רקע כללי 1.מר רחמים אמסלם (להלן "התובע") הועסק ע"י משרד הרווחה החל מיום 11.12.95, במעון גילעם שבקרית אתא (להלן "המעון") בתפקיד "מדריך חינוכי". התובע הועסק ב"חוזה מיוחד להעסקת עובד" אשר הוארך מידי שנה בשנה על ידי המדינה עד ליום 31.08.06. 2.ביום 25.7.06, קיבל התובע קביעות במשרה תקנית של "מדריך חינוכי" במעון. 3.ביום 07.04.08, זכה התובע במכרז לתפקיד רכז חינוכי במעון. 4.בתביעה שבפנינו תבע התובע כי בית הדין יורה לנתבעת לשלם לו שכר של רכז חינוכי במעון "גיל עם" על כל רכיביו ותוספותיו החל מחודש 04/04 ועד למינויו במכרז לתפקיד זה ב- 7.4.08 וכן לפסוק לו פיצוי בגין חוסר תום לב בקיום הסכם עבודה. עיקר טענות הצדדים 5.לטענת התובע, על אף שהיה בתקן של "מדריך חינוכי" במעון הרי שהחל משנת 2004, עת סיים מר יצחק שטרום את עבודתו כרכז חינוכי במעון, בצע הוא בפועל את תפקיד ה"רכז החינוכי" במעון. עוד טען, כי נאמר לו על ידי מנהל המעון, המפקח והממונה על המעונות כי תוך זמן קצר יפורסם מכרז שיסדיר באופן רשמי את מינויו. בינתיים, עבור עבודתו כרכז חינוכי קיבל התובע אישור חריג לביצוע 50 שעות נוספות בתשלום מידי חודש, כאשר בחלקן שימש כמדריך חינוכי ובחלקן שימש "רכז חינוכי". (ראה נספחים ה'1- ה'4 לתצהיר תובע). 6.לטענת התובע, הנתבעת "ניצלה" אותו, שכן הוא שימש בפועל החל מיום 04/04 כממלא מקום רכז חינוכי במעון בשכר של מדריך חינוכי. התובע תבע הפרשי השכר המגיעים לו, לטענתו, עקב עבודתו בפועל בתפקיד רכז חינוכי, בהתבסס על סימולציית שכר שהומצאה לו על ידי הנתבעת, בסך של 132,591.78 ₪. 7.בכתב התביעה טען התובע כי במשך 12 שנות עבודתו הנתבעת לא העניקה לו קביעות והיא הוענקה לו רק בחודש 07/06. בשל העובדה שלא קיבל קביעות נמנע ממנו להציג מועמדותו במכרזים פנימיים ובינמשרדיים שפורסמו לתפקידים השונים. עוד לטענתו, נמנע ממנו ביטחון תעסוקתי וכן הזכויות וההגנות המגיעות לעובד מדינה קבוע. לטענתו, על הנתבעת לפצותו בשל הנזק שנגרם לו מהתנהלותה כלפיו. יצויין כבר עתה, כי תביעת התובע בעניין זה כלל לא כומתה. 8.לטענת הנתבעת, התובע הועסק כמדריך חינוכי בחוזה מיוחד להעסקה בשרות המדינה במילוי מקום לאורך מס' שנים וגם זאת רק לאחר שנתקבל אישור חריג של ועדת חריגים. משך כל אותה תקופה מעולם לא העלה התובע דרישה או בקשה כנגד צורת ההעסקה זו. התובע נהנה והרוויח מההתקשרות עם הנתבעת משך שנים ארוכות, ורק כעת, לאחר שהתובע התקבל כעובד קבוע של הנתבעת, מבקש הוא לקבל פיצוי על משך הזמן שעבר עד לקבלת אותה קביעות. לטענת הנתבעת, משהסכים התובע משך כל השנים להיות מועסק כעובד הנתבעת בחוזה מיוחד הוא מושתק מלפנות עתה לבית הדין בעניין זה. 9.התובע הועסק כממלא מקום של מדריך חינוכי והעסקתו התאפשרה לאור הפשרת משרות של מדריכים חינוכיים בשנת 99' ובשנת 02'. הנתבעת הודתה כי חפצה הייתה כי התובע ישמש החל ממאי 2004 בתפקיד ממלא מקום רכז חינוכי במעון "גיל עם" ואולם בהיעדר אישור של ועדת חריגים והפשרת המשרה, לא היה ניתן לפעול כאמור. לטענתה, לתובע לא הובטח דבר, מינוי לתפקיד רכז חינוכי נעשה בדרך של מכרז ורק לועדת הבוחנים יש סמכות להמליץ על המועמד הראוי לתפקיד. הנתבעת ציינה, כי אם ניתנה כזאת הבטחה לתובע הרי שניתנה בחוסר סמכות. 10.