התובעת כרתה חוזה עם חברת טרנסכלל סחר בע"מ להקים תחנת דלק בתחומי העיר לוד. התובעת הגישה בקשת להיתר לבניית תחנת הדלק, שילמה את כל ההיטלים שדרשה ממנה הנתבע, ולאחר מכן קיבלה היתר בנייה לבניית תחנת הדלק. במהלך הבנייה דרשה התובעת מהנתבעת לבצע את פיתוח האזור בסביבת תחנת הדלק. משלא נענתה הנתבעת לדרישתה, ביצע התובעת את עבודות הפיתוח מסביב לתחנת הדלק. בתביעה זו תובעת התובעת מאת הנתבעת את הסכומים ששילמה עבור ביצוע עבודות הפיתוח הנ"ל. כללי: בעלות הדין: 1 א) התובעת עוסקת בבניית תחנות דלק ברחבי הארץ. ב) הנתבעת היא עירייה שהוקמה על פי פקודת העיריות תכניות המתאר: 2. ההתייחסות לתכניות המתאר הינן לאחר שב"כ התובעת הגיש לבית המשפט את התשריטים של תכניות המתאר, בהתאם להחלטה שניתנה במהלך שמיעת הראיות. תכנית מס' לד/230: 3. את תכנית לד/230 יזמה הנתבעת. תכנית זו מתייחסת לגוש 230 חלקה 6 אשר הייתה בבעלות הנתבעת ושיטחה 32.877 דונם. שטח התכנית היה ידוע בשם "מתחם רמז", ובו היו האצטדיון העירוני ומחסני הנתבעת. תכנית זו אושרה ע"י הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מרכז ביום 29.12.1997. מהתשריט של תכנית זו עולה כי רחוב אבא הלל סילבר (להלן-"רח' אבא הלל") נמצא ממערב לתכנית, רוחב הדרך על פי התכנית הוגדל ל-27 מ'. בתקנות התכנית נקבעו הוראות כדלקמן: באזור התכנית תותר הקמת בניינים ושימושים המיועדים לתעשייה עתירת ידע, מבני ציבור משרדים ומסחר; לא יינתנו היתרי בנייה בשטח התכנית, אלא לאחר אישור תכנית הבינוי והפיתוח הכוללת פיתח השטח, גבהי דרכים, חניונים, גדרות וקירות תומכים, גינון סידורי אשפה, מתקני גז, שבילים, ניקוז וכו', באישור הוועדה המקומית. ביצוע הפיתוח יהיה בהתאם לתכנית מאושרת בבקשה להיתר בנייה באישור הוועדה המקומית הכוללת פיתוח שטח המגרש (סעיף 16(ד) לתקנון); כל שלבי הביצוע של מערכת הדרכים, יהיו על פי תכנית תנועתית מפורטת שתאושר ע"י משרד התחבורה. לא יוצא היתר בניה אלא לאחר ביצוע בפועל של המטלות התחבורתיות על פי תכניות כנ"ל (סעיף 16(ט) לתקנון); חל איסור בנייה מעל קווי תשתית, וכל פגיעה בהם תתקון על ידי בעל ההיתר ועל חשבונו, בתיאום עם הרשויות המוסמכות (סעיף 19.2 לתקנון); לא יוצא היתר בנייה בפרויקט אלא לאחר אישור משרד התחבורה לתכנית עם הסדרי תנועה הכוללת את הרחבת רחוב אבא הלל בקטע דרך גישה ל"קשב" - מבצע יהונתן, סלילת דרך הגישה ל"קשב" עד לכניסה לפרויקט שמצפון, ביצוע ככר בצומת מבצע יהונתן - אבא הלל, כפי שמופיע בנספח התנועה שבסימוכין לאישור תכניות להתקנת רמזור בצומת אבא הלל דרך הגישה ל"קשב"; תחילת ביצוע התכנית מיד עם אישורה, וסיומה לא יאוחר מ-10שנים. תכנית מפורטת