1. מדובר בערעור עפ"י סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), על החלטת הועדה הרפואית לעררים בענייני ניידות מיום 02/12/07, אשר קבעה, כי ליקוייו של המערער אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים שבהסכם הניידות. רקע עובדתי: 2. במהלך השנים 2003-2005 עמד המערער בפני שש ועדות שונות בנושא ניידות, אשר בכולם נקבע, כי ליקוייו אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים שבהסכם הניידות (ראה ועדה מחוזית מיום 20/8/03, ועדת ערר מיום 30/12/04, ועדה מחוזית מיום 21/7/04, ועדת ערר מיום 30/12/04, ועדה מחוזית מיום 1/6/05 וועדת ערר מיום 20/12/05). 3. המערער עמד בפני ועדה מחוזית לניידות אשר התכנסה פעמיים בעניינו בתאריכים 18/10/06 ו- 17/1/07, אשר קבעה כי למערער 100% מוגבלות בניידות לפי סעיף א-1 לרשימת הליקויים, החל מיום 9.8.06. 4. על החלטת הועדה המחוזית מיום 17/01/07 הגיש המשיב ערר אשר נידון ע"י הועדה לעררים ביום 13/05/07. הועדה לעררים קבעה, כי אינה מאשרת את מסקנת הועדה המחוזית מאחר והתרשמה, כי מגבלתו העיקרית של המערער אינה אורגנית. עוד התרשמה הוועדה שאין המדובר בהפרעה קונברסיבית, אלא מדובר בחוסר שיתוף פעולה בבדיקה, ללא תלות באבחנת טרשת נפוצה. לכן, מצאה הוועדה לעררים לנכון, לבטל את החלטת הוועדה המחוזית ולקבוע שהממצאים האובייקטיביים אינם ניתנים ליישום. 5. המערער הגיש ערעור לבית הדין על החלטת הועדה לעררים מיום 13/05/07, בהסכמת הצדדים ניתן ביום 25/10/07 פסק דין אשר הורה להחזיר את עניינו של המערער לועדת עררים לניידות: "... על מנת שתנמק החלטתה לעומת החלטת הוועדה המחוזית שהעניקה לו נכות בשיעור של 100% על פי סעיף א (1). כמו כן, תסביר בהתאם לממצאיה מדוע המערער אינו נכלל בסעיף א (1). הוועדה תפרט ותנמק החלטתה". (ולהלן: "פסק הדין"). 6. ביום 02/12/07 התכנסה הועדה לעררים בהתאם לפסק הדין וקבעה כדלקמן: "הוועדה עיינה שוב בכל החומר בתיק, כולל וועדות קודמות, והתרשמותה מקלטת הוידאו שצולמה בשנת 2004. מסיכום החומר בתיק נראה שההבחנה של טרשת נפוצה, ניתנה על סמך בדיקת ה- MRI בעיקר, ואילו הממצאים הנוירולוגים היום דלים תמיד בוועדות הערער בהן נבדק המערער. התרשמנו שאין מדובר במגבלה אורגנית וגם אין מדובר בהפרעה קונברסיבית, אלא בחוסר שיתוף פעולה כמפורט בפרוטוקול וועדת הערער מתאריך 13/5/07. למי שקורא את הפרוטוקול ברור שהאדם המתואר בו אינו יכול להיכלל בסעיף א-1 (או בכל סעיף אחר לצורך העניין)". נימוקי הערעור 7. שגתה הוועדה כאשר לא העניקה למערער כלל אחוזי נכות בגין מחלתו, שהרי המשיב עצמו קבע למערער בעבר 100% נכות כללית, ו- 100% בגין שרותים מיוחדים. 8. שגתה ועדת הערער בשאלה שבחוק עת פרשה לא נכונה את הסכם הניידות וקבעה, כי סוג הליקוי ממנו סובל המערער, אינו נכלל ברשימת הליקויים כפי שמוגדר בהסכם הניידות. 