העותרת היא עמותה המנהלת גן ילדים בתחומה של עיריית תל אביב. בגן לומדים 26 פעוטות שגילם נע בין שנתיים לחמש שנים. בשנת 2001 העניק המשיב לעותרת פטור בשיעור של 2/3 מהחיוב בארנונה, החל מיום 01.09.99, בהסתמך על סעיף 4(א)(IV) לפקודת מיסי העיריה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין") וכן על תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית בשל נכסים פטורים לשנת 2000), התש"ס-2000. לאחר פרסומו של פסק הדין בע"א 6323/95 בענין סמינר הקיבוצים, בו נקבע כי גביית 1/3 משיעור הארנונה אינה מעוגנת בחוק, החזיר המשיב לעותרת את הארנונה שנגבתה שלא כדין. בתאריך 06.04.05 הודיע המשיב לעותרת כי בשנת 2004 שונה צו הארנונה, בנושא חיוב מוסדות חינוך והשכלה, ולפיכך היא נדרשת להמציא שורה של מסמכים לצורך סיווגה כ"מוסד להשכלה או להכשרה מקצועית". לנוכח העובדה שעסקינן בגן ילדים, אין לי אלא לפרט את המסמכים שנדרשה העותרת להמציא: א. אישור הכרה מטעם המועצה להשכלה גבוהה או; ב. אישור מטעם משרד החינוך והתרבות לפיו הנכס מוכר כ"מוסד חינוך" או; ג. אישור הכרה מטעם משרד העבודה; ד. דוגמאות לתעודות המונפקות על ידי המוסד בסיום הלימודים. עוד נתבקשה העותרת להעביר פירוט של מהות הפעילות הנעשית בכל נכס, האם מדובר בפעילות בתשלום, האם הנכס מוחזק במישרין על ידה או על ידי צד ג' והאם הנכס ריק או פעיל. את הדרישה סיים המשיב באזהרה כי אם לא יוצגו המסמכים עד למועד הנקוב, תראה העיריה את העותרת כמי שאינה טוענת לסיווג "מוסדות חינוך והשכלה" והיא תחוייב בארנונה על פי סיווג "בניינים שאינם משמשים למגורים" החל מ-01.01.04. למכתב צורף סעיף 3.4.25 לצו הארנונה החל על גני ילדים, בתי ספר, מוסדות להשכלה או הכשרה מקצועית. ב"כ העותרת, אשר סבר, כפי הנראה, כי הדרישה במכתב שגויה, בעיקר לנוכח תוכנה, הבהיר למשיב כי הפטור שהוענק לעמותה הינו מכח פקודת הפיטורין ולא מכח צו הארנונה, ואף צירף את ההחלטה משנת 2001 ובהמשך ציין כי מדובר בגן ילדים אשר מטבע הדברים אינו מעניק תעודות והגן מפוקח על ידי מפקחת משרד החינוך האזורית על פי הוראות חוק הפיקוח. לאחר חילופי מכתבים נוספים בין הצדדים, הודיע המשיב לעותרת, בתאריך 27.11.05, כי בשל העובדה שבמהלך השנים לא הוגשו מסמכים תומכים לסיווג, בטל הפטור מיום 01.01.04. ההחלטה נומקה, בין היתר, בדרישה כדלקמן: ".... הגופים והנכסים הפטורים מארנונה מנויים בפקודת מיסי עיריה ומיסי ממשלה (פיטורין) 1938, במסגרתה נקבעו קריטריונים להכרה ולפיכך, אך ורק גופים שנתקיימו בהם הקריטריונים הקבועים בפקודת הפיטורין זכאים לפטור. לפיכך וכפי שהשבנו במכתבנו מתאריך 11.10.05 יש להמציא אישור עדכני ממשרד החינוך (ולא מהמפקחת האזורית), בדבר היות הגוף מוכר על ידם" (ההדגשה שלי - ש.ד.). ב"כ העותרת לא אמר נואש וחזר והפנה את תשומת לב המשיב להבדל שבין הגדרת "מוסד חינוך" בצו הארנונה לבין הגדרתו של "מוסד חינוכי" על פי פקודת הפיטורין (מכתב מיום 14.12.05). בתאריך 16.01.06 נדרשה העותרת, במענה לפנייתה הנ"ל, להמציא אישור ממשרד הפנים, הממונה על המחוז, המאשר כי הינה מוסד חינוכי או אישור ממשרד החינוך. בתאריך 05.07.06 אישרה הגב' גילה אורון, הממונה על מחוז תל אביב במשרד הפנים בהתאם לסמכותה על פי סעיף 14 לפקודת הפיטורין, כי גן הילדים המנוהל על ידי העמותה הוכר כמוסד חינוך. בתאריך 11.02.07, בהסתמך על אישור משרד הפנים, הוענק לעותרת