הנתבעת טוענת, כי בהתאם להוראות סעיף 18 לתקשי"ר לא ניתן היה למנות את התובע במינוי בפועל לתפקיד רכז חינוכי וזאת בין היתר מן הטעם כי מינוי בפועל יכול שיעשה רק לשנה אחת ובלבד שהוחל כבר בהליכים למילוי המשרה, ולא כך בעניינינו. 11.הנתבעת טוענת כי התובע אינו זכאי לתוספות שכר כלשהן וכי סימולציית השכר שנערכה על ידי הנתבעת נערכה במסגרת משא ומתן ואינה יכולה לשמש את התובע בתביעתו. לחילופין טוענת הנתבעת, כי אם בית הדין יקבע כי התובע זכאי לשכר של רכז חינוכי הרי שיש לקזז זאת עם השכר שקיבל התובע עבור שעות נוספות, באשר רכז חינוכי אינו זכאי לתשלום עבור שעות נוספות. דיון והכרעה 12.אין חולק, כי בחודש אפריל 2004 סיים מר יצחק שטרום, שהיה הרכז החינוכי במעון, את עבודתו. הוכח בפנינו, כי מיד לאחר מכן משרתו של "רכז חינוכי" במעון הוקפאה. 13.ביום 12.05.04 פנה מר דבי אליהו, סגן הממונה על המעונות במשרד הרווחה, אל מנהלת אגף משאבי אנוש וביקש ממנה כי תפעל למינוי התובע כממלא מקום הרכז החינוכי במעון (נספח ב' לתצהיר מיכל תא שמע). לאחר שנערכה בדיקה מול נציבות שירות המדינה נאמר למר דבי אליהו מפורשות, כי לא ניתן להעביר את התובע למינוי בפועל מאחר והוא מועסק עפ"י חוזה וכן מאחר ואין אישור ועדת חריגים לקליטת רכז חינוכי במעון. (נספח ג' לתצהיר מיכל תא שמע). 14.ביום 15.08.05 פנה מר דבי אליהו בשנית למנהלת אגף משאבי אנוש בנתבעת, הגב' תמי סליימן וביקש להפשיר את משרת הרכז החינוכי במעון גילעם. 15.ביום 25.12.05, קיבל מר ראובן יעקב, הממונה על המעונות, הודעה לפיה פורסם מכרז פנימי למשרת "רכז חינוכי" במעון, אליו לא נרשם כל מועמד. מכאן שהחל מתאריך פרסום המכרז, המשרה "הופשרה". מר יעקב ראובן התבקש לפנות לוועדת חריגים לאישור פרסום מכרז חיצוני. 16.ביום 5.01.06, פנה מנהל המעון למר דבי אליהו וציין בפניו כי ביקש מהתובע, המאייש תפקיד של מדריך חינוכי לבצע את התפקידים המוטלים על רכז חינוכי עד לגמר כל ההליכים לאיוש המשרה.( נספח א' 4 לתצהיר תובע). 17.כאמור, לטענת התובע, על אף האמור ועל אף שקבל שכר ע"פ תקן של "מדריך חינוכי", החל מחודש אפריל 2004 בצע הוא בפועל את תפקיד הרכז החינוכי במעון וזאת עד לקבלת כתב מינוי פורמאלי לתפקיד ביום 06.04.08, ועל כן זכאי לשכר ולתוספות שכר בהתאם לתפקיד זה מחודש אפריל 2004. האם התובע זכאי לקבלת תנאי השכר על פי התפקיד שבצע בפועל אף שלא היה תקן לתפקיד זה? 18.לצורך הכרעה בשאלה זו יש לחלק התקופה הרלוונטית הנתבעת לשתי תקופות. האחת, מחודש אפריל 2004 ועד חודש דצמבר 2005 (להלן "התקופה הראשונה"), תקופה בה לא היה תקן לרכז חינוכי במעון, והתקופה השנייה, מחודש ינואר 2006 ועד חודש אפריל 2008 (להלן "התקופה השניה") בה הוחל בהליכים לאיוש משרה של רכז חינוכי במעון. זכויות התובע בתקופה הראשונה 19.בתקופה הראשונה, אין ולא יכול להיות חולק, כי לא היה תקן של רכז חינוכי במעון מאחר והתקן הוקפא עם עזיבתו של מר שטרום. 20.הנתבעת ידעה על "הקפאת" המשרה שכן ביקשה "להפשיר" את משרת "רכז חינוכי" על מנת לאיישה, כאמור לעיל. גם התובע ידע על הקפאת המשרה: " לשאלתך אני ראיתי את מה שצירפתם לתצהיר שנעשתה פנייה לנסות למנות אותי רכז חינוכי בפועל אני משיב שאני עד עכשיו לא ידעתי שניסו למנות אותי במינוי בפועל במהלך 4 שנים האלו מינוי בפועל, אני יודע שניסו להפשיר את התקן כדי שאגש. תמיד ידעתי על שעות נוספות שמוסיפים לי, בזמנו היה סגן הממונה דיברתי איתו כמה פעמים שרוצים להפשיר את התקן, מינוי בפועל אף פעם לא דיברו איתי על כך. כשאיציק הלך פעם אמרו לי שלקח איתו התקן ופעם אמרו לי שהתקן נמצא אך לא מפשירים, אף אחד לא ידע מי נגד מי, במהלך 4 השנים האלו פניתי לא פעם ולא פעמיים לממונה על המעונות ולמנהל לדבי ואמרו לי שעד שלא אהיה קבוע במערכת לא אוכל לגשת למכרז. לשאלתך בפועל היה צריך לפנות כדי להפשיר את המשרה לועדת חריגים אני משיב שנכון." 