פתח דבר: לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 8.6.09 שליד היחידה לתביעות וקביעות זכאות נכים. הועדה קבעה כי דרגת נכות המערער היא 25% מתוך נכות של 50% בגין תגובה דיכאונית חרדתית עם הגבלה תפקודית קשה לפי פרט 33 (ה). העובדות הרלוונטיות: 1.המערער יליד 1960, רווק, אינו עובד, עלה ארצה בגיל שנתיים בילדותו היה ילד חברותי, סיים לימודיו בתיכון והיה זכאי לתעודת בגרות. המערער התגייס לצה"ל ושירת כטבח במשטרה צבאית, תחילה בשירות סדיר ולאחר מכן בשירות קבע. 2.מאז 1989 ובמהלך שירות הקבע, החל המערער לסבול מדיכאון, ומאז אושפז מדי פעם במחלקות פסיכיאטריות לצורך קבלת טיפול. בשנת 1994 הגיש המערער תביעה לקצין התגמולים להכרה בזכות נכה. למערער נקבעה נכות זמנית של 50% ובשנת 1995 הכיר קצין התגמולים בהחמרה של 50% מנכותו הנפשית על חשבון השירות הצבאי, דהיינו המשיב הכיר בנכות של 25% על חשבון השירות החל מיום 11.9.1994 (להלן: "החלטת הועדה"). המערער הגיש ערעור על החלטת הועדה להכיר במחצית מנכותו. בשנת 1996, ובמהלך הבירור של ערעורו עבר המערער התקף לב והחל לסבול עקב כך מבעיות רפואיות שונות. בשנת 1998 נקבעה נכותו הכוללת הצמיתה של המערער על 50% והחמרה של מחצית מכך נזקפה על חשבון השירות. ביום 17.12.1998 דחתה ועדת הערר את עערו של המבקש על החלטת הועדה (להלן: "החלטת ועדת הערר"). 3.בשנת 2003 או בסמוך לכך, ועקב החמרה במצבו הנפשי והתפקודי, הגיש המערער בקשה לבדיקה חוזרת על ידי ועדה רפואית של משרד הביטחון. החל משנת 2004 נקבעה למערער דרגת נכות נפשית כוללת זמנית משתנה (תחילה של 100%, לאחר מכן של 70%, ביום 7.1.2007 50% לשנתיים ששונתה בערר ל-100%) כאשר הקביעה שמחצית ממנה מוכרת על חשבון השירות לא השתנתה. 4.ביום 20.1.2008 הגיש המערער בקשה לבדיקה חוזרת על ידי הועדה הרפואית לצורך קביעת דרגת נכות ובטענה להחמרת הפגיעה המוכרת. המערער עתר לקביעת נכותו הנפשית (שפג תוקפה) וכן טען שעל המשיב להכיר במחלת הלב ממנה הוא סובל מאחר שיש קשר בינה לבין מחלת הנפש המוכרת. 5.ביום 22.6.08 ניתנה החלטתה של הועדה הרפואית. הועדה קבעה למערער נכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור של 50% והכירה במחצית ממנה על חשבון השירות הצבאי. כמו כן קבעה הוועדה שאין לייחס את מחלת הלב של המערער לנכות הנפשית המוכרת ודחתה בקשתו בעניין זה. הדיון בפני הועדה: 6.המערער השיג על החלטת הועדה הרפואית הראשונה בפני הועדה הרפואית העליונה. המערער הופיע בפני הועדה הרפואית העליונה אשר בדקה אותו, רשמה פרוטוקול ביחס לתלונותיו, עיינה בחוות דעת דר' ליידרמן מיום 2.4.09 וחזרה וקבעה כי שיעור של 25% מנכותו אינו קשור לשירות הצבאי, כך שרק היתרה, קרי, 25% יחשב כנכות עקב השירות. הנכות נקבעה על בסיס סעיף 33 ס"ק(ה) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת-נכות) תש"ל - 1969, (להלן - "התקנות"). הסעיף קובע כי המדובר בהגבלה תפקודית קשה כשמחציתו בלבד יוחס לשירות הצבאי. עוד קבעה הועדה כי על מצבו הקרדיולוגי חלה תקנה 9 אך אין בין מצב זה לבין שירותו של המערער כל קשר. ביום 8.6.2009 הועדה העליונה החליטה לאמץ את החלטת הועדה הרפואית הראשונה ודחתה את ערעור המערער ביחס לאחוזי נכותו הנפשית והקשר של מחלת הלב שלו לנכות הנפשית ועל קביעות אלו נסב ערעורו. טענות המערער בערעור: 7.