוגלת לעבוד בהיקף של חצי משרה בלבד, ואינה מאזכרת כלל החלטות אלו. כמו כן, לטענתה, זימונה לועדה הרפואית נעשה בהפתעה גמורה ושלא ביוזמתה. התובעת טוענת כי אחד השיקולים שהנחו אותה להגיע לפשרה עם "דן" היתה הסתמכותה על הכרת מבטחים במצבה הרפואי ובזכאותה לתשלום 50% מכושר השתכרותה בשל אי יכולתה לעבוד מעבר להיקף משרה זה. לטענת התובעת, מבטחים מושתקת כיום מלהעלות את הטענה לפיה אינה זכאית לגמלת נכות, לאחר שגרמה לתובעת להסתמך על מצגיה בעבר ולשנות את מצבה לרעה. לפיכך, טוענת התובעת, יש להורות על בטלות החלטת הועדה לעררים מיום 2.8.04 ולהורות למבטחים להמשיך ולשלם לה גמלת נכות של 50%, כפי שהיה עובר להחלטה. 8. לטענת מבטחים, החלטת הועדה לעררים התקבלה באופן ענייני ולא נפל בה כל פגם פרוצדוראלי או מהותי. על פי הוראות תקנות קרן הפנסיה, בפני התובעת עמדו שני מסלולי ערעור על החלטת רופא הקרן: הגשת תובענה לבית הדין או הגשת ערעור לועדת ערר חיצונית למבטחים. התובעת בחרה מיוזמתה לערער על החלטת הועדה הרפואית בפני ועדת העררים, כאשר לפני הגשת הערעור חתמה התובעת על כתב הסכמה כי קביעותיה של הועדה לעררים ניתנות לערעור רק בשאלות משפטיות ולא בשאלות רפואיות. לפיכך טוענת מבטחים כי התובעת מיצתה את יכולתה לערער על שאלות רפואיות וכי ביכולתה לערער בפני בית הדין על החלטת ועדת העררים בשאלות משפטיות בלבד. 9. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית עליו נחקרה במהלך הדיון. מטעם מבטחים הוגש תצהירה של הגב' אביבה גולדמן, אשר שימשה כחשבת פנסיה בסניף תל אביב של מבטחים. דיון והכרעה 10. מעדות התובעת והגב' גולדמן עולה כי התובעת פנתה מספר פעמים לסניף מבטחים בנסיון להגדיל את קצבת הנכות שנקבעה לה. התובעת לא ידעה קרוא וכתוב והגב' גולדמן הסבירה לה מהן האפשרויות העומדות בפניה. לתובעת הוסבר כי כדי להגדיל את דרגת נכותה עליה להגיש ערעור. בטרם הגשת הערעור הוחתמה על כתב הסכמה, ובו נאמר כי החלטת ועדת הערר ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד. 11. התובעת אישרה בעדותה כי היא זו שפנתה למבטחים וביקשה לערער על ההחלטה. כן אישרה כי הוסברו לה האפשרויות העומדות בפניה. אלא שעדותה של התובעת היתה מבולבלת ומתשובותיה עלה בבירור כי אף לא הבינה את כל שנשאלה. לא אחת השיבה על שאלות ב"כ מבטחים "אני לא מבינה כלום". הגב' גולדמן העידה כי הבהירה לתובעת שניתן לערער על החלטת ועדת עררים בשאלות משפטיות בלבד, אולם לא יכלה להשיב אם התובעת הבינה את משמעות המושג "שאלה משפטית" (עמ' 9, ש' 21-29). מעדותה של התובעת בפני והתרשמותי ממנה לא נותר בי ספק כי אף אם הסבירה הגב' גולדמן לתובעת כי החלטת הועדה לעררים ניתנת לערעור בשאלות משפטיות בלבד, הרי שהתובעת לא הבינה את פשר המושג, ואף לא את השלכותיו של כתב ההסכמה עליו חתמה. ספק איפוא במקרה זה אם יש ליתן נפקות מלאה לחתימתה על "כתב ההסכמה", על כל השלכותיו. 12. אלא שאף אם ניתן היה לתת נפקות מלאה ל"כתב ההסכמה", הרי שגם במקרה זה סברתי כי דין ערעורה של התובעת להתקבל, מפאת פגם משפטי שנפל בהחלטת הועדה, כפי שיובהר להלן. 13. החלטת ועדת העררים היתה כי "אין מקום לקביעת נכות. כך היה מצבה ב- 12.03". כאמור, החלטות הועדות הקודמות היו כי התובעת מסוגלת לעבוד ביום מקוצר של חצי משרה בלבד. הועדה לעררים לא התייחסה כלל להחלטות הועדות הרפואיות הקודמות שקבעו כי התובעת מסוגלת לעבודה בהיקף של חצי משרה ולא נימקה מדוע, על אף קביעות הועדות הקודמות, היא קובעת כי התובעת מסוגלת לעבודה בהיקף מלא וכי כך היה מצבה גם במועד בו נקבע לגבי התובעת, על ידי ועדה רפואית של מבטחים, כי היא מסוגלת לעבודה חלקית בלבד. 14. בהחלטת בית הדין מיום 12.9.05 הוחלט על הפניית שאלת הבהרה לועדת העררים בזו הלשון: "האם חל שינוי במצבה הרפואי של התובעת למן ספטמבר 03' (מועד הדיון בועדה שקבעה את כושרה לעבוד בחצי משרה), לעומת מועד הדיון בועדת העררים באוגוסט 2004? אם כן - במה בא לידי ביטוי אותו שינוי ומה משמעותו לענין כושרה של התובעת להשתכר בשלהי שנת 2003?" תשובת פרופ' רינג, יו"ר ועדת העררים, לשאלת הבהרה זו היתה כי: "הועדה בדיעה שמצבה ב- 9/03 לעומת 8/04 היה ללא שינוי" (ההדגשה במקור). 