1. התובע היה עובד הוראה, מורה למכונאות רכב, החל מתאריך 1.9.86. התובע פוטר מעבודתו במשרד החינוך, התרבות והספורט. התובע קיבל הודעת פיטורים בתאריך 12.6.03, הוא מבקש שהנתבעת תשלם לו שכר בגין התקופה החל מ - 1.9.03 ועד 31.12.03 מאחר והודעת הפיטורים ניתנה בחריגה מן המועד הקובע למתן הודעה לעובדי הוראה: 31 למאי. התובע ציין בתביעתו כי התייצב בתאריך 1.5.03 לישיבת השימוע בפני ועדה פריטטית. יום לאחר מכן יצא מכתב מטעם הסתדרות המורים, בתיאום עם משרד החינוך, שבו מודיעים שכל מכתבי הפיטורים בוטלו ושהסתדרות המורים ומשרד החינוך הגיעו להסכם. בנוסף, הגיע התאריך 31.5.03 והוא לא קיבל מכתב פיטורים, לכן סבר כי הוא לא יפוטר. כאשר קיבל התובע את ההודעה על הפסקת העבודה בתאריך 12.6.03 הוא פנה להסתדרות המורים, אשר פנתה לממונה על יחסי עבודה, שהציעה פיתרון הסכסוך, הצעה שלא התקבלה על ידי הנתבעת. התובע טען שהוא קיבל רק שישה חודשי הסתגלות, ככלל המורים המפוטרים. התובע דרש בתביעתו פידיון ימי מחלה לא מנוצלים, אך במסגרת הדיון ביקש למחוק תביעה זו, לאחר שהוסבר לו כי במועד פרישתו הוא לא היה בגיל המזכה בפידיון ימי מחלה שלא נוצלו. כן, ביקש התובע בתביעתו הגדלת אחוזי פנסיה וגם ביקש למחוק רכיב זה מתביעתו, בתהחשב כי בגינו מתנהלת תביעה אחרת, בתיק עב' 1413/04. לכן, הסעד שבתביעה אשר נותר להכרעת בית הדין הינו באשר לפיצוי אשר מגיע לתובע, אם מגיע, בגין מסירת הודעת פיטורים לאחר התאריך 31.5.03. 2. לטענת הנתבעת, כפי שעולה מכתב ההגנה שהוגש מטעמה, עד לשנת הלימודים התשס"ב עבד התובע כמורה למכונאות רכב במרכז הנוער בקרית שמונה. עקב סגירת המרכז בתום שנת הלימודים התשס"ב הוצע התובע לפיטורים מינהליים. פיטורים אלה לא יצאו לפועל והתובע שובץ בשנת הלימודים התשס"ג בעבודה על חשבון שעות פרופסיונליות במועדונית בית ספרית בקרית שמונה. אולם, בעקבות הקיצוצים התקציביים להם נדרשה הנתבעת, היא נאלצה לצמצם בשעות ההוראה ועקב כך גם במספר עובדי ההוראה במערכת. עקב הקיצוצים במחוז הצפון של הנתבעת ומאחר ולא היתה עבודה בתחום התמחותו של התובע - מכונאות רכב, הוצע התובע לפיטורים מינהליים, והוא קיבל הודעה כי הוא מועמד לפיטורים מינהליים לקראת שנת הלימודים התשס"ד. ביום 27.5.03, לאחר קיום השימוע וועדה פריטטית בעניינו של התובע, הודיעה הנתבעת לתובע כי עקב קיצוצים ושינויים במערכת החינוך החליטה לפטרו מעבודתו אצלה החל מיום 31.8.03. מכתב הפיטורים הנושא תאריך 27.5.03 נשלח לתובע בתאריך 28.5.03. אולם, הוא נשלח לכתובת שגויה ונשלח שוב בדואר רשום לכתובת נכונה בתאריך 18.6.03. לדברי הנתבעת, התובע ידע כי הוא מועמד לפיטורים שכן הינו מורה למכונאות רכב שבית ספרו הועבר לבעלות אחרת בסוף שנה"ל תשס"ב. נטען כי מאחר והתובע ידע כי אין מסגרת מתאימה להעסקתו בתחום התמחותו וכי נערך לתובע שימוע בפני ועדה פריטטית, הרי שאין מקום כי התובע יבנה מהטעות שנפלה בתום לב בציון כתובתו על גבי מכתב הפיטורים, מה גם שמיד בסמוך לגילוי הטעות נשלח המכתב לכתובת הנכונה. יתרה מכך, התובע קיבל 6 חודשי הסתגלות, בין היתר, כפיצוי על הטעות שנעשתה בעניין משלוח הדואר לכתובת שגויה. לדברי הנתבעת, לאחר משא ומתן בין הצדדים ותשלום שישה חודשי הסתגלות לתובע, הסתדרות המורים, שלפני כן התייצבה למאבק כנגד פיטוריו של התובע, ברכה את הנתבעת על התנהגותה ופרשה מן המאבק. לכן, לטענת הנתבעת, יש לדחות את טענת התובע כי הפיטורים היו באיחור ולחילופין, גם אם יש פגם במכתב הפיטורים, באשר הגיע באיחור, הרי שלכל היותר מדובר בפגם טכני בלבד שאין בו די לפגוע בהליך הפיטורים. 