השופטת סיגל דוידוב-מוטולה 1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (ב"ל 27922-11-13; השופטת איריס רש), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בתחום נפגעי פעולות איבה מיום 10.7.13 (להלן - הוועדה). הוועדה קבעה בהחלטתה כי אין החמרה במצבו הרפואי של המבקש, והותירה את שיעור הנכות שנקבע לו (10%) על כנו. 2. ביום 21.7.06 נפגע המבקש בפעולת איבה, ונקבעה לו נכות יציבה של 10% בגין ליקוי נפשי. בעניינו של המבקש התנהלו הליכים קודמים ממושכים, אשר פורטו בהרחבה במספר פסקי דין של בית הדין האזורי (לרבות תיק ב"ל 23370-10-10 ו - בל 12805-06-11, סגנית הנשיא איטה קציר; תיק ב"ל 10963-09-12 ו - בל 10991-09-12; השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין). 3. השתלשלות ההליכים הרלוונטית לבקשה, כפי העולה לכאורה מהמסמכים, היא כדלקמן: א. ביום 26.8.10 התכנסה ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש לדון בעניינו של המבקש בהתאם לפסק דין מיום 30.9.09 (ב"ל 17300-01-09; השופטת עפרה ורבנר; להלן - פסק הדין הראשון). ועדה זו קיבלה את הערר; קבעה כי חלה החמרה במצבו של המבקש; וקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 20% מיום 18.10.09 ועד ליום 31.12.10. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי, בטענה כי הוועדה לא מלאה אחר מצוות פסק הדין הראשון במובן זה שלא קבעה את נכותו החל משנת 2007. ביום 13.6.11 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת המשיב להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה, אך פסק הדין לא קוים ולא כונסה בעקבותיו ועדה. ב. ביום 4.1.11 ועם תום הנכות הזמנית כפי שנקבעה על ידי הוועדה מיום 26.8.10, התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון בעניינו של המבקש וקבעה כי אין החמרה במצבו ולפיכך נכותו היא בשיעור של 10%. ועדה רפואית לעררים מיום 8.5.11 הותירה קביעה זו על כנה. ג. המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי על החלטת הוועדה מיום 8.5.11, ובית הדין (ב"ל 23307-10-10 ו - 12805-06-11; סגנית הנשיא איטה קציר, להלן - פסק הדין השני) הבהיר כי פסק הדין מיום 13.6.11 לא קוים. בית הדין קיבל את הערעור והשיב את עניינו של המבקש לוועדה בהרכב אחר, עם הוראות, לרבות הוראה לבחון מחדש את דרגת נכותו של המבקש החל מיום 1.5.07 ואילך. ד. בהתאם לפסק הדין השני התכנסה ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, וקבעה - בהחלטה מיום 27.6.12 - כי "בתקופה שבין 1.5.2007 עד 13.10.2009 נכותו הצמיתה של הנפגע בשיעור 10% לפי סעיף 34 א' ב'. לדעת הוועדה לא חלה החמרה במצבו מתאריך 14.10.2009 (מועד בו הוגשה התביעה להחמרת מצב)". בהתאם, הופחת שיעור הנכות הזמני שנקבע למבקש לתקופה שבין 18.10.09 ובין 31.12.10 ל - 10%. ה. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין (ב"ל 10963-09-12; השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין; להלן - פסק הדין השלישי), אשר קיבל את הערעור באופן חלקי וקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה באותו הרכב, עם הוראות כדלקמן: הוועדה תזמין את המבקש להופיע בדיון; תיתן לו הזדמנות לחזור בו מן הערר שהגיש ובעקבותיו הופחת שיעור נכותו הזמנית כאמור; תפרט את כל המסמכים הרפואיים החדשים שהומצאו לה; ותתייחס לחוות דעתו של ד"ר גולדין כפי שנדרשה לעשות בפסק הדין השני. בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין השלישי - נדחתה (בר"ע 5183-06-13 מיום 22.10.13). ו. ביום 10.7.13 התכנסה הוועדה בהתאם לפסק הדין השלישי. הוועדה בדקה את המבקש; קבעה כי אין החמרה במצבו הרפואי; הותירה את נכותו בשיעור של 10%; וציינה כי בבדיקה "לא נמצאו סימנים לדריכות יתר, לא לביליות, לא תלונות על פלשבקים, לא סף גירוי נמוך, לא היו דיבורים בטונים גבוהים. לאור כל האמור הוועדה חוזרת (על) קביעתה". הוועדה הוסיפה כי "לגבי מתן האפשרות לנפגע לחזור בו מערעורו הועדה לא קבלה תשובה חיובית על נכונות הנבדק לחזור בו מהערעור למרות שהקדישה זמן רב להסביר לנבדק באמצעות תרגום גם ע"י בא כוחו ובנפרד גם ע"י אחותו ששמשו כמתורגמנים". בגוף ההחלטה ציינה הוועדה כי שאלה את הנבדק באופן ישיר אם ירצה לחזור בו מן הערעור "לגבי 20% נכות זמנית", אך "הנבדק התחמק ולא היה מוכן לענות על השאלה וגם לא בא כוחו וענה תשובה מתחמקת והוסיף כי כלל לא היה מאז ומתמיד ערעור על 20%. ולכן לא חוזר בו מהערר". ז. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו של הוועדה לבית הדין, אשר דחה את הערעור. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. 4. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובכלל החומר, שוכנעתי כי הבקשה מצריכה תשובה. המוסד יגיש לפיכך את תשובתו לבקשת רשות הערעור תוך 30 יום, ובמסגרתה יפרט בצורה ברורה את הוועדות השונות שהתכנסו בעניינו של המבקש וקביעותיהן. המוסד יצרף לתשובתו פרוטוקולים קריאים (ובמידת הצורך - מודפסים) של הוועדות שהתכנסו בעניינו של המבקש לאחר מתן פסק הדין השני (כהגדרתו לעיל) ואילך, וכן את הערר שהגיש המבקש (לפי הנטען) בהתייחס לשיעור הנכות הזמנית, ואשר ממנו התבקש לחזור במסגרת דיון הוועדה מיום 10.7.13. המוסד יתייחס לטענת המבקש לפיה הובהר לו מלכתחילה על ידי חברי הוועדה, וכך עולה לכאורה גם מהפרוטוקול, כי הדיון יתמקד אך ורק בהחלטה בדבר הפחתת שיעור הנכות הזמנית, ולא במכלול נכותו לאורך השנים (כפי שאמורה הייתה לכאורה הוועדה לעשות, מעצם ההנחיה שקיבלה במסגרת פסק הדין השלישי להתייחס לחוות דעתו של ד"ר גולדין כפי שנדרשה במסגרת פסק הדין השני, כאשר פסק הדין השני הורה לה "לקבוע ולפרט את שיעורי נכותו הזמנית והצמיתה של המערער החל משנת 2009 ואילך, תוך פירוט קביעותיהם ומסקנותיהם של ד"ר גולדין וד"ר פיוטר, והסבר הועדה האם היא מסכימה עם מסקנותיהם או לאו, ומדוע"). בנוסף יתייחס המוסד בתשובתו לשאלות כדלקמן: האם הפרוטוקולים של הוועדות הקודמות הונחו בפני הוועדה מיום 27.6.12; האם - בהתחשב במצבו הנפשי של המערער וקשיי השפה - אכן הבין את שהוצע לו על ידי הוועדה; לכאורה קבעה הוועדה, על סמך בדיקת המערער בשנת 2013, כי מצבו הנפשי אינו מצדיק קביעת 20% נכות, אך קביעה זו התייחסה לשנים 2009-2010 ולפיכך לא ברור על סמך מה בוטלה החלטת הוועדה מיום 26.8.10 שקבעה 20% נכות זמנית על סמך מצבו של המערער באותו זמן. 5. לעיוני ביום 10.6.14. רפואהועדה רפואית