החלטת ביניים בתביעה לתשלומים בגין עבודות קבלניות לפי מכרז. רקע 1. בחודש יולי 2002 פרסמה נתבעת 2 (להלן - יחידת הסמך מע"צ) מכרז לביצוע עבודות קבלניות להרחבת כביש מס' 35 בקטע שבין צומת ברכיה לצומת יואב. התובעת נמנתה על המציעים במכרז, ובעקבות עתירה מינהלית שהגישה הוכרזה התובעת כזוכה במכרז. בפועל, כעבור כשנה מפרסום המכרז, ביום 1.8.03, התקשרו התובעת ויחידת הסמך מע"צ בהסכם מס' דר/03/7, לביצוע העבודות הנ"ל (להלן - ההסכם). בעקבות כך מינה מהנדס מחוז דרום, אינג' מר אשר סגל, את סגנו, אינג' מר יורי סוטובסקי, לניהול ופיקוח על ביצוע ההסכם (עדות אינג' סגל, פרו', ע' 31, ש' 16-23; תצהיר חן שחר, נספח ב', סעיף 2). 2. בסמוך לתחילת ביצוע העבודות, שונו סדרי התשלום לפי ההסכם. כך, לפי סעיף 58(1) להסכם, זכאית היתה התובעת לקבל מקדמה בסך עד 10% משכר החוזה. בשל קשיים תקציביים של יחידת הסמך מע"צ סוכם, כי תשולם מקדמה בסכום נמוך מזה לו היתה זכאית התובעת (כרבע מן הסכום), וזאת כדי להוציא את המכרז אל הפועל, על אף הקשיים התקציביים. זאת ועוד, גם באשר לשנת 2004 הסכימו הצדדים על הסדר מימון שונה מזה הקבוע בהסכם (להלן - הסדר המימון), כך שהתובעת תקבל סכום גלובלי של 7,000,000 ₪ בקשר עם העבודות המבוצעות, אף שההערכה היתה ששוויין של העבודות שיבוצעו באותה השנה יעלה במידה ניכרת על סכום זה. יתרת התשלום בגין העבודה שנעשתה בשנת 2004 ולא שולמה, אמורה היתה להיות משולמת לפי הסדר המימון ביום 15.1.05. 3. במקביל להתנהלות זו בנושא המימון והתשלומים לפי ההסכם, בסמוך לראשית שנת 2005 ביקשו הנתבעות להסב את ההסכם מנתבעת 2, יחידת הסמך מע"צ, לנתבעת 1 (להלן - חברת מע"צ). ברקע הדברים עמדה החלטת ממשלה מיום 15.9.03, אשר הורתה על העברת פעילותה של יחידת הסמך מע"צ לחברה ממשלתית, אשר תוקם ותעסוק במשימותיה של יחידת הסמך מע"צ. חברה זו היא נתבעת 1, חברת מע"צ. 4. משהובאה דרישת הסבת ההסכם בפני התובעת, אזי בתחילה הסכימה היא להסבת הזכויות. כעבור זמן מה הבהירה התובעת, כי הסכמתה נעשתה לאחר שהנתבעות יצרו כלפיה לחץ בלתי הוגן משמנהל הפרויקט מטעם חברת מע"צ, מר פיני בן יעיש, הבהיר, כי אם לא תסכים התובעת להסבה, לא ישולמו לה הסכומים שהיו אמורים להיות משולמים לפי הסדר המימון ביום 15.1.05. משכך, ביום 27.1.05, לאחר שהתקבלו חלק מן הסכומים לפי הסדר המימון, הבהירה התובעת לנתבעות באמצעות בא כוחה, כי הסכמתה להסבה מבוטלת, משום שנעשתה שלא כדין (תצהיר חן שחר, נספח ז'). 5. בעקבות פנייה זו קיימו הצדדים פגישה, אשר בה הבהירה התובעת, כי אם ההתחשבנות בגין עבודות שבוצעו עד למועד העברת הפעילות לחברת מע"צ תעשה מול יחידת הסמך מע"צ, אשר מול עובדיה ובהתאם להוראותיהם בוצעו אותן עבודות, ולא מול אנשי חברת מע"צ, לא תתנגד היא להסבה. לטענת התובעת, דרישה זו נענתה, והסיכום היה כי ההתחשבנות תעשה מול אנשי יחידת הסמך מע"צ, ולא מול חברת מע"צ, ואילו חברת מע"צ תפרע את החשבון לפי ההתחשבנות שתבוצע כלפי אנשי יחידת הסמך מע"צ. 6. ביום 7.2.05 הגישה התובעת למפקח אזורי במחוז דרום של יחידת הסמך מע"צ, מר יעקב שרמן (להלן - המפקח), את חשבון חלקי מס' 19, הכולל בחובו אף את העבודות שבחשבון 18, שטרם אושר בשלב זה (חשבון 18 הוגש למפקח האזורי מר שרמן ביום 3.1.05). משך חודשים אחדים נבדקו חשבונות אלו בידי אנשי מחוז דרום של יחידת הסמך מע"צ. כך, בנספח כא 2 לתצהיר מר חן שחר צרפה התובעת מסמך שהינו חשבון 19, כפי שהוגש בידיה למפקח, שעליו תיקן המפקח את תיקוניו לכמויות כפי אותן הוא מאשר. בע' מספר 041 למסמך זה נרשם בידי המפקח: "מאשר כמויות בלבד 21.4.05", וזאת לאחר שהועבר כתב כמויות קודם בידי התובעת, ותוקן בעקבות הערות המפקח. 7. בהמשך, בחודש יוני בשנת 2005, לטענת התובעת, אושר חשבון 19 בידי יחידת הסמך מע"צ. כראיה לכך מצביעה התובעת על נספח כג לתצהיר מר חן שחר, הכולל מסמכים המודפסים על נייר הנושא סמליל ("לוגו") של חברת מע"צ, ומתייחסים לחשבון 19. הראשון במסמכי נספח כג נושא את הכותרת "טופס אישור חשבון מרחב", וננקב בו כי "סה"כ אושר בחשבון זה 14,574,026.25 ₪" (לא כולל מע"מ). מסמך זה נושא את חתימותיהם של אינג' אשר סגל, מהנדס מחוז דרום ביחידת הסמך מע"צ, ואינג' יורי סוטובסקי, סגנו של מר סגל, אשר הוגדר כמנהל הפרוייקט. לאחר עמוד זה נמצא בנספח כג הנ"ל מסמך מתאריך 7.6.05, הנושא את הכותרת "דין וחשבון כספי" ואשר בשוליו נרשם "בהתאם לנ"ל יש לשלם לקבלן סך 14,574,026.25 ₪" (לא כולל מע"מ). על מסמך זה מופיעות חתימותיהם של אינג' יורי סוטובסקי ושל גב' סלובודוב, מרכזת חישובי כמויות במחוז דרום של יחידת הסמך מע"צ. אין חולק כי חשבון זה לא שולם. 8. לשיטת הנתבעות החשבון לא שולם, משום שהוא לא אושר לתשלום. לטענתן, לאחר שאנשי יחידת הסמך מע"צ העבירו את החשבון מטעמם בחודש יוני 2005, או בסמוך לכך, מינה מנכ"ל חברת מע"צ צוות בדיקה מטעמו, לבירור החשבון. אנשי התובעת סרבו לשתף פעולה עם צוות זה, משום שטענו כי הסיכום היה שהבדיקה תעשה מול יחידת הסמך מע"צ, עבורה נעשתה העבודה, ואין מקום, חצי שנה לאחר שנמסר החשבון, לשוב ולבודקו בידי מי שלא היה צד לעניין בשעה שבוצעו העבודות. לטענת התובעת, על הנתבעות היה לשלם את החשבון לאחר שאושר בידי אנשי יחידת הסמך מע"צ, משום שהן על פי לשון ההסכם והן על פי הסיכום בעת הסבת ההסכם, אישור החשבון כפי שנעשה בידי אנשי יחידת הסמך מע"צ, מחייב את פרעונו. עוד חלוקים הצדדים ביניהם בשאלת אופן חישוב שיערוך בגין התייקרויות וריבית בגין איחור בתשלום, לפי ההסכם, ובענין תשלומים נוספים שאינם נובעים מחשבון 19 הנ"ל. 9. על מנת לברר מחלוקות אלו פנו הצדדים לגישור, והודיעו על כך לבית המשפט ביום 17.9.07. ביום 8.12.09 הודיע המגשר, כי על אף ישיבות ארוכות שהתקיימו בפניו, לא צלח הגישור. 10. בד בבד הביאו הצדדים ראיותיהם, ואלו משתרעות על פני קרוב ל 20 תיקי קלסר המחזיקים אלפי עמודים, בהם פירוט ומיסמוך בקשר לעבודות השונות שבוצעו, פרטיהן, חשבונות וכיו"ב. 11. בהמשך להצעת בית המשפט, ובמטרה לייעל את הדיון, הסכימו הצדדים, כי ראשית תוכרענה מספר שאלות מרכזיות, שלצורך בירורן הובאו ראיות ונחקרו עדים, ולאחר מכן ייקבעו סדרי המשך שמיעת הדיון, ובכלל זאת יישקל אם יש מקום למינוי מומחה לבירור סוגיות מסוימות (פרו' מיום 3.5.10, ע' 8). ואלו השאלות המצריכות הכרעה בשלב זה: "א.מה מעמדו של חשבון 18, 19 המאושר האם הוא תקופתי סופי או לא והאם ניתן לפתוח נתונים שעל פיו הוא נעשה. האם הצדדים מחויבים בתוצאת החשבון אם לאו במצב בו להבנת הנתבעות ייתכן שחלה טעות בחשבון. ב.השאלה השניה העקרונית היא מה הסיכום המחייב בין הצדדים, בדבר אופן מדידת הכמויות. ג.מה הדרך המחייבת את הצדדים לעניין קביעת מחירים, הן לגבי עבודות חריגות, היינו שלא נכללו בכתב הכמויות והן לגבי עבודות שהכמות בהן חרגה מעבר ל-150 אחוז מן הכמות החוזית, שכאן יש להתייחס לשתי נקודות: האחת, במקרה שבו מי מן הצדדים או הקבלן ביקש "לפתוח" מחיר. השניה, במקרים בהם מי מן הצדדים לא ביקש לפתוח מחיר. ד.קיומן של הסכמות פרטניות ספציפיות לגבי סעיף זה או אחר, החורג מן המתווה הכללי ואשר מחייב את הצדדים. ה.פרשנות החוזה בדבר ריבית פיגורים ואופן חישוב ההתייקרויות. הכל מבלי לחרוג מן החזית שנפרשה בכתבי הטענות". אדון איפוא בשאלות אלו, אם כי לאו דווקא כסדרן, באשר חלק מן התשובות לשאלות מסוימות שלובות בתשובות לשאלות אחרות. אולם קודם שאפנה לשאלות, אקדים מספר מילים בדבר מתווה אופן עריכת החשבון, כעולה מן ההסכם. מתווה עריכת חשבון לפי ההסכם 12. הנתונים הנדרשים לצורך עריכת חשבון, בגין העבודות אשר בוצעו לפי ההסכם הנדון, הינם בבסיסם פשוטים ביותר: יש לקבוע את כמות העבודה שבוצעה בכל פריט ופריט ולהכפילה בתעריף שנקבע לה בהסכם. משהתעריף שבהסכם איננו מכסה אל כל העבודות המבוצעות, אזיי על פי ההסכם, כאשר נדרשות עבודות אשר לא ננקבו כלל במכרז, או עבודות אשר ננקבו במכרז, אך היקפן בפועל עולה על 150% מן הכמות שבמכרז, על הצדדים לנהל מו"מ לקביעת ערכן, והתעריף שיוסכם יחייב לצורך עריכת החשבון. קביעת הכמויות 13. נברר תחילה את שאלה ב' שלעיל: "מה הסיכום המחייב בין הצדדים בדבר אופן מדידת הכמויות". 14. כפי שנראה, הסיכום המחייב בעניין זה קבוע בהסכם גופו, הקובע כי הכמויות תיקבענה בידי המפקח, על פי מדידה שתעשה במידת האפשר במשותף עם הקבלן, ובמקרה של מחלוקת ייקבע המנהל, וקביעתו תהיה סופית. כך, סעיף 52(2) להסכם קובע: "הכמויות שבוצעו בפועל לפי החוזה תיקבענה על סמך מדידות שתיעשנה על ידי המפקח והקבלן בהתאם לשיטה המפורטת בכתב הכמויות ו/או על סמך חישובי כמויות שיוגשו על ידי הקבלן ויאושרו על ידי המפקח, הכל לפי הענין. כל המדידות תירשמנה בספר המדידות או ברשימות מיוחדות לכף ותיחתמנה על ידי המפקח והקבלן". בהמשך מתואר אופן ביצוע המדידות, אשר על פי דרך המלך צריך שייעשה בידי הצדדים יחדיו, ולאחר מכן בס"ק (5) שם נאמר: "נכח הקבלן או בא כוחו במועד ביצוע המדידות - רשאי הוא לערער בכתב, תוך 7 ימים, על כל כמות שנמדדה, והמפקח יקבע מועד לביצוע מדידה שניה של הכמות האמורה. אם גם אחרי המדידה השניה ישארו חילוקי דעות בין הקבלן לבין המפקח, יקבע המנהל את הכמויות וקביעתו תהיה סופית". 