1. בפני עתירה שבה מבוקש להורות למשיבים 6-3 לקבל את העותרות לבית הספר בית יעקב באלעד (המשיב 5, להלן: "בית הספר"), כאשר אי קבלתן לבית הספר נעשה מטעמים של אפליה פסולה. כן מבוקשים סעדים נוספים לגבי פעולות פיקוח על הסדרי הרישום מטעם משרד החינוך והמועצה המקומית (המשיבים 1 ו-2), סגירת ביה"ס וסעדים אישיים כנגד המשיבים 4, 6. הסעדים המבוקשים מבוססים על הטענה הבסיסית של אי קבלת העותרות לבית הספר מטעמים של אפליה פסולה. טענת האפליה הנטענת הינה לגבי אפליה על רקע עדתי וליתר דיוק אפליה על רקע מוצאן המזרחי של העותרות. העותרות הינן ילדות בנות 6 שסיימו "גן חובה" ואמורות היו להתחיל ללמוד בכיתה א', כשהן לא התקבלו לבית הספר המסועף לחינוך העצמאי של רשת בית יעקב ומהווה מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי כהגדרתו בחוק לימוד חובה תש"ט-1949. לטענת העותרות, כ-70 ילדות העולות לכיתה א', לא התקבלו לבית הספר, שמתוכן רק 5 ילדות אשכנזיות לא התקבלו לבית הספר ו-65 ילדות בנות עדות המזרח לא התקבלו לבית הספר. לטענת העותרות, הסיבה האמיתית לאי קבלתן לבית הספר היתה על רקע עדתי של מוצאן המזרחי ומדובר באפליה פסולה הנוגדת את הזכות לשוויון שעל בית המשפט להתערב בה, אפליה הנוגדת גם את חוק זכויות התלמיד התשס"א-2000 (להלן: "החוק"). לטענת המשיבים 6-3, לא מדובר באפליה שהיא אכן פסולה, כשאין כל הפליה על רקע עדתי ומוצאן המזרחי של הבנות או על רקע אחר. לטענת המשיבים 6-3, בבית הספר קיימות 6 כיתות א' שבכל אחת מהן לומדות 40 תלמידות, כך שהכמות מאויישת במלוא התקן המותר. לטענת המשיבים 3-6, העותרת 1 איחרה ברישום וביקשה להירשם לאחר שהסתיים מועד הרישום ולאחר שהתקבלה כל מיכסת התלמידות וכל הבנות אויישו ולכן לא התקבלה, כשאם היתה נרשמת במועד לא היתה כל מניעה לקבלה לבית הספר והיא היתה מתקבלת, כפי שאחותה התקבלה בעבר לבית הספר. לטענת המשיבים 3-6, העותרת 2 נרשמה במועד אך היא לא התקבלה עקב אי של אם העותרת 2 בכללי הצניעות המפורטים בתנאי התקנון הרוחני של בית הספר. המשיבה 2, מציינת כי אין בידה לכפות על בית הספר לקבל תלמידים כשהכיתות מאויישות במכסתן המקסימלית ומציעה לשבץ את העותרות בבתי ספר מוכרים רשמיים הפועלים בתחומה. המשיב 1 מדגיש שהוא מגנה כל הפליה. המשיב 1 בדק את התקנון הרוחני של בית הספר ומצאו מתאים ולגיטימי (למעט סעיף הקובע כי אחיות הנרשמת צריך שתלמדנה בבית הספר). המשיב 1 הודיע שהוא יערוך בחינה נוספת של התקנון ושל השאלון כדי לבחון את הליך הקבלה לבית הספר. יחד עם זאת המשיב 1 לא מצא פסול בתנאי הקבלה של התקנון הרוחני, כולל נושא הצניעות של הורי התלמיד, עקב ההיבט המיוחד של הציבור החרדי והצורך בהתאמה מלאה בין התנהגות וערכי בית הספר לבית, תוך מתן אוטונומיה לבית הספר שהוא מוסד מוכר שאינו רשמי הרשאי לבחור את תלמידיו תוך התחשבות באמינותם ובהתנהגותם, תוך מתן ביטוי לכללים שיבטאו את רוח בית הספר, כללים שלא עולה מהם כל שיקול זר. לטענת המשיב 1, אין מקום להתערב בשיקול דעת המשיבים 3-6, שהיה ענייני, מטעמים של איחור ברישום (העותרת 1) ואי עמידה בתקנון הרוחני (העותרת 2). בעקבות דיון מוקדם הוריתי למשיבים 3-6 להמציא את הרשימה המלאה של כל התלמידות שנרשמו לכיתה א', שהתקבלו ושלא התקבלו וכן את השאלונים שמולאו לצורך קבלה לבית הספר, והנ"ל הומצא ונבדק. