1. ערעור על החלטת ועדת ערר (שירותים מיוחדים) מיום 2.6.09 על פיה בשל דלקת פרקים חריפה ממנוה סובלת המערערת היא תלויה בעזרה רבה מהזולת בבצוע רוב פעולות היום יום החל מיום 1.9.08, ולכן היא זכאית מתאריך זה לקצבת שירותים מיוחדים בשיעור 50% (להלן: "ההחלטה"). 2. המערערת טוענת כי נפלו פגמים משפטיים בהחלטת ועדת הערר בקביעותיה לעניין מידת תלותה של המערערת בעזרה בביצוע פעולות האכילה, ההלבשה וההפרשות. 3. הערעור הוגש לבית הדין ביום 15.10.09. המערערת לא ציינה בכתב הערעור את המועד בו נמסרה לה ההחלטה, אך בדיון שהתקיים בפניי טענה ב"כ המערערת כי ההחלטה נמסרה למערערת בסוף חודש 6/09. בנסיבות אלה, אין מחלוקת כי היא נמסרה לה סמוך לאחר נתינתה וכי הערעור הוגש לאחר המועד שהיה על המערערת להגישו לפי תקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשל"ז-1977 (להלן: "התקנות"). 4. הערעור הוגש על ידי המערערת בעצמה, ללא סיוע משפטי. ביום 29.10.09 פנתה הלשכה לסיוע משפטי למשיב בבקשה לקבל את המסמכים הנוגעים לעניינה של המערערת כדי לשקול את בקשתה לסיוע משפטי. ביום 23.12.09 מונתה ב"כ המערערת על ידי הסיוע המשפטי לייצגה והגישה, בשלב מאוחר יותר, נימוקי ערעור. 5. בנסיבות אלה, טוען המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף בשל איחור בהגשתו. 6. המערערת משיבה לטענה מקדמית זו כך: המערערת סבלה מהתדרדרות במצבה הרפואי לאחר שנמסרה לה ההחלטה ובעטיה נבצר ממנה להגיש במועד את הערעור. לערעור סיכויים גבוהים לגופו של עניין. על פי נהליו הפנימיים של המשיב, אין הוא נוהג להעלות טענה של איחור בהגשת ערעור אם האיחור איננו עולה על 30 ימים. בעניינה של המערערת חלפו מספר ימים בודדים מעבר לתקופה בה אין המשיב נוהג להעלות טענת איחור בהגשת הערעור ובנסיבות אלה אין לקבל את טענת הסף של המשיב בנסיבות אלה. לחילופין טוענת המערערת כי אין למנות בתקופה להגשת הערעור את ימי הפגרה של בית הדין. 7. המשיב טוען כי אין לבית הדין סמכות להאריך את המועד להגשת הערעור. כן נטען כי סיכויי ערעור אינם שיקול רלוונטי לעניין בקשת המשיב לדחות את הערעור על הסף בשל האיחור בהגשתו. בטענות המערערת כדי להתגבר על האיחור בהגשת הערעור וכי יש לדחות את הערעור על הסף בעטיו. הכרעה 8. במועד הגשת הערעור הוראת התקנות קבעה כי המועד להגשת ערעור מן הסוג הנדון הוא 30 ימים מיום שנמסרה ההחלטה עליה מערערים למערער. בחודש 1/10 תוקנו התקנות והמועד להגשת ערעור מהסוג הנדון הוארך ל-60 ימים לאחר מועד מסירת ההחלטה למערער, אך תיקון זה אינו חל על ענייננו. 9. ככל שאין לקבל את טענת המערערת בהתבסס על פגרת בית הדין, יש לקבוע כי היה על המערערת להגיש את ערעורה עד סוף חודש 7/09. ככל שיש לקבל טענה זו, יש לקבוע כי היה על המערערת להגיש את ערעורה עד אמצע חודש 9/09. 10. בנסיבות אלה, אני נכון להניח, לטובת המערערת (אף שאיננו סבור שמן הדין לעשות כן), כי אין למנות את תקופת הפגרה במניין הימים להגשת הערעור. במקרה כזה, עדיין קיים איחור של כחודש ועשרה ימים לפחות בהגשת הערעור. 11. ההלכה הברורה היא שבהעדר הסכמה, אין לבית הדין סמכות להאריך מועד להגשת הליך (תובענה או ערעור) שנקבע בתקנות להגשתו (עב"ל 681/08 סמיר אבו רמוז נ. המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25.6.09). 12. אמנם ייתכנו מקרים בהם יחווה בית הדין דעתו כי לא ראוי שהמשיב יעלה טענת התיישנות או יעמוד עליה, אך משעומד הנתבע על טענתו כי הערעור הוגש באיחור, אין, כאמור, לבית הדין סמכות להאריך את המועד להגשתו או לקבוע כי בשל כך שנפלו פגמים בהחלטת הנתבע לעמוד על הטענה - בית הדין יתעלם מן הטענה כי הוגש באיחור. 13. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות על הסף. 14. פסק דין זה נתון לערעור ברשות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאתו לצדדים. ירושליםעררועדת ערר