9. בנוסף,שגתה הוועדה בקובעה, כי על פי הסכם הניידות, סוג הליקוי ממנו סובל המערער, אינו נכלל ברשימת הליקויים וכי יש לפרשו, כך שיכלול את מחלת הטרשת הנפוצה כמתחייב על פי כל דין. 10. בהחלטת וועדת הערער בולטת אי התאמה וסתירה גלויה, בין הממצאים הרפואיים שנמצאים בתיקו הרפואי של המערער לבין החלטת הוועדה שלא לאפשר לו גמלת ניידות. 11. הוועדה לא נימקה על שום מה אינה מקבלת את ממצאי הוועדה מדרג ראשון. הואיל והוועדה סטתה מממצאי הוועדה מדרג ראשון, היה עליה לנמק את מסקנתה זו. 12. שגתה הוועדה עת הסתמכה על קלטת שצולמה בשנת 2004 תוך התעלמות מאופי מחלתו של המערער שלמצער הולכת ומחמירה וזאת בניגוד להחלטתה של הוועדה מיום 13/05/07 שקבעה, כי אין להסתמך כלל על הקלטת משום שהיא אינה עדכנית. 13. עוד שגתה הוועדה עת קיבלה החלטתה תוך הדגשה, כי הממצאים הנוירולוגים שהיו בפניה היו דלים וזאת ללא כל ניסיון לזמן את המערער או לבקש ממנו להמציא בפניה מסמך רפואי כלשהו. 14. שגתה הוועדה עת קבעה, כי המערער אינו זקוק לכיסא גלגלים ו/או שאינו מרותק לצמיתות לכיסא גלגלים ו/או שהוא מסוגל ללכת בכוחות עצמו. 15. טוב היתה עושה הוועדה, לו היתה מזמנת את המערער להתרשמות ממצבו הרפואי ו/או מבקשת ממנו תיעוד רפואי למצבו ומשלא עשתה כך, פעלה בחוסר סבירות קיצוני תוך התעלמות בוטה מהוראות פסק הדין. טענות המשיב: 16. הועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין, תוך שהיא מנמקת קביעתה, כי לא ניתן להכליל את ליקוייו של המערער במסגרת רשימת הליקויים הקיימת, ובנוסף ציינה מדוע המערער אינו נכלל בסעיף א-1 לרשימת הליקויים, הוועדה נימקה החלטתה לעומת החלטת הוועדה מדרג ראשון, החלטתה מפורטת ומנומקת. מנימוקי הערעור עולות טענות להן לא נדרשה הוועדה כלל על פי הוראות פסק הדין, משפעלה הוועדה בהתאם לפסק הדין, דין הערעור להידחות. הכרעה 17. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-0 מנחם פרנקל - המל"ל, פד"ע כד 160). בהתאם - שומה על בית הדין לבדוק האם הועדה פעלה בהתאם להוראות המפורשות שבפסק הדין . החלטת הוועדה לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד לפני בית הדין האזורי לעבודה וזאת לאור האמור בסעיף 10 לחוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. אין בית הדין מוסמך להעניק זכויות למוגבל בניידות מעבר להוראות ההסכם (דב"ע נא/9-0 שלום חדד נ' המוסד, פד"ע כג 212; דב"ע נב/84-0 שמעון הזנפרץ נ' המוסד, פד"ע כו 301). אין מקום להתאמה, מקום שליקוי מסוים לא נקבע ברשימת הליקויים אשר בתוספת א' להסכם הניידות (דב"ע לז/576-01 שצוטט לעיל ודב"ע נה/23-01 המוסד - חיה פיק, פד"ע כט 546). הוועדה לעררים קובעת מצבו הרפואי של הנבדק על פי ממצאיה היא, אולם בגדר הנתונים שצריכים לשמש לממצאיה - צריך שתעמוד לפניה קביעה קודמת של ועדה רפואית או ועדה לעררים אשר בעטיים הוענקו בשעתו זכויות לנבדק. הלכה פסוקה היא שאין בית הדין מתערב בשאלות רפואיות ובקביעה בסעיף המתאים לעניין ניידות, קביעות המסורות לוועדה המיומנת לכך, אלא אם מדובר בטעות בולטת על פני ההחלטה, ואין זה המקרה שבפנינו. 