3. העובדות הצריכות לענייננו: א. התובע הועסק במשרד החינוך מתאריך 1.9.1986 ועד ליום 31.8.2003, כמורה מכונאות רכב. ב. עקב הקיצוצים להם נדרשה הנתבעת ומאחר ולא הייתה עבודה בתחום התמחותו של התובע-מכונאות רכב, הוצע התובע לפיטורים מינהליים. ג. בתאריך 1.5.03 הוקמה ועדה פריטטית ונערך שימוע לתובע. ד. במכתב מיום 2.5.03 מטעם יו"ר סניף קרית שמונה של הסתדרות המורים בישראל המופנה לציבור המורים והגננות נכתב: "..אני שמח לבשר לכם שהסתדרות המורים נאבקה והשיגה הסכם שבמסגרתו: 1. לא יפוטרו מורים וגננות...". ה. ביום 1.6.03 פנה התובע במכתב לשרת החינוך, בעניין הליך פיטוריו. השרה אישרה ביום 6.8.03 את פיטוריו של התובע מהטעמים המנויים בהמלצת הועדה המייעצת. ו. בתאריך 9.6.03 נשלח לתובע מכתב הפיטורים, לאחר שנשלח מכתב זה לכתובת מוטעית, שהתובע לא קיבל. התובע קיבל את המכתב ב - 12.6.03. ז. התובע פנה להסתדרות המורים בעניין פיטוריו, אשר פנתה לממונה על יחסי עבודה במחוז חיפה והצפון, עו"ד אהובה מטסרו, אשר הציעה הצעות לפתרון הסכסוך, כדלקמן: "(א) המורה יעקב אדרי יפרוש לפנסיה החל מתאריך 1.1.2004 ויקבל את שכר עבודתו עד למועד פרישתו, המורה יקבל הגדלת קיצבה בשיעור המירבי כמקובל לגבי פורשי תשס"ג בקרית שמונה (כיסוי עודפים) ובתוספת פיצוי בגובה של 6 חודשי הסתגלות בשל נסיבות המקרה המיוחד. (ב) המורה יעקב אדרי יחזור לעבודתו הסדירה מ - 1.9.2003 שכן פיטוריו נעשו לאחר המועד הקבוע בהסכמי העבודה החלים על הצדדים." ח. על פי החלטת ועדת חריגים לעניין חודשי הסתגלות מיום 31.12.03 אושר לתובע תשלום של 6 חודשי הסתגלות. בהחלטה נאמר: "המורה פוטר ע"י המנכ"לית. מסתבר שהפיטורים לא תקינים וכדי למנוע תשלום שכר ללא עבודה הסכימו המחוז, המורים והסתדרות המורים להשאיר את הפיטורים בעינם - תנאי הפנסיה ובתנאי שישלמו לו 6 חודשי הסתגלות" (נספח ח' לכתב ההגנה). 4. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 102 להסכם קיבוצי לעבודי הוראה וחינוך (נוסח משולב 77/96), החל על הצדדים, קובע: "פיטורים לרגל צמצום א. הרשויות המקומיות יבואו בדברים עם ארגון המורים העל-יסודיים לגבי פיטורי מורים וצמצומי משרות סמוך לכל האפשר לסיום ההרשמה לביה"ס (חודש אפריל) אך לא מאוחר מחודש מאי באותה שנת לימודים. ב. במקרים בהם לא היתה אפשרות לקיים את הדיון לפי סעיף א' דלעיל, בגלל העדר נתונים, תובא הכוונה לפטורי מורים או צמצום משרתם, במועד מאוחר יותר בפני הוועדה הפריטטית שתקבע את מעמדם ו/או היקף משרתם של אותם מורים." בהתאם להוראה הנ"ל, ככלל, חייב עובד הוראה לקבל הודעה על פיטורים לרגל צמצום לכל המאוחר עד לסוף חודש מאי. סעיף 102 ב' מתייחס למקרים שבהם לא ניתן היה לקיים דיון בשל העדר נתונים, ואין הוא רלוונטי לענייננו. הרציונל אשר עומד מאחורי ההוראה הוא לתת אפשרות לעובד הוראה למצוא משרה אחרת בתחומו. זאת כאשר בתי הספר מכינים את מערכת השעות ומערך המורים בדרך כלל במחצית שנת הלימודים הקודמת. על כן, אם לא ניתנת הודעה עד למועד הקבוע בהסכם הקיבוצי, נמנע מן העובד למצוא שיבוץ מתאים בתפקידו בכל שנת הלימודים הבאה. לא