פטור חלקי מארנונה על פי סעיף 4(א)(IV) לפקודת הפיטורין לתקופה שבין 01.01.06 עד 31.12.08. המחלוקת בעתירה שבפני מתמקדת בביטולו של הפטור לשנים 2004-2005. יוער כי העתירה התייחסה גם לגביה שלא כדין של כ-24,000 ₪ באמצעות הוראת הקבע עליה חתמה העותרת, אולם משהושבו הכספים שנגבו, באה מחלוקת זו על פתרונה. המשיב מתנגד לבקשה להשבת הפטור אשר בוטל בהחלטה מיום 27.11.05 וטוען כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה, וכי העתירה הוגשה תוך שיהוי. לגופו של ענין נטען כי היה על העותרת להוכיח את העובדות המקימות את זכותה לפטור מארנונה והדבר לא נעשה. דיון סמכות בשאלת הסמכות יש לאבחן בין שתי סוגיות אותן מעלה העתירה. בסעיף 27(ב) לעתירה מתבקש בית המשפט להורות למשיב לחדול מגביית ארנונה ולהשיב לעותרת את הפטור שבוטל בהחלטה מיום 27.11.05. מאחר שהפטור לו היתה זכאית העותרת עובר לפניה מיום 06.04.05, היה פטור חלקי על פי סעיף 4(א)(IV) לפקודת הפיטורין סבורה אני כי עתירה לביטולה של החלטה המבטלת את הפטור מצויה בסמכותו של בית משפט זה. יודגש כי אין מדובר בתביעת השבה, אלא בבירור תוקפה של החלטה המבטלת רטרואקטיבית פטור. כפי שנקבע ברע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר, פ"ד נט (5) 473 ורע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ סעד של הצהרה, כי דרישה לתשלום של היטל פיתוח הינה בטלה - נמצא בסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים: "בין יתר סמכויות רשאי בית המשפט לעניינים מינהליים להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות של רשויות מקומיות (פרט 8 לתוספת הראשונה לחוק, וכן הוראות נוספות בתוספת הראשונה שאינן מתייחסות לזהות המחליט, אלא לנושא ההחלטה, ושלפי אופיו המחליט הוא רשות מקומית). לפיכך, כאשר אדם מעונין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים. שונים הם פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי. יש לאבחן מקרה זה ממקרה בו נתבקש סעד של ביטול או שינוי החלטה מינהלית". מכאן, שבכל הנוגע לסעד שבסעיף 27(ב) לעתירה נתונה לבית המשפט זה הסמכות העניינית. שונה המצב ככל שהוא נוגע לפטור על פי סעיף 5ג(ה) לפקודה הנ"ל, אשר הוסף בשנת 2003 ומטרתו להסדיר חיובם בארנונה של נכסים הפטורים מארנונה לפי סעיפים 4-5 לפקודה. על פי הוראת הסעיף, בתוך 4 שנים תוטל על נכסים פטורים ארנונה כללית בשיעור מופחת העולה באופן הדרגתי - כך שהחל משנת 2006 ואילך יגיע שיעור הארנונה שתשולם לכדי 33% מהחיוב. יחד עם זאת לגבי נכסים מסויימים נקבע פטור מלא. ס"ק (ה)(3) הרלבנטי לענייננו קובע: "מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, מוסד חינוך כמשמעותו בסעיף 5 לחוק האמור ובית ספר כמשמעותו בחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969, שחל עליו החוק האמור, שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ-10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18 שנים, והכל אם אינו למטרות רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד כאמור ואשר אין בו פעילות עסקית" (ההדגשות שלי - ש.