1. בפני תביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה שאירעה לתובע ביום 23.5.02. 2. במועד התאונה היה התובע מבוטח בארבע חברות ביטוח. התובע הגיע להסכמי פשרה עם הנתבעות 2 - 4 ונותרה תביעתו נגד הנתבעת 1. 3. בין הצדדים אין מחלוקת על העובדות הבאות: א. במועד התאונה היה התובע מבוטח אצל הנתבעת בפוליסה לביטוח תאונות אישיות. ב. התובע נפגע ביום 23.5.02 במהלך משחק כדורגל. ג. בתאונה נפגע התובע באמת יד ימין ובשורש כף יד ימין. ד. בגין התאונה נותרה לתובע נכות נוירולוגית בגובה 10% (כפי שקבע פרופ' רכס מטעם התובע ואישר ד"ר רזון מטעם הנתבעת) ונכות בגובה 10% בתחום האורטופדי, שנקבעה על ידי ועדה רפואית של מס הכנסה. ה. התובע מוכר כנכה צה"ל עקב ירידה בשמיעה וטנטון אשר בגינם נקבעה לו נכות בגובה 10%. ו. התובע שילם פרמיה מלאה ולא ניתנה לו הפחתה בפרמיה בשל נכותו בתחום א.א.ג. 4. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלות הבאות: א. האם זכאי התובע לתגמולי ביטוח רק בגין אובדן מוחלט של אבר או גם לנכות חלקית. ב. האם יש לשקלל את נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה ולהביא בחשבון רק60%, לאור הוראת הפוליסה לפיה הפיצוי המקסימלי בגין אובדן מלא של כף היד הוא בגובה 60% מסכום הביטוח המקסימלי. ג. האם יש לחבר את אחוזי הנכות שנגרמו לתובע בתאונה כך שלתובע 20% נכות, או שיש לשקלל את אחוזי הנכות כך שלתובע 19% נכות. ד. האם יש להפחית 10% משיעור הנכות בגין ליקוי שמיעה שממנו סבל התובע מלפני התאונה. 5. לטענת הנתבעת, התובע אינו טוען לאובדן מוחלט אנטומי או תפקודי של ידו או חלק ממנה ודי בכך כדי לדחות את תביעתו. הנתבעת מודה, כאמור, כי לתובע נקבעה נכות בגין הגבלה בתנועות כף היד אולם לטענתה כף ידו אינה חסרה ובוודאי שלא מדובר באיבוד אנטומי של כף היד. עוד לטענת הנתבעת, התובע מסוגל להשתמש בידו הימנית והוא ממשיך בעבודתו כרגיל וגם אם הוא סובל מהגבלה תפקודית, הרי מדובר בהגבלה חלקית וקלה בלבד ולא ניתן לומר שתפקוד יד ימין אבד לחלוטין. הנתבעת מסתמכת בסיכומיה על פסק הדין שניתן בת"א 45318/00 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ג'מיל לוי שמעון. 6. כותרת הפוליסה היא, אמנם "אובדן איברים ותפקוד" אולם הפוליסה מתייחסת לא רק לאובדן איברים, אלא גם לנכות. סעיף 1 לפרק ההגדרות מגדיר "אובדן איברים" ו"נכות" כמפורט להלן: "1.1 אובדן איברים אובדן מוחלט אנטומי או תפקודי, של איבר או גפה או חלקיהם הנגרם בהמשך התקופה ע"י תאונה, תוך שלוש מאות שישים וחמישה (365) ימים מיום קרותה. 1.2 נכות אובדנו של אבר בשל הפרדתו הפיזית מן הגוף או אובדן מוחלט או חלקי של כושר פעולתו הפונקציונלית של אבר מאבר הגוף כתוצאה מאירוע תאונתי." 