מס' לד/2/230: 4. מטרת תכנית זו היא איחוד וחלוקה בהסכמה של הקרקע במתחם רמז בהסכמת הבעלים. על פי הרשום בתכנית זו הבעלים הרשומים של הקרקע במתחם רמז היו הנתבעת, מירג' פיתוח ישראל נכסי נדל"ן בע"מ וחב' טרנסכלל סחר בע"מ (להלן-"חב' טרנסכלל"). בפינה הדרומית מערבית של התכנית סומן מגרש בשטח 1,615 מ"ר ומספרו 101 (להלן-"המגרש"). מצפון למגרש סומנה דרך חדשה, אשר יועדה להוות כניסה ראשית לשטח התכנית. ממזרח למגרש סומנה דרך שרוחבה 10 מ' בקו בנין 0. רחוב אבא הלל נמצא ממערב למגרש, וסומן שרוחבו 27 מ' וקו הבנין ממנו הוא 5 מ'. מהשוואת רוחב רח' אבא הלל לרוחב הכניסה הראשית למתחם רמז נראה שרוחב הכניסה הראשית למתחם רמז הוא לפחות 27 מ'. תכנית זו אושרה ע"י הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מרכז ביום 5.5.02. בסעיף 22 לתקנון התכנית נקבעו הוראות כלליות למתן היתרי בנייה, ובין היתר, נקבעו הוראות אלו: לא יינתנו היתרי בנייה בשטח התכנית, אלא לאחר אישור תכנית הבינוי והפיתוח ע"י הוועדה המקומית. ביצוע הפיתוח יהיה בהתאם לתכנית מאושרת בבקשה להיתר בנייה באישור הוועדה המקומית הכוללת פיתוח שטח המגרש. לא יוצא היתר בנייה בפרויקט אלא לאחר אישור משרד התחבורה לתכנית עם הסדרי תנועה הכוללת את הרחבת רחוב אבא הלל בקטע דרך גישה ל"קשב" - מבצע יהונתן, סלילת דרך הגישה ל"קשב" עד לכניסה לפרויקט שמצפון, ביצוע ככר בצומת מבצע יהונתן - אבא הלל, כפי שמופיע בנספח התנועה שבסימוכין לאישור תכניות להתקנת רמזור בצומת אבא הלל דרך הגישה ל"קשב". תכנית מס' לד/3/230: 5. תכנית זו היא בסמכות וועדה מקומית לתכנון ולבנייה, והוא אושרה ע"י הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לוד ביום 23.3.2005 וסומנה על ידה לד/מק/3/230. תכנית זו יוצאת מנקודת מוצא שהמגרש הוא בבעלות חב' טרנסכלל, וכי ייעוד המגרש הוא לתחנת תדלוק ושירותי דרך. בתכנית זו נקבעו סדרי התנועה בתוך תחנת הדלק, וכי הכניסה והיציאה לתחנת הדלק יהיו מהדרך שתוכננה ממזרח למגרש, דרך שרוחבה 10 מ'. בתשריט נקבע כי גבול התכנית הוא גבול המגרש, ולא כולל את דרכי הגישה לתחנת התדלוק. בתקנון לתכנית נכתב כי התכנית תבוצע תוך 10 שנים מיום אישורה, וכי ביצוע התכנית יהיה בכפוף לתכנית שלבית, שלא תחרוג מתכנית הבינוי, פיתוח והסדרי תנועה וחניה, המאושרת ע"י הוועדה המקומית לתכנון ולבניה. 