ד.). בבג"צ 3585/94 אגודת בריכת מגדלי דוד המלך בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו (לא פורסם) נקבע: "העותרת טוענת כי היא זכאית לפטור מתשלום ארנונה כללית, וזאת מכוח האמור בסעיף 5(ח) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938. טענה זו נופלת לדעתנו לגדר הוראת סעיפים 3ו-5 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. על-פי הוראה זו, מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי להשיג עליה בפני מנהל הארנונה, ואם החלטתו לא מספקת את העותרת, בפני ועדת הערר. נמצא, כי לעותרת סעד חילופי". משכך, מסלול בירור טענת העותרת לפיה היא זכאית לפטור מלא מכוחו של סעיף 5ג לפקודת הפיטורין הינו השגה וערר. עוד יצויין כי בירור הסוגיות העובדתיות הכרוכות בהוכחת הזכאות לפטור, מן הראוי שתתברר בפני ועדת ערר אשר תגבה ראיות ותקבע ממצאים עובדתיים. לקבלת פטור מלא כאמור בסעיף 5 הנ"ל, היה על העותרת לפנות למנהל הארנונה וכך אכן נהגה, למרות שבקשתה התייחסה הן לקריטריונים שעל פי סעיף 4 והן לאלה שנקבעו בסעיף 5. משנדחתה בקשתה, הוגש על ידה ערר והסמכות לדון בערר זה נתונה לועדת הערר אשר תבחן אם התקיימו התנאים להכרה בעותרת כמוסד חינוך מוכר כקבוע בס"ק (ה)(3) אשר צוטט לעיל. שיהוי ההחלטה המבטלת את הפטור ניתנה, כאמור, בתאריך 27.11.05 ואילו העתירה הוגשה ב-06.11.06. למרות האמור לעיל, סבורה אני כי אין מקום לדחותה. במהלך התקופה שחלפה עד להגשת העתירה פנתה העותרת על פי הנחיית המשיב לממונה על המחוז במשרד הפנים. בחודש יולי 2006 הוכרה כמוסד חינוך על פי סעיף 4 לחוק. בהמשך להכרה זו הוענק לה פטור לשנים 2006-2008. מכאן, שהעותרת לא שקטה על שמריה והבהירה למשיב כי בכוונתה להשיג על ההחלטה באמצעים העומדים לרשותה כולל הגשת ערר. לנוכח השבת הסכומים שנגבו מהעותרת, ברור כי המשיב לא שינה מצבו לרעה. דרישות המשיב כפי שמצאו ביטויין בהתכתבות בין הצדדים מעידות על עירוב תחומים בין סוגי הפטור והוראות החוק השונות, ומשכך מתבקשת המסקנה כי עתירה זו מעוררת שאלה הטעונה בירור. ראו לענין זה עע"מ 7142/01 הועדה המקומית לתכנון ובנייה - חיפה נ' החברה להגנת הטבע פ"ד נו (3) 673. פטור על פי סעיף 4(א)(IV) לפקודת הפיטורין סעיף 4(א)(IV) קובע: "(א) ארנונה כללית לא תוטל על כל בנין או קרקע תפושה אשר: ... (IV) הבעלות והחזקה עליהם הן בידי כל מוסד-חינוך בתנאי שהבנין או הקרקע התפושה משמשים לאותו מוסד-חינוך:- (א) כגן-ילדים, בית-ספר, סמינר או בית-ספר מקצועי, או (ב) כבית-חינוך לעוורים, לאילמים או לחרשים, או (ג) כספריה ציבורית; בתנאי כי לא יפטרו ממס כל בנין או קרקע תפושה שהבעלות והחזקה עליהם הן בידי ... מוסד-חינוך, אם... אותו מוסד-חינוך משתמשים בבנין או בקרקע התפושה לאיזה צורך שתכליתו הפקת ריווח כספי". ברע"א 8879/99 עיריית תל- אביב-יפו נ' המכללה לביטוח ואח', פ"ד נז (2) 577, 583 הובהרו התנאים להענקת הפטור: "למעשה, על-מנת שיוענק הפטור מתשלום ארנונה כללית, מכוח סעיף 4(א)(IV) האמור, צריך שיתקיימו על פי לשון החוק ארבעה תנאים מצטברים: ראשית - כי מדובר ב'מוסד חינוך' ('educational institution') שנית - כי הבעלות וההחזקה בנכס שלגביו נתבקש הפטור מארנונה הן בידי מוסד החינוך ('owner and occupier') שלישית - כי הנכס משמש את מוסד החינוך לאחת מן המטרות שמנויות בפסקאות 4(א)(IV)(א) עד 4(א)(IV)(ג); רביעית - כי הפטור אינו מוענק לנכס שהשימוש בו הוא לשם הפקת רווח כספי". המבקש פטור הטוען להיותו "מוסד חינוך" נזקק לאישורו של הממונה על המחוז במשרד הפנים, כפי שהובהר בענין המכללה לביטוח בעמ' 585: "10. ראוי להעיר עוד באשר להליך שיש לנקוט