15. מה דינה של כמות שאושרה לצורך תשלומי ביניים? האם אישור זה מחייב את הצדדים, או שמא ארעי הוא באופיו? לטענת ב"כ הנתבעות לאישור תשלום ביניים אופי ארעי, ואין מדובר באישור סופי ומחייב. ואכן לכאורה סעיף 59(9) להסכם קובע כי, ככלל, אין בתשלום ביניים משום הסכמה סופית. וכך לשון הסעיף: "אישור תשלומי הביניים וכן ביצועם של תשלומים אלה, אין בהם משום הסכמת המנהל או המפקח לטיב העבודה שנעשתה בביצוע המבנה או לאיכותם של חומרים או לנכונותם של מחירים כלשהם עליהם מבוססים תשלומי הביניים". אלא שכפי שטוען בצדק ב"כ התובעת, הבהרת הסעיף בדבר אי סופיות תשלומי הביניים איננה מתייחסת לנושא הכמויות. מובהר בסעיף כי טיב העבודה איננו מאושר, וכך גם איכות החומרים ונכונות המחירים. לא כן לגבי כמויות. הסעיף איננו מסייג דבר לעניין תוקפה של כמות שאושרה בגדרו של תשלום ביניים, ומכאן כי קביעה בדבר כמות היא סופית ומחייבת, גם אם נעשתה במסגרת חשבון ביניים. מסקנה זו נתמכת בלשון סעיף 60(2) להסכם, הדן בקביעת השכר הסופי על פי ההסכם, ומורה כך: "שכר החוזה ייקבע סופית על ידי המנהל על יסוד המכפלות של המחירים שבכתב הכמויות בכמויות שנמדדו לפי סעיף 52 בתנאי החוזה..." 16. כלומר, הכמויות הנקבעות בידי המפקח הן המחייבות, ואם במקרה של מחלוקת הכריע המנהל - הכרעתו היא המחייבת. 17. להשלמת בירור שאלה זו אתייחס לטענת ב"כ הנתבעות, כי במקרה בו מדובר בכמות הניתנת לבדיקה בדיעבד, מחייבת תקנת הציבור, כי המזמין יהא רשאי לשוב ולבדוק ולשנות מכמויות כפי שאושרו בידי המפקח והמנהל, אם מקורן של אלו בטעות. אינני מקבלת טענה זו ככלל. לשון ההסכם ביכרה באופן ברור סופיות בנושא קביעת הכמויות, והיא לא הותירה פתח לבדיקות חוזרות ונשנות של נושא הכמויות. זוהי בחירה ערכית שעושה המכרז בחר בה, ואין הוא רשאי להתנער ממנה מקום בו חושש הוא שהיא אינה נוחה לו. 18. אמנם יתכנו מקרי קיצון, בהם יתכן שיש לאפשר לצד החפץ בכך לשנות מכמויות שנקבעו בכתב הכמויות באופן האמור בסעיף 52. כך למשל, אם יתברר כי מדובר בהתנהגות פסולה בידי עובד שמעל בתפקידו. אלא ששאלה זו נשארת תיאורטית, שכן כתבי הטענות בתיק זה אינם מלמדים על טענה מסוג זה מפי הנתבעות באשר למי מעובדיהן, וטענתן בדבר זכותן "לפתוח כמויות" במקרה דנן איננה נסמכת על התנהלות מעין זו. בסעיף 33 לתצהירו של מר אשר סגל מופיעה אמנם רמיזה אודות תמיהות ביחס לתפקודו של מי שעסק בבקרת הכמויות. אלא שכפי שטוען בצדק ב"כ התובעת, מדובר בהרחבת חזית שאיננה מותרת (ראו בפרט הוראת תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). ומכל מקום, אין די ברמיזה שכזו כדי לקבוע כי קמו נסיבות המצדיקות שינוי מכמויות שנקבעו במנגנון החוזי באורח סופי. קביעת מחירים 19. השאלה הבאה הטעונה הכרעה נוגעת לקביעת מחיר לעבודות חריגות. המחלוקת, כפי שהוגדרה בידי הצדדים בעניין זה, היא: "מה הדרך המחייבת את הצדדים לעניין קביעת מחירים, הן לגבי עבודות חריגות, היינו שלא נכללו בכתב הכמויות והן לגבי עבודות שהכמות שבהן חרגה מעבר ל 150 אחוז מן הכמות החוזית, שכאן יש להתייחס לשתי נקודות: האחת, במקרה שבו מי מן הצדדים או הקבלן ביקש "לפתוח" מחיר. השניה, במקרים בהם מי מן הצדדים לא ביקש לפתוח מחיר". בסיכומיהם לא התייחסו הצדדים לשאלה זו כפי שנוסחה, ולא טענו בנושא קביעת המחיר כאשר המחיר "נפתח" או לא "נפתח" בידי מי מהצדדים. משכך, תבחן שאלה זו בגדרי מה שטענו הצדדים והוא - הדרך לקביעת מחירי עבודות חריגות, כאמור לעיל. 20. טענת הנתבעות בעניין זה היא, כי מחירים אלו נקבעים בידי "ועדת חריגים" המתקיימת אצלן, לפי נוהל פנימי. לטענתן, ללא אישורה של "ועדת חריגים" וללא אישור ועדת מכרזים על אישורה של ועדת חריגים, אין סיכום בר תוקף בדבר המחיר שישולם עבור עבודות חריגות. 21. אינני מקבלת טענה זו. ההסכם איננו מאזכר את ועדת החריגים, ולו ברמז. הגורם היחיד שנזכר בהסכם מטעמה של מע"צ בהקשר זה הוא המנהל, אשר עימו על הקבלן לנהל מו"מ לקביעת מחירי עבודות חריגות, ולא עם "ועדת חריגים" (ראו סעיפים 49(1), 49(2), 49(3) בהסכם). אמנם, אם חפץ המנהל להיוועץ בוועדת חריגים, אינני רואה מניעה משפטית או אחרת לכך. גם אינני רואה מניעה משפטית מן המנהל לנהל מו"מ עם הקבלן, להגיע עימו להבנה עקרונית, ולהבהיר לקבלן כי הבנה זו אינה מחייבת עד שתינתן החלטה סופית לאחר היוועצות עם מי שעימו יש להיוועץ לפי הנהלים הפנימיים, ורק לאחר מכן ינתן אישור סופי. ברם, בכל הנוגע לחשבון 19, לא ראיתי כי כך נעשה הדבר. זו גם לא היתה גרסת הנתבעות בדבר האופן בו נעשו הדברים. גרסתו של העד מטעם הנתבעות, אינג' סגל, מהנדס מחוז דרום ביחידת הסמך מע"צ וסמנכ"ל חברת מע"צ (להלן - מהנדס המחוז), כפי שנשמעה מפיו בחקירתו, היתה כי ועדת מכרזים איננה מנחה או ממליצה בפני המחוז, אלא היא בעלת הסמכות לאשר חריגים, ובלעדיה אין (ראו למשל: פרו', ע' 41, ש' 10-14). אינני רואה לקבל גרסה זו, העומדת בניגוד ללשונו המפורשת של ההסכם. 22. יתר על כן, האופן בו חתם מהנדס המחוז על בקשות לאישור עבודות חריגות, איננו עולה בקנה אחד עם מהלך נטען שלפיו מהנדס המחוז אינו אלא שלב בתהליך האישור, הכפוף לאישורה של "ועדת חריגים". כך, לדוגמא על גבי נספח צב' לתצהיר שחר כותב אינג' פרוקופץ, ממונה ביצוע מחוזי במחוז דרום של יחידת הסמך מע"צ, "ממליץ לאשר", ומוסיף את חתימתו; לעומת זאת, מהנדס המחוז נוקט לשון ברורה: "מאשר" ומוסיף את חתימתו. מתכונת זו מופיעה על מסמכים רבים נוספים. 23. אינני מקבלת את טענת הנתבעות, כי הנוהל בדבר הפנייה לוועדת חריגים היה מוכר לתובעת ולמנהליה. בהקשר זה מפנות הנתבעות לשורה של מסמכים, שבהם נזכרת ועדת חריגים, ואף מוזכרת נוכחותם בה של נציגי התובעת. אלא שכפי שמציין ב"כ התובעת, מסמכים אלו כולם הינם ממועדים מאוחרים בחודשים רבים ממועד הגשת חשבון 19, וממועד אישור העבודות החריגות מטעם יחידת הסמך מע"צ. מסמכים אלו יכולים ללמד איפוא על ידיעת התובעת אודות קיומה של ועדת חריגים אך בעת שנעשו, ולא קודם לכן. יתר על כן, מודעותה של התובעת לכך שאצל הנתבעות קיימות ועדות חריגים, איננה משנה מהוראות ההסכם, אשר קובע כי האישור למחיר העבודות החריגות יינתן בידי המנהל. משנתן המנהל את אישורו, אין זה מתפקידו של הקבלן לברר האם האישור ניתן לאחר קיום הנוהל הפנימי בנתבעות, המצריך, כנטען, היוועצות בוועדת חריגים; שמא הנוהל הפנימי איננו מחייב היוועצות כאמור בנסיבות העניין; או שמא הופר הנוהל הפנימי. ההסכם קובע כי הסיכום ייעשה בין הקבלן למנהל, ואין הוא מכפיף את הסכמתם של אלה לאישור נוסף של ועדת חריגים. משכך, משמאשר המנהל, אישורו מחייב. 24. אשר לדבריו של מנהל התובעת, מר חן שחר, בעדותו, כי בפועל המו"מ אודות תעריפי העבודות החריגות נוהל עם מהנדס המחוז, אינג' אשר סגל - ולא עם מי שמונה בידו כמנהל הפרויקט, אינג' סוטובסקי - אינני סבורה כי העובדה שבפועל נוהל המו"מ עם מהנדס המחוז ולא עם סגנו, שמונה על ידו כ"מנהל" לצורך ההסכם, מאיינת את הוראות הסכם, שלפיהן תעריפי עבודות חריגות ייקבעו במו"מ עם המנהל. בוודאי אין הדבר מלמד, כי אישור ועדת חריגים חיוני לצורך מתן תוקף להסכמה שגובשה עם הקבלן במחוז, בדבר תעריפי העבודות החריגות. אם האצילו גורמים בתוך יחידת הסמך מע"צ סמכות מזה לזה, או לאדם אחר, כנטען בידי התובעת, אין בכך כדי לשנות מהוראות ההסכם ולהתלות תעריפים, שסוכמו בין התובעת לבין מהנדס המחוז במו"מ, באישורה של "ועדת חריגים". זאת בפרט כשבסופו של דבר, גם חתימתו של מר סוטובסקי, אשר הוגדר כ"מנהל" לצורך ההסכם, מצויה על טופס האישור של חשבון 19, הכולל בחובו מחירי עבודות חריגות (תצהיר שחר, נספח כג', ע' 1). 25. אשר לאופן קביעת המחיר במו"מ שבין הקבלן למנהל - מעיון בהוראות ההסכם עולה, כי קביעת מחירים לגבי עבודות חריגות שלא נזכרו בכתב הכמויות על-פי המכרז, תעשה לפי מחירם של פריטים דומים בהצעה. סעיף 49(2) להסכם קובע כך: "לצורך קביעת מחירי היחידות החסרים, כאמור בסעיף קטן (1), יובא בחשבון כל מחיר יחידה דומה הנקוב בכתב הכמויות שאפשר להתבסס עליו לצורך קביעת כל אחד ממחירי היחידות החסרים". המחיר ייקבע במו"מ בין הקבלן ל"מנהל", על פי אמות מידה שנקבעו בהסכם: עלות שכר עבודה וחומרים לקבלן, בצירוף 17% בגין רווח והוצאות כלליות, ובצירוף הוצאות מימון, כמפורט שם. מעמדו של חשבון 18, 19 26. עתה לשאלה הראשונה שהגדירו הצדדים, והיא: "מה מעמדו של חשבון 18, 19 המאושר האם הוא תקופתי סופי או לא והאם ניתן לפתוח נתונים שעל פיו הוא נעשה. האם הצדדים מחויבים בתוצאת החשבון אם לאו במצב בו להבנת הנתבעות יתכן שחלה טעות בחשבון". לשאלה זו התייחסנו למעשה גם במענה לשאלות הקודמות, שהרי שאלות אלה משיקות ומשליכות זו על זו, וכעת נתייחס אליה במישרין. טוענת התובעת, כי נספח כג לתצהירו של מר חן שחר - חשבון 19 (הכולל בתוכו את חשבון 18) (לעיל ולהלן - חשבון 19), כפי שהודפס על נייר שכותרתו: "מ.ע.צ.", הנושא תאריך 7.6.05 - הינו חשבון "תקופתי סופי", במובן זה שמשאושר, לא ניתן לפתוח עוד נתונים שעל פיהם נעשה ואשר אושרו. הנתבעות מצידן טוענות, כי מדובר בחשבון ביניים, חלקי, שטרם אושר בידיהן, וגם אילו אושר, ניתן היה לשנותו, בהיותו "חשבון ביניים". מכל מקום סבורות הן, כי אם חלה טעות בחשבון, תקנת הציבור מחייבת כי רשאיות הן לשנות מתוצאותיו. 