ניתנה הודעה בזמן, מחויב המוסד המפטר לשלם למורה שכר עבודה לשנה נוספת. הכלל שנקבע בפסיקה (דב"ע לא/23-3 חנה מנצ'ק נ' המרכז לחינוך עצמאי, פד"ע ג 37 341, דב"ע לה/5-3 פריד נ' מכון בית יעקב למורות פד"ע ו 113 123) (להלן: "פס"ד פריד") הוא כי הודעה על הפסקת העסקתו של מורה במשרת הוראה תוגש לו עד לסוף חודש מאי של שנת העסקתו האחרונה, ואם לא ניתנה הודעה כזו במועד האמור - יש לשלם לעובד את שכרו עבור שנת לימודים נוספת. נקבע, כי משלא ניתנה הודעה במועד המחייב - "כאילו נערך חוזה לשנת לימודים נוספת, ופיטורים לפני תום אותה שנה, יש בהם הפרת החוזה וזיכוי בפיצויים" (ראו פס"ד פריד לעיל). 5. זכאותו של התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בזמן: אין חולק כי הודעה על הפסקת העבודה של התובע בשנת הלימודים התשס"ד נשלחה לכתובת הנכונה של התובע רק ב-9.6.03 והוא קיבל אותה ב-12.6.03. הנתבעת ניסתה להודיע לתובע על ההחלטה לפטרו לפני ה- 31.5.03 אך ההודעה נשלחה לכתובת שגויה ובשל כך לא נתקבלה. הודעה על הפסקת העבודה לעובד הוראה צריכה להיות אישית, בהירה, חד משמעית ולאור תכלית ההודעה המוקדמת, עד לסוף חודש מאי (ראו ע"ע 1475/02 אריאל מייזליק נ' מדינת ישראל , עבודה ארצי, כרך לג (59) 39, (להלן: "פס"ד מייזליק"). הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי התובע ידע על פיטוריו עוד בטרם קיבל את ההודעה בכתב. אין לראות בשימוע שנערך לתובע ובוועדה פריטטית כהודעה מוקדמת לפיטורי התובע, הרי הליך השימוע הוא הליך מקדמי לפיטורים. הזמנה לשימוע הינה הליך שבו נודע לעובד כי הינו מועמד לפיטורים להבדיל מהיותו מפוטר. לאחר עריכת השימוע קיימות שתי אפשרויות, או לפטר את העובד או להשאירו בעבודה. אין בעריכת השימוע החלטה סופית לפיטורי העובד. עצם פניית התובע לשרת החינוך במכתב בעניין הליך פיטוריו אינו בהכרח מוכיח ידיעת התובע על פיטוריו ואינו מהווה תחליף להודעה מוקדמת. התובע מעיד בחקירה הנגדית בעניין הפניה לשרת החינוך: "זה לא ערר, אני פניתי להרבה מאוד גורמים שיעזרו לי למנוע את רוע הגזרה, פניתי להסתדרות המורים, פניתי לכל מיני אנשים שאכן יעזרו לי, זה לא היה עניין שידעתי שיש לי מכתב פיטורים חוקי ביד, שידעתי שאני צריך להגן עליי, אמרתי שלא סתם קראו לי לשימוע, אני מוכן להכין את עצמי לכל דבר שלא יהיה." (ע' 8 ש' 25-22 לפרוטוקול). אנו מאמינים כי המכתב לשרה נשלח על ידי התובע עת ידע שהוא מועמד לפיטורים ולאחר שהיה בהליך השימוע, אך אין הוא מצביע על ידיעה פוזיטיבית לגבי ההחלטה לפטרו. שאלה אחרת הינה האם יש לחייב את הנתבעת בגין פיצוי בשל העדר הודעה במועד, כאשר המחדל נבע מטעות בציון הכתובת של התובע ואין מדובר באיחור משמעותי, אלא של מספר ימים בלבד. בפסק דין מייזליק דן בית הדין הארצי לעבודה בשאלה של חיוב משרד החינוך בפיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת בזמן, כאשר הגורם לכך היה טעות (באשר למעמד של עובד הוראה כעובד קבוע, בשונה מענייננו). שם הוחלט ברוב דעות כי אין בטעות של הנתבעת כדי למנוע תשלום לעובד של שכר עבודה בגין שנת לימודים נוספת. הכרעה זו יפה לענייננו. לאור זאת, אנו סבורים כי פיטוריו של התובע היו בחריגה מן המועד שנקבע בהסכם הקיבוצי, ולכן שלא כדין, ועל הנתבעת לשאת בנזק אשר נגרם לתובע כתוצאה מכך. התובע הצהיר בעדותו והצהרתו מהימנה עלינו, כי