21.באשר לתשלום זכויות מכוח עבודה בפועל ולא על פי התקן נקבע, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי "ביצוע תפקיד ללא קבלת כתב מינוי, אינו מזכה את המבצע בהטבות כספיות" וכך נקבע: "90. אין לגזור את ההטבות הכספיות שמבקש התובע לפסוק לזכותו "ממעמד" שלא הוכר ככזה בנתבעת, היינו מעמד של "מנהל יחידה", אשר התנאים להכרה במעמד הנ"ל נבחנים על פי קריטריונים נוספים הנתונים לשיקול דעת בעל הסמכות על פי כללי נוהל המינויים בנתבעת. מדובר בקריטריונים ושיקולים שהינם חלק אינטגרלי מהכרה במעמד זה. העובדה שהתובע ביצע תפקיד, אולם מעולם לא קיבל כתב מינוי לתפקיד זה - אינה מזכה אותו בהטבות הכספיות הנובעות מהתפקיד ומתוארו. אין לנתק את התואר ואת המעמד המוכר כ"מנהל יחידה" - מההטבות הכספיות המוענקות מכוח מעמד זה שהוגדר והוכח כ"מינוי אישי" (ע"ע 1159/01 ד"ר אבנר כרמי נ. מדינת ישראל, פסק דין מיום 5/11/02 ור' גם ע"ע 519/05 ד"ר אברהם פינקו נ' שירותי בריאות כללית) 22.בדומה לענייננו נקבע בעב (י-ם) 1740/06 ד"ר כורזים יוסי נ' מדינת ישראל נציבות שרות המדינה : "...שכרו וזכויותיו של עובד נגזרים מתקן המשרה אליה הוא משובץ, כפי שהוגדר ע"י נציבות שירות המדינה מכוח סמכותה כאמור לעיל. הפסיקה כבר ישבה על המדוכה בנוגע לעובד המבצע בפועל תפקיד שונה מזה ששובץ אליו, וקבעה כי כל עוד לא שונה תקן משרתו של העובד, הוא אינו זכאי לשינוי התנאים הנלווים אליו (כך, למשל, ע"ע 519/05 ד"ר אברהם פינקו נ' שירותי בריאות כללית, וכן פסק הדין בתיק עב(י-ם) 2620/05 אלה ויסבורד נ' מד"י, ממצב הדברים הנורמטיבי הזה עולה כי גם לו היה עולה בידי התובע להראות שתפקיד אותו מילא בפועל חורג מהגדרות המשרה אליה שובץ, ואף לו היה מוכיח כי הנהלת המשרד ראתה עמו עין בעין את מצב דברים זה, הרי שכל עוד לא שונתה הגדרת תפקידו של התובע, אין הוא זכאי לזכויות השונות מאלו שקבועות בהגדרת תפקידו הרשמית. " כן נקבע: "…כאשר מדובר במעמד קונסטיטוטיבי של הוראות החוק, העובדה כי העובד לא התקבל לעבודה בהתאם לתנאים הקבועים בחוק, הרי אין לראותו כעובד מדינה קבוע כמשמעותו בחוק שירות המדינה מינויים על כל ההטבות הנובעות מכך. (דב"ע לב / 44-9 יוסף קרואני - מדינת ישראל, פד"ע ב, 11 ; דב"ע נג / 4-6 מועצת פועלי ת"א-יפו - עיריית ת"א-יפו, פד"ע כו, 31 ; דעת הרוב ב- ע"ע 388/99 יעקב חסון ואח' נ. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, עבודה ארצי, כרך לג' (32) (39). וכן חזר בית הדין הארצי בדעת הרוב על הלכה זו בעניין ע"ע 1303/00 אלונה ליפשיץ - מדינת ישראל)". 23.