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בעתירה ובתגובות ובמסמכים החלטתי לדחות את העתירה. יש להדגיש שמדובר בעתירה ספציפית העוסקת בשתי עותרות קונקרטיות שיש לבחון את הנסיבות שהביאו לאי קבלתן לבית הספר. והנה, במקרה דנן, הוכח בפני שלגבי העותרת 1 היא נרשמה לאחר מועד הרישום הקבוע בתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט-1959 וזאת בזמן שבמועד רישומה היו כבר כיתות א' מלאות עד אפס מקום (40 תלמידות בכל כיתה) כשעפ"י בדיקת המשיב 1 לא נתקבלה לבית הספר כל תלמידה אשר נרשמה לאחר העותרת 1. זאת, כשאם העותרת 1 מודה בעצמה ברישום המאוחר של בתה ובזמן שלפי הצהרת המשיבים 3-6 שלא נסתרה, לא היתה כל מניעה לקבלת העותרת 1 לבית הספר אם היתה נרשמת במועד, כפי שנתקבלה גם אחותה בעבר לבית הספר ולכן מדובר בטעם ענייני המצוי בשיקול דעת המשיבים 3-6 שבית המשפט לא יתערב בו. לגבי העותרת 2, הוכח בפני, מתשובת המשיבים 3-6 ומהמסמכים שצורפו על ידם בעקבות הדיון המקדמי ובדיקת המשיב 1, שמדובר בשיקול דעת ענייני של המשיבים 3-6 שלא קיבלו את העותרת 2 לבית הספר מחמת אי עמידת אמה בתנאי התקנון הרוחני של בית הספר לעניין כללי הצניעות הנדרשים בתקנון הרוחני מאם התלמידה - העותרת 2. דהיינו, גם לפי שיטת המשיבים 3-6, העותרת 2 נרשמה במועד והיתה אמורה להתקבל לבית הספר שכן היא נמצאת במסלול המוקדם שממנו מנותבים התלמידים ומתקבלים לכאורה ישירות לבית הספר, לימוד בגני החובה של "עץ הדעת"/גן חסידי. העותרת 2 לא התקבלה לבית הספר עקב שיקול דעת ענייני פדגוגי, שיקול שלא נתקף כלל ע"י העותרות שטענו רק לאפליה פסולה על רקע עדתי בלא שתקפו את התקנון הרוחני ותנאיו. במקרה דנן, במסגרת עתירה זו, לא תקפו העותרות את התקנון הרוחני של בית הספר וטענו לבטלותו וכן לא טענו טענות עובדתיות לגבי טענת המשיבים 3-6 לאי עמידתה של אם העותרת 2 בתנאי התקנון הרוחני. כך, בעקבות תצהירי המשיבים 3-6 בו עלתה הטענה של אי עמידת אם העותרת 2 בתנאי התקנון הרוחני כסיבה לאי קבלת העותרת 2 לבית הספר, לא ביקשו העותרות להגיש תצהיר עובדתי של אם העותרת 2 לגבי עמידתה בתנאי התקנון הרוחני וזאת למרות טענות המשיבים 3-6 בענין זה, כולל בתצהירי המשיבים 4 ו-6 שהתייחסו לטענות אלו, כולל פניה של סבה ודודתה של העותרת 2 שלכאורה הכירו בכך וביקשו לתקן ולשנות זאת. לכן, במסגרת עתירה זו, אין מקום לדון בשאלות אלו שכן העתירה תוחמה לטענה לאפליה על רקע עדתי ומשלא הוכחה טענה זו דין העתירה להידחות. אשאיר אם כן בצריך עיון את השאלה של איסור הפליה של הילד על רקע מעמדם, פעולותיהם, השקפותיהם או אמונתם של הורי הילד כעולה מסעיף 2 (2) לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד אשר אושררה על ידי מדינת ישראל ביום 4/8/91, והאם ניתן על רקע זה, לא לקבל את העותרת 2 לבית הספר בטענה שאמה לא עומדת בתנאי התקנון הרוחני ומה מעמדו של תקנון רוחני כזה הנותן הכשר לכך. בנוסף, למען הבהרה והדגשה, וכדי לא לפגוע באם העותרת 2, איננו מכריע בעתירה זו (כפי שגם ב"כ המשיבים 3-6 ביקש זאת ואף ביקש להימנע מהעלאת טענה זו ומפירוט שלה כדי לא לפגוע באם העותרת 2), בשאלת צניעותה או אי צניעותה של אם העותרת 2 וכל שנאמר בעתירה זו הינו שלא הוכחה טענת האפליה העדתית וששיקול הדעת של המשיבים 3-6 לא הוכח כשיקול לא ענייני שאינו במסגרת האוטונומיה של בית הספר הנובע מטעם של אפליה עדתית פסולה. הנקודה העיקרית הדורשת הכרעה הינה יישומית. דהיינו, אין מחלוקת בין הצדדים שאפליה הינה פסולה, כולל אפליה על רקע עדתי. המחלוקת בין הצדדים הינה האם בנסיבות הקונקרטיות של העתירה התקיימה אכן אפליה כזו, כפי שטוענות העותרות. מדובר בטענה קשה אותה מעלות העותרות כלפי המשיבים, טענה שלא הוכחה לאחר ליבון ובחינה במסגרת העתירה. המשיבים 3-6 עצמם מציינים