7. הפוליסה אינה מבטחת, אפוא, רק אובדן מוחלט של האיבר, אלא גם נכות צמיתה. הדבר עולה במפורש מנוסח סעיף 2 לפוליסה הקובע את התחייבות המבטח. על פי סעיף זה: "מוסכם בזאת כי אם ארע מקרה ביטוח עפ"י הגדרתו בפרק 1 לפוליסה זו, ונגרמה למבוטח נכות צמיתה, ונכות זו החלה תוך שלוש מאות שישים וחמישה (365) ימים לאחר תאריך התאונה, ישלם המבטח פיצוי למבוטח בשיעור אחוז (%) מסכום הביטוח הנקוב במפרט למקרה נכות מלאה וצמיתה כמצוין בלוח הפיצויים שלהלן..." הסעיף מדבר על נכות צמיתה ולא על אובדן איברים. 8. אשר לגובה תגמולי הביטוח המגיעים בגין הנכות, לטענת הנתבעת, אם מגיעים לתובע תגמולי ביטוח, חישובם צריך להיעשות באופן יחסי לפיצוי המקסימלי המגיע לאובדן מלא של אותו איבר, ובעניננו, אם הפיצוי בגין אובדן מלא של כף היד הוא 450,000 ₪ (750,000X 60%), הרי תגמולי הביטוח המגיעים לתובע הם בשיעור של 17% מסכום זה, דהיינו: 17% (לאחר שקלול עם הנכות הקיימת)X 450,000 ₪ ובסה"כ 76,500 ₪. לטענת התובע, אין מקום לערוך התאמה ובפוליסה אין הוראה בדבר התאמה וההוראה היחידה הרלבנטית היא שקביעת הנכות תעשה לפי מבחני הנכות שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. לפי שיטת התובע יש לחשב את תגמולי הביטוח בהתאם לגובה הנכות והסכום המקסימלי הקבוע בפוליסה, דהיינו: 20%X 750,000 ₪, ובסה"כ: 150,000 ₪. 9. הפוליסה כוללת לוח פיצויים, אשר עיקרו מפורט להלן: .... שיתוק מלא ו/או ריתוק תמידי למיטה 100% נכות מלאה וצמיתה 100% ..... איבר הגוף ימין שמאל זרוע 75% 65% אמה 65% 55% כף יד 60% 50% בוהן כף יד 25% 20% אמת כף יד 15% 12% האחוזים המפורטים בלוח לא מוגדרים כאחוזי נכות אלא אחוזים מסכום הביטוח המגיעים בגין האברים והפגיעות המפורטים בלוח. סעיף 3 לפרק אובדן איברים ותפקוד קובע "תנאים מיוחדים להרחבה זו", כמפורט להלן: א. האחוזים המצוינים בטבלה לעיל, מתייחסים ל- 100% נכות צמיתה של אותו איבר. ב. אם המבוטח היה איטר יד ימין יש לנהוג לגבי איברי יד שמאל לפי אותם האחוזים הנקובים לגבי איברי יד ימין. ג. נכות הקיימת לפני תחילת הביטוח ו/או נכות שנקבעה עפ"י הפוליסה זו תובא בחשבון בעת קביעת שעור הנכות בכל מקרה של תביעה ותביעה נוספת עפ"י פוליסה זו. ד. תשלום סה"כ האחוזים לגבי תאונה כלשהי, ובסך הכל, לא יעלה על 100% מסכום הביטוח המלא. .... ו.קביעת הנכות הרפואית ודרגתה תיקבע עפ"י המבחנים הקבועים לכך בפרק 4 סעיפים (3), (4) לפוליסה זו. 10. פרק 4 "תנאים מיוחדים לפוליסה" קובע כי הנכות הרפואית תיקבע עפ"י המבחנים בתוספת לתקנה זו שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956. 11. סעיף 2 לפוליסה קובע כי הפיצוי יהיה כשיעור אחוז (%) מסכום הביטוח הנקוב במפרט למקרה נכות מלאה וצמיתה כנקוב בלוח הפיצויים המפורט בסעיף זה. ההפניה ללוח פיצויים, עם אחוזי נכות שונים לאובדן מלא של איברים שונים, תומכת בפרשנות לפיה יש לגזור את תגמולי הביטוח לפי אחוז מסכום הביטוח הנקוב בפוליסה ביחס לאותו איבר. לפי הפרשנות שמציע התובע אין מקום להפנות ללוח הפיצויים, אלא רק לסכום הביטוח