6. גב' איריס גלבוע, העדה מטעם התובעת צירפה לתצהירה את תכנית התנועה, עליה נרשמה הערה שהיא נספח תנועה לתכנית מפורטת לד/2/230, וכי התכנית התקבלה מ"דגש הנדסה" (נספח ד' לתצהיר גב' גלבוע). תכנית התנועה הועברה למשרד התחבורה. באישור משרד התחבורה נרשם כי הוא מאשר את התכנית בכפוף לתנאי במכתבו (נספח ה' עמ' אחרון לתצהיר גב' גלבוע). המכתב של משרד התחבורה לא צורף כנספח לתצהיר גב' גלבוע. סבור אני שהרישום על גבי נספח התנועה כי הוא נספח לתכנית לד/2/230 בטעות יסודו, וכי הוא נספח לתכנית לד/3/230, מכיוון שבתכנית לד/2/230 לא נרשם כלל כי המגרש מיועד לתחנת תדלוק ושירותי דרך, וייעוד זה בא לעולם רק לאחר אישור תכנית לד/3/230. החוזה בין חב' טרנסכלל לבין התובעת: 7. ביום 22.10.03 נחתם חוזה בין חב' טרנסכלל לבין התובעת על פיו התחייבה התובעת להקים עבור חב' טרנסכלל תחנת דלק על המגרש. חוזה זה לא הוגש לבית המשפט, אך הוא נזכר בנספח א' לתצהיר מר סיומה סימון, העד מטעם התובעת. 8. מאחר ועד לחודש אוגוסט 2006 לא הצליחה התובעת לקבל היתר בנייה לתחנת הדלק, התגלע סכסוך בין התובעת לבין חב' טרנסכלל. ביום 20.8.06 חתמו התובעת וחב' טרנסכלל על תוספת לחוזה מיום 22.10.03, שעיקריו הם כדלקמן: התובעת התחייבה להשלים הליכי הוצאת היתר הבנייה לתחנת התדלוק עד ליום 1.10.06, ועד למועד זה יש לקבל את היתר הבנייה לבניית התחנה; אם יחולו עיכובים מנהלתיים בעיריית לוד הקשורים להוצאת ההיתר, יוארך המועד לקבלת היתר הבנייה ב-75 ימים נוספים; עבודות הבנייה של תחנת התדלוק יחלו בתוך 60 יום ממועד קבלת ההיתר, ויסתיימו לא יאוחר מיום 1.7.07; לא תושלם בניית תחנת התדלוק עד ליום 1.7.07, תשלם התובעת לחב' טרנסכלל בע"מ פיצוי מוסכם בסך 6,500 דולר ארה"ב לכל חודש איחור. מנהלי התובעת, וביניהם מר סיומה סימון, יחתמו על ערבות אישית לתשלום סכום זה; אם לא תושלם בניית תחנת התדלוק עד ליום 1.11.07 או שהתחנה לא תחל לפעול עד למועד זה, יהווה הדבר הפרת החוזה מצד התובעת. מעיון בהוראות החוזה עולה כי התובעת נכנסה למעשה לסד זמנים, והייתה מוכנה לעשות הכל על מנת לעמוד בתנאי החוזה עליו חתמה עם חב' טרנסכלל. אין כל ראייה שתנאי החוזה בין התובעת לבין חב' טרנסכלל הובאו לידיעת הנתבעת. טענות הצדדים: 9. ב"כ הצדדים לא טרחו להגיש את תיק תחנת התדלוק בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לוד (להלן-"הוועדה המקומית"). סבור אני שבתיק זה מצוי מידע רב אשר יכול היה לסייע רבות לפתרון הסכסוך בין הצדדים. ראה לעניין זה את הערותי בפרוטוקול המוקלט של ישיבת ההוכחות. 10. מהעובדה שנספח התנועה לבקשה להיתר נחתם ביום 10.2.05 ניתן להניח שהבקשה להיתר הוגשה בשליש הראשון של שנת 2005. התובעת קיבלה את היתר הבנייה ביום 18.10.06, לאחר ששילמה אגרות בנייה והיטלים בסכום כולל של 397,276.70 ₪. סכום זה כלל את הסך 212,022.1 ₪ כהיטלי כבישים ומדרכות. 