1. לפנינו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים בעניין אי כושר מיום 06/06/04, אשר קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור של 0% לצמיתות החל מהתאריך 01/01/04 ואשר דחתה עררו של המערער לעניין קביעתו של פקיד התביעות בעניין זה. 2. להלן עיקר טענות ב"כ המערער: א. טעתה הועדה בכך שלא נימקה את החלטתה , ולא ערכה למערער כל בדיקה רפואית מתאימה ורק החליטה על סמך המראה החיצוני של המערער. ב. אין צל של ספק שנגרם נזק עצום למערער בגין מחלתו אשר מצד אחד קבע משרד הרישוי כי הלה לא מסוגל להחזיק ברישיון נהיגה דרגה 6 וזאת כתוצאה ממחלתו והמשיבה קובעת כי הנו כשיר לעבוד. 3. להלן עיקר טענות המשיב: א. עולה בבירור כי הועדה ערכה למערער בדיקה מקיפה ומפורטת, נתנה את מלוא תשומת הלב הראויה לטענות המערער ובדקה אותן בפירוט אחת לאחת זאת על מנת לעמוד בצורה מדוייקת ביותר על מצבו הרפואי של המערער. ב. אין דין ועדה רפואית של משרד הרישוי כדין ועדה לקביעת דרגת אי כושר, הקריטריונים המנחים כל אחת מהועדות שונים והועדה של הביטוח לאומי איננה מחויבת לקביעות ועדה חיצונית. 4. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה—1995 (להלן - החוק) קובע כי: "החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד , לפני בית הדין האזורי לעבודה… ". ההלכה הפסוקה קבעה כי "… בתי הדין לעבודה מוסמכים לדון בערעורים על החלטת הועדה הרפואית לעררים רק בשאלות משפטיות ובית הדין נעדר סמכות לדון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות או שאלה שבעובדה… ". (ראה פס"ד עב"ל 10014/98 יצחק הוד נגד המלל פד"ע כח 162). במקרה דנן, המערער העלה מספר טענות רפואיות ו/או טענות כלפי הועדה של משרד התחבורה, אלא שכאמור לעיל, אין מוקנים לבית הדין הסמכות וגם לא הכלים להתערב בהן. 5. אשר לטענה כי הועדה לא התייחסה לכל המסמכים הרפואיים ובדקה את המערער בצורה שטחית נאמר כי מפרוטוקול הועדה עולים הדברים הבאים- "... פרטי הנכות והערר מפי התובע: עברתי ניתוחי שברים, עברתי התקף לב, מאז אני מושבת, יש לי כאבים בחזה, אני לא עובד כשנתיים, אני מחפש עבודה אך ללא הצלחה, לא מקבלים אותי בגלל גיל ובגלל המחלות שלי מתקיים מהבטחת הכנסה. דיוני הוועדה: התובע בן 54 אובחן כסובל ממחלת לב איסכמית, סכרת, שינויים קלים ברגל ימין בעקבות פוליו אימפוטנציה. בהופעתו בפני הועדה התובע מספר שעבר התקף לב ומאז אינו עובד למרות שמחפש עבודה. מציין כי לא מקבלים אותו בגלל הגיל וגם כאשר שומעים על מחלותיו. מתקיים מהבטחת הכנסה. הועדה שוחחה עם התובע ועיינה בחומר הרפואי שבתיק כולל דו"ח מחלקת השיקום מיום 25.11.03. הועדה בדעה שהתובע מסוגל לעבוד בהיקף של יום עבודה מלא בעבודות ללא מאמצים פיזיים. מסוגל לעבוד בעבודות חרושתיות סטנדרטיות, וכן בשמירה. כאמור התובע מביע רצון עז לעבוד אך בשלב זה לא מוצא עבודה. לאור האמור לעיל הועדה בדעה שהתובע לא איבד את כושרו להשתכר בשוק העבודה הטבעי ודוחה את הערעור....". ראשית, נציין כי הלכה פסוקה היא שועדה רפואית אינה מחויבת להתייחס במישרין לכל מסמך רפואי המונח בפניה, וודאי שדברים אלה נכונים שעה שמדובר בועדה שתפקידה להעריך את כושרו לעבוד של המבוטח, ולא את נכותו הרפואית. מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי הועדה שמעה את תלונות המערער פרטה אותן והתייחסה אליהן, תוך שהיא מציינת שעיינה בחומר הרפואי הנמצא בתיקו ובדו"ח של מחלקת השיקום. מסקנתה הסופית של הועדה מעוגנת בממצאים שפורטו בפרוטוקול. לאור האמור לעיל, לא מצאתי ממש בטענת ב"כ המערער לפיה מסקנות הועדה אינן מעוגנות בממצאיה הרפואים או מנומקות כדין. 6. לא מצאתי כל פגם משפטי בפעולת הועדה או מסקנותיה. 7. בהתחשב באמור לעיל-דין הערעור-להדחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. משפט תעבורהרפואהמשרד הרישוי / משרד התחבורהועדה רפואית