ערעור לפי סעיף 222(ד) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת ועדת ערר (ילד נכה) מיום 23.5.10, על פיה נקבע כי אין המערער זכאי לגמלת ילד נכה. המערער, יליד 12/00, סובל ממחלת כבד מולדת. זכאותו של המערער לגמלת ילד נכה הוכרה על ידי המשיב בשנת 2006 והופסקה בחודש 12/09 על פי החלטה שעליה הגיש המערער ערר לועדת הערר. ועדת הערר קבעה כי חלה הטבה במצבו של המערער בפרמטרים שונים, באופן שהחל מחודש 12/09, שוב אינו בגדר מי שתלוי במידה רבה בעזרת הזולת. בערעורו טוען המערער כי טעתה ועדת הערר משלא קבעה שהמערער הינו בגדר "ילד התלוי בעזרת הזולת", משלא קבעה כי המערער הוא "ילד הזקוק להשגחה מתמדת" ומשלא קבעה כי הוא "ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד" (שהם כולם חלופות להגדרת "ילד נכה" לפי תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התשנ"ח-1998) (להלן: "התקנות"). לעניין אי היותו של המערער "ילד התלוי בעזרת הזולת", טען המערער כי נפלו טעויות משפטיות בקביעות ועדת הערר בעניין מידת תלותו של המערער בעזרת הזולת ב"פעולות היום יום" בסעיפי ההלבשה, הרחצה וההפרשות. ועדת הערר קבעה לגבי ההלבשה כי המערער "ללא מגבלה מוטורית הדגים יכולת קואורדינציה טובה, מוטוריקה עדינה טובה אין סיבה לסייע מעבר לשריכת שרוכים תואם גיל". לעניין הרחצה קבעה ועדת הערר כי "מסוגל לשטוף ידיים ופנים בכוחות עצמו, בעת רחצת הגוף נזקק לפיקוח וסיוע בחפיפה דבר התואם גילו. ללא הפרעה תנועתית או מגבלה תפקודית". בעניין הפרשות קבעה ועדת הערר כי "לא דווח על ההורים על בעיית שליטה, ידוע כי שומר על היגיינה אישית, הגיע נקי ויבש לחדר הבדיקה". לגבי שלוש פעולות יום יום אלה קבעה ועדת הערר כי המערער הוא "כבני גילו". בערעורו טוען המערער כי קביעות ועדת הערר בסעיפים ההלבשה והרחצה אינה תואמות את המצב לאשורו כפי שועדת הערר היתה עדה לו וכפי שהשתקף מדברי אביו. לעניין הפרשות טען המערער כי המערער אינו שולט בסוגר השתן ואינו יכול לטפל בעצמו בעניין זה, והחלטת ועדת הערר נעדרת הנמקה בעניין זה. איננו מוצאים טעות משפטית בהחלטת ועדת הערר בקשר לפעולות היום יום הנ"ל. טענות המערער בעניין ההלבשה והרחצה אינן מגלות טעות משפטית בהחלטת ועדת הערר אלא רק מחלוקת מקצועית בעניין מידת התלות של המערער בעזרת הזולת בפעולות יום יום אלה. אשר לטענת המערער בעניין ההפרשות, לא נרשמה מפי אם המערער כל תלונה בדבר אי שליטה על סוגרים. טענה זו הועלתה לראשונה בהליך זה. אשר על כן גם בעניין זה איני מוצא טעות משפטית בהחלטת ועדת הערר. אשר לטענת המערער בעניין היזקקותו לנוכחות קבועה ולהשגחה מתמדת: ועדת הערר קבעה שהמערער אינו זקוק לנוכחות קבועה של הזולת בהיותו "ילד שקט ממושמע, מבצע את המבוקש ממנו ללא עדות לבעיית התנהגות או שיפוט". לטענת המערער, הנמקה זו אינה מספקת שכן המערער, שסובל מטחול מוגדל ובטן תפוחה כתוצאה מכך, זקוק לתשומת לב מיוחד גם כדי שלא ייפגע על ידי אחרים בבטנו. לעניין השגחה מתמדת, ועדת הערר לא בחנה את הצורך בהשגחה נוכח ליקוייו ולא ציינה כל ממצא בעניין "השגחה". אף בטענות המערער לגבי היותו של המערער "ילד הזקוק להשגחה מתמדת", לא מצאתי טעות משפטית. אם המערער לא טענה בפני ועדת הערר המבססת את יסודות ההגדרה של "ילד הזקוק להשגחה מתמדת", דהיינו, ש"בשל ליקוי חמור או מחלה כרונית הוא זקוק להשגחה מתמדת צמודה ופעילה של הזולת למניעת סכנה ברורה ומיידית לגופו של הילד או לאחרים". בהעדר כל טענה בעניין זה, לא טעתה ועדת הערר משלא קבעה כי המערער הינו "ילד הזקוק להשגחה מתמדת". אשר לטענות המערער לפיה הינו "ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד": לטענת המערער, במערער מתקיימים שלוש חלופות מבין אלה המנויות בסעיף 4 לחלק ב' לתוספת הראשונה לתקנות. לטענת המערער, הוא נמצא במעקב רפואי קבוע ומקבל שלושה סוגים של תרופות מידי יום. ועדת הערר קבעה כי המערער "מטופל בהדסה" וכי המערער "בא למעקב אחת לכמה חודשים". למרות זאת, ועדת הערר לא התייחסה לכך בעמ' 10 לפרוטוקול הועדה, ברובריקה המיועדת לכך. בהתאם לכך, לא ברור אם ועדת הערר התייחסה לטענות המערער בעניין התרופות שהוא נוטל ובאיזו מידה הן באות בגדר סעיף 4(ב) לחלק ב' של התוספת הראשונה לתקנות. למרות האמור, המערער איני רואה להחזיר את עניינו של המערער לועדת הערר, שכן טענות המערער בנדון מבססות אך שתי חלופות מתוך שבע החלופות הנזכרות בסעיף 4 לחלק ב' של התוספת הראשונה לתקנות (כאשר השלישית עשויה להיות "ההשגחה המתמדת" - אשר נדונה על ידינו לעיל וקבענו לגביה שועדת הערר לא טעתה בקובעה שאין המערער זקוק לה). בהתאם לכך, גם אם צודק המערער כי טעתה ועדת הערר משלא ציינה בפרוטוקול את היותו של המערער במעקב של מרפאת מומחים, אין טעם להחזיר את עניינו של המערער לועדת הערר. לאור כלל האמור לעיל החלטתי לדחות את הערעור. ניתן להגיש על פסק דין זה בקשה לרשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. קטיניםנכותילד נכה / פעוט נכהעררועדת ערר