11. ביום 31.10.06, ביום 3.5.07, ביום 29.5.07 שלח ב"כ התובעת מכתבים למהנדס העיר וליו"ר הוועדה הקרואה מכתבים ובה דרש שהנתבעת תסלול את הכבישים והמדרכות המובילים לתחנה וכן תדאג להעברת תשתיות של חב' סלקום ושל חב' הוט. משלא נענתה הנתבעת לדרישות אלו, ביצעה התובעת את עבודות אלו על חשבונה. לטענת התובעת בגין עבודות הסלילה וכל הכרוך בהן שילמה את הסך 393,900 ₪. טוענת התובעת כי מאחר והיא שילמה לנתבעת היטלי כבישים ומדרכות, היה על הנתבעת לסלול את כבישי הגישה והמדרכות המובילים לתחנת התדלוק. משלא עשתה כן, נאלצה התובעת לבצע עבודות אלו על חשבונה, ולכן על הנתבעת להחזיר לה את הוצאותיה אלו בתוספת הפרשי הצמדה ורבית. אמנם התובעת מנסחת את תביעתה כתביעת השבה, אך למעשה התביעה היא תביעת פיצויים בגין אי מילוי חובתה של הנתבעת לסלול את הכבישים והמדרכות בסביבת תחנת התדלוק. 12. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כדלקמן: מחוקק המשנה ניתק את הקשר בין הנחת תשתית ספציפית לבין התגבשות החיוב בהיטל. תחת זאת נקבע העיקרון הכללי לפיו כלל כספי היטלי סלילת הרחובות יממנו את כלל תשתית הרחובות העירונית, וזאת כקבוע בחוק הסלילה; שיטת ההיטל מניחה כי בעלי נכסים בתחום העיר אינם מפיקים הנאה אך ורק מהכביש הצמוד לנכס שבבעלותם, אלא גם מכבישים ורחובות מרוחקים יותר. הנאה זו היא שמקנה את הצידוק לגבות מבעלי הנכסים גם בגין רחובות אשר אינם משרתים במישרין את הנכס שבבעלותם; החובה המוטלת עלי הנתבעת לסלול כבישים ומדרכות תלויה בסדרי עדיפויות בפיתוח שטחים ציבוריים ואילוצים תקציביים, המצויים בשיקול דעתה של הנתבעת, והתובעת כיזמית אינה זכאית להתערב בשיקול דעתה בניין זה; אי ביצוע עבודות הסלילה נובע גם ממדיניות הנתבעת להמתין עד לקביעת כל השימושים העיקריים של המתחם כולו העשויים להשפיע על הפתרונות התחבורתיים באזור כולו, שבו נמצאת תחנת התדלוק. על כן לא סביר לדרוש מהנתבעת לבצע עבודות סלילה של כבישים ומדרכות, אשר יכול ובעתיד יהיה עליה להרסן; מאחר ותחנת התדלוק היא הסנונית הראשונה במתחם, הנתבעת לא הייתה מבצעת את עבודות הסלילה אך ורק עבור התובעת. הנתבעת נתנה לתובעת את היתר הבנייה לפנים משורת הדין, מתוך ידיעה שעל הנתבעת יהיה להתאים את אשר תסלול התובעת לתכנית התחבורתית הכולל למתחם; היעדר פיתוח סביבתי ואי סלילת הכבישים מחוץ לשטח התב"ע התחנה אינו יכול להקים לתובעת סעד של פיצויים, אלא לכל היותר סעד של השבה של היטלי הסלילה ששילמה התובעת לנתבעת; התובעת ביצעה את הסלילה לצרכיה ומיוזמתה, תוך שהיה ידוע לה כי כל העלויות הכרוכות בביצועה יחולו עליה; הנתבעת לא נתנה לתובעת התחייבות או הסכמה לתשלום כלשהוא; עלויות הסלילה אותם שילמה התובעת מופרזות ומופרכות; העדויות והסיכומים: 13. מטעם התובעת העידו גב' גלבוע ומר סיומה סימון, אשר נחקרו חקירה שכנגד. 