ההלכה הקובעת כי אין ליתן לעובד הטבות מכוח תפקיד שביצע כאשר אין לתפקיד תקן מתבססת בין היתר על הקביעה כי: "הסמכות לאישור תקן בשירות המדינה נתונה באופן מלא ובלעדי לנציב שירות המדינה בהתאם להוראות סעיפים 13-14 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959. אף הוראה 4.111 לתקשי"ר קובעת כי תקן טעון אישורו של הנציב. הלכה פסוקה היא מקדמא דנא בעניין פרשנות סעיפים 14-13 לחוק המינויים כי מסעיפים אלו "נובע כי עובד המדינה בתור פרט אין לו כל מעמד בהכנת תקן המשרד או היחידה שבה הוא עובד" (בג"צ 388/66 שמש נ. נציבות שירות המדינה פד' כ' (4), 735). מכאן עולה כי נציבות שירות המדינה היא המוסמכת לקבוע את התקנים ואין לבית הדין סמכות להתערב בהחלטה מעין זו... נציבות שירות המדינה מופקדת, בין היתר, על הקצאת התקנים של כל עובדי המדינה. ההקצאה נעשית בהתאם לדרישות וצורכי המשרדים השונים ובהתאם לתקציב המוקצה . …מאחר שהתקציב הינו משאב מוגבל, יכול להיווצר מצב ולא ייענו כל הצרכים של כל המשרדים, והתקנים יינתנו בהתאם לדחיפותם וחשיבותם של צרכים אלו. השיקולים השונים אותם יש לשקול בעניין זה, מצויים בתחום מקצועיותה וסמכותה של נציבות שירות המדינה, כל עוד אין המדובר בשיקולים שאינם ראויים." (עב' 1408/05 חזות חגית נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 22/1/09). 24.על מנת לטעון כנגד "הקפאת" משרה או ביטולה יש להוכיח כי : "הנציבות לא הפעילה את שיקול דעתה באופן ענייני ומקצועי בביטול המשרה והמינוי בפועל או לא פעלה בהתאם לפררוגטיבה הניהולית שלה" כן נקבע כי ככל ש"החלטת הנציבות בדבר ביטול המשרה מצויה במתחם הסבירות" - "אין מקום להתערב בה. " (ר' עניין חזות לעיל). לא הוכח בפנינו ואף לא נטען כי החלטת הנציבות להקפאת משרת רכז חינוכי במעון אינה במתחם הסבירות. 25.המסקנה המתבקשת לנוכח האמור הינה, כי גם אם מלא התובע תפקידים של רכז חינוכי בנוסף לתפקידו כמדריך חינוכי כבר החל מחודש אפריל 2004, אין הוא זכאי לתוספות השכר הנתבעות על ידו בתקופה הראשונה, כל עוד לא היה תקן למשרת רכז חינוכי. זכויות התובע בתקופה השנייה 26.הנתבעת הודתה, כי מותר למנות עובד ב"מינוי בפועל" עד למילוי המשרה בקביעות לתקופה שלא תעלה על שנה בתנאי שהוחל כבר בתהליכים למילוי קבוע של המשרה (סעיף 18.233 לתקשי"ר). 27.משהוכח בפנינו כי החל מחודש דצמבר 2005 או בסמוך לכך הופשר התקן של הרכז החינוכי והוחל בהליכים למילוי המשרה, הרי שאף לשיטת הנתבעת, החל מחודש דצמבר 2005, ניתן היה למנות את התובע ב"מינוי בפועל" לתפקיד רכז חינוכי .יצויין, כי תקופת השנה ניתנת להארכה. 28.סעיף 18.205 לתקשי"ר קובע כי "עובד ארעי המועבר לביצוע עבודה המזכה בשכר אחר, זכאי לקבל שכר בהתאם לעבודה שאליה הועבר". סעיף 24.515 לתקשי"ר קובע: "הייתה צמודה למשרה, שבה מכהן עובד בפועל איזו תוספת שהיא והעובד ממלא אחר התנאים לפיהם משתלמת התוספת, יקבל גם את התוספת במכסה המתאימה לדרגה לפיה הוא מקבל את משכורתו". 29.שוכנענו, כי בתקופה השנייה, החל מחודש 1/06 ביצע התובע תפקיד של רכז חינוכי בפועל. הוכח, כי בחודש ינואר 06' פנה מנהל המעון, מר יעקב כהן אל מר דבי אליהו והודיע לו כי בכוונתו להטיל על התובע את ביצוע המטלות הנוספות שאמון עליהם "רכז חינוכי". הנתבעת אף אישרה לתובע לבצע שעות נוספות בשל תפקידיו הנוספים. גב' תא שמע הודתה: "לאור העובדה כי התובע התבקש לבצע שעות נוספות רבות יותר מבעבר, אישרנו לתובע מכסת שעות נוספות גדולה מזו הניתנת בד"כ למדריכים חינוכיים." כן ציינה בעדותה בפנינו: "היה ידוע שהוא עושה שעות מעבר למה שהוקצו לו ב-35 שעות הנוספות ואכן הוקצו לו 50 שעות נוספות. בשנת 2006 ידעו שהוא מבצע את התפקיד, לא באופן רשמי, מבצע את מטלות התפקיד" ( ע' 9 ש' 6-8 לפ') 30.