שלכאורה היו מקבלים את העותרת 2 עקב המסלול המנתב של לימוד בגן "עץ הדעת" והסיבה לאי קבלתה הינה אי עמידת אם העותרת 2 בתנאי התקנון הרוחני. כך גם לגבי העותרת 1 שאם היתה נרשמת במועד היתה מתקבלת בדומה לאחותה, כך שניתן ללמוד על חולשת טענת העותרת 2 לאפליה עדתית, מכך שהעותרת 1 היתה מתקבלת לבית הספר אם היתה נרשמת במועד הרישום. עפ"י תצהירי ומסמכי המשיבים 3-6 עולה, שהתלמידות מתקבלות לבית הספר עפ"י עקרון של רצף חינוכי של מעבר מגני ילדים באלעד, כך שמי שלומד בגן הילדים "עץ הדעת" המהווה את התשתית של ביה"ס מתוך המגזר הליטאי חרדי באלעד מתקבל לבית הספר וכנ"ל מגן הילדים החסידי. כך, מתוך 137 תלמידות בגן הילדים עץ הדעת התקבלו 131 לבית הספר ו-6 לא נתקבלו (מתוכן העותרת 2) ומתוך 11 תלמידות בגן הילדים החסידי התקבלו 11 תלמידות. כן התקבלו בנות של משפחות חרדיות שעברו להתגורר באלעד והתחנכו בעיר מוצאן בגן ילדים השייך לזרם החינוך העצמאי וכך התקבלו 3 תלמידות כאלו מתוך 3 שנרשמו. דהיינו מתוך 160 תלמידות (4 כיתות בנות 40 תלמידות כ"א), התקבלו 145 תלמידות מגנים שהמעבר מהם מהווה רצף חינוכי וכמעט אוטומטי לבית הספר, כך שנותר מקום ל-15 בנות בלבד מתוך שאר הנרשמות (66). אמנם, ניתן לבדוק גם את הנושא של "רצף חינוכי" זה ולבחון האם נעשתה הפליה כבר בשלב הקבלה לגנים המהווים את הבסיס לרצף החינוכי לבית הספר, אך טענה זו לא נטענה ובוודאי לא הוכחה בעתירה זו. מהשאלונים ומהמסמכים עולה שמתוך 160 בנות הלומדות בבית הספר בכיתה א' כ-74 הינן בנות עדות המזרח. אמנם רוב התלמידות שלא התקבלו לבית הספר הינן ספרדיות (52) לעומת 6 בנות אשכנזיות שלא התקבלו, אך לא הוכח שהדבר נובע מאפליה על רקע עדתי, והנ"ל מהווה לכאורה תוצאה של מסלולי הרצף החינוכי בגני החובה. מכל מקום, הדבר ייבחן וייבדק ע"י המשיב 1, שהצהיר על כך בתגובתו, אך בשלב זה לא ניתן לקבוע שמדובר באפליה פסולה על רקע עדתי והטענה לא הוכחה. יש לציין שביום 15/6/06 נדחתה ע"י כבוד השופט פוגלמן בקשת העותרות לצו ביניים להורות על קבלתן לכיתה א' בבית הספר תוך הדגשת חובת ההורים לרשום את הקטינות ללימודים במוסד חינוכי מוכר, תוך ציון ששהות העותרות בבית אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, ולענין זה יכול שתהא השלכה גם על גורלו של ההליך העיקרי, אם יתמידו הורי העותרות במצב דברים זה. והנה, הורי העותרות המשיכו לעשות דין לעצמם ולפעול בניגוד להוראות הדין ובניגוד להחלטת כבוד השופט פוגלמן, תוך השארת העותרות בביתן במקום לשלחן ללמוד בבית ספר ולהתנהגות זו ישנה גם כן השלכה על העתירה. בנוסף, לאור העובדה שמכסות בית הספר מלאות (4 כיתות של 40 תלמידות) אין גם כל אפשרות מעשית לצירופן של בנות נוספות לבית הספר ולכאורה קיימות אלטרנטיבות לבית ספר חלופי שבו יכולות ללמוד העותרות. יש לציין גם שהחל משנת הלימודים תשס"ח ייושמו קריטריונים לקבלת תלמידים לבתי הספר המוכרים היסודיים, כך שההחלטה לגבי אי קבלת תלמיד לבית ספר תהיה יותר שקיפה ותוכל להיבחן ולהיות מבוקרת באופן מיידי (כעולה לגבי הפיקוח והבקרה מעת"מ (ים) 241/06 האגודה לזכויות האזרח בישראל במשפט נ' משרד החינוך התרבות והספורט, תקדין מחוזי 2006(2) 2143 פסק דין של כבוד השופטת צור. 3. התוצאה הינה שאני דוחה את העתירה. על ההורים של העותרות לפעול לאלתר לרישומן במוסד חינוכי חלופי מוכר, כדי שיתחילו ללמוד לאלתר בכיתה א'. בהתחשב בעותרות ובנסיבות המיוחדות של תיק זה לא מצאתי מקום לחיוב העותרות בהוצאות משפט. השאלונים שהומצאו ע"י המשיבים 3-6 יוחזרו למשיבים 3-6. הפליה / אפליה