(1) תקיפה של היתר פיטורים, או סירוב לתיתו, על פי החלטה של מפקח עבודה ראשי, בהאצלה משר העבודה והרווחה (בג"צ 394/74 פאלק נ' מפקח עבודה ראשי (לא פורסם); בג"צ 413/74 וולף נ' שר העבודה (לא פורסם)). בית-הדין בוחן, הלכה למעשה, סבירותן של החלטות המפקח (דב"ע מט/133, 3-131; דב"ע לח/63 - 3). (2) בחינת סבירותה של תקנה שהותקנה מכוח חוק הביטוח הלאומי (דב"ע נב/22 - 01). (3) בחינת תוקפן של תקנות לשעת חירום שעניינן קריאה לעבודה של עובדים שובתים (בג"צ 188/79). (4) בחינת תוקפו של צו הרחבה שניתן על ידי שר העבודה והרווחה על הסכם עבודה קיבוצי כללי (בג"צ 3134/93 י.א.ד. אלקטרוניקה בע"מ נ' שרת העבודה והרווחה (טרם פורסם)). בכל אותם עניינים דן ופוסק בית-הדין לעבודה על פי עקרונות המשפט המינהלי (דב"ע נא/21 - 3; דב"ע נא/5 - 4; דב"ע נג/8 - 4); ג) קיימת נטיה גוברת והולכת של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, להעביר נושאים רבים בתחום המשפט המינהלי, לשיפוטם של בתי-המשפט, מגמה ששיאה בהעברת נושא המכרזים בשירות הציבורי לבתי-המשפט המחוזיים (בג"צ 991/91), וכך גם לבתי-הדין לעבודה, למשל בעניין תביעתם של חברי מועצת רשות מקומית נגד הרשות וראשה בעניין סמכותו של מבקר הרשות (בג"צ 2513/92 חדד נ' המועצה המקומית רמת השרון (טרם פורסם). הממונה יחליט "אם תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן", ו"תובע" הרואה עצמו נפגע על-ידי החלטה כאמור רשאי לערער עליה לפני בית-דין אזורי לעבודה (ערעור כאמור ניתן להגיש אף על החלטה של נציב שירות המדינה לפי חוק הגמלאות - ראה סעיף 101 לחוק הגמלאות). ההליך לפני בית-הדין לעבודה הוא הליך של "ערעור" ולא הליך של "תובענה" בדומה להליכים האחרים אשר בתחום סמכותו של בית-הדין לעבודה על-פי סעיף 24(א)(1) -(5) לחוק בית-הדין לעבודה. לאור אופיו של הליך ה"ערעור" נקבעו לגביו סדרי דין מיוחדים בסימן י"ד (תקנות 67-61) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בהליך "ערעור" כאמור הוענקה לבית-הדין לעבודה סמכות מיוחדת ומורחבת "לאשר את החלטת הממונה או לשנותה, או להחליט החלטה אחרת במקומה" (סעיף 43(ג) לחוק הגמלאות).היקף סמכות מיוחדת זו של בית-הדין הוסבר בדב"ע לא/1 - 7, בע' 230-229 (וראה גם דב"ע נא/1 - 7 בע' 472; דב"ע נב/1 - 7, שומינר - הממונה על תשלום הגמלאות (לא פורסם)). יחד עם זאת, ככל שהחלטת הממונה מושתתת על החלטת הממשלה (כגון, בשאלת "תוספת קבועה"), אין לפני בית-הדין לעבודה "ערעור", אלא על בית-הדין "לבחון אם בר-הסמכות נתן דעתו לשיקולים הרלבנטיים, התעלם משיקולים שאינם רלבנטיים ופעל באופן סביר ליישום השיקולים" (דב"ע לד/3 - 7, בע' 428). עוד נציין כי הממונה מוסמך להחליט החלטה חדשה על סמך ראיות חדשות, ויש בכך כדי ליצור עילת תביעה חדשה לחישוב שונה של הקצבה (סעיף 44 לחוק הגמלאות; דב"ע תשן/146 - 3, בע' 368); ב) החלטות הממונה על-פי חוק הגמלאות הן בנושא "גמלה" בלבד, דהיינו - "קצבת פרישה", "קצבת שאיר" או "מענק" על-פי חוק הגמלאות (ראה הגדרת מונחים אלה בסעיף 1 לחוק). בעילת תביעה על-פי חוק הגמלאות שאינה מתייחסת ל"גמלה" (כגון, פיצויי פיטורים על-פי סעיף 39(ז) ו-(ח) לחוק הגמלאות) או ב"תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד" (סעיף 24(א)(3) לחוק בית-הדין לעבודה; ראה סעיף 13 להלן), ההליך הקשור בכך יהיה בדרך של "תובענה"; ערעור