מכאן, שהוכח בפנינו, שהחל מחודש 1/06 החל התובע לבצע את התפקידים המוטלים על "רכז חינוכי" במשרה אשר הוחל כבר בהליכים לאיושה על דרך של מכרז. 31.משקבענו כי החל מחודש 1/06 שימש התובע כרכז חינוכי בפועל, לפי דרישת הנתבעת, הרי שהוא זכאי, החל מתאריך זה, לכל התוספות להן זכאי רכז חינוכי לרבות, "תוספת כוננות" ו"אחזקת רכב" ככל שמילא אחר התנאים לקבלתן. 32.מתצהירו של מר עזרא, מנהל מחלקת משכורות במשרד הרווחה (להלן "מר עזרא") עולה, כי רכז חינוכי במעונות חסות הנוער זכאי לשורה של הטבות, חלקן נמצאות בבסיס שכרו וחלקן משתלמות עפ"י דיווח וביצוע בפועל (הוצאות רכב וכוננות). גובה תוספות השכר להן זכאי "רכז חינוכי" בשל הגדרת תפקידו כרכז ואשר אינן מותנות בדיווח כלשהו הוא בסך כולל של 791 ₪. כמו כן ישנן תוספות שכר להן יכול להיות זכאי רכז חינוכי ואשר מותנות בדיווח ובביצוע בפועל והן תוספת כוננות בסך 1414 ₪ ותוספת אחזקת רכב בסך 676 ש"ח (למי שבבעלותו רכב) 33.להלן נבחן האם עמד התובע בתנאים לקבלת תוספות השכר ובאיזה אופן יש להתחשב בסכומים שקיבל בתקופה הרלוונטית כמדריך חינוכי, לרבות תשלום שעות נוספות שאושרו לו מתוקף כך שמילא גם מטלות תפקיד של רכז חינוכי. אחזקת רכב 34.לעניין רכיב אחזקת רכב, טוען התובע בתצהירו, כי כל הרכזים החינוכיים מקבלים תוספת "אחזקת רכב" בגין תפקידם. התובע מודה כי התוספת משולמת כנגד דיווח חודשי בטופס אש"ל. התובע ציין, כי לא נדרש לדווח על הוצאות אחזקת הרכב שלו כל עוד לא אושרה לו קצובת רכב על ידי ועדת הרכב ואין בכך כדי לשלול את זכאותו לתוספת. התובע אף טען, כי אין בכך שלא הוכיח בעלות על רכב או רשיון נהיגה בר תוקף בתקופה הרלוונטית "כדי לשלול את עצם הזכות לתוספת התשלום" (סעיף 44 לסיכומי תובע). 35.לטענת הנתבעת, מתן תקן רכב לעובדים מותנה בקיומו של תקן רכב ואישור הוועדה הרלוונטית במשרד הנוגע בדבר, וכי לא כל הרכזים במעונות חסות הנוער מקבלים תקני רכב מיד לאחר בחירתם לתפקיד. עוד טוענת הנתבעת, כי מאחר ומדובר בהחזר הוצאות המשתלמות בהתאם לדיווח ולקריטריונים הקבועים בהוראות החשכ"ל אין אפשרות לשלם בדיעבד הוצאות אלה משהתובע לא דיווח על ביצוע נסיעות כלשהן בתפקיד. 36.לדעתנו, התובע אינו זכאי להחזר הוצאות הרכב, ולהלן נימוקינו: בהוראות החשכ"ל מיום 13.12.1994 באשר "להחזר הוצאות רכב" נאמר כדלקמן: 'תשלום החזר ההוצאות מותנה בכך שלעובד רכב כשיר ומורשה בבעלותו המלאה (או בבעלות בן זוגו) במשך כל השנה, ושהוא בעל רשיון נהיגה בר-תוקף ברכב זה'. התובע כלל לא טרח להוכיח בפנינו בעלות ברכב, ורשיון נהיגה בר תוקף לתקופה הרלוונטית, כך שלא מלא אחר התנאי הבסיסי והראשוני לקבלת התוספת. 37.זאת ועוד. בפסיקה נקבע, כי : "אין חולק כי תשלומים אלו - הפרמיות והחזר הוצאות הרכב - מהווים חלק מתנאי עבודתו של התובע, אך בוודאי שלא מדובר ב"זכות יסוד" של התובע, אשר "אין ולא יכולה להיות הוראה מנהלית שיכולה לפגוע בזכות זו", כפי שטען בסיכומיו (סעיף 19). זכותו של התובע לקבלת הפרמיות וכן החזר הוצאות הנסיעה והרכב מעוגנת בתקשי"ר ובהוראות חשכ"ל, ולצידה מעוגנת גם חובה - להגיש דיווחים שוטפים ומסמכים אשר מקימים לתובע, ולעובדים האחרים, את זכותם. מדובר בהוראות סבירות, אשר ההגיון העומד מאחוריהן ברור. משלא עמד התובע בתנאי ההוראות הללו, כי אז לא קמה