בבקשה לקבלת פטור מארנונה לפי הוראת סעיף 4 לפקודת הפטור: הארנונה הכללית מוטלת, מידי שנת כספים, על -ידי ה"מועצה", כהגדרתה בסעיף 7 לחוק ההסדרים בשנת 1992. מכיוון שכך, מובן מאליו כי מנהל הארנונה בעירייה הוא זה שצריך לקבוע, לבקשת המחזיק בנכס, כי התקיימו בעניינו התנאים לקבלת פטור מתשלום הארנונה. ברם, הוראת סעיף 14 לפקודת הפטור מהווה חריג לכלל האמור, בקובעה כי דבר התקיימותו של תנאי מסוים מהתנאים לקבלת הפטור מארנונה יוכרע על-ידי גורם אחר ולא על-ידי מנהל הארנונה בעירייה. וכך קבוע בסעיף 14: 'סמכותו של ממונה על מחוז להחליט מתי חלה הפקודה כל שאלה באם איזו עדה, גוף או מוסד הם עדה דתית או מוסד דתי או אם איזו אגודה היא אגודת-צדקה או אם איזה מוסד הוא מוסד-חינוך, יחליט בה הממונה על המחוז שבו נמצא הנכס אשר ביחס אליו נתבעים הפיטורין ע"י אותה עדה או אותו מוסד דתי או אותה אגודת-צדקה או אותו מוסד-חינוך'". אלא שבענייננו הוכרה העותרת בשנת 2001 כ"מוסד חינוך" מבלי שנזקקה לאישורו של הממונה על המחוז ולהשקפתי הכרה זו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 14 הנ"ל המפנה את מבקש הפטור לממונה על המחוז רק שעה שמתעוררת שאלה באם איזה מוסד הוא מוסד חינוך. מאחר שבשנת 2001 השתכנע המשיב כי העותרת עונה להגדרת "מוסד חינוך", הוענק לה הפטור המבוקש ללא צורך בהליך נוסף. משנתגלעה המחלוקת בין הצדדים בסוגיה זו בשנת 2005, בדין הופנתה העותרת לקבלת אישורו של הממונה על המחוז, אלא שלמרבה הצער קדמו לדרישה זו דרישות שלא היו רלבנטיות לשאלת הפטור שהוענק עד אותו מועד, כך הדרישה מיום 06.04.05 להצגת אישורים מטעם משרד החינוך והתעודות המוענקות על ידי המוסד, שעל פניה הינה שגויה. לאחר שההבהרות של ב"כ העותרת באשר לחוק החל לא הועילו, נתנה וההחלטה מיום 27.11.05 לפיה בוטל הפטור בשל אי המצאת אישור עדכני ממשרד החינוך בדבר היות הגוף מוכר על ידו, שעה שעל פי הוראת סעיף 4 לפקודת הפיטורין האישור הנדרש הוא מהממונה על המחוז, ואילו על פי סעיף 5 על המבקש פטור להוכיח כי מדובר בבית ספר (כולל גן ילדים) כמשמעותו בחוק הפיקוח. לא הובהר מה מקור הדרישה להצגת אישור משרד החינוך בדבר היות המוסד מוכר על ידו, שעה שעל פי חוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969 "בית ספר" מוגדר - "לרבות גן ילדים וכל מוסד חינוכי אחר" ובסעיף 2(א) לחוק נקבע כי החוק חל על בית ספר שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מעשרה תלמידים ושבו ניתן חינוך גן ילדים. אין בהגדרות חוק הפיקוח דרישה לפיה כמוסד חינוך יוכר רק בית ספר שניתן לגביו אישור משרד החינוך כי הינו מוכר על ידו. מכאן, שביטול הפטור כפי שנומק בהחלטה לא היה מעוגן בהוראות החוק החלות על העותרת, ועל כן דינו להתבטל. מעבר לדרוש אציין כי לא הובהר במה שונה מצבה של העותרת בשנים 2004-2005, לעומת השנים 2001-2004 ו-2006 ואילך. נראה לכאורה, כי מדובר בדרישה שרירותית המעוגנת בהחלטה שגויה באשר לדרישות שעל העותרת למלא, על מנת שתמשיך ותוכר כזכאית לפטור על פי פקודת הפיטורין. לאור האמור לעיל, החלטתי לקבל את העתירה באופן חלקי ולהורות על ביטול ההחלטה מיום 27.11.05, והחזרת ההכרה בעותרת כמוסד חינוך על פי סעיף 4(א)(IV) לפקודת הפיטורין. באשר לטענות לענין סעיף 5, אלה יידונו על ידי ועדת הערר. המשיב ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. דיני חינוךעררועדת ערר