המשיב, הוא התובע בהליך העיקרי, הגיש תובענה זו, בה הוא עותר נגד חיוב בגין נסיעה בכביש אגרה. המבקשת, היא הנתבעת בתיק העיקרי, הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית, כיוון שלטענתה הסמכות הייחודית לתקיפת החלטות נשוא התובענה, נתונה לועדת הערר שהוקמה ע"פ החוק, שעל החלטותיה ניתן להגיש ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי. התובע הגיש ביום 7.2.10 תגובה, בה ציין כי הגיש ערר לועדת הערר, שמספרו 1899/09. עוד ציין כי הנתבעת פנתה אליו בנסיון להגיע להסדר פשרה. בעקבות תגובה זו, פנתה המבקשת בבקשה חוזרת לסילוק התביעה על הסף, לנוכח ההליך המקביל בועדת הערר. בקשת המבקשת הועברה לתגובת המשיב-התובע, שלא הגיב לה. חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן: "12ב. ועדת ערר - (א) מי שחולק על חיוב או מי שרואה את עצמו נפגע מהפעלת סמכויות בעל הזיכיון לפי סעיף 12, רשאי, בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההודעה על החיוב או ממועד הפעלת הסמכויות, כאמור, לערור על כך בפני ועדת ערר; בערר לפי סעיף זה יהיה בעל הזיכיון המשיב; הודעה על הערר תימסר לרשות הממונה. (ב) השר ושר האוצר ימנו ועדות ערר, כל אחת בת שלושה חברים, והם: מי שכשיר להיות שופט שלום, מתוך רשימה שיגיש שר המשפטים, שיהיה היושב ראש, נציג ציבור ונציג הרשות הממונה. (ג) ההוראות לפי חוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992, יחולו על ועדת הערר, בשינויים המחויבים מחוק זה, ואולם החלטה סופית של ועדת הערר ניתנת לערעור בפני בית המשפט המחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת בית המשפט המחוזי, בתוך המועד שייקבע בתקנות..." מכאן שהמחוקק מצא לנכון לקבוע מסלול ערעורי ייחודי, במישור המנהלי, לתקיפת החלטות בנוגע לתשלומי אגרה בגין נסיעה בכביש אגרה. אין מחלוקת כי התובע דנן, במקביל להגשת תביעה זו, הגיש גם ערר לועדת הערר שנקבעה בחוק. המבקשת טוענת, כי הסמכות הייחודית לדון בסוגיות שבמחלוקת, נמסרה לועדת הערר, ומתלוי ועומד ערר בפניה, יש למחוק על הסף תובענה זו. ישנם מספר שיקולים התומכים בבקשת המבקשת, להעדיף מסלול תקיפה ישירה שנקבע בדין, על פני תקיפה עקיפה בתביעה כספית בבית משפט אזרחי רגיל. בתי המשפט קבעו לא פעם, כי מקום בו ישנו בחוק מסלול מנהלי לערעור על החלטה, הרי שעל בעל הדין לפנות במתווה זה, ובדרך כלל, אין כל מקום לעקוף את ההליך המנהלי שנקבע בדין באמצעות פנייה לבית משפט אזרחי: "קיום סמכותם של גופי הערר, הוכרה כמצדיקה הימנעות בתי המשפט מלדון באופן ראשוני בשאלות הנתונות לסמכותם של אותם גופים, בין אם מדובר בבית המשפט הגבוה לצדק ובין בבית משפט רגיל..." (רע"א 2425/99 עירית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד (4) 481 , 492-493 (2000)). "בית משפט זה פסק לא אחת, כי משנקבעו בחוק הליכים מיוחדים להשגה וערר ומועדים להגשתם, אין הנישום יכול להיזקק עוד להליכי התביעה הרגילים. הסדרים מיוחדים אלה הם ממצים וחוסמים את דרכי התקיפה הכלליות..." (ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פ"ת, פ"ד מו(4), 778 , 779-780). עוד הדגישה הפסיקה, כי תקיפה עקיפה אפשרית, כאשר מדובר בצו כללי. אולם כאשר מדובר בהוראה אישית, יש לצפות שהאזרח יתקוף אותה בתקיפה ישירה בערכאה המוסמכת (רע"פ 4398/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3), 637. ור' גם: ע"א 119/01 פרץ אקונס ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(1), 477 (2003; עת"מ (מחוזי חי') 3353/06 ב. דני חברה לבניין נ' ועדת ערר לתו"ב חיפה, תק-מח 2007(4), 3854 (2007). יתרה מזו, קביעה לפיה תמיד פתוחה הדרך לבחור, אם לערור במסלול המנהלי או לתבוע בתביעה אזרחית - עלולה לעודד "forum shopping" בלתי ראוי. בפסק הדין המנחה בעניין הערוץ הראוי לתקיפת החלטה מינהלית לגבי חבות מס (וגם אגרה בכביש היא סוג של מס) נקבע: "...הייתי מאמץ את הגישה, שלפיה קביעת חבותו של אדם למס, כולל החלטה בכל שאלה הכרוכה בקביעת החבות והיקפה, חייב להתברר בדרך המיוחדת שיועדה לה על-ידי המחוקק... ...לדעתי מוטב לקבוע בעניין זה הלכה ברורה וחד משמעית, כדי למנוע התדיינות מיותרת, ולא הייתי מסווג את ההלכה על-ידי טעמים מיוחדים למיניהם..." (ע"א 306/78 קרוליק נ' עזבון המנוח פנחס, פ"ד לג(1), 496, 500-501 (1979) ההדגשה איננה במקור. ר' גם: ע"ש (יר') 5016/98 מתמור מכון תערובת נ' מד"י, תק-מח 99(3), 28685 , 28691 (1999)). בעניין דומה, דחתה גם כב' השופטת דברת טענה לפיה ניתן לתקוף בתביעת נזיקין החלטה מנהלית, שנקבע לגביה מסלול מנהלי מובנה: "...פרשנות שונה תוביל למצב שלא יהיה סופיות לדיונים, ובכל מקרה שהחלטה כזו או אחרת לא תראה למי מהצדדים, יוכל לתקוף אותה תקיפה עקיפה, לרבות החלטה של קצין התגמולים שלא על פי ההוראות שנקבעו בחוק אלא במסגרת תביעת נזיקין או פסק דין הצהרתי וכיו"ב ויהיה בו כדי לנטרל לחלוטין את ההליכים שנקבעו בחוק..." (בש"א (מחוזי ב"ש) 5284/99 ת"א (ב"ש) 7066/99 מד"י נ' אמי עמית, תק-מח 2000(1), 640 , 641 (2000) ההדגשה שלנו. פסק הדין אושר בבית המשפט העליון - ע"א 2359/00 אמי עמית נ' מד"י, תק-על 2001(4), 769 (2001)). תוצאה זו מתיישבת גם עם כללים של יעילות דיונית ועם השאיפה להימנע מחוסר קוהרנטיות. המחוקק קבע גוף מקצועי ומוסמך שידון בכל טענה לגבי חיוב בכביש אגרה, וכן קבע מסלול ייחודי לערעור עליו, ברשות, לבית המשפט המחוזי. ריכוז כלל הדיונים אצל אותו גוף מקצועי מוסמך, דרוש ליצירת הרמוניה שיפוטית ועקביות במתן ההחלטות בעניין. נוכח כל האמור לעיל, ולנוכח קיומו של ערר כחוק התלוי ועומד בפני ועדת הערר, אני מקבל את הבקשה ומורה על סילוק התביעה על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. כביש אגרה / כביש 6כבישעררועדת ערר