27. הרקע לטענת התובעת, בדבר היותו של חשבון 19 "חשבון סופי תקופתי", הוא זה: כפי שצוין בתיאור הרקע העובדתי, בשנת 2004 נדרשה התובעת להסכים להסבת ההסכם עימה מיחידת הסמך מע"צ לחברת מע"צ. התובעת חתמה על "הסכם הסבה", אלא שזמן קצר לאחר החתימה, ביום 27.1.05, הודיעה התובעת לנתבעות באמצעות עורך דין, כי חתימתה על הסכם ההסבה בטלה, בהיותה פרי כפיה שנכפתה בידי מר פיני בן יעיש, מטעם חברת מע"צ, שהודיע לתובעת כי אם לא תחתום על הסכם ההסבה, לא ישולמו לה סכומי כסף גדולים, להם היתה זכאית באותה עת לפי הסדר המימון (תצהיר שחר, נספח ז'). לאחר מכתב זה התקיימו שתי ישיבות במע"צ - האחת שלא בנוכחות התובעת והשניה בנוכחותה, כאשר אין חולק כי דרישת התובעת בהקשר זה היתה כי העבודות שבוצעו עד המעבר לחברת מע"צ תיבדקנה בידי יחידת הסמך מע"צ, ולא בידי חברת הניהול המתחילה עתה את דרכה בפרויקט, לאחר ההסבה לחברת מע"צ (ראו: תצהיר שחר, סעיף 26; תצהיר בן יעיש, סעיף 12). 28. לטענת התובעת, דרישתה זו בדבר בדיקת חשבונות העבר בידי יחידת הסמך מע"צ, התקבלה על ידי הנתבעות, ובהתאם סוכם כי חשבון 19 ייבדק ויאושר בידי יחידת הסמך מע"צ, ולא בידי מי שלא היה מעורב בענין בעת ביצוע העבודות, וכי חשבון זה יאושר בידי יחידת הסמך כ"סופי תקופתי" - כלומר, כחשבון שמסכם באופן סופי את העבודות שנעשו עד לאותה תקופה, ולא כחשבון ביניים שיגרתי. חברת מע"צ מצידה טוענת, כי משהוסב לה ההסכם, זכאית היא לבדוק כל תשלום שהיא מתבקשת לבצע על פיו, וכי כך גם סוכם בפגישות שהתקיימו בעקבות דרישתה של התובעת כי בדיקת החשבונות תעשה בידי יחידת הסמך מע"צ בלבד. בהקשר זה מפנה היא למסמך המשקף, לדבריה, פרוטוקול מיום 16.2.05 של ישיבה מיום 3.2.05, אשר צורף לתצהיר בן יעיש כנספח 9, בו נאמר, בין היתר, כך: "יודגש כי החברה רשאית בכל עת לבדוק את החשבונות". 29. מחלוקת זו בין הצדדים, בדבר תוכנו של הסיכום לעניין הסבת ההסכם, התעוררה עוד בחודש יולי 2005. כך, במכתב נושא תאריך 3.7.05 אל מר פיני בן יעיש בחברת מע"צ טוענת התובעת, כי אך באותו השבוע קיבלה היא את אותו מסמך פרוטוקול מיום 16.2.05 של ישיבה מיום 3.2.05, וכי מסמך זה איננו משקף את שסוכם בפגישה, להבנת התובעת, ואף כולל בחובו עניינים שכלל לא נזכרו (מוצג ת/1). המכתב אל מר בן יעיש הועבר בידי התובעת גם אל מר אשר סגל, מהנדס המחוז, תוך שהתובעת מבקשת שיאשר, כי אכן הפרוטוקול שנכתב בידי מר בן-יעיש, איננו משקף את שסוכם. בתשובה לפניה זו השיב מהנדס המחוז במכתב מיום 11.7.05 (תצהיר שחר, נספח ח'), כי הוא לא יוכל להתייחס לפרוטוקול הישיבה, כפי שנרשם בידי מר בן יעיש, משום שהוא לא נשלח לעיונו והוא לא נשאל על תוכנו לפני הפצתו. כן סרב מהנדס המחוז להתייחס למכתבו של מר שחר לפרטיו "מאחר והמכתב כתוב בשפת עו"ד שקשה לי להבנה". עם זאת, מוסיף מהנדס המחוז וכותב בתגובה לדברי התובעת כך: "מה שאני יכול להיזכר זה ברוח הדברים והסיכומים שהיו באותה ישיבה מיום 3.2.05. הוחלט שהמחוז יסגור מול הקבלן כל חשבון וכל ביצוע שהיו עד לתאריך 31.1.05 כחשבון "סופי תקופתי". החשבון יועבר לחברה לתשלום. החשבון ישמש כבסיס להמשך העבודה ולהמשך ההתחשבנות שינוהל ע"י הפרוייקטור מטעם חברת "אפרתי מדפיס" [מנהלת הפרויקט מטעם חברת מע"צ - ת.ב.ר.]" 30. לאחר שעיינתי בראיות שהובאו בפניי בעניין זה, אני מאמצת את העולה מדברי מהנדס המחוז בנספח ח' לתצהירו של מר חן שחר, בדבר הסיכום אליו הגיעו הצדדים בישיבה מיום 3.2.05 והוא, כי החשבון בגין עבודות שבוצעו עבור יחידת הסמך מע"צ, ייבדק בידי יחידת הסמך מע"צ, ולא בידי חברת מע"צ, או מי מטעמה, אשר לא נטל חלק בפרויקט בשעה שנעשו העבודות הללו; ולכשיאושר חשבון זה, יאושר הוא כ"סופי תקופתי", כלומר, ככזה המסכם באופן קבוע את אשר בוצע עד לאותו שלב. 31. טענתה של חברת מע"צ, שלפיה בישיבה מיום 3.2.05 סוכם כי אם חברת מע"צ תרצה בכך, אזי בדיקת החשבון תעשה בסופו של דבר בידיה ולא בידי יחידת הסמך של מע"צ, איננה עולה בקנה אחד עם האמור במכתבו של מהנדס המחוז, שנרשם "בזמן אמת", באופן ישיר, וללא פניות או הכנות. העולה ממכתבו של מהנדס המחוז מיום 11.7.05 הוא, כי דרישתה של התובעת שלפיה בדיקת החשבונות תעשה בידי יחידת הסמך מע"צ, ולא בידי חברת מע"צ, התקבלה והוסכמה על הצדדים. אכן, מהנדס המחוז איננו מציין במכתב כי הבדיקה לא תעשה בידי חברת מע"צ. אך על רקע המחלוקת שהייתה בין הצדדים בישיבה, ביחס לשאלה האם הבדיקה תעשה בידי יחידת הסמך מע"צ או בידי חברת מע"צ, ועל רקע המחלוקת שהתעוררה בין מר בן יעיש לבין התובעת בחודש יולי 2005 באשר לתוכן הסיכום מיום 3.2.05, אזי משציין מהנדס המחוז במכתבו, כי הסיכום היה שסגירת החשבון עד למועד ההסבה תעשה עם "המחוז", משמעות הדברים היא שלא תעשה בדיקה בידי חברת מע"צ, שהצטרפה אך עתה ואיננה בקיאה בפרטי העבודות שבוצעו קודם להסבה. קבלת גרסת הנתבעות באשר לתוכן הסיכום מיום 3.2.05 משמעה היא, קביעה כי דרישתה של התובעת, לאישור החשבונות מול יחידת הסמך מע"צ, נדחתה. לא זו רוח הדברים העולה ממכתבו של מהנדס המחוז מיום 11.7.05. דרישת התובעת כי מזמין העבודה ומי שפיקח עליה באופן שוטף, הוא שיבדוק ויאשר את הביצוע, היא דרישה סבירה, והיענות לה, כעולה ממכתבו של מהנדס המחוז, נראית טבעית ביותר. 32. דבריו של מר סגל בתצהירו, כי אין הוא מקבל את טענת התובעת כי חשבון 19 הוא "סופי תקופתי", משום ש"אין מונח כזה ואין לו כל משמעות בחוזה" (סעיף 32.1 לתצהירו), אינם מקובלים עליי. מר סגל הוא שטבע מונח זה במכתבו מיום 11.7.05. סבורתני, כי ניתן לפרש ולהבין מונח זה בצורה ברורה ביותר, כמוסבר לעיל. יתר על כן, לא רק מהנדס המחוז עשה שימוש בביטוי זה בזמנו, אלא גם אינג' פרוקופץ, ממונה ביצוע מחוזי במחוז דרום ביחידת הסמך מע"צ, השתמש בביטוי זה בדברים שכתב ביום 21.7.05 על גבי פניית התובעת אליו, בבקשה לכלול בחשבון הבא עבודות שנעשו בתקופת חשבון 19, אך בשל טעות מצד התובעת, לטענתה, לא נכללו בחשבון זה, והוא מכנה שם את חשבון 19 בכינוי "(סופית תקופתית)" (תצהיר שחר, נספח מה). 33. אשר לטענת הנתבעות, כי התובעת לא חקרה את מר בן יעיש בחקירה שכנגד, ולכן אין היא יכולה להתכחש לאמור בפרוטוקול מיום 16.2.05 של ישיבה מיום 3.2.05 (תצהיר בן יעיש, נספח 9), בו כאמור נרשם כי "יודגש כי החברה זכאית בכל עת לבדוק החשבונות": ראשית, אכן מר בן יעיש צרף את הפרוטוקול הנ"ל כנספח, אך בתצהירו נמנע הוא מלהתייחס למסמך זה לגופו ולא אמר דבר באשר לתוכנו. זאת, על אף שברור היה לנתבעות ממכתבה של התובעת מיום 8.7.05 (ת/1), כי פרוטוקול זה שנוי במחלוקת, והתובעת, כמו גם מהנדס המחוז מטעם הנתבעות, טוענים כי לא קיבלו אותו בזמן אמת; וחרף טענת התובעת, הנתמכת לטענתה במכתבו של מהנדס המחוז, שלפיה אין הוא משקף את אשר אירע בישיבה. למעשה, מר בן יעיש אפילו לא אמר כי תוכן הפרוטוקול משקף בצורה מדויקת את אשר התרחש בישיבה. הוא לא אמר כי הפרוטוקול הופץ למשתתפי הישיבה בסמוך לעריכתו, ואף לא התייחס לטענות שהושמעו כנגדו בהקשר זה. על רקע דברים אלה, אינני סבורה כי העובדה שמר בן יעיש צרף את המסמך לתצהירו, ולא נחקר על התצהיר, בו לא נאמר דבר באשר לפרוטוקול זה, מונעת מן התובעת מלטעון את טענותיה כנגדו, כפי שהועלו עוד בחודש יולי שנת 2005, ואשר לא זכו למענה בתצהירו של מר בן יעיש. שנית, עיון מעמיק בפרוטוקול מיום 16.2.05 של ישיבה מיום 3.2.05 מראה, כי למעשה, אין הוא מתנגש התנגשות מצח עם גרסת התובעת בעניין. כך, סעיף 2.1 לפרוטוקול קובע, כי "המחוז ישב בהקדם עם הקבלן ויסגרו כל הענינים בחשבונות לביצוע חודש 12/04 וחודש 1/05"; סעיף 2.2 מוסיף וקובע, כי "עבודות שהסתיימו יחתמו הן על ידי הקבלן והן על ידי המפקח מהמחוז ואנשי המחוז הרלבנטיים"; ובהמשך קובע סעיף 2.4: "לא יושארו עבודות עבר לא סגורות וחתומות". למעשה, דברים אלה עולים בקנה אחד עם עמדת התובעת, כי חשבון 19 אמור היה להיות מאושר בידי המחוז של יחידת הסמך, וכי אישור זה אמור היה להיות לא ככל אישור של חשבון ביניים, אלא אמור היה להוות "תחימת קו" וסוף פסוק באשר לכל העבודות שבוצעו עד לאותו שלב. אכן, באותו מסמך גם נרשם בסעיף 2.3, כי "יודגש כי החברה רשאית בכל עת לבדוק החשבונות". אך עניין זה שנוי הרי במחלוקת. התובעת כופרת כי כך הוסכם, וגרסתה זו נתמכת במכתבו של מהנדס המחוז, נספח ח' לתצהיר שחר. יתר על כן, קשה ליישב את סעיף 2.3 לפרוטוקול הנ"ל עם סעיפיו האחרים של המסמך, כפי שפורטו לעיל, על רקע המחלוקת בין הצדדים, שהיתה העילה לפגישה ביניהם. שהרי הפגישה התקיימה על רקע דרישתה של התובעת, כי חשבונות עבור עבודות שנעשו קודם להסבת ההסכם מיחידת הסמך מע"צ לחברת מע"צ, ייבדקו בידי אנשי יחידת הסמך מע"צ, ויאושרו בידיהם באופן סופי, אשר לא יידרוש התדיינות מול אנשי חברת מע"צ בדבר עניינים שלא נעשו בפיקוחם. סעיפים 2.1, 2.2, ו- 2.4 לפרוטוקול מלמדים, כי דרישה זו התקבלה. הכללת סעיף 2.3 בסיכום, מרוקנת למעשה מתוכן את סעיפים 2.1, 2.2 ו- 2.4 ככאלה המעניקים לתובעת מענה לטענותיה. לפיכך, אינני מקבלת את גרסת הנתבעות, לפיה סוכם בישיבה כי חברת מע"צ תהיה חופשית לבדוק את החשבונות, אף אם אלו יאושרו בידי יחידת הסמך מע"צ, ככל שתחפוץ. 