14. מטעם הנתבעת העידו גזבר הנתבעת, מר ציון הדר, ואינג' ליאוניד גינזבורג, מי שהיה מהנדס העיר בעת מתן היתר הבנייה לבניית תחנת התדלוק. שני עדים אלו נחקרו חקירה שכנגד. 15. בתצהירי העדות הראשית ניסתה הנתבעת לעשות שינוי חזית ולהוסיף טענות משפטיות ועובדתיות, אך ב"כ התובעת התנגד לכך, והתנגדותו התקבלה. מספר ימים לפני ישיבת ההוכחות הגישה הנתבעת בקשה להגשת תצהיר נוסף, אליו צורפו תכניות נוספות. ב"כ התובעת התנגד להגשת תצהיר זה, והתנגדותו התקבלה. לאור האמור לעיל, אדון בטענות הצדדים כפי שהם עולים מכתבי הטענות, מתצהירי העדים, וכפי שהם עולים מהחקירות הנגדיות. דיון ומסקנות: המסגרת הנורמטיבית: 16. חוק עזר ללוד (סלילת רחובות), ה'תש"ס-2000 (להלן-"חוק העזר") קובע בסעיף 2(א) כי היטל סלילת רחובות הוא: "היטל שייעודו כיסוי הוצאות העירייה לסלילת רחובות בתחומה, בלי התייחסות מיוחדת לעלות ביצוע עבודות סלילה של רחוב פלוני הגובל בנכס." סעיף 2(ב)(2) לחוק העזר קובע שחובת תשלום ההיטל קמה כי עם הוספת בנייה או עם בנייה חדשה בנכס. ב-ע"א 11371/05 המועצה המקומית באר-טוביה נ. ישפרו-חברה ישראלית להשכרת מבנים ואח' כתב כב' השופט ג'ובראן כדלקמן: "15. מטרתם המובהקת של דמי ההשתתפות והיטלי הפיתוח הינה, לממן את עלותן של תשתיות הפיתוח המוניציפליות עבורן הן יועדו (ראו גם עפר שפיר, אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות 89 (1998)). בעבר הייתה נהוגה ברשויות רבות שיטת החיוב בדמי השתתפות, שהתבססה על החזר ההוצאות שהוציאה הרשות בגין הוצאות תשתית בתחומה. החיוב על פי שיטת דמי ההשתתפות התייחס לעבודה ספציפית שבוצעה בפועל והסכום לחיוב היה שיעור מסוים מההוצאות שהוצאו בפועל בגין סלילת הכביש, כשהן עומדות ביחס לקטע הכביש שנסלל (ראו ע"א 4435/92 עיריית ראשון לציון נ' חב' מאיר סדי, פ"ד נב(3) 321, 326 (1998). 16. חוק העזר העירוני מחייב את בעלי הנכסים עבור הוצאות הסלילה בשיטת היטל. שיטת ההיטל לא מבוססת על חישוב ההוצאות לכביש ספציפי, בשיטה זו הרשות המקומית מחשבת את סך הוצאות הסלילה הצפויות בכל הרשות לתקופה ומחלקת לפי שטחי המגרשים העתידיים והיקפי הבנייה הצפויים שהם משקפים את היקף ההכנסות הצפוי ובהתאם לכך מחושב סכום ההיטל, כפי שמציין המלומד שפיר: "גם שיטת ההיטל, כשיטת דמי ההשתתפות, מיועדת בתכליתה לאפשר מימון וכיסוי עלויות של מערכת תשתית ספציפית. אלא שלהבדיל משיטת דמי ההשתתפות, מנתקת עצמה שיטת ההיטל מעבודות תשתית או קטע ספציפיים, באשר החיוב על פיה אינו מיועד לכסות עלויותיה של עבודה מסוימת דווקא. מושא התייחסותה החליפי של שיטת ההיטל איננו עבודת התשתית הספציפית, אלא בעיקרו כלל הוצאותיה הנוכחיות והעתידיות ולעיתים אף הקודמות של הרשות המקומית בגין עלויותיה הגלובאליות של מערכת תשתית מוניציפלית ספציפית. במסגרת זאת נלקחים בחשבון כל מרכיבי עלויותיה של המערכת לרבות הוצאות עקיפות." עפר שפיר, אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות 92 (1998)). 