1. כנגד הנאשמים תלוי ועומד כתב-אישום המייחס להם עבירות של תקיפת-שוטר כדי להכשילו בתפקידו - לפי סעיף 274 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, והשתתפות בהתקהלות אסורה - לפי סעיף 151 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, הכל על רקע אירועי המחאה נגד ביקורים של איתמר מרזל וח"כ אלדד באום אל פאחם ביום הבחירות לכנסת בשנת 2009. 2. הבקשה שבפני היא בקשה לביטול כתב-האישום בטענה של "הגנה-מן-הצדק", שכיום מעוגנת בסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. 3. הבקשה מסתמכת על כך שהמדינה הפסיקה את ההליכים הפליליים התלויים ועומדים נגד אלו שעברו עבירות על רקע ה"התנתקות" ואף מחקה רישומים-פליליים למורשעים בדין, לפי חוק הפסקת ההליכים ומחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, תש"ע - 2010 (להלן: החוק). 4. טענת המבקשים-הנאשמים היא שיש לנהוג בהם באותו אופן בו נהגה המדינה בנאשמי ההתנתקות, שהחוק מהווה חקיקה מגזרית ומפלה בין אזרח לאזרח, וכעת, לאחר שהופסקו ההליכים נגד מתנגדי ההתנתקות, המשכת ההליכים נגדם נגועה באפליה ובאכיפה-סלקטיבית, ויש להורות על הפסקת-ההליכים נגדם. 5. להשלמת התמונה, מציינים המבקשים-הנאשמים כי כיום תלויה ועומדת בבג"צ עתירה נגד אותו חוק (בג"צ 1213/10) וביום 15/7/2010 הורה בית המשפט למדינה לנמק תוך 90 יום מדוע לא יבוטל החוק. המבקשים-הנאשמים סבורים שיש לעכב את המשך ההליכים בתיק שבפני עד למתן ההחלטה בבג"צ. 6. אינני סבור שעלי להימנע ממתן החלטה בעניין התלוי ועומד בפני, רק משום שעניין דומה תלוי ועומד בבית המשפט העליון, ואנמק: ראשית - אין לדעת כמה זמן יארך ההליך בבית המשפט העליון. שנית - יתכן שההחלטה שם לא תשפיע במישרין ובאופן חד משמעי על ההליך שבפני. שלישית - את טענת המבקשים, שהמשך ההליכים נגדם נגוע באכיפה סלקטיבית ובאפליה, כאלו המקימות הגנה-מן-הצדק, יש לבחון על בסיס המצב החוקי הנוכחי, והמצב הוא כזה שהמדינה נוהגת כאילו החוק הנ"ל תקף ופועלת לפיו. בהערת אגב אעיר שקביעה זו מטיבה עם המבקשים, שהרי אם יקבע בית המשפט שהחוק בטל, ממילא תאלץ המדינה לחדש את הרישום הפלילי למורשעי-ההתנתקות, וטענת ההגנה של המבקשים כאן תעמוד על אדני-שווא. 7. המשיבה-המאשימה מתנגדת לבקשה על כל חלקיה, ולטענתה "הגנה-מן-הצדק" מתקיימת בנסיבות נדירות, כפי שנקבע בע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ. מדינת ישראל. עוד טוענת המשיבה כי נקבע בשורה של פסקי-דין שגם מקום בו מתקיימת הגנה-מן-הצדק, התוצאה אינה בהכרח ביטול כתב-האישום, אלא יכולה להיות על ידי סטייה לקולא מרף הענישה המקובל. דיון והכרעה: 8. החוק אכן מפלה לטובה חלק מסוים מהציבור הישראלי, אפליה על רקע פוליטי-אידיאולוגי. הגדרתו הרחבה של החוק אינה כוללת את התושבים המפונים בלבד בין אלו הנהנים מהגנתו, אלא מפגינים שהגיעו ממקומות אחרים, חלקם ביצעו עבירות חמורות מאלו המיוחסות לנאשמים שבפני, חלקם התעמתו פיזית עם שוטרים, ומדוע יסולח להם ולא לנאשמים שבפני, כאשר לכאורה מדובר במצבים דומים בהם מדובר בעבירות על רקע מחאה-פוליטית, משני קצוות הקשת הפוליטית? ההתנתקות הייתה אירוע טראומתי עבור חלק מאוכלוסיית המדינה, אך גם ביקורם של אנשי הימין באום אל פחם נתפס בעיני חלק מהתושבים שם כאירוע המאיים על עתידם. 9. החוק השנוי במחלוקת עבר את שלבי החקיקה ופורסם ברשומות בעיצומו של ההליך שבפני, וממילא לא ניתן לומר שהבקשה הוגשה באיחור, כפי שלא ניתן לומר שעצם הגשת כתב-האישום נגועה באפליה (כי בעת הגשתו הוגשו כתבי אישום גם נגד עצורי-ההתנתקות). 10. עם זאת, המשך ההליכים, כאשר הליכים תלויים ועומדים נגד עצורי ההתנתקות הופסקו, מצריך בחינה: האם אין כאן התנהלות מפלה של רשויות התביעה? 11. בהנחה שהמדינה מקיימת את החוק, היא לא הפסיקה הליכים תלויים ועומדים בעבירות מסוימות (שאינן העבירות בהן מואשמים המבקשים), ובנוסף היא המשיכה בהליכים נגד נאשמים בעבירות אחרות, חמורות פחות, כאשר פרקליט המחוז מסר הודעה לבית-המשפט, ולפיה בדעת התביעה לבקש מבית-המשפט לגזור מאסר בפועל על הנאשמים, היה ויורשעו (ראה סעיף 4 (ב) לחוק). כוונת הסעיף היא להודעה לפי סעיף 15 א' לחסד"פ, אך לא זו הנמסרת על ידי תובע בעת הגשת כתב-האישום, אלא הודעה לפי סעיף 15 א' (ב) לחוק, ולא סתם הודעה כזו, אלא נדרש שתהיה חתומה על ידי פרקליט המחוז. 12. דעתי היא שלמבקשים הזכות כי רשויות המדינה תתנהלנה כלפיהם באותו אופן: שאם אין כוונה לבקש את מאסרם היה ויורשעו - יש להפסיק את ההליכים נגדם, ואם יש כוונה כזו - פרקליט המדינה יודיע על כך בכתב לבית המשפט. סיכומו של דבר: 13. בשלב זה ימשכו ההליכים, אך היה ובתוך 45 יום מתום שביתת הפרקליטות לא תינתן הודעה לפי סעיף 15 א' לחסד"פ, חתומה על ידי פרקליט המחוז, אורה על הפסקת ההליכים. הפליה / אפליה