34. קובעת אני אפוא שבין הצדדים אכן הוסכם כי חשבון 19 ייבדק ויאושר בידי יחידת הסמך מע"צ, באמצעות המחוז, ולא בידי חברת מע"צ, וכי בדיקה זו אמורה היתה לחרוג מבדיקת חשבון ביניים רגיל, במובן זה שהיא אמורה היתה לשקף באופן סופי את אשר נעשה בידי הקבלן עד למועד הסבת ההסכם. 35. עתה יש לבדוק האם אמנם אושר חשבון 19 בפועל, כנטען, ואם אושר - מה תוקף האישור, והאם ומתי ניתן לסטות ממנו. 36. מעיון בנספח כג' לתצהיר שחר עולה, כי פשט הדברים הוא שחשבון 19 אושר בידי אינג' יורי סטובסקי ואינג' אשר סגל, אנשי מחוז דרום של יחידת הסמך מע"צ. כך היא לשון ע' 1 למסמך, וכך היא חזותו. אשר לזהות החותמים - כזכור, אינג' סוטובסקי הוא ה"מנהל" לפי ההסכם, ובהתאם הוא המוסמך לפסוק פסיקה סופית במחלוקות בנושא כמויות, והוא המוסמך על פי ההסכם לאשר מחירים חריגים. אשר לאינג' סגל, זה כמהנדס המחוז הוסמך לפי נספח להסכם (ראו: תצהיר רו"ח דורסט, נספח 44) לקבוע באורח סופי את שכר החוזה, עם סיום הפרויקט, כך שחתימתו על הסכם "סופי תקופתי" נראית בהחלט במקומה. יתר על כן, מחקירתו של מר סגל, מתברר כי לגוף הדברים מר סגל איננו מסתייג ואיננו חוזר בו מן האישור שניתן לחשבון 19, וכאשר נשאל מה היתה הצדקה לבדיקה המחודשת של החשבון בידי חברת מע"צ השיב "זה אתה צריך לשאול את מע"צ החדשה [חברת מע"צ - ת.ב.ר.]" (פרו', ע' 36, ש' 3). 37. בהקשר זה אתייחס לטענות רקע שהושמעו מפי הנתבעות, בדבר חיוניותה של בדיקה חוזרת של חשבון 19 בידי חברת מע"צ, בשל כך שעם כניסת חברת מע"צ לתמונה נמצא כי קיים פער בין תקציב הפרויקט המאושר לבין התחשיבים לעלותו הכוללת, לאור החשבונות שהוגשו על ידי התובעת (תצהיר אינג' סגל, סעיף 30.1). בחקירתו של מר סגל התברר, כי התמונה בזמן אמת לא היתה כפי שהנתבעות מבקשות לציירה עתה. ראשית, מסתבר כי עוד בשלבים מוקדמים היה ליחידת הסמך מע"צ קושי עם עבודות התכנון שנעשו עבור הפרויקט מטעמה, ושעל פיהן הוצא המכרז, לרבות כתב הכמויות. יחידת הסמך מע"צ היתה מודעת לכך שיש פערים בין הכמויות שהעריך המתכנן - ושעל פיהן הוצא כתב הכמויות שבמכרז - לבין הכמויות הנדרשות בפועל (ראו למשל: פרו', ע' 52, ש' 23 ואילך). שנית, עוד מסתבר כי קיומו של פער ניכר בין התקציב לבין העבודות שבוצעו בפועל ידוע היה ליחידת הסמך מע"צ קודם לכניסתה של חברת מע"צ לתמונה (פרו', ע' 37, ש' 11-19). יתר על כן, כעולה מנספחי תצהירו, מר סגל אף טרח לקבל גושפנקא מוועדת המכרזים המרכזית להרחבת היקף ההתקשרות בשל הפער (ראו: תצהיר סגל, נספחים 8 - 10; תצהיר בן יעיש, נספח 5, ע' 2). מר סגל אישר, כי הוא הוסיף את חתימתו על "טופס אישור חשבון מרחב" לחשבון 19 (נספח כג לתצהיר שחר) כשהיה מודע לפער זה (פרו', ע' 35, ש' 25). 38. נמצא אפוא, כי אין מדובר בפער שנעלם מעיני יחידת הסמך מע"צ, אשר אישרה את חשבון 19 מתוך טעות, וללא שהיתה מודעת לו, אלא ההיפך הוא הנכון. האישור ניתן מתוך מודעות לעניין וחברת מע"צ לא חידשה בהיבט זה דבר שלא היה ידוע. 39. האם לאור האמור, מחויבות הנתבעות בתוצאות חשבון 19, במצב בו להבנתן חלה טעות בחשבון? 40. ראשית, כאמור, המנגנון עליו הסכימו הצדדים הינו התחשבנות מול המחוז ומול יחידת הסמך מע"צ, ולא מול חברת מע"צ. לפיכך, חשד בדבר טעות, אמור אף הוא להתברר ולהיבדק בידי אותם גורמים עליהם הוטלה בהסמכה מלאכת ההתחשבנות. מינוי צוות חיצוני ליחידת הסמך מע"צ איננו עולה בקנה אחד עם סיכום זה. 41. שנית, לאור הוראות ההסכם ועקרונות יסוד במשפטנו, נראה כי גם אותם גורמים שהופקדו על ההתחשבנות אינם רשאים לעכב תשלום או לדרוש החזר תשלום בכל עת, משום שסבורים הם כי טעו באישורים שנתנו; ומאידך, אין הקבלן רשאי להיאחז באישור שניתן כבקרנות המזבח ולמנוע בחסותו תיקון טעויות, ככל שנעשו. מסקנה זו מתבקשת מעקרון תום הלב, בצילו שורה קיום חוזה, ואשר ההתחשבנות ותשלום התמורה החוזית היא חלק בלתי נפרד ממנו. כידוע, סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע את חובתו של צד לחוזה לקיים חיובים הנובעים מהחוזה ולהשתמש בזכויות הנובעות ממנו בדרך מקובלת ובתום-לב. בהתאם לעקרון זה יש לומר, כי משפעלו צדדים לחוזה על פי מנגנון הקבוע בו, וקבעו את התשלום על פי מנגנון זה, אין הם בני חורין להעלות בכל עת כל טענת טעות שיחפצו, ולדרוש בדיקה חוזרת או תשלום או החזר החורג מן המנגנון החוזי. מאידך, לא רשאי צד להסכם, הכפוף לחובת תום הלב, למנוע מחברו מלהעלות טענה מבוססת וכבדת משקל בדבר טעות מהותית בחשבון, המועלית בהזדמנות ראשונה ובטרם חלף המועד לביצוע התשלום, וזאת אף אם אותו חשבון נעשה בתהליך החוזי המוסדר, כדת וכדין, אלא שתוצאתו מוטעית בעליל (ראו והשוו: ע"א 391/80 לסרסון נ' שכון עובדים בע"מ, פ"ד לח(2) 237, 263; רע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן דוד, פ"ד מה(5) 661, 667). סיווג של כל אירוע מסוים, על פני קשת האפשרויות הנובעות מעקרון תום הלב, ייעשה על פי נסיבותיו (ע"א 148/77 רוט נ' ישופה בניה בע"מ, פ"ד לג(1) 617, 628). 42. מן הכלל אל הפרט: חשבון 18, 19 הוגש בגין עבודות שבוצעו עד ראשית שנת 2005; חשבון 19 הוגש לאישור בראשית חודש פברואר שנת 2005; אנשי המקצוע שאמורים היו לבדוק את החשבון עשו זאת עד ראשית חודש יוני שנת 2005 או בסמוך לכך, ואישרו את החשבון, לאחר תיקונים; מנהלם של אנשי מקצוע אלו, מר אשר סגל, מהנדס המחוז, לא מצא פגם באישור שניתן, גם לא בדיעבד. על רקע נתונים אלו, ברור שאין די בסברת הנתבעות כי נפלה טעות בחשבון, כדי להצדיק בדיקה מחודשת ופתיחת אישורים שניתנו. 43. נדגים זאת בנושא התשלום עבור כריתת עצים, לפי ההסכם. כתב הכמויות המקורי העריך את כמות העצים שיכרתו ב - 600 יחידות; התובעת דרשה כי ישולם לה עבור כריתת למעלה מ - 8,000 עצים; על פי האמור בנספח כג לתצהיר שחר - הוא חשבון 19 המאושר - אושר לתובעת תשלום עבור כריתת 7,326 עצים. לאחר שאושרה כריתת כמות עצים זו בידי יחידת הסמך מע"צ, דרשה חברת מע"צ, כי כמות העצים שנכרתו תיבדק שנית, לפי תצלום אוויר. התובעת סירבה לכך, וב"כ הנתבעות ביקש לעמת את נציג התובעת, מר חן שחר, בחקירתו הנגדית עם פערים אלו, כדוגמה לצדקת דרישתה של חברת מע"צ לבדיקה חוזרת של החשבונות בידי צוות מטעמה (פרו', ע' 20, ש' 6 ואילך). על רקע קביעותיי לעיל, אינני סבורה כי בנסיבות העניין קמה לחברת מע"צ עילה לבדיקה חוזרת, בטענת טעות. למעשה, אף מדובר בדוגמה מובהקת לנסיבות בהן זכאי הקבלן שלא להיעתר לדרישה. כעולה מן המסמכים בפני, לאחר שהוצא המכרז התברר, כי כמות העצים לכריתה גדולה פי כמה מן ההערכה. וכך מצינו במכתבו של מתכנן הפרויקט מטעם יחידת הסמך מע"צ מיום 30.9.03 (תצהיר אשר סגל, נספח 29): "את התכנון של הכביש סיימנו כבר לפני מספר שנים. כמות העצים המופיעה בכתב הכמויות כעצים לעקירה היתה נכונה למועד גמר התכנון (שש מאות עצים). לקראת תחילת הביצוע סיירתי עם הקבלן לאורך התוואי והתרשמתי כי במשך השנים, עצים שלא הוגדרו כעצים בהתאם למפרט, גדלו ונכון לעכשיו הם מוגדרים כעצים. עץ מוגדר כעץ כאשר היקף גזעו בגובה 1 מ' מעל הקרקע הוא לפחות 15 ס"מ. בהתאם לכך כמות העצים לעקירה גדלה משמעותית". 44. קיומה של חריגה ניכרת בהיקף העצים לכריתה אל מעבר לאמור בכתב הכמויות, עלה גם בישיבה פנימית של יחידת הסמך מע"צ מיום 28.1.04, שם בין טענות המחוז כפי שהועלו בפני המתכנן שפעל מטעם מע"צ מופיעה הטענה: "כמות העצים גדלה פי 10 מכתב הכמויות" (תצהיר חן שחר, נספח ג'); וכן בדו"ח סיור פרוייקטים של יחידת הסמך מע"צ מיום 25.1.04 (שם) נאמר כי כמות העצים לכריתה לפי החוזה היא 600 יחידות בעוד שבפועל מדובר ב - 7,300 יחידות. 45. בפועל, כאמור, אושר לתובעת בחשבון 19 תשלום עבור כריתת 7,326 עצים. 46. כעולה מחקירתו הנגדית של מר חן שחר, לאחר אישור חשבון 19 ביקשו הנתבעות לבצע בדיקה חוזרת של כמות העצים שנכרתו, לפי תצלום אוויר. התובעת סירבה לכך. 47. אינני סבורה כי על רקע האמור, סירובה של התובעת לבדיקה חוזרת, בדיעבד, של כמות עצים שנכרתו, באמצעות תצ"א, לוקה בחוסר תום לב. כאמור, ההסכם קבע דרך לקביעת כמויות של עבודות שנעשו. הכמויות נבדקו ואושרו כדין בידי מי שליווה את הפרויקט בפועל, וחובת תום הלב איננה מחייבת את הקבלן שכבר נבדק ונקבעו לגביו ממצאים סופיים בעניין בהתאם למנגנון החוזי שנקבע לכך, להסכים לבדיקת כמויות חוזרת, שלא לפי נתוני שטח מראש, אלא לפי תצלומי אוויר, שמגבלותיה, לעומת בדיקה בשטח לצורך זה, ברורות מאליהן, ועמד על כך מר שחר בחקירתו (פרו', ע' 29, ש' 1-3). 48. קיצורם של דברים, ככלל, מחוייבים הצדדים בתוצאות חשבון 18, 19 גם אם סבורה חברת מע"צ כי יתכן שחלה טעות בחשבון. כלל זה כפוף אמנם לחובת תום הלב לאפשר שינוי מתוצאות החשבון, כאשר מתעורר מצב המחייב זאת והתנאים לכך הובאו לעיל. ברם, במקרה דכאן, לא הצביעו הנתבעות על נסיבות שהיה בהן כדי לחייב את התובעת להסכים לבדיקה מחודשת של חשבון זה, משאושר ומשחלף המועד החוזי לביצוע התשלום. שאלת הריבית 49. המחלוקת האחרונה בה התבקש בית המשפט להכריע בשלב זה נוסחה על-ידי הצדדים כך: "פרשנות החוזה בדבר ריבית פיגורים ואופן חישוב ההתייקרויות". בהתאם לסדר הדברים, תידון תחילה שאלת הריבית. 