17. סעיף 11 לחוק העזר דן בסלילת מדרכה בידי בעל נכס. ואלה הוראות הסעיף הרלוונטיות לענייננו: ראש העיר רשאי לדרוש, בהודעה בכתב, מבעל של נכס גובל, לסלול מדרכה הגובלת בנכסו; ההודעה תפרט את התנאים ואת אופן ביצוע הסלילה ואת משך זמן הסלילה; ... לא יסלול אדם מדרכה לפי דרישה כאמור בסעיף קטן (א) אלא לפי תכנית ביצוע, מפרטים וכתבי כמויות שאישר המהנדס, ועל פי אומדן תקציבי שאישרו המהנדס וגזבר העירייה; ... ... לא מילא בעל נכס אחר הודעת ראש העירייה כאמור בסעיף קטן (א), הוא יחוייב בתשלום מלוא סכום ההיטל לפי הוראות חוק עזר זה. (1) סלל בעלו של נכס גובל מדרכה כאמור בסעיף קטן (א), יקוזזו הוצאות הסלילה מסכום ההיטל שחייב בו לפי הוראות חוק זה. (2) הסכום של הוצאות הסלילה ייקבע ע"י המהנדס. " בחוק העזר אין הוראה מקבילה לעניין סלילת כבישים. 18. ב-תיק אז' (מחוזי חיפה) 653/02 ח. יעקבי בניה והשקעות בע"מ נ. עירית חדרה נדונה תביעה חב' יעקבי לפיצויים כנגד עיריית חדרה בגין כך שהעירייה גבתה היטל כבישים ומדרכות, אך לא סללה אותם במשך מספר שנים. כב' השופט עמית דחה את תביעת חב' יעקבי וקבע כי אכן צודקת חב' יעקבי בטענתה כי משגבתה העירייה היטל סלילת כבישים ומדרכות, היה עליה לסלול את הרחוב, אך תרופתה בעניין זה היא בתביעת השבה ולא בתביעת נזיקין. הסכמות הצדדים לפני מתן היתר הבנייה: 19. טוענת הנתבעת כי נספח התנועה מתייחס לדרכים זמניות עד לפיתוח כל שטח תכנית לד/230. לעומתה טוענת התובעת כי תכנית התנועה שביחס אליה ניתן היתר הבנייה לבניית תחנת התדלוק הינן תכניות סופיות, ועל כן אין כל שחר לטענת הנתבעת. סבור אני שטענת הנתבעת מתקבלת יותר על הדעת, כפי העולה מהמסמכים שצורפו לתיק בית המשפט, כפי שיפורט להלן. 20. בסעיף 16 לתקנון תכנית לד/230 נכתב במפורש כי: לא יינתנו היתרי בנייה בשטח התכנית, אלא לאחר אישור תכנית הבינוי והפיתוח הכוללת פיתח השטח, גבהי דרכים, חניונים, גדרות וקירות תומכים, גינון סידורי אשפה, מתקני גז, שבילים, ניקוז וכו', באישור הוועדה המקומית. ביצוע הפיתוח יהיה בהתאם לתכנית מאושרת בבקשה להיתר בנייה באישור הוועדה המקומית הכוללת פיתוח שטח המגרש (סעיף 16(ד) לתקנון); כל שלבי הביצוע של מערכת הדרכים, יהיו על פי תכנית תנועתית מפורטת שתאושר ע"י משרד התחבורה. לא יוצא היתר בניה אלא