הוא לא עבד בהוראה בשנת הלימודים התשס"ד. באשר לגובה הפיצוי יש להקדיש מחשבה לשאלה האם יש להתחשב בו באופן יחסי למידת האיחור, קרי, האם איחור של מספר ימים בלבד במתן ההודעה על הפסקת העבודה מזכה את התובע באותו פיצוי לו היה זכאי אילו ההודעה ניתנה באיחור של מספר חודשים. כדי לענות לשאלה זו יש לבחון את הרציו של ההוראה שבהסכם הקיבוצי, שמטרתה, כפי שנאמר לעיל, לאפשר לעובד הוראה לקבל משרה בהוראה בשנת הלימודים הבאה. בהתחשב בתכלית ההוראה, אם נגרם הנזק הוא נגרם במלאו - בכך שנמנע מן העובד למצוא עבודה מתאימה לכל השנה - ולכן לא ניתן לחלק את הפיצוי, או לחשבו באופן יחסי למידת ההפרה. לאור זאת, זכאי התובע לפיצוי על הנזק אשר נגרם לו בשל איחור במסירת הודעה על פיטוריו, בגובה השכר שהוא היה מקבל בכל שנת הלימודים התשס"ד. 6. חישוב של דמי הסתגלות שקיבל התובע: התובע קיבל דמי הסתגלות בגין 6 חודשים, כאשר לטענת הנתבעת מדובר בתשלום חריג, בעקבות הטעות שנעשתה. בהתאם להחלטת בית הדין מיום 2.10.05 הוגשה מטעם הנתבעת תעודת עובד ציבור של מר נתן מרקו, מנהל מחלקת גמלאות ופיצויים במשרד החינוך, שהתייחס לשאלה כמה חודשי הסתגלות קיבלו מורים אחרים אשר פוטרו בשנת תשס"ג. בתעודת עובד הציבור פורטו מספר חודשי הסתגלות אשר קיבלו המורים שפרשו לגמלאות ממרכז הנוער קרית שמונה ביום 31.8.03, כולל התובע, ואשר אושרו על פי הקריטריונים שנקבעו לצורך כך. מתעודת עובד הציבור עולה כי 4 מורים קיבלו 3 חודשי הסתגלות, 2 מורים לא קיבלו חודשי הסתגלות והתובע קיבל 6 חודשי הסתגלות. בסעיף ג (1) בעמוד הקריטריונים למתן חודשי הסתגלות אשר צורף לתעודת עובד הציבור נקבע כי מי שעונה על אחד הקריטריונים רשאי מנהל תחום הגמלאות ופיצויים לאשר לו עד 3 חודשי הסתגלות. מנספח ז' ו - ח' לכתב ההגנה עולה כי חודשי ההסתגלות אשר קיבל התובע אושרו על ידי ועדת חריגים כפיצוי על האיחור במשלח מכתב הפיטורים כדי להביא את הסוגיה לסיומה וכדי למנוע תשלום שכר עבודה ללא עבודה בפועל. אולם, לא ברור האם כל 6 החודשים הם בגין פיצוי על האיחור בשליחת מכתב הפיטורים או שאלה מתחלקים לפיצוי ולדמי הסתגלות בפועל הנובעים מזכאות התובע משעמד באחד הקריטריונים הקבועים לכך. לא הובאה כל ראיה על מנת שנוכל לקבוע האם התובע ענה על אחד הקריטריונים להענקת חודשי הסתגלות ואכן נראה, תוך השוואה לתשלומים אשר קיבלו עובדים אחרים שפוטרו באותן נסיבות, שככל הפחות 3 מתוך 6 החודשים שקיבל התובע היו כפיצוי על האיחור במסירת ההודעה המוקדמת. בכל מקרה, שאלה זו הופכת לרטורית בהתחשב בסעד המבוקש בתביעת התובע, ממנו בית הדין אינו רשאי לחרוג. התובע ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום שכר עבודה בגין חודשים 9.2003 עד 12.2003 (4 חודשי עבודה). אילו מחשבים את הפיצוי הנתבע וששת חודשי ההסתגלות שקיבל התובע, אין אנו חורגים מהפיצוי של שנת לימודים אחת. לאור זאת, יש לקבל את תביעת התובע ולחייב את הנתבעת בפיצוי בגובה 4 משכורות (חודשים 9.03 עד 12.03). 7. לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את תביעתו של התובע ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגובה 4 חודשי משכורת (9.2003 עד 12.2003). על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. 8. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. דיני חינוךועדת חריגיםמורים