המערער סבור כי הועדה הרפואית שגתה עת לא נתנה את דעתה לבעיות הרפואיות הרבות של המערער, לא נתנה דעתה לאישפוזיו המתמשכים והרבים, התעלמה מהזדקקותו לסיוע יומיומי ואי יכולתו לתפקד באופן עצמאי. לטענתת המערער התעלמות הוועדה מעובדות מהותיות שונות ורבות יוצר חשש שנפל פגם בשיקוליה, כך שלו הייתה לוקחת בחשבון את העובדות הנ"ל, היה עליה לקבוע את נכותו לפי סעיף 33 (ז) לתקנות או לכל הפחות לפי סעיף 33 (ו) לתקנות. עוד טען המערער כי הועדה לא נתנה כל משקל בקביעת נכותו לתקופות האישפוז, כעשר במספר, נתון חשוב לקביעת דרגת הנכות הנפשית. מכאן שלטענת המערער יש לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון בעניינו של המערער לוועדה הרפואית. טענות המשיב: 8.המשיב סבור כי יש לדחות את הערעור. המדובר בטענות כנגד קביעות רפואיות עובדתיות שנקבעו לאחר שהועדה בדקה את המערער, שמעה אותו ואת בא כוחו ועיינה במסמכים רפואיים. הועדה קבעה כי המערער סובל מדיכאון בינוני ולא עמוק ולא מצאה שינוי מהותי במצבו או כל החמרה במצבו. הועדה הרפואית פעלה כדין ולא נפל כל פגם במהלך הדיון בפניה. היא ביצעה את תפקידה כראוי וכמתחייב על פי דין, כך שעל קביעותיה העובדתיות לא ניתן לערער במסגרת זו. עוד נטען כי אין בערעור המערער כל טענה משפטית מכאן שיש לדחות את הערעור. דיון והכרעה: 9.סעיף 33 לתוספת לתקנות קובע כי : 33.הפרעות פסיכוטיות ופסיכונוירוטיות SYCHOTIC AND PSYCHONEUROTIC DISORDERS א.הפרעה נפשית מזערית, כושר תפקודי תקין 5% ב.הפרעה נפשית עם הגבלה קלה בכושר התיפקודי 10% ג.הפרעה נפשית עם הגבלה בינונית בכושר התיפקודי 20% ד.הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים ניכרים, קיום צירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעות בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התיפקודי בצורה ניכרת 30% ה. הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים קשים בקיום קשרים בין-אישיים תקינים ובצירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעה בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי בצורה קשה 50% ו.הפרעה נפשית המלווה בהפרעה קשה בקיום יחסים בין-אישיים, בבחינת המציאות ובשיפוט, בצירוף סימנים אובייקטיבים קשים של ירידה בסף הגירוי, בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילה את הכושר התפקודי בצורה קשה ביותר 70% ז. מצב נפשי חמור ביותר עם אי-יכולת מוחלטת לתפקד באופן עצמאי, צורך בסיוע מתמיד בחיי יום-יום או צורך באשפוז 100%" קביעת הועדה היא תוצאה של שיקול דעתה המקצועי ונעשית בהתאם להתרשמותה. הדבר נקבע בסעיף 10(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], הקובע כי: "(א) ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה. (ב) דרגות נכות ותקופות תחולתן ייקבעו לפי מבחנים וכללים שיתקין שר הבטחון. במבחנים ובכללים כאמור יבחין שר הביטחון לענין הגדרת סוג הנכות וקביעת דרגת הנכות, בין הפרעות נפשיות מכל סוג שהוא, לבין הפרעות בתר חבלתיות (Posttraumatic Stress Disorders), לרבות תגובות קרב." בסעיף הנ"ל נאמר "ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה.", כך שהמחוקק ראה בקביעות אלו "כשאלה רפואית" ועל כך נאמר ברע"פ 7481/04 פלוני נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 24.9.08) כי: " .... דרגת הנכות היא אחוזי הנכות והמחוקק ראה את אלה כשאלה רפואית, ואכן עצם המחלוקת שנתעוררה בתיק זה עוסקת באחוזי הנכות, .... שקבעה הועדה הרפואית .... והאחוזים הם פרי הממצא הרפואי, וכך לאורך כל תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת-נכות) תש"ל - 1969. הקביעה אם מגבלה או הפרעה פלונית היא קלה, בינונית או קשה ייקרא נושא משפטי? ואם כן, מה תפקיד הוועדות הרפואיות? האם בתי המשפט הם שיקבעו ההפרעה או המגבלה שאל מולה קבע מחוקק המשנה את גובה אחוזי הנכות? התשובה איננה יכולה להיות בחיוב.". 10.כבר נקבע כי אין בידי בית המשפט הכלים המקצועיים והידע הרפואי המספיק כדי לקבוע את אחוזי הנכות כשהמחוקק הותיר סוגיה זו לטריבונל, קרי, הוועדות הרפואיות המורכבות מרופאים שהתמחו בתחומים הרלוונטיים לעניינו של הנכה הספציפי המצריך ידע ומומחיות בתחום הרפואי ועל כך נאמר בע"א 472/81 קצין התגמולים נ' גבריאל אברג'יל פ"ד לז(2) 785 (1983) בעמ' 796 כי: " ... ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף ינסו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם. אין לנו אלא להשאיר שאלה זו למומחים, וכשאלה חלוקים בדעתם, וכל עוד היה לוועדת הערעורים על מה לסמוך אל לנו להתערב." הועדה הרפואית אינה מחויבת לקבל את חוות דעת המומחה מטעם המערער וכי שיקול דעתה מונחה על פי שיקולים רפואיים מקצועיים כך שבית המשפט: " .... אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה ולנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה." - ראו רע"א 4652/04 אואקנין נ' משרד הביטחון (ניתן ביום 15.6.2005) (ההדגשות לא במקור - כ. ס.) 11.המערער טען כי היה על הועדה לקבוע את הנכות על פי סעיף 33(ז) לתוספת ולכל הפחות לפי סעיף 33(ו) לתוספת, ולשיטתו הסוגיה העומדת להכרעה בעניינו של המערער, הינה סוגיה משפטית הנתונה לסמכות בית משפט זה. על כך ניתן להשיב באמור בפסק הדין שניתן ברע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית העליונה (ניתן ביום 13.3.2007) , שם נאמר כי: " לא שוכנעתי, כי באי בחירתה של הועדה במבחן עליו מצביע המבקש מתקיימת עילה משפטית ראויה, לאחר שזו דנה בנושא והכריעה רפואית .... שוב - עניין לנו בנושא רפואי מובהק, ובית המשפט כמצוות המחוקק - איננו מצויד בסמכות ואף אינו ניחן במומחיות הדרושה לכך." הואיל ומדובר בנושא עובדתי שאין בינו לבין הסוגיות המשפטיות ולא כלום יש לדחות טענת המערער. לא ניתן לומר כי המערער הניח בפני תשתית ראויה של עניין משפטי ושאינו עובדתי, שיבסס את הערעור דנן. 12.לאחר שבחנתי את טענות המערער ועיינתי בהחלטת הוועדה ועל יסוד האמור לעיל, לא מצאתי כל עילה שיש בה כדי להצדיק התערבות בית משפט זה בהחלטת הועדה העליונה בעיקר משום שהמערער לא הניח את הבסיס הדרוש לכך ולא העלה כל סוגיה משפטית שמחייבת דיון והכרעה. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל אני דוחה את הערעור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. צבארפואהמשרד הביטחוןועדה רפואית