לו הזכות מכוחן, ובעניין זה אין לתובע להלין אלא על עצמו; ולא ניתן לומר כי הנתבעת היא שפגעה בזכות כלשהי מזכויות היסוד שלו. " (עב (ת"א) 3787/06 אבשלום נגר נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט , בעמ' 1) התובע לא הציג רישיון נהיגה בתוקף והוכחת בעלות ברכב בתקופה הרלוונטית. לתובע לא אושר שימוש ברכב והתובע לא הגיש דווחים שוטפים בדבר השימוש ברכב. התובע טוען לזכאותו לתוספת ללא כל תנאי, ולא היא. אשר על כן, דין התביעה ברכיב זה להידחות. תוספת כוננות 38.לטענת התובע, תשלום הכוננות נועד, על פי הוראות התקש"יר, לפצות עובד בגין נכונותו להעמיד את עצמו לרשות העבודה מעבר לשעות העבודה הרגילות ולהיעתר לקריאות פתע "לצורך ביצוע מטלות דחופות ואחרות". 39.התובע ציין, כי ביום בו קיבל עליו את התפקיד בפועל, נמסר לידיו מכשיר טלפון סלולארי והוא קיבל הנחיה מפורשת מהאמרכלית להשאירו פתוח 24 שעות ולהשאיר מענה קולי לקבלת הודעות. לטענתו, בתפקידו כרכז חינוכי היה בכוננות "365 יום בשנה, 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה ולא פחות". 40.התובע טען, כי על אף שמילא תפקיד של רכז חינוכי (אשר עושה כוננויות), מאחר והוגדר באופן פורמלי כמדריך, ומדריכים אינם זכאים ואינם מקבלים תוספת "כוננות", לא נרשם שמו בדו"ח הכוננויות. לטענתו, "רשימת תכנון הכוננויות" אשר הוצגה על ידי הנתבעת אינה מעידה על ביצוע כוננויות בפועל אלא מהווה "כיסוי פורמאלי" לתוספת הכוננות במשכורת. לטענתו, תוספת כוננות שולמה כהטבת שכר ולא בגין מס' כוננויות בפועל. 41.לטענת הנתבעת, שיבוץ עובדים ברשימת הכוננות אינה מהווה כיסוי פורמאלי כי אם השיבוץ ברשימה מחייב את העובד ששובץ להיות כונן באותו יום, משמע על העובד להיות זמין לסייע במתן פתרונות כולל התייצבות במעון, במידת הצורך, במסגרת "קריאת פתע". הזכאות לתשלום בעד כוננויות הינה על פי ובהתאם לדיווחים המוגשים מדי חודש על ידי העובד לאגף משאבי אנוש במשרד. עובד שאינו מבצע כוננויות אינו זכאי לתשלום בגינן. כך, למשל, תשלום בעבור כוננויות אינו משתלם לעובד הנמצא בתקופת חופשה ובתקופת מחלה. 42.הנתבעת צרפה לוחות כוננויות במעון בין השנים 2004-2008 מהם עולה כי התובע לא שובץ בלוח הכוננויות. לטענת הנתבעת, בתקופה הרלוונטית לא שובץ התובע בלוח הכוננויות של המעון ומכאן שאינו זכאי לקבלת תשלום בגין רכיב זה. לא ניתן להעניק לתובע, בדיעבד, הטבות שכר אשר מחייבות ביצוע בפועל ומתן דיווח חודשי. 43.אשר לדעתנו. זכאות לקבלת "שעות כוננות" מותנית בהוכחת דרישה להיות בכוננות לרבות מילוי דו"ח. אין די בקבלת מכשיר טלפון סלולארי כדי להעניק זכות לקבלת תוספת כוננות: " האפשרות שניתן היה ליצור קשר עם התובעת למשך כל שעות היום מתוקף תפקידה אינה בהכרח מובילה למסקנה, כי הייתה בכוננות וכי זכאית לתשלום בגין זמן זה . " [עב (ב"ש) 1609/01 דרורה גורדון נ' המועצה האזורית חוף עזה (2006) 44.הוראות התקשי"ר לעניין כוננויות קובעות, כי על העובד להגיש דיווח חודשי על ביצוע הכוננויות על גבי טופס עבודה בשעות נוספות, כוננויות, קריאת פתע, אש"ל ונסיעות , והוא ישמש אסמכתא לביצוע התשלום בהתאם לכללים שנקבעו בפסקה 27.504 (ב). כן נקבע בתקשי"ר, כי אין לאשר כוננויות ולבצע תשלום עבור כוננויות בעת חופשה, מילואים ומחלה. 45.