15. אין כל ספק כי בענייננו, התובעת הסתמכה על החלטות הועדות הרפואיות הקודמות של מבטחים בעניין קביעת כושרה לעבודה ועל בסיסן הגיעה עם מעסיקתה, חברת "דן", להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, על פיו פוטרה ביום 11.2.04, בהעדר אפשרות למעסיק למצוא לה תעסוקה בהיקף חלקי. החלטתן של הועדות הקודמות של מבטחים (אשר האחרונה שבהן היתה מחודש 10/03) לפיהן התובעת היתה מסוגלת לעבוד בהיקף של חצי משרה בלבד, הן שהובילו לסיום העסקתה של התובעת. כאמור לעיל, הועדה הבהירה בתשובתה לשאלת ההבהרה כי מחודש 09/03 ועד לחודש 08/04 לא חל כל שינוי במצבה הרפואי של התובעת. למרות זאת, לא נימקה הועדה בכל דרך ולמעשה לא התייחסה כלל לקביעות הועדות הרפואיות שקדמו לה ועליהן נסמכה כאמור התובעת ושינתה מצבה לרעה על בסיסן. בכך, ללא ספק, נפל פגם משפטי בהחלטתה של הועדה. 16. פגם משפטי נוסף שנפל בהחלטת הועדה היה בכך שעל הועדה לעררים היה להעמיד את התובעת באופן חד משמעי על כך שקיימת אפשרות שאחוזי הנכות שנקבעו לה בהחלטת הועדה הקודמת יופחתו, על אחת כמה וכמה משהערר הוגש על ידי התובעת עצמה, בנסיון להגדיל את אחוזי הנכות שנקבעו לה בעבר, ולא על ידי מבטחים. (ר' בהקשר זה דב"ע שנ/26-01 המל"ל נ. אהרונוב, פד"ע כ"ב 459). כמו כן, היה על הועדה להעמיד את התובעת על זכותה "להתגונן" בפני אפשרות כזאת, בין היתר על-ידי הבאת חוות-דעת רפואית (ר' בהקשר זה דב"ע מ"ג/1241-01 גלילי נ. המוסד (לא פורסם)). עיון בפרוטוקול הועדה מעלה כי הועדה לא העמידה את התובעת על האפשרות העומדת בפני הועדה להפחית את אחוזי נכותה ואף לא הבהירה לה כי זכותה להציג בפניה מסמכים התומכים בעמדתה. גם בכך נפל פגם משפטי המצדיק בטלות ההחלטה. 17. הלכה היא כי בית הדין לא יתערב בהחלטת ועדה רפואית, אלא במקרים יוצאים מן הכלל שבהם טעות הועדה גלויה על פני החלטתה, או שהדרך שבה פעלה הועדה והגיעה להחלטתה היתה פגומה או מוטעית (ר' דב"ע נא/6-8 חיים אשכנזי נ' מבטחים, פד"ע כג 440). בעניינה של התובעת מצאתי כי אכן נפלו פגמים בדרך פעולתה של הועדה והחלטתה ולפיכך יש מקום במקרה זה להורות על ביטול החלטת ועדת העררים מיום 2.8.04 ולהותיר על כנן את החלטות הועדות הקודמות לפיהן התובעת מסוגלת לעבוד בחצי משרה בלבד. 18. לא ניתן לסיים את מתן פסק הדין בלא להתייחס לצירוף מסמך לסיכומי מבטחים, על אף שהגשתו לא הותרה בהחלטתה מפורשת של בית הדין (עמ' 6 לפרוטוקול). מקריאת סיכומי מבטחים עולה כי הדבר לא נעשה בטעות, או שמא בהיסח הדעת, אלא תוך מודעות מלאה להחלטת בית הדין - ובניגוד לה, תוך שמבטחים שמה עצמה לערכאת ערעור על בית דין זה. צר לי כי כך בחרה מבטחים לעשות. מכל מקום, גם לאחר שעיינתי במכתב מיום 30.11.03, שלא נכתב על ידי התובעת עצמה, לא מצאתי כי יש בו כדי לשנות מהמסקנות דלעיל. נהפוך הוא, אין באמור במכתב כדי להצביע על כך שהתובעת הבינה את משמעותו של הערר, לרבות האפשרות להרעת מצבה ("ועל כן אני מבקשת מכם שתעזרו לי כדי לפחות שאוכל לקבל קצבה נאותה על מנת להתקיים בכבוד") ובודאי שאין בו כדי לשנות מהמסקנה בדבר פגמים משפטיים שנפלו בהחלטתה של הועדה. סוף דבר 19. התביעה מתקבלת. החלטת ועדת העררים מיום 2.8.04 - בטלה. 20. מבטחים תישא בשכ"ט עו"ד לטובת התובעת בסך של 6,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין למבטחים, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת. בפסיקת הוצאות כאמור נלקח בחשבון גם הגשתו של המסמך שצורף לסיכומי ב"כ מבטחים בניגוד להחלטה מפורשת של בית הדין והוצאות הבקשה שהוגשה בעקבות כך מטעם התובעת. בשולי פסק הדין ההוכחות בתיק נשמעו בפני ראש המותב בלבד (החלטה מיום 8.12.05). לפיכך ניתן פסק הדין על ידי ראש המותב, ללא שיתוף נציגי הציבור. (דב"ע נ/2-2 לוג'יק נ' וולנשטיין, פד"ע כט 560). רפואהפנסיהמבטחים (פנסיה)ועדה רפואית