50. פרק י"א להסכם, שכותרתו היא "תשלומים", קובע את מנגנון ההתחשבנות בין הצדדים, ובכלל זאת מתייחס הוא למועדי התשלום, דרך ביצוע התשלום וסוגי הריביות השונות בהם תחויב יחידת הסמך מע"צ בגין איחור בביצוע התשלומים. בסעיף 59 להסכם נקבע מנגנון תשלום חודשי (המכונה "תשלומי ביניים") במהלך ביצוע העבודה, ולפיו על הקבלן להגיש למפקח חשבון חודשי, בו מפורטות כל העבודות שבוצעו עד למועד עריכת החשבון וערכן; על המפקח לבדוק את החשבון המצטבר, לחשב את תשלומי הביניים ולהעבירם לאישורו של המנהל; מהתשלום המצטבר המאושר ינוכו כל התשלומים שהועברו בפועל לקבלן וכן כל סכום המגיע למזמין מהקבלן; "לגבי היתרה יחול האמור בפסקה (א) או האמור בפסקה (ב) להלן, לפי קביעת המזמין מראש:" א.היתרה תשולם ביום ה-38 מיום הגשת החשבון למפקח, ללא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל; ב.על היתרה תיווסף ריבית החשב הכללי למשך 30 ימים מיום הגשת החשבון למפקח, והיתרה והריבית ישולמו ביום ה-44 מיום הגשת החשבון למפקח. אין מחלוקת בין הצדדים, כי יחידת הסמך מע"צ בחרה מראש בחלופה א' - תשלום היתרה ללא ריבית ביום ה- 38 (כתב תביעה, סעיף 42; פרו', ע' 74, ש' 4-9). 51. לאחר קביעת יתרת תשלום הביניים, קובע סעיף 59(8) כי במקרה של פיגור בתשלומי הביניים מעבר למועדים הנקובים בחוזה - דהיינו, מעבר ליום ה-38 מעת הגשת חשבון הביניים - יחול ההסדר הבא: "יהיה הקבלן זכאי לריבית פיגורים על התשלום ששולם בפיגור, כפיצוי בגין הפיגור האמור. הריבית המגיעה לקבלן כאמור, תהיה לתקופה החל מתום המועד הנקוב בחוזה לתשלום הביניים, ועד למועד תשלום הביניים בפועל. תשלום ריבית הפיגורים כאמור, ישולם לקבלן ביום ה-44 מיום הגשת חשבון או דרישת ריבית על ידי הקבלן למנהל, ותשלום זה לא יישא הפרשי הצמדה ו/או ריבית כלשהי לתקופה החל ממועד תשלום הביניים בפועל ועד למועד תשלום ריבית הפיגורים. במקרה שתשלום ריבית כאמור לא ישולם במועד הנקוב לעיל, ובכפוף לאמור לעיל בסעיף קטן זה, ישא התשלום ריבית פיגורים החל מהיום ה-45 מיום הגשת החשבון או דרישת הריבית ועד לתשלום ריבית הפיגורים בפועל" (ההדגשות כאן ובציטוטים הבאים מן ההסכם אינן במקור - ת.ב.ר.). הוראה דומה ביחס לתשלום ריבית בקשר לתשלום השכר הסופי של ההסכם מופיעה בסעיף 60(10) להסכם, והיא קובעת כי במקרה שיתרת השכר הסופי לא תשולם לקבלן במועד הקבוע בחוזה: "תישא יתרת שכר החוזה, כפיצוי בגין הפיגור בתשלום, ריבית פיגורים לתקופה החל מתום המועד הנקוב בחוזה לתשלום יתרת שכר החוזה ועד למועד תשלום יתרת שכר החוזה בפועל. תשלום ריבית הפיגורים כאמור, ישולם לקבלן ביום ה- 44 מיום הגשת חשבון או דרישת ריבית על ידי הקבלן למנהל, ותשלום זה לא ישא הפרשי הצמדה ו/או ריבית כלשהי...". מנגנון ריבית פיגורים הונהג גם ביחס למקרה שבו נתגלעה מחלוקת בין הצדדים ביחס לשכר הסופי של ההסכם, שבשלה נמנע הקבלן מלחתום על הצהרה לחיסול כל תביעותיו ביחס למזמין. במצב כזה, כך קובע סעיף 60(8) להסכם, רשאי הקבלן לקבל סכום שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, ואם לאחר מכן יסכימו הצדדים על תשלום סכום נוסף המגיע לקבלן, ישולם סכום זה לאחר חתימת הקבלן על הצהרה בדבר חיסול תביעותיו. סעיף 60(9) קובע כך: "לסכום הנוסף כאמור, תיווסף ריבית פיגורים החל מהיום ה-45 מיום הגשת החשבון הסופי על ידי הקבלן ועד ליום תשלום הסכום הנוסף". 52. ההסכם קובע אפוא מנגנון אחיד להסדרת תשלום במצב של פיגור, אשר לפיו יושת על מזמינת העבודה תשלום פיצוי לקבלן בשיעור של "ריבית פיגורים" מתום המועד הנקוב בהסכם לתשלום ועד למועד התשלום בפועל, כאשר סעיף 1 להסכם מגדיר את המונח "ריבית פיגורים" כך: "הריבית בשיעור שיתפרסם מדי פעם על ידי החשב הכללי במשרד האוצר כריבית פיגורים". 53. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת ל"נספח לסעיף תנאי התשלום בחוזה האחיד 3210", אשר צורף כנספח 44 לתצהירו של מר רפי דורסט מטעם הנתבעות, ומשנה את הוראות ההסכם לעניין הריבית (להלן - נספח תנאי התשלום). כעולה מתצהירו של מר דורסט וכן גם מחקירת מר חן שחר בעניין זה, כפי שיובאו לעיל, נספח תנאי התשלום נחתם על-ידי הצדדים בד בבד עם יתר מסמכי המכרז. בהתאם לנספח זה, על אף האמור בהסכם, יחולו ביחס לתשלום ריבית על פיגורים בתשלום חשבונות ביניים והחשבון הסופי, ההוראות הבאות: "1. "תשלומי ביניים" על אף האמור בסעיף 59 לחוזה יחולו הסדרי התשלום הבאים: ריבית על פיגורים (סעיף 59(8)) במקרה של פיגור בתשלומי הביניים לקבלן תשולם לקבלן ריבית החשב הכללי על התשלום שעליו חל הפיגור החל מהיום ה- 45 מיום הגשת החשבון ע"י הקבלן. למען הסר ספק - בגין פיגור בתשלום בין היום ה - 39 ליום ה- 44 להגשת החשבון לא תשולם ריבית פיגורים כלשהי. 2. סילוק שכר החוזה סעיף 60(10) שכר החוזה ייקבע סופית ע"י מהנדס המחוז וישולם ביום ה- 90 מיום שהתקבל ונחתם בגזברות המחוז. למען הסר ספק - בגין פיגור בתשלום מהיום ה - 91 ואילך (מיום שהתקבל ונחתם החשבון בגזברות המחוז) ישא התשלום הסופי ריבית החשב הכללי בגין הפיגור כאמור, בלבד". 54. ביחס לנספח תנאי התשלום טענה התובעת טענה מקדמית, שלפיה מאחר שבכתב הגנתן לא הפנו הנתבעות לנספח תנאי התשלום, הרי שהבאת הנספח במסגרת תצהירי הנתבעות וטיעון על-פיו - מהווה הרחבת חזית אסורה. 55. האיסור 'להרחיב חזית' עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא (ע"א 8168/03 ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ, פורסם במאגרים (8.11.09)). הנתבעות בעניינינו הכחישו בהגנתן הן את שיעורי הריבית הנתבעים והן את מתודולוגיית חישוב הריבית. די בהכחשה זו כדי להקים פלוגתא לעניין שיעור הריבית. ביחס לפלוגתא זו הביאו הנתבעות את ראיותיהן, וביניהן גם את נספח תנאי התשלום. זאת ועוד: משנשאל מנהל התובעת, מר חן שחר, בחקירתו על נספח תנאי התשלום הוא השיב (פרו' מיום 9.5.10, ע' 15, ש' 1-2): "אני חתום על המסמך. יתכן שזה חלק מהחומר. לא זכרתי אותו, אבל אם המספר תואם - אין לי בעיה ואני לא מתכחש למסמך הזה". במצב בו אין מחלוקת אמיתית בדבר היותו של נספח תנאי התשלום חלק ממסמכי המכרז וכאשר התובעת אינה מתכחשת לו, ומשכתבי הטענות העלו קיומה של מחלוקת בנושא בו עוסק המסמך, אין בכך שהנתבעות לא הפנו אל המסמך במסגרת כתב הגנתן, כדי למנוע מבית המשפט להכריע בעניין לגופו (ע"א 311/83 פינקלשטיין נ' פלבסקי, פ"ד לט(1) 496, 503 (1985); כן ראו: ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר, פ"ד מג(4) 378, 384 (1989); ע"א 521/83 קרפינובסקי נ' המחלבות המאוחדות בע"מ, פ"ד מב(1) 525, 527 (1988)). על כן, דין טענת התובעת בדבר היותו של נספח תנאי התשלום "הרחבת חזית אסורה" - להידחות. בנסיבות שתוארו לא מצאתי הצדקה שלא להכריע במחלוקת שבין הצדדים, לעניין שיעור הריבית ודרך חישובה, על יסוד התשתית ההסכמית המלאה אשר הונחה בפני בית המשפט, ובכלל זאת גם על יסוד נספח תנאי התשלום. 56. משהוגדרה המסגרת ההסכמית החולשת על יחסי הצדדים, ניתן לפנות לפרשנות הסעיפים הרלוונטיים בהסכם ובנספח תנאי התשלום בכל הנוגע להשתת ריבית על תשלומים שבפיגור. מאחר שנספח תנאי התשלום הוא חלק אחד מתוך מכלול של יחסים הסכמיים בין הצדדים, פרשנותו תיעשה על רקע הוראות ההסכם בכלל, וסעיף ההגדרות שבו, בפרט. סעיף 1 בהסכם מבחין בין שני סוגי ריבית, כך: "ריבית החשב הכללי" - הריבית בשיעור שיתפרסם מדי פעם על ידי החשב הכללי במשרד האוצר, לרבות חישוב הריבית שייעשה בהתאם להנחיות החשב הכללי כפי שיתפרסמו מזמן לזמן. "ריבית פיגורים" - הריבית בשיעור שיתפרסם מדי פעם על ידי החשב הכללי במשרד האוצר כריבית פיגורים, לרבות, חישוב ריבית הפיגורים שייעשה בהתאם להנחיות החשב הכללי כפי שיתפרסמו מזמן לזמן. מהגדרות אלה עולה, כי החשב הכללי מפרסם כמה סוגי ריביות, וביניהן: ריבית חשב כללי "רגילה" וכן גם ריבית "פיגורים". ואכן, בחקירתו של מר רפי דורסט, שכיהן בעת הרלוונטית כחשב ביחידת הסמך מע"צ ולאחר מכן כסמנכ"ל כספים בחברת מע"צ, מאשר הוא כי החשב הכללי מפרסם שלושה סוגי ריביות, המתעדכנים מעת לעת, וביניהם ריבית חשב כללי "רגילה", השווה לריבית הפריים, וכן ריבית פיגורים (פרו', ע' 76, ש' 2-3 וכן ע' 77, ש' 22-26). 57. התובעת טענה כי התיבה "ריבית החשב הכללי" בנספח תנאי התשלום מאגדת בתוכה את שלושת סוגי הריבית אשר החשב הכללי מפרסם, ובכלל זאת גם ריבית פיגורים. על רקע המנגנון שבהסכם, לפיו איחור בתשלום יזכה את הקבלן בתשלום ריבית פיגורים, טענה התובעת, כי יש לפרש את התיבה "ריבית חשב כללי" בהקשר של פיגור בתשלומים כריבית הפיגורים שמפרסם החשב הכללי. לכן, לשיטתה, נספח תנאי התשלום אינו מבטל את זכאותה של התובעת לקבל ריבית הפיגורים, אלא אך משנה את המועד אשר ממנו מתגבשת זכאותה לקבל ריבית זו. 58. הנתבעות טענו מנגד, כי קיומן של שתי הגדרות מובחנות לריבית פיגורים ולריבית חשב כללי בהסכם מבהיר, כי מנסח ההסכם ונספח תנאי התשלום ידע להבחין בין סוגי הריבית השונים המפורסמים על-ידי החשב הכללי, ולכן אילו כוונת הצדדים היתה להשית על סכום שפיגור "ריבית פיגורים", כהגדרתה בהסכם, היו נאמרים הדברים באופן מפורש. 