18. ובאשר לסמכותה של הועדה לעררים לבטל דרגת מוגבלות אשר נקבעה ע"י ועדה רפואית קודמת, עפ"י סעיף מותאם שברשימת הליקויים, נפסק ביחס למעמדן של קביעות בועדות רפואיות קודמות, כי יש לכבד מצד אחד, קביעותיהן של ועדות קודמות, אך אין בכך כדי לרוקן את סמכויותיהן של ועדות רפואיות מאוחרות יותר. על ועדה מאוחרת לתת את הדעת לקביעותיה של ועדה קודמת וכאשר היא עומדת לסטות מקביעותיה עליה לנמק את סיבת הסטייה. כדוגמא לסטייה אפשרית יכול לשמש שינוי במצב הבריאות, אך יכול ותשמש גם העובדה שבקביעה הקודמת היתה טעות על פניה כגון - חוסר תיאום בין הממצאים לבין הפריט שיישמו אותו בזמנו. (דב"ע שם/2255-01 איש שלום - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יג 169) 19. במקרה דנן הועדה מציינת, כי הממצאים הנוירולוגים אשר נמצאו על ידה היו דלים, הוועדה מדגישה, כי למרות האבחנה של טרשת נפוצה, התרשמה הוועדה שאין מדובר במגבלה אורגנית וגם אין מדובר בהפרעה קונברסיבית, אלא בחוסר שיתוף פעולה, כמפורט בפרוטוקול הוועדה מיום 13/5/07. הוועדה עיינה בכל החומר שבתיק, כולל דו"ח וועדות קודמות, קלטת הוידאו שצולמה בשנת 2004, ולאחר שנתנה את הדעת למכלול הממצאים שהיו בפניה, הגיעה לכלל מסקנה, כי המערער אינו יכול להיכלל בסעיף א-1 לרשימת הליקויים (או בכל סעיף אחר לצורך העניין). בעוד שבועדה המחוזית שהתכנסה בתאריכים 18/10/06 ו- 17/1/07 אובחן המערער כחולה עם MULTIPLE SCLEROSIS עם חולשה מוחלטת ברגליים, הרי שבוועדות הערר מיום 13/05/07 נמצאו ממצאים אחרים - היינו הוועדה התרשמה שאין המדובר במגבלה אורגנית ואין המדובר בהפרעה קונברסיבית. כידוע הסמכות לקבוע את יישום הפריטים השונים מרשימת הליקויים נתונה לועדה בלבד. הועדה מוסמכת לקבוע שפריט מסויים ישים לגבי המבוטח ואף מוסמכת לקבוע שהממצאים אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת בהסכם הניידות. זאת כל עוד הדבר מבוסס על ממצאים קליניים. הועדה ריבונית ליישם את הפריטים ברשימת הליקויים על הממצאים הקליניים ובית הדין אינו מעביר עניין זה תחת שבט ביקורתו. 20. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי אשר יצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הועדה, קביעות אשר הינן בתחום סמכויותיה הבלעדי של הועדה. הועדה פעלה בהתאם להנחיות שנתנו לה בפסק הדין ושקלה את יישום סעיף א-1 בעניינו של המערער ומשמצאה כי על פי ממצאיה הקליניים אין המדובר במגבלה אורגנית או בהפרעה קונברסיבית אשר מצדיקה הכללתו של המערער ברשימת הליקויים, והסבירה את השוני בין ממצאיה לבין הממצאים של הוועדה מדרג ראשון, הרי שלא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה. 21. באשר לטענת המערער, כי הוועדה לא נתנה את הדעת להחלטת וועדות רפואיות