הוכח בפנינו, כי הכוננות במעון התבצעה על פי רישום בדו"ח כוננות (ראה נ/1). התובע אינו מופיע בדו"ח הכוננות. התובע טען, כי החל מחודש מאי 2004 בתאריכים בהם הושארה שורה ריקה בלוח תכנון כוננויות הוא זה אשר היה מבצע את הכוננות וכי שמו לא נרשם מאחר ולא הוגדר בפועל כרכז חינוכי. טענה זו אינה מקובלת עלינו שכן, הוכח, כי גם לאחר מינויו של התובע לרכז חינוכי נותרו שורות ריקות בלוח: "...בין 2004-2008 יש 99 אחוז מהפעמים ש 5 כוננויות ריקות שהן של הרכז. את מציגה לי דוחות של 4/07 ושם היו 5 כוננויות ריקות, את מפנה ל 3/05 ואני משיב שגם שם יש 5 כוננויות ריקות. בינואר 2006 יש יותר, גם ב 12/05 יש יותר." התובע אף לא הביא כל הוכחה לביצוע כוננויות בפועל על ידו. 46.שוכנענו כי הכוננות במעון נעשית על פי רשימת התכנון, והתשלום מותנה בדיווח על ביצוע הכוננויות בפועל. אין מדובר ברשימה פיקטיבית. גם התובע אישר בעדותו כי סידור הכוננויות תואם לביצוע הכוננויות בפועל ובמידת הצורך מוחלפות הכוננויות שבלוח. כמו כן מותנה התשלום בדיווח בסוף החודש. וכך העיד התובע : "לשאלתך האם היום כשאי נמצא בחופשה או מחלה אני כונן אני משיב שכן, לא על זמן חופשה והמחלה. לשאלתך האם נכון שבסוף החודש אני נדרש למלא טופס דיווח וכותב באיזה יום הייתי כונן אני משיב שכן, מי שמוציא את הסידור של הכוננויות מאושר ע"י מנהל המעון. לשאלתך כשעובד רוצה להחליף כוננות דרך מי זה נעשה אני משיב שאני מתאם עם המנהל, מתייעצים עם מי להחליף ואז מחליפים. זה בא לידי ביטוי בלוח הכוננות ותולים כדי שכולם יידעו. לשאלתך אם לא הייתי מדווח בסוף החודש על הכוננויות לא היו משלמים לי אני משיב שנכון." כן הוכח, כי עובדי המעון המבצעים כוננויות לא קיבלו תשלום עבור כוננות בתקופת חופשה ומחלה. כך גם עלה מתצהירה של מיכל תא שמע: "לשאלתך שעובד היה חודש שלם בחופש האם נכון שהוא לא זכאי כלל למכסת כוננויות חודשית אני משיבה שנכון, לא מגיע, העובד הפסיד את התשלום לאותו חודש ולא את המכסה. " 47.משלא נרשם התובע בלוח הכוננויות, לא הוכיח ביצוע כוננויות בפועל ואף לא הגיש דיווח לגבי הכוננויות שטוען כי ביצע, אין לאשר תביעתו לקבלת תוספת הכוננות. תוספות שכר מעצם הגדרת התפקיד 48.בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי כרכז חינוכי היה זכאי לתוספות שכר הגבוהות ב- 791 ₪ לחודש לעומת שכרו כמדריך. התובע מבקש לקבל את השכר של "רכז חינוכי" בנוסף לשכר ולהטבות שקיבל כמדריך חינוכי בעניין שעות נוספות. 49.כפי שקבענו לעיל, סבורים אנו כי התובע אכן זכאי לשכר רכז חינוכי בתקופה שמינואר 2006 ועד למינויו במכרז לתפקיד זה. ואולם, הוראות התקשי"ר קובעות מפורשות בסעיף 24.517 כי "אין לשלם לעובד משכורת בעד יותר ממשרה אחת, אף אם הוא מכהן ביותר ממשרה אחת", וכך אף קבעה הפסיקה: "כפל תפקידים הוראת התקשיר שמספרה 24.517 קובעת מפורשות כי אין לשלם לעובד משכורת בעד יותר ממשרה אחת, אף אם הוא מכהן ביותר ממשרה אחת. במקרה זה יש טשטוש תחומים בין משרת המנהל והסגן ומכל מקום התובע לא הביא בפנינו את האבחנה המפורשת ביניהם... אף אנו סבורים כי מדויקת עדות עדי הנתבעת שלא נתקיים בשירות הציבורי בכלל ובגופים סטטוטורים מצב שממלא מקום או ממונה בפועל יקבל שתי משכורות גם אם לא אוישה משרתו הקודמת וגם אם הוא ממלא מקצת התפקיד בשניהם. לא מצאנו כי יש בהעסקת העובד כמנהל אגף והאחראי על עובדים, ובאי מילוי משרת סגן מנהל אגף, כאשר כמנהל האגף הוא רשאי לחלק סמכויות ולדאוג לביצוע העבודה, משום עשיית עושר ולא במשפט. בנוסף הנתבעת הוכיחה בצרפה דו"ח שעות כי מספר שעות העבודה של התובע לא שונה טרם המינוי בפועל ולאחריו, רק לא הוכח איפא, שינוי עבודה המצדיק פיצוי ומכל מקום התובע זכאי לשעות הנוספות הנדרשות אם יבצען בכפוף לכללי הנתבעת. לפיכך דין תביעה זו, אף היא להדחות. " (עב (י-ם) 1132/01 כהן דויד נ' רשות הדואר (2006) - פורסם במאגר משפטי) 50.