הכולל, המופיע ברשימה. הפרשנות לפיה יש לחשב את תגמולי הביטוח באופן יחסי לפיצוי המגיע בגין אובדן מלא של האיבר נתמכת גם באמור בסעיף 3(א) לתנאים המיוחדים, הקובע כי האחוזים בטבלה מתייחסים ל- 100% נכות צמיתה של אותו איבר. משמעות הדבר כי אם בגין 100% נכות צמיתה של כף היד זכאי המבוטח לקבל תגמולי ביטוח בשיעור של 60% מסכום הביטוח המלא, כי אז תגמולי הביטוח בגין נכות בשיעור של 17% הם 10.2% בהתאמה (17% מתוך 60%). למסקנה דומה לפיה הפיצוי הוא יחסי הגיעו השופטים בתיקים הבאים: כב' השופט כרמי מוסק בת"א 12201/02 מזרחי משה נגד שלוח חברה לביטוח בע"מ (פורסם באתר בתי המשפט); כב' השופט אברהם יעקב בתק 1013/98 בר דרור שמשון נגד הדר חברה לביטוח בע"מ (צורף לתיק ביהמ"ש). 12. אשר לטענת התובע לפיה אם יש ספק לגבי פירוש הפוליסה, יש להעדיף את הפירוש כנגד חברת הביטוח שניסחה אותה, כפי שנפסק, את הפוליסה יש לפרש על פי כוונת הצדדים, לשון הפוליסה ומקורות חיצוניים, ורק אם דרך פרשנות זו אינה מביאה לתוצאה חד משמעית, יש לבחור בפרשנות המיטיבה עם המבוטח (ע"א 779/89 יעקב שלו נ' סלע חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מח (1) 221 (להלן: "פרשת סלע"). הכלל לפיו יש לבחור בפרשנות המיטיבה עם המבוטח חל כאשר ישנן שתי פרשנויות סבירות במידה שווה, פחות או יותר, שאז יש להעדיף את המשמעות שנוחה יותר למבוטח (פרשת סלע הנ"ל וכן רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח(4) 70). "כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת, שמסיקים אותה על דרך הפרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך" (פרשת סלע). מאחר ולא ניתן לומר כי פרשנות התובע סבירה במידה שווה לפרשנות הנתבעת, אותה קיבלתי, אין מקום להפעיל את הכלל ולפסוק לפי הפרשנות המיטיבה עם התובע. האם יש לשקלל את הנכויות 13. לטענת התובע, יש לצרף את הנכויות שנקבעו לו, באופן מצטבר, ולקבוע כי נכותו הצמיתה בגין האירוע היא בגובה 20%. לטענת הנתבעת יש לשקלל את הנכויות ולקבוע כי הנכות הכוללת היא בגובה 19% נכות. 14. סעיף 3 ג' לפוליסה קובע כי: "נכות הקיימת לפני תחילת הביטוח ו/או נכות שנקבעה עפ"י הפוליסה זו תובא בחשבון בעת קביעת שעור הנכות בכל מקרה של תביעה ותביעה נוספת ע"פ פוליסה זו." סעיף 3ג' בעניין התחשבות בנכות קודמת או בנכות אחרת, אשר נקבעה על פי הפוליסה, תומכת בעמדת הנתבעת לפיה יש לשקלל את שתי הנכויות שנגרמו לתובע באירוע הנדון וכן יש לשקלל את נכותו הקודמת של התובע בעת קביעת הנכות. החישוב בדרך של שקלול אף מתיישב עם השיטה הנהוגה בחקיקה הישראלית, וראו לעניין זה את תקנה 11(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956; תקנה 3(א) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 ותקנה 3 לתקנות נכי המלחמה בנאצים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תשט"ז - 1956. לשיטת חישוב