59. במחלוקת שנפלה בין הצדדים בעניין זה, הדין הוא עם הנתבעות. השאלה בדבר כוונת הצדדים לגבי גובה הריבית היא שאלה של פרשנות החוזה, וזו תעשה בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, לפיה "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". תכליתו של ההסכם משתמעת במקרה דנא באופן ברור מתוך לשונו של ההסכם ושל נספח תנאי התשלום והצדדים לא הצביעו על אינדיקציות חיצוניות לכוונתם להנהיג ריבית פיגורים. הן ההסכם והן נספח תנאי התשלום מבחינים בין שני סוגי הריבית. כך, בסעיף ההגדרות בהסכם נעשית, כאמור, אבחנה בין שני סוגי הריבית. כך גם בנספח תנאי התשלום, נעשה שימוש במינוח "ריבית חשב כללי" ביחס לפיגור בתשלומי הביניים, בעוד שביחס לפרק הזמן שבין היום ה-39 לבין היום ה - 44 מעת הגשת החשבון מבהיר הנספח, כי לא תשולם "ריבית פיגורים כלשהי". קיומן של שתי ההגדרות זו בצד זו תומך בפרשנות, שלפיה התיבה "ריבית חשב כללי" אינה כוללת את כל הריביות המתפרסמות על-ידי החשב הכללי, ובכלל זאת גם את ריבית פיגורים, אלא שהיא דווקא מכוונת אך לריבית חשב כללי "רגילה". 60. זאת, בשונה ממצב הדברים בכל אותם פסקי הדין אשר אליהם הפנתה התובעת: ת"א (מחוזי ירושלים) 3104/01 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, פורסם במאגרים (28.7.04); ת"א (מחוזי נצרת) 328/96 חב' מוחמד עבדאלקאדר ושות' בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, פורסם במאגרים (1.12.05); ע"א 3495/05 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' צחר חברה לבניה ולפיתוח בע"מ, פורסם במאגרים (22.7.08). בפסקי דין אלה נקבע, כי הפירוש הסביר לתיבה "ריבית חשב כללי" בהקשר של איחור בתשלום הוא ריבית הפיגורים שמפרסם החשב הכללי, וזאת כפיצוי בגין הפיגור בתשלום. אלא שלא מצאתי בפסקי הדין הללו כי ההסכמים בין הצדדים בכל אותם מקרים הבחינו בין ריבית חשב כללי לבין ריבית פיגורים, וזאת בשונה מההסכם בעניינינו. במצב כזה, ונוכח העובדה שהחשב הכללי אכן מפרסם שלושה סוגי ריביות וביניהן גם ריבית פיגורים, נותר מרחב עמימות מסויים בפרשנות התיבה "ריבית חשב כללי". בנוסף, בכל אותם מקרים נקטו ההסכמים בלשון המזכה את הקבלן ב"פיצוי בגין הפיגור בתשלום". על רקע זכאותו של הקבלן לקבלת פיצוי על פיגור בתשלום ועל רקע העמימות הלשונית של התיבה "ריבית חשב כללי", כאשר לא מוגדרת בצידה ריבית פיגורים, פירשו בתי המשפט תיבה זו כריבית פיגורים שמפרסם החשב הכללי. 61. נסיבות המקרה דכאן שונות. סעיף 59(8) להסכם קבע, אמנם, כי הקבלן "זכאי לריבית פיגורים על התשלום ששולם בפיגור, כפיצוי בגין הפיגור האמור". ואולם, נספח תנאי התשלום שינה הסדר זה וקבע כי "על אף האמור בסעיף 59 לחוזה יחולו הסדרי התשלום הבאים", שלפיהם במקרה של פיגור בתשלומי הביניים "תשולם לקבלן ריבית החשב הכללי על התשלום שעליו חל הפיגור". לא עוד "ריבית פיגורים" ולא עוד "פיצוי בגין הפיגור". נספח תנאי התשלום שומט אפוא באופן ברור את זכותו של הקבלן לקבל פיצוי בגין הפיגור בתשלום לפי ההסכם. לכך מצטרפת העובדה שהוזכרה לעיל, כי בשונה מכל המקרים אליהם הפנתה התובעת, כאן מבחינים, הן ההסכם והן נספח תנאי התשלום, בין ריבית חשב כללי לבין ריבית פיגורים. על רקע דברים אלה, לא נותרת עוד עמימות פרשנית בתיבה "ריבית חשב כללי" בהקשר בו היא מופיעה בנספח תנאי התשלום. 62. בקשר לכך טענה התובעת, כי המשכו של סעיף 1 בנספח תנאי התשלום, אשר קובע כי "למען הסר ספק - בגין פיגור בתשלום בין היום ה- 39 ליום ה- 44 להגשת החשבון לא תשולם רבית פיגורים כלשהי", תומך בפרשנות לפיה הנספח נועד לשנות רק את המועד הימנו תתחיל להיות משולמת הריבית בגין פיגור, אך לא את סוג הריבית. אילו היה הנספח מבטל את ריבית הפיגורים, כך טוענת התובעת, הרי שבהבהרה זו היה נאמר כי לא תשולם ריבית חשב כללי כלשהי, ולא כי לא תשולם ריבית פיגורים. 63. איני מקבלת טענה זו. ראשיתו של סעיף 1 לנספח מסדירה את משטר הריבית "החדש" בין היום ה- 45 מעת הגשת החשבון ועד למועד תשלום החשבון בפועל, וקובעת כי הריבית על הסכום שבפיגור תהא ריבית החשב הכללי. לפי משטר הריבית ההסכמי "המקורי" הקבוע בסעיף 59(8) להסכם, החל מהיום ה-39 תתווסף לסכום שבפיגור ריבית פיגורים. מאחר שרישת הסעיף מסדירה את משטר הריבית החל מהיום ה- 45 מעת הגשת החשבון, מצא לנכון מנסח הנספח להבהיר כי בחלון הזמנים שנוצר, כביכול, בין תחולת משטר הריבית ההסכמי "המקורי" (המזכה בריבית פיגורים החל מהיום ה-39) לבין מועד תחולת משטר הריבית ההסכמי "החדש" (המזכה בריבית החשב הכללי החל מהיום ה- 45), לא יחול משטר הריבית ההסכמי הישן. לכן נעשה שימוש במינוח "ריבית פיגורים כלשהי". משכך, אין בדברים אלו כדי לתמוך בפרשנות אותה מציעה התובעת. 64. המצב המשפטי העולה מהפרשנות הלשונית הוא, כי נספח תנאי התשלום ביטל את משטר הריבית שנקבע בהסכם, לפיו תשולם ריבית פיגורים על סכום שבפיגור החל מהיום ה- 39 מעת הגשת חשבון ביניים, וקבע תחתיו משטר ריבית חלופי, שלפיו תשולם ריבית חשב כללי "רגילה" החל מהיום ה- 45 מעת הגשת חשבון הביניים. כך, גם ביחס לפיגור בתשלום שכר החוזה הסופי, בוטלה זכאותה של התובעת לקבל ריבית פיגורים. 65. התובעת התייחסה לשיקולי מדיניות, התומכים בהוספת ריבית פיגורים לסכום שבפיגור. בין שיקולים אלה מוזכרת העובדה כי במצב של פיגור בתשלום נאלץ הקבלן לספוג עלויות ונזקים, ובכלל זאת נדרש הוא ללוות כספים למימון המשך ביצוע העבודות, בריבית גבוהה מריבית פריים; וכן שיקול הנוגע להעדר תמריץ למזמינת העבודה לשלם חשבונות במועד ההסכמי בהיעדר סנקציה בדמות ריבית פיגורים. סבורה אני כי שיקולי מדיניות אלה, נכונים ככל שיהיו, אינם יכולים לגבור על המסגרת הסכמית החולשת על יחסי הצדדים. הלשון ההסכמית ברורה והצדדים לא הצביעו על אינדיקציות חיצוניות לכוונתם להנהיג ריבית פיגורים דווקא. בת"א (מחוזי ירושלים) 2087/00 אלמור חב' לבניה הנדסה ופתוח בע"מ נ' מ"י - משרד הבינוי והשיכון, פורסם במאגרים (4.4.05) ציין כב' הש' רביד, כי לאור העובדה שהתניות החוזיות בדבר הסדרי התשלום בעבור עבודת הקבלן, לרבות הסדר התשלום בעטיה של הפרה חוזית, הינן תניות מרכזיות, עיקריות וחשובות בחוזה, אליהן בדרך כלל שמים הצדדים ליבם במיוחד, וביתר שאת אמורים הדברים כאשר ההפרשים בין שני סוגי הריביות המדוברות הנם גבוהים, קשה להלום שקבלן מנוסה, היודע לעמוד על זכויותיו, נאלם דום. לדברים אלה מסכימה אני, בכל הכבוד. אכן, לו חפצה הייתה התובעת להנהיג משטר של ריבית פיגורים, היה עליה לציין זאת מפורשות ולא לחתום על נספח תנאי התשלום. אך במצב בו לא עשתה כן והסכימה לנספח כמות שהוא, אינני רואה לפרש את התיבה "ריבית חשב כללי" כמכוונת לריבית הפיגורים שמפרסם החשב הכללי, בשל שיקולי מדיניות אלה או אחרים. 66. טענה נוספת שהעלו הנתבעות בכתב הגנתן היתה, כי עד להגשת התביעה, לא הגישה התובעת חשבון ריבית או דרישה מפורטת לתשלום ריבית, ועל כן לא השתכללה זכאותה לקבלת תשלום ריבית בגין הסכומים שבפיגור. הנתבעות זנחו טענה זו בסיכומיהן. בדין עשו כן הנתבעות, שכן בנספח תנאי התשלום לא נקבע כי הגשת חשבון ריבית הינה תנאי להשתכללות זכאות התובעת לקבלת תשלום ריבית. יוער, כי אף ההסכם אינו מציב תנאי כזה להשתכללות הזכות, אלא אך מציין כי המועד לתשלום ריבית הפיגורים יהיה "ביום ה- 44 מיום הגשת חשבון או דרישת ריבית". דהיינו; די בהגשת חשבון לשם השתכללות הזכות. מכל מקום, כאמור, נספח תנאי התשלום שינה את משטר הריבית ההסכמי, ובהתאם לו בוטלה הסיפא בדבר "דרישת ריבית". 67. אשר לחשבונות ביניים שאושרו במהלך השנים 2003 ו-2004, אך שולמו באיחור מה (וכעולה מהנתונים שבכתב התביעה, המדובר באיחורים בני ימים בודדים בלבד) - סבורה אני כי אין לחייב את הנתבעות בתשלום ריבית. זאת לאור הוראת סעיף 3 בהסדר המימון, שקובעת כך: "עם קבלת התשלום הראשון מתחייב הקבלן להמשיך בקידום החוזה ללא עיכובים, בהתאם לחוזה והוא מוותר על כל טענה ו/או דרישה בדבר איחורים בתשלום חשבונות הביניים עד לסוף שנת 2004". בהתאם לסעיף זה, אין לקבל כעת תביעה לתשלום ריבית ביחס לתשלומי ביניים ששולמו באיחור לפני הסדר המימון ובעת תחולתו. ומכאן, שהחשבון הראשון אשר ביחס אליהם יחובו הנתבעות בתשלום ריבית הוא חשבון 18, 19 שהוגש בראשית שנת 2005, ואילך. 68. אשר לתשלום מע"מ על הריבית - טענת הנתבעות בכתב הגנתן (בסעיף 39) היא, כי הסכומים שביחס אליהם תחושב הריבית אינם כוללים מע"מ, הואיל והתובעת המציאה בפועל את חשבוניות המע"מ לנתבעות רק בסמוך לתשלום החשבונות. בסיכומיהן לא עמדו הנתבעות על טענה זו, אלא טענו כי ריבית החשב הכללי כוללת בחובה מרכיב מע"מ, וביקשו כי כך אקבע. בכך הסתמכו הנתבעות על דברים שבתצהירו של מר רפי דורסט מטעמן. מר דורסט הפנה לעמוד מתוך הוראת תקנות כספים ומשק (תכ"ם) מיום 12.11.89, המסדיר תשלום ריבית בגין איחור בתשלומים, ובו נאמר כי "ריבית החשב הכללי כוללת מס ערך מוסף" (תצהיר דורסט, נספח 45). התובעת טענה כי מדובר בשינוי חזית פסול וכן כפרה בחלותו של נספח 45 לתצהיר דורסט על ההתקשרות בין הצדדים. 