מהעדויות שבפנינו עולה כי לתובע היתה מכסה של כ- 35 ש"נ מאושרות כמדריך חינוכי. לנוכח הוספת מטלות רכז חינוכי, הוגדלה מכסת הש"נ המאושרת ל-50 ש"נ בחודש, הגדלה של 15 ש"נ. מתוך סימולציית השכר עולה כי לתובע שולמו מידי חודש שעות נוספות בסכומים משתנים, דבר המעיד על כך כי לא מילא את מלוא מכסת השעות הנוספות באופן קבוע. מתוך מכתבו של מר אליהו דבי מיום 4/7/06 עולה כי התובע מסייע למנהל המעון בתפקיד הרכז החינוכי ומבצע מטלות של רכז חינוכי. בתצהיר התובע נכתב כי עבודה של מדריך חינוכי נאלץ לבצע " על פי הצורך". מכך אנו למדים כי התובע ביצע מטלות שני התפקידים ללא שינוי משמעותי בהיקף שעות עבודתו ומכל מקום, אין לפסוק לתובע גם את ההטבות מכוח היותו "מדריך חינוכי" וגם את ההטבות מכוח עבודתו כ"רכז חינוכי". 51.מתצהיר מר עזרא מטעם המדינה, שלא נסתר, עולה, כי היקף משרתו של מדריך היא 32 ש"ש בעוד שהיקף משרת רכז היא 42.5 ש"ש. מסקנת הדברים הינה, כי עבור10.5 שעות שעבד התובע מעבר להיקף המשרה כמדריך חינוכי, ואשר כלולות למעשה בהיקף המשרה הרגיל של רכז חינוכי, שולמה לתובע תמורה בדמות שעות נוספות לפי תעריף שעתי מוגדל של 125% ו-150% שכר שעה. תמורה זו יש לקזז מהתשלום אשר קבענו כי מגיע לתובע עבור עבודתו כרכז חינוכי. עם זאת, את יתרת השעות הנוספות אשר עבד התובע בפועל מעבר למשרתו אין מקום לקזז, הואיל ומדובר בשעות עבודה אותן עבד התובע בפועל, לפי אישור הנתבעת, מעבר להיקף המשרה הרגיל. 52.מאחר ובידינו נתונים בדבר השווי הכולל של השעות הנוספות ששולמו לתובע אולם אין בידינו נתונים מדוייקים בדבר מספר השעות הנוספות שביצע התובע או ערכן של השעות, נערוך את התחשיב על דרך האומדנא, כדלהלן: 53.על פי הסימולציה שערכה הנתבעת, בכל התקופה הרלוונטית קיבל התובע בגין עבודה בשעות נוספות סך כולל של 63,681 ₪. מתוך סך השעות הנוספות שאושרו לתובע - 50 ש"נ לחודש - 42 ש"נ (10.5 שעות לשבוע X 4 שבועות) הן למעשה שעות שהן חלק מהמשרה הרגילה של רכז חינוכי. שעות אלה מהוות 84% מסך השעות הנוספות המאושרות. אף אם עבד התובע בכל חודש את מלוא מכסת השעות הנוספות המאושרות, 84% מהן הינן למעשה שעות הכלולות בהיקף המשרה הרגיל עבורן אין התובע זכאי לכפל תשלום- הן במסגרת היקף משרתו כרכז חינוכי והן כשעות נוספות על משרתו כמדריך חינוכי. מכאן, שמהסך המגיע לתובע כהפרש שכר עבור תפקיד רכז חינוכי, יש להפחית 84% מהתמורה שקיבל בגין עבודה בשעות נוספות, סך של 53,492 ₪. הפרשי השכר החודשיים שנתבעו והמגיעים לתובע עבור עבודה כמדריך מסתכמים בסך של 791 ₪ לחודש X 27 חודשים, סה"כ 21375 ₪. תוצאת הדברים הינה על כן, כי לתובע לא מגיעים הפרשי שכר לתשלום בגין עבודתו כרכז חינוכי. לסיכום: 54.דין התביעה על כל ראשיה להידחות. בנסיבות העניין איננו מוצאים לעשות צו להוצאות. 55.באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ועדת חריגים