לאחר ביצוע בפועל של המטלות התחבורתיות על פי תכניות כנ"ל (סעיף 16(ט) לתקנון). בסעיף 22 לתקנון תכנית לד/2/230 נכתב במפורש כדלקמן: לא יינתנו היתרי בנייה בשטח התכנית, אלא לאחר אישור תכנית הבינוי והפיתוח ע"י הוועדה המקומית. ביצוע הפיתוח יהיה בהתאם לתכנית מאושרת בבקשה להיתר בנייה באישור הוועדה המקומית הכוללת פיתוח שטח המגרש. לא יוצא היתר בנייה בפרויקט אלא לאחר אישור משרד התחבורה לתכנית עם הסדרי תנועה הכוללת את הרחבת רחוב אבא הלל בקטע דרך גישה ל"קשב" - מבצע יהונתן, סלילת דרך הגישה ל"קשב" עד לכניסה לפרויקט שמצפון, ביצוע ככר בצומת מבצע יהונתן - אבא הלל, כפי שמופיע בנספח התנועה שבסימוכין לאישור תכניות להתקנת רמזור בצומת אבא הלל דרך הגישה ל"קשב". תכנית ל"ד3/230 לא פגעה בהוראות הנ"ל של התכניות הקודמות לה. מעיון בנספח התנועה שצורף לתצהירה של גב' גלבוע עולה כי נספח זה מתייחס אך ורק לכביש הגישה לתחנת התדלוק ברחוב 6 מ' בלבד, ואינו מתייחס לכל רוחב הכביש המתוכנן ל-27 מ'. גם הכניסה מרחוב אבא הלל למתחם התכנית המתוכנן להיות לפחות 27 מ' אינו כלול במפרט התנועה שצורף להיתר הבנייה, אלא לרוחב של 10 מ' ממנו בלבד, המאפשר כניסה לתחנת הדלק ויציאה ממנה. לאור הוראות שתי התכניות הקודמות לתכנית תחנת התדלוק, ברור הוא שיש לבצע תכנון כולל את כל הפיתוח מרחב תכנית לד/230, תוך הרחבת רחוב אבא הלל וסלילת כל רוחב כביש הגישה למתחם התכנית, אשר יהווה את הכניסה למתחם תכנית לד/230. סלילה זו תחייב הזזת תשתיות ובניית תשתיות חדשות. 21. גם עיון בחלקי המסמכים שצירפה גב' גלבוע לתצהירה (נספח ה') מביאים למסקנה שנספח התנועה הינו זמני בלבד. א) במשבצת "תיאור הבקשה" בבקשה להיתר לבניית תחנת התדלוק נכתב כדלקמן: "הקמת תחנת תדלוק ושרותי דרך מדרגה ג' לרבות עמדת תדלוק בגז + מסעדה+ מתקן שטיפה וסלילת דרך גישה זמנית לצורך הסדרי כניסה ויציאה לתחנת תדלוק, מחוץ לגבולות המגרש." על המלה "זמנית" נרשם בכתב יד הסימן X, לאות כי מלה זו נמחקה. ליד רישום זה אין חתימה של מי שביצע אותו. גב' גלבוע לא ידעה לומר מי ביצע רישום זה על המלה "זמנית". בהעדר הצגת המסמך המקורי של בקשה זו, סבור אני שאין לקבל את מחיקת המלה "זמנית" מתיאור הבקשה. ב) מהנדס מרדכי גוטמן, יועץ התחבורה של הנתבעת כתב על גבי תכנית התנועה, כדלקמן: "1. תכנית התנועה מקובלת. 