זו גם הגיון פנימי, אשר אליו התייחס כב' השופט יחזקאל קינר בת"א 2546/01 אלבחרי יצחק נגד המגן חברה לביטוח בע"מ. כפי שכותב כב' השופט קינר, כאשר נקבעת דרגת נכות עקב פגיעה מסוימת, הרי פגיעה זו פוגעת בגוף השלם והופכת אותו לפגום. הגוף איננו שלם עוד ולכן אם נפגע אדם בחלק מגופו, וכעבור זמן נפגע פגיעה אחרת, באירוע אחר, תשוקלל דרגת הנכות בעקבות הפגיעה השניה, בהתחשב בפגיעה הראשונה. זהו, לדבריו, גם ההגיון הקיים בשיקלול מקום בו אירעו מספר פגיעות עקב אירוע אחד, שכן קיומה של כל פגיעה פוגע בגוף השלם, שאיננו שלם עוד, ולכן חישובה ייעשה מתוך היתרה הנותרת לאחר הפחתת הפגיעה הראשונה. פרשנותו של כב' השופט קינר מקובלת עלי. פרשנות אחרת של צירוף הנכויות, ללא שקלול, עלולה להביא לתוצאה כי לנפגע תיקבע נכות בגין מספר פגיעות העולה על 100%. 15. אני מקבלת, אפוא, את טענת הנתבעת לפיה יש לשקלל את הנכויות הרפואיות. 16. אין מחלוקת כי התובע הוכר כנכה צה"ל בשיעור של 10% ולאור האמור בפוליסה יש לשקלל גם נכות זו. לאור הנכות הקודמת, נקודת המוצא לחישוב הנכות המשוקללת הבסיסית של התובע הינה 90% והנכות המשוקללת בגין התאונה היא 19% מתוך 90%, דהיינו 17%. אין בסיס לטענת התובע לפיה יש לבדוק אם קיימת נכות קודמת הקשורה לעניין ורק אותה להביא בחשבון. 17. תגמולי הביטוח המגיעים לתובע, הם, אפוא, 17% מתוך 450,000 ₪ ובסה"כ 76,500 ₪. ריבית מיוחדת 18. סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981, העוסק בריבית מיוחדת, קובע כי: "מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. לענין זה, "ביטוחים אישיים" - ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות." כפי שנפסק, חיוב בריבית מיוחדת יעשה מקום שהמחלוקת אינה בתום לב וכאשר אין טעם אמיתי לסירוב המבטחת לשלם את תגמולי הביטוח וכל מטרתה להתחמק מחובותיה בטענות שעל פניהן אין בהן ממש (ע"א 4819/92 כרמי עוזי נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2) 749). חיוב בריבית מיוחדת יוטל גם כאשר עשתה המבטחת שימוש בהליך המשפטי כדי לעכב את התשלום ולהתיש את המבוטח (ע"א (י-ם) 4440/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ר.ד. משקאות גורמה בע"מ. כאשר יש טעם לדחיית התביעה, גם אם אינו נכון, אין מקום לחיוב בריבית עונשית (שם). בנסיבות המקרה שבפני לא ניתן לומר כי לא היה כל טעם בטענות הנתבעת, גם אם הן נדחו, ולכן אין מקום לחיוב בריבית מיוחדת. סיכום 19. הנתבעת תשלם לתובע תגמולי ביטוח בסכום של 76,500 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וכן ריבית צמודה מתום 30 יום ממסירת התביעה לנתבעת. 20. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ. 21. ב"כ הצדדים הסכימו כי הנתבעת 1 תשא בשליש מהוצאות המשפט בהן נשא התובע ובסה"כ בסכום של 1,683 ₪ ואני מחייבת את הנתבעת 1 לשאת גם בסכום זה. מיסיםרפואהמס הכנסהועדה רפואית