69. אודה ולא אבוש: טיעוני הצדדים בענין זה לא היו נהירים לי עד תומם. משכך, בשלב זה מבכרת אני שלא לקבוע דבר בעניין זה, ובהמשך הדיון אבקש כי הצדדים ישלימו טיעון בעניינו ואכריע בו. התייקרויות 70. המחלוקת בין הצדדים באשר לדרך חישוב ההתייקרויות היא בשתי נקודות: השאלה הראשונה היא מהי נקודת הזמן הבסיסית שביחס אליה יש לחשב את ההתייקרויות - האם מועד הגשת ההצעה למכרז, או שמא המועד בו נחתם החוזה. עניינה של השאלה השניה נוגע לסוג המדד הרלוונטי לחישוב ההתייקרויות - האם מדד מחירי תשומה בבניה למגורים, או שמא מדד מחירי תשומה בסלילה. שאלות אלה ידונו כפי סדרן, לאחר סקירת המסגרת ההסכמית-מכרזית החולשת על יחסי הצדדים בהיבט זה. 71. הוראת סעיף 62 להסכם, שכותרתה "תנודות במחירי החומרים ובערך העבודה", קובעת כי מחירי ההסכם יתעדכנו בהתאם למדד מחירי תשומות הבניה למגורים, המתפרסם על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, "או מדד אחר שנקבע על ידי המזמין מראש". סעיף 62(3)(א) קובע כך: "אם יחולו תנודות במדד, יגדל או יקטן שכר החוזה בהתאם לחישוב הבא: ההעלאה או ההפחתה של שכר החוזה תחושב לפי כל חודש לגבי תשלומי הביניים של העבודה שבוצעה באותו חודש, בהתאם לשיעור תנודות במדד, בניכוי כל תשלומי הביניים הקודמים ששולמו לקבלן". ליד כותרת סעיף 62 בהסכם הוסף בכתב יד: "בהתאם להוראת שעה של החשכ"ל המצ"ל". הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה מהי אותה הוראה אליה מפנה ההסכם. 72. לטענת התובעת, הוראת החשכ"ל אליה מפנה ההסכם היא הוראת חשב כללי מיום 29.3.01, אשר התעדכנה ביום 24.12.01 (ת/4) (להלן - הוראת החשכ"ל). עניינה של הוראה זו הוא יצירת כללים להצמדת התקשרויות לרכישת "שירותים ועבודות, לרבות עבודות בינוי וסלילה" והיא קובעת בסעיף 9, כי מותר להוסיף לחוזי התקשרות עתידיים פיסקה בנוסח הבא: "אם במהלך 18 החודשים הראשונים של ההתקשרות יחול שינוי במדד ושיעורו יעלה לכדי 10% ומעלה ממועד החתימה על החוזה, תעשה התאמה לשינויים כדלהלן: שיעור ההתאמה יתבסס על ההפרש בין המדד, שהיה ידוע במועד האחרון לקבלת הצעות, או מועד החתימה על החוזה (לפי תנאי המכרז), לבין המדד הקובע במועד(י) הגשת החשבון(ות)". "המדד הקובע" מוגדר בהוראת החשכ"ל כמדד האחרון הידוע בעת הגשת החשבון. ביום 24.12.01 יצא תיקון להוראה האמורה, ולפיו ההתאמה לשינויים במדד תתבצע אם במהלך 18 החודשים הראשונים של ההתקשרות יגיע שיעורו של השינוי במדד הרלוונטי לכדי 7% (במקום 10%). 73. הנתבעות טוענות מנגד, כי הוראת החשכ"ל אליה מתייחס הכיתוב ליד סעיף 62 בהסכם היא נספח התייקרויות שנוסח לאור הוראת החשכ"ל, ואשר "היווה חלק ממסמכי המכרז וככל הנראה נחתם כחלק ממסמכי המכרז" (סיכומי הנתבעות, ע' 24, פסקה 133), אשר קובע כך: "אם במהלך 18 החודשים הראשונים של ההתקשרות יחול שינוי במדד הרלוונטי ושיעורו יעלה לכדי 7% ומעלה ממועד החתימה על החוזה, תיעשה התאמה ... שיעור ההתאמה יתבסס על ההפרש בין המדד שהיה ידוע במועד שבו עבר המדד את ה-7%, לבין המדד הקובע במועד(י) הגשת החשבון(ות)... במידה ומשך ההתקשרות על פי המכרז יהיה גדול מ-18 חודש, לתקופה שמעבר ל-18 חודש יהיה הזוכה זכאי להתייקרות כדלהלן: שיעור ההתאמה יתבסס על ההפרש בין המדד שהיה ידוע בתום 18 חודשים ממועד החתימה על החוזה לבין המדד הקובע במועד(י) הגשת החשבון(ות)". נספח זה, שכותרתו היא "התייקרויות" (להלן - נספח ההתייקרויות), צורף הן לעותק ההסכם שצורף כנספח ב' לכתב התביעה, הן לעותק ההסכם שצורף כנספח 19 לתצהיר מר דורסט והן לעותק ההסכם שצורף כנספח 1 לתצהירו של מר אשר סגל, והוא נושא את חתימותיהם של מורשי החתימה של מע"צ וכן של התובעת. נספח ההתייקרויות לא צורף לעותק ההסכם שצורף לתצהירו של מר שחר. 74. התובעת טענה בסיכומיה, כי נספח ההתייקרויות אינו חלק מן ההסכם והוא שולב בין מסמכי ההסכם בטעות. טענה זו נסמכה על כך שנספח ההתייקרויות אינו ממוספר או מסומן בדרך אחרת, המאפשרת לקושרו באופן ברור להסכם. התובעת גם ניסתה להיבנות מאמירת מר דורסט בחקירתו הנגדית, כשנתבקש להסביר מדוע שולב נספח ההתייקרויות במקום בו שולב בתצהירו, כי הוא "מניח שזו טעות" (פרו', ע' 79, ש' 21-30 - ע' 80, ש' 2). 75. אלא שטענת התובעת בעניין זה נסתרת מעיון בנספח ב' לכתב התביעה, הוא ההסכם בין הצדדים, כפי שהיה מצוי בידי התובעת בעת הגשת התביעה, ואשר נספח ההתייקרויות צורף לו, ולא מקובלת עליי הסברה שמדובר בטעות. יתר על כן, בסעיף 86 לתצהירו, מצטט מר שחר את ההוראה הרלוונטית מתוך נספח ההתייקרויות, ומצהיר כי "כך קובע ההסכם שבין הצדדים". דהיינו - אין מחלוקת אמיתית בדבר היותו של נספח ההתייקרויות חלק מן המערכת ההסכמית שבין הצדדים. ואכן, ההסדר המעוגן בנספח ההתייקרויות גם קיבל ביטוי בצו התחלת העבודה, שנחתם ביום 29.7.03 וצורף כנספח ב' לתצהירו של מר שחר. לשונה של הוראת סעיף 5 בצו התחלת העבודה זהה ללשונו של נספח ההתייקרויות. 76. שאלה מובחנת היא, האם נספח ההתייקרויות היה חלק ממסמכי המכרז שפורסמו ונחתמו על-ידי כל המציעים בעת הגשת הצעותיהם, או שמא הוא נחתם רק לאחר בחירת הצעת התובעת כהצעה הזוכה. התשובה לשאלה זו משליכה על אופן שינויו של ההסדר המעוגן בנספח ההתייקרויות: אם נאמר שנספח זה מהווה חלק ממסמכי המכרז, ברי כי לא ניתן לשנות את תנאיו לאחר בחירת הזוכה במכרז. זאת כיוון ששינוי תנאי ההתקשרות לאחר בחירת הזוכה במכרז מהווה פגיעה בעיקרון השוויון - גם ביחס למציעים שהצעתם לא נבחרה וגם ביחס למציעים פוטנציאליים שכלכלו צעדיהם על יסוד תנאי המכרז. אם, לעומת זאת, נספח ההתייקרויות איננו חלק ממסמכי המכרז, אלא נחתם לאחר בחירת הצעת התובעת כהצעה הזוכה, הרי שחלים ביחס אליו דיני החוזים "הרגילים", שלפיהם בפני הצדדים פתוחה הדרך להסכים ביניהם על שינוי תנאי ההתקשרות, בכל עת. 77. חרף החומר הרב המצוי בתיק בית המשפט, לא מצאתי כי הצדדים הגישו את מסמכי המכרז, כפי שפורסמו על-ידי יחידת הסמך מע"צ. בין מסמכי הצעתה של התובעת במכרז, אשר צורפו כנספח 1 לתצהירו של מר דורסט ומסומנים "בסדר רץ" מעמוד מס' 1 ועד לעמוד מס' 11 לא מצוי נספח ההתייקרויות, ולכאורה תומך הדבר בעמדת התובעת, כי נספח ההתייקרויות לא היה חלק ממסמכי המכרז. מאידך גיסא, נספח ההתייקרויות, בחתימות הצדדים כולם, צורף בסיומו של ההסכם, הן לעותק ההסכם שצורף לתצהירו של מר דורסט ומר סגל והן לעותק ההסכם שצורף לכתב התביעה. האם די בכך כדי לקבוע כי נספח ההתייקרויות היווה חלק ממסמכי המכרז? 78. סבורה אני כי על שאלה זו יש להשיב בחיוב, וזאת משני טעמים: הטעם הראשון נעוץ בסדרי עבודתה של יחידת הסמך מע"צ בכל הנוגע לחתימה על הסכם עם הזוכה במכרז. מר דורסט הסביר, כי כאשר מציע מגיש הצעתו למכרז, הוא מצרף גם העתק של הסכם ההתקשרות חתום על-ידו. לאחר שנבחרת ההצעה הזוכה, לא נדרש המציע הזוכה לחתום שוב על הסכם התקשרות, אלא ההסכם החתום שצורף להצעתו מועבר לחתימה נגדית של מורשי החתימה ביחידת הסמך מע"צ (פרו', ע' 82, ש' 3-5). ומכאן, כי קיומו של נספח התקשרויות חתום על-ידי שני הצדדים, עוקב לסדר הדפים הרץ בהסכם, כפי שהיה מצוי בידי שני הצדדים, תומך בגרסה כי הנספח היה חלק ממסמכי המכרז. הטעם השני קשור לסדרי העבודה שתוארו לעיל, ועניינו בדיני המכרזים ובכללים החלים על רשות ציבורית. חתימה על נספח ההתייקרויות, לאחר בחירת זוכה במכרז, מהווה שינוי של תנאי המכרז בדיעבד, שלא כדין. סדרי העבודה שתוארו על-ידי מר דורסט נועדו למנוע שינוי כזה ולהגשים את אחת המטרות העיקריות שבבסיס דיני המכרזים - שמירה על שוויון בין המציעים בפועל ובכח. לכן, הכלל הוא שההסכם המצורף לתנאי המכרז הוא ההסכם עליו חותמים הצדדים בפועל לאחר בחירת ההצעה הזוכה. לזכות יחידת הסמך מע"צ עומדת חזקת הכשרות של הרשות המינהלית. בחומר שבפני לא מצאתי ראיה, להבדיל מטענות גרידא, שיש בה כדי להטיל ספק מהותי בכשרות פעולותיה של יחידת הסמך מע"צ באשר לחתימה על ההסכם. 79. המסקנה העולה מכל האמור היא, כי נספח ההתייקרויות הוא חלק ממסמכי המכרז. לכאורה, די היה בכך כדי לדחות את עמדת התובעת לעניין חישוב ההתייקרויות, שלפיה המדד הבסיסי לחישוב ההתייקרויות הוא המדד שהיה ידוע בעת הגשת ההצעות למכרז. אלא שהתובעת טענה, כי גורמים רשמיים במע"צ קיבלו את עמדתה בעניין זה, ולא זו בלבד, אלא גם שחישוב ההתייקרויות נערך בפועל בהתייחס למדד הידוע ביום הגשת ההצעות. 80. התובעת הפנתה למכתב מטעמה מיום 14.8.03, שבועיים לאחר חתימת צו התחלת העבודה, בגדרו פנתה היא אל מהנדס המחוז ביחידת הסמך מע"צ, מר אשר סגל, וביקשה כי חישוב ההתייקרויות ייעשה בהתאם למדד שהיה ידוע בעת הגשת ההצעות ולא בעת חתימת ההסכם (תצהיר חן שחר, נספח 9(J. התובעת הסבירה במכתבה, כי מחירי העבודות שבהצעתה תומחרו בהתאם למדד שהיה ידוע בעת הגשת ההצעות, וכן כי הזמן הרב שחלף עד לחתימת ההסכם מקורו בשיקולים של יחידת הסמך ולא במחדלי התובעת. ואכן, על גבי מכתב זה כתב ממונה הביצוע המחוזי, אינג' פרוקופץ, כי "אנו ממליצים לשנות בסיס לחישוב ההתיקרות מתאריך חתימת החוזה לתאריך הגשת המכרז". מהנדס המחוז, מר סגל, אישר בחתימתו המלצה זו. מנגד, הפנו הנתבעות לנוסח הכיתוב, לפיו "אנו ממליצים" לשנות את בסיס החישוב ולא "אנו מאשרים", ולכן כפרו בתוקפה המחייב של המלצה זו. 81. בחקירתו הסביר מר אשר סגל, כי הוא וצוותו סברו, כי בנסיבותיו של עניין זה, נכון יהיה להצמיד את מחירי ההתקשרות למדד שהיה ידוע בעת הגשת ההצעה ולא בעת החתימה על ההסכם, אלא שהחשב של יחידת הסמך מע"צ לא אישר המלצה זו (פרו', ע' 46, ש' 14-21): "באותו מקרה, היה פער בין פתיחת המכרז והיה תהליך די ממושך עד ששחר קיבל את העבודה הזאת. לאחר מכן, עד שהתחילה העבודה, היה פער של שנה בין זה לזה. ההתייקרויות מחושבות לפי יום חתימת החוזה. זאת אומרת שלמרות שהצעתו היתה בזמן מסוים ואם הכל היה הולך נורמלי תוך זמן קצר היה נחתם חוזה וההתייקרויות היו מתחילות לרוץ, במקרה הזה עברה שנה בין המכרז לחתימת החוזה. הקבלן הפסיד כמעט שנה של התייקרויות. אני והצוות שלי חשבנו שזה לא פר. המלצנו לחשב הראשי שלנו לשנות את זה. התשובה היתה חד משמעית אי אפשר לשנות דברים שבסמכות החשב הכללי. לכן ההתייקרויות החלו ממתי שהיו צריכות להתחיל". 