בנוגע לנכות כללית ושירותים מיוחדים בהם הוענקו למערער 100% נכות, הלכה פסוקה היא, כי: "החלטת הוועדה עליה מבקש המערער לערער נדונה במסגרת הסכם הניידות. מאחר וועדה במסגרת נכות כללית וועדה במסגרת נכות בניידות דנות בנושאים שונים,זו לפי הסכם הניידות וזו לפי חוק הביטוח הלאומי, אין חובה על ועדת הניידות לנמק את ההבדל באחוזי הנכות שהיא קבעה ואחוזי הנכות הכללית שקבעה ועדה אחרת". דב"ע נב/43-99 בוני ברדה - המל"ל, ארצי כרך א (2) 237). יש לשים לב כי הסכם הניידות עושה הפרדה בין בחינת ליקויים במסגרת נכות כללית ובחינה של הליקויים על פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות) התשט"ז - 1956, ובשונה מרשימת הליקויים שעל פי הסכם הניידות ש- "בשל אילוצי תקציב אין אפשרות, מכוח הסכם זה, לרצות את הכל" (בגץ 630/84 יאיר הורן נ' שר האוצר (לא פורסם) ו- "המגמה צריך שתהה שמירה על האיזון בין צרכי המדינה מחד לבין צרכי ציבור הנכים מאידך (בגץ 68/516 גמליאל שהינו נ' בית הדין הארצי ואח' פ"ד מצ (1) 143; דב"ע נד/179-0 תמר סבג - המל"ל (לא פורסם). צא ולמד, קביעת אחוז המוגבלות בניידות, נעשית במסגרת הסכם הניידות ומאחר וועדות שונות במסגרת נכות כללית או שירותים מיוחדים, פועלות מכוח הוראות חוק אחרות, אין חובה על ועדת הניידות לנמק את ההבדל באחוזי הנכות. מה גם שמדובר בטענה שחורגת מהוראות פסק הדין, שכן לא ניתנה לוועדה כל הוראה בפסק הדין לדון בעניין זה. 22. יתר טענות המערער מתמקדות בנושאים רפואיים כאשר עפ"י ההלכה, ריבונית הועדה לקבוע את אופן בדיקתו של המבוטח ובית הדין אינו מעביר תחת שבט ביקורתו את הדרך בה בחרה הועדה. כמו כן, טענות המערער כי על הוועדה היה לבדוק שוב את מצבו הרפואי של המערער ולבקש ממנו תיעוד רפואי נוסף, מהוות חריגה מהוראות פסק הדין, בהתאם להלכת "פרנקל", כמפורט לעיל. יודגש, כי סרט הוידאו לא היה הדבר היחיד שעליו הסתמכה הוועדה, שכן הוועדה התייחסה לכל תיקו הרפואי של המערער, כולל ממצאי וועדות קודמות וממצאיה שלה. בשולי הדברים, אך בעיקרים, יודגש כי משנת 2003 ועד שנת 2007, עמד המערער בפני שבע וועדות שונות בנושא הניידות, אשר כולן קבעו כי ליקוייו הגופניים אינם נכללים במסגרת הסכם הניידות, דבר זה יש בו כדי לחזק גם את מסקנות הוועדה נשוא הערעור. 23. סוף דבר - הועדה מילאה כאמור אחר ההוראות שבפסק הדין ונימקה מסקנתה. לא מצאתי בנימוקי הערעור, כל נימוק משפטי, אשר יצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים לניידות, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות. קביעת שיעור המוגבלות בניידות או בחירת הסעיף התואם ברשימת הליקויים, הינן בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת, שאין בית הדין מוסמך להתערב בהם. 24. אשר על כן, אני דוחה את הערעור. 25. אין צו להוצאות. 26. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. 27.ניידותעררועדת ערר