82. סבורה אני כי הנימוק שלפיו הסמכות לשנות את הוראת ההתייקרויות נתונה בידי החשב הכללי ולא בידי יחידת הסמך, אינו נימוק משכנע. זאת כיוון שהוראת החשב הכללי איננה נוקטת עמדה באשר למועד שביחס אליו יחושבו ההתייקרויות. כל שנאמר בה הוא ש"שיעור ההתאמה יתבסס על ההפרש בין המדד, שהיה ידוע במועד האחרון לקבלת הצעות, או מועד החתימה על החוזה (לפי תנאי המכרז), לבין המדד הקובע במועד(י) הגשת החשבון(ות)". דהיינו, תנאי המכרז הם הקובעים את המועד שביחס אליו יחושבו ההתייקרויות. 83. הלכה למעשה, הטעם לכך שלא ניתן לשנות את הסדר ההתייקרויות נעוץ בכך, שנספח ההתייקרויות הוא חלק ממסמכי המכרז, וככזה לא ניתן לשנותו לאחר בחירת הזוכה. השאלה אינה, אם כן, האם מוסמך מאן דהוא לשנות את הוראת ההתייקרויות בהתאם להיררכיה הפנים-ארגונית ביחידת הסמך מע"צ, אלא האם דיני המכרזים הציבוריים מאפשרים ביצוע שינוי שכזה. על יסוד הטעמים שלעיל, ברי כי על שאלה זו יש להשיב בשלילה. מהנדס המחוז, או חשבות יחידת הסמך מע"צ, או החשב הכללי לא רשאים להורות על שינוי הוראת התייקרויות, המהווה חלק ממסמכי מכרז, לאחר בחירת ההצעה הזוכה במכרז. בעת הגשת ההצעות למכרז, נטלו המציעים סיכון מחושב בנוגע להסדר ההתייקרויות המעוגן בנספח ההתייקרויות. מציע שסבר שהסיכון כי יחלוף פרק זמן ארוך בין מועד הגשת ההצעות לבין מועד החתימה על ההסכם - ממנו מתחיל חישוב ההתייקרויות - הוא גבוה, תימחר את הצעתו בהתאם ונקב בסכומים גבוהים יותר. מציע שסבר כי סיכון זה הוא נמוך, נקב בהצעתו סכומים נמוכים יותר, ויתכן שבשל כך זכה בהליך המכרזי. שינו הסדר ההתייקרויות בדיעבד, פוגע בשוויון בין המציעים ומעניק יתרון בלתי הוגן לזוכה במכרז. 84. כעולה מטיעוני התובעת, הלכה למעשה חושבו ההתייקרויות על-ידי יחידת הסמך מע"צ בהתייחס למדד שהיה ידוע בעת הגשת ההצעה ולא בהתייחס למדד שהיה ידוע בעת החתימה על ההסכם. טענה זו מתיישבת עם האמור בתצהירו של מר דורסט (בסעיף 72), לפיו קיים פער של כמיליון ₪ בין ההתייקרויות ששולמו לתובעת בפועל, לבין הסכום אותו אמורה היתה התובעת לקבל, אילו ההתייקרויות היו מחושבות בהתאם למתודולוגיה שהציעו הנתבעות. משנשאלו מר סגל ומר דורסט כיצד הם מסבירים את העובדה, כי ההתייקרויות חושבו בפועל בהתייחס למדד שהיה ידוע בעת הגשת ההצעה, ולא בעת החתימה על ההסכם, הם השיבו, כי להבנתם מדובר בטעות (פרו', ע' 46, ש' 26-28; פרו', ע' 86, ש' 18-22). 85. יתכן שטעותה של יחידת הסמך בחישוב ההתייקרויות נבעה מהמלצת מהנדס המחוז לשנות את הסדר ההתייקרויות. יתכן גם שבשום שלב לא הודע לתובעת כי החשב הראשי של יחידת הסמך דחה את המלצת מהנדס המחוז בעניין זה. כך או אחרת, אין לדברי נפקות מעשית משום סבורה אני שגם במצב דברים כזה אין די כדי להכשיר שינוי של תנאי המכרז, בדיעבד, בידי בעלי תפקידים אלו ואחרים. אישורו של שינוי בתנאי המכרז, לאחר בחירת זוכה, חותר תחת יסודותיו של המכרז הציבורי. 86. לסיכום נקודה זו: בהתאם להסדר ההתייקרויות הקבוע בנספח ההתייקרויות, שהוא חלק ממסמכי המכרז, המדד שביחס אליו יחושבו ההתייקרויות הוא המדד שהיה ידוע במועד החתימה על ההסכם. חרף המלצת מהנדס המחוז, ובשל עקרון השוויון המונח בבסיס המכרז הציבורי - לא ניתן להכשיר את שינויו של נספח ההתייקרויות בדיעבד. על כן, חישוב ההתייקרויות ייעשה בהתאם להסדר שבנספח ההתייקרויות. 87. אשר לסוג המדד הרלוונטי לחישוב - הוראת סעיף 62 להסכם קובעת, כי מחירי ההסכם יתעדכנו בהתאם למדד מחירי תשומות הבניה למגורים, המתפרסם על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, "או מדד אחר שנקבע על ידי המזמין מראש". לטענת התובעת, המדד הרלוונטי לצורך חישוב התייקרויות של עבודות לסלילת כביש הוא מדד הסלילה. התובעת תומכת טענה זו בעדותו של מר סגל מטעם הנתבעות, אשר השיב בחקירתו כי המדד הרלוונטי לחישוב ההתייקרויות בהסכם זה הוא מדד הסלילה. משנשאל מדוע דווקא מדד הסלילה ולא מדד הבניה, השיב מר סגל כך (פרו', ע' 45, ש' 15-17): "כי כל עבודות פיתוח שהיו באותם הזמנים נצמדו למדד הסלילה שהיה מהות העבודה עצמה. מהות היה סלילה". 88. כאשר נשאל מר דורסט בחקירתו האם זה נכון שבפרויקטים של סלילת כבישים, בדומה לפרוייקט במקרה זה, המדד ששימש את יחידת הסמך מע"צ לחישוב ההתייקרויות הוא מדד הסלילה, הוא השיב כך (פרו', ע' 85, ע' 19-20): "כן, בדר"כ זה מדד הסלילה או שילוב של מדד הסלילה והבנייה, תלוי במאפיינים של המכרז". משנשאל מר דורסט האם הוא יכול להצביע על פרוייקט אחר של סלילת כביש שבו יחידת הסמך מע"צ עשתה שימוש במדד הבניה למגורים לצורך התייקרות, הוא השיב (שם, ש' 23-28): "אין לי כרגע, אך יש שילובים של מדדים שונים ומשונים ... אני מסכים שאילו הייתי אני כותב את החוזה, הייתי מפנה למדד הסלילה אולי משולב עם מדד הבנייה". 89. אכן, על-פי הגיונם של דברים, מדידת השינויים החלים בהוצאה הדרושה לקניית "סל קבוע" של חומרים, מוצרים ושירותים המשמשים לסלילת כבישים הוא מדד מחירי תשומה בסלילה, ולא מדד מחירי תשומה בבנייה למגורים. זה האחרון משקף את השינויים בהוצאה הדרושה לבניית בתי מגורים. כך סבר הגורם המקצועי - מהנדס המחוז, וכך גם סבר חשב יחידת הסמך, מר דורסט. אלא שלשיטתו, מאחר שההסכם קבע כי המדד הרלוונטי הוא מדד מחירי תשומות הבניה למגורים, לא ניתן לשנות את תנאי המכרז. 90. בהיבט זה אינני מקבלת את עמדת הנתבעות. הוראת סעיף 62 להסכם קובעת כי המדד הרלוונטי הוא מדד מחירי תשומות הבניה למגורים "או מדד אחר שנקבע על ידי המזמין מראש". דהיינו; המסגרת המכרזית וההסכמית לעניין סוג המדד מאפשרת גמישות, והשאלה הדורשת בירור היא האם יחידת הסמך מע"צ קבעה מראש כי מדד אחר, חלף מדד מחירי תשומות הבניה למגורים המצוין בהסכם, הוא המדד הרלוונטי לחישוב ההתייקרויות במקרה זה. 91. הגם שלא הוצגה בפני קביעה ישירה מטעם מע"צ לפיה המדד הרלוונטי לחישוב ההתייקרויות לפי ההסכם יהא מדד הסלילה, הרי שהתנהגות מע"צ בפועל מלמד על שינוי מכללא של סוג המדד לחישוב ההתייקרויות. מתצהירו ומעדותו של מר חן שחר עולה, כי כאשר חושבו ההתייקרויות על-ידי יחידת הסמך מע"צ, נעשה הדבר בהתבסס על מדד הסלילה, ולא על מדד הבנייה (תצהיר שחר, סעיף 86; פרו', ע' 24, ש' 12-13). אמירת זו באשר לאופן חישוב ההתייקרויות בפועל, לא נסתרה בתצהירים מטעם הנתבעות או בחקירות הנגדיות. ומכאן שניתן לקבוע, כי הלכה למעשה חושבו ההתייקרויות בהתבסס על מדד הסלילה. כך מחייב הגיונם של דברים, וכפי שצוטט לעיל, גם בין הגורמים השונים ביחידת הסמך מע"צ קיימת תמימות דעים, כי זו אכן התוצאה המתבקשת. 92. הנה כי כן, בפועל הוסכם בין הצדדים כי סוג המדד הרלוונטי לצורך חישוב ההתייקרויות הוא מדד הסלילה ולא מדד הבנייה, וכך נהגו הם בפועל. הסכמה זו מתיישבת עם השכל הישר וההיגיון ומתבקשת מעצם הגדרת העבודה כפרוייקט לסלילת כביש. הסכמה כזו מותרת לפי המסגרת ההסכמית והמכרזית, ולפיכך הקושי שהוזכר לעיל לגבי התנהלותה של יחידת הסמך מע"צ לגבי מועד תחילת ההתייקרויות איננו נוגע לענייננו. 93. בנוסף, בהתאם לעדותו של מר שחר, בהמשך אף סוכם עם חברת מע"צ, כי מחירי עבודות האספלט יוצמדו למדד שכבת נושאת בעבודות אספלט (מדד הביטומן) (פרו', ע' 25, ש' 5-6). עדות זו נתמכה במכתבו של סמנכ"ל תכנון וביצוע בחברת מע"צ, מר זאב פורקוש, מיום 25.12.05 (תצהיר שחר, נספח נז'). מכתב זה נכתב לאחר דיון שנערך בין הצדדים ביום 14.12.05, בגדרו סוכמו מחירי עבודות שכמותן חורגת ב - 150% מהמופיע בהסכם. ביחס לעבודות אלה כותב מר פורקוש: "מחירים הללו יוצמדו למדד- שכבת נושאת בעבודות אספלט, כאשר ערך המדד נובמבר 2005 - 212.5 נק'". מכתב זה תומך בגרסת התובעת בעניין שינוי מכללא של תנאי ההסכם באשר לסוג המדד שעל בסיסו יחושבו ההתייקרויות. עולה ממנו, כי ביחס לעבודות האספלט הודיעה חברת מע"צ, כפי שרשאית היתה לעשות בהתאם להוראות ההסכם, כי מעתה אלה יוצמדו למדד הביטומן. 94. לסיכום פרק ההתייקרויות - כעולה מכל האמור לעיל, חישוב ההתייקרויות במקרה דנן ייעשה בהתאם להסדר המעוגן בנספח ההתייקרויות, כאשר בסיס החישוב הוא מדד הסלילה שהיה ידוע בעת חתימת ההסכם, ושינויי המדד יחושבו בהתאם לשינויים במדד זה לאורך תקופת ההתקשרות. התייקרות של עבודות סלילה שבוצעו החל מיום 25.12.05 תחושב בהתאם למדד שכבת נושאת בעבודות אספלט, כאמור במכתבו של מר פורקוש ממועד זה. לסיכום 95. החלטה זו מכריעה בחלק נכבד מבין המחלוקות העקרוניות שנתגלעו בין הצדדים. יתכן שיש בה כדי לסייע בידי הצדדים להגיע להבנות באשר לסיומו של ההליך כולו. על כן, ישקלו נא הצדדים האם במצב דברים זה יש כדי להביא לחידוש ערוץ של הדברות ישירה ביניהם ועד ליום 6.9.10 יודיעו עמדתם. באותו הודעה יציעו הצדדים מועדים מתואמים לקד"מ. תזכורת פנימית ללא התייצבות הצדדים ביום 7.9.10. 96. בשלב זה אין צו להוצאות ואלה ישקלו בסיומו של ההליך כולו. ועדת חריגיםהחשב הכללי