2. בשלב סופי עם ביצוע מערכת הכבישים לפי נספח התנועה של מע"ר לוד יותאמו איי התנועה והמדרכות לתכנית נספח התנועה." מהערה זו עולה כי לפחות לגבי הכבישים התכנית היא תכנית זמנית. ג) בתכנית לד/3/230 נכתב כי הזמן לביצוע התכנית הוא 10 שנים, דהיינו עד לחודש מרץ 2015. התובעת כרתה חוזה עם חב' טראנסכלל, והייתה בסכנה של הפרת החוזה העיקרי, שתנאיו לא הוצגו בפני בית המשפט. חוזה זה גם לא הובא לידיעת הנתבעת. התובעת הונעה להסכים לסלילת הכבישים והמדרכות על ידי מניע כלכלי ברור שמכוחו הייתה מעוניינת בפתוח מהיר ככל האפשר של המקרקעין עליהם אמורה הייתה להיבנות תחנת התדלוק, על מנת לעמוד בתנאי החוזים שנכרתו בינה לבין חב' טרנסכלל, ולכן הייתה מוכנה גם לפתרון התחבורתי הזמני, למרות שעדיין לא היה ידוע מהו הפתרון התחבורתי של כל מתחם תכנית לד/230. נכונות זו מצאה את ביטוייה בסעיף 4 להיתר הבנייה בו נכתב: "יש לבצע עבודות פתוח לתחנת דלק בהתאם להנחיות משרד התחבורה ויועץ התנועה." ד) שיקולי התובעת הוא שיקולי מיקרו, דהיינו שיקול עסקי של רווח מהיר, תוך שהיא רואה את האינטרסים הכלכליים שלה בלבד. שיקולי הנתבעת הם שיקולי מקרו, דהיינו שיקולים של כלל בעלי העסקים שאמורים לנהל עסקיהם במתחם תכנית לד/230 ולהשתמש בו, תוך שמירה על הקופה הציבורית וביצוע העבודות בהתאם ליכולת הכלכלית של הנתבעת. במתח של שני שיקולים נוגדים אלו, נוטה הדעת לומר שרצון התובעת למקסם רווחיה הביא גם להסכמתה לסלילה של דרכי גישה זמניות לתחנת התדלוק. 22. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שאכן התובעת הסכימה לסלול את הכבישים והמדרכות לתחנת התדלוק, בלי להגיע להסכם עם הנתבעת בדבר סלילה עצמית ופטור מתשלום ההיטלים. אינני מוציא מגדר אפשרות שבמקרה של דרישת התובע לפטור מתשלום היטל כבישים ומדרכות, הייתה הנתבעת אומרת לתובעת להמתין עד שיבוצע הפיתוח לכל מתחם תכנית לד/230, שיקול שהוא לגיטימי מבחינת הנתבעת. תביעת הפיצויים: 23. בהתאם לפסק דינו של כב' השופט עמית ב- ב-תיק אז' (מחוזי חיפה) 653/02 ח. יעקבי בניה והשקעות בע"מ נ. עירית חדרה אין התובעת זכאית לפיצויים בגין ההוצאות שהוציאה לסלילת הכבישים והמדרכות לתחנת התדלוק. בהתאם לפסק דין זה, זכאית היא לכל היותר להשבת ההיטלים ששילמה. השבת תשלומי ההיטל: 24. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובעת זכאית לכל היותר להשבת דמי ההיטלים ששילמה לנתבעת. התובעת לא תיקנה את כתב תביעתה, ורק בסיכומיה עתרה לבית המשפט, כעתירה חילופית, להשיב לה את דמי ההיטלים ששילמה. ב"כ הנתבעת התנגד לעתירה החילופית, שטענה שמדובר בשינוי חזית. 25. הצדדים לא טענו לעניין ההשבה, לא התייחסו להוראות חוק העזר, וטרם חלפה תקופת ההתיישנות (סכומי ההיטלים שולמו 25.9.06) להגשת תביעת ההשבה. אך סבור אני שמשהעלתה הנתבעת את שאלת ההשבה על שולחן הדיונים, ניתן לדון בה, תוך התייחסות להוראות סעיף 11 לחוק העזר. 26. מחוק העזר עולה שאין הוראה דומה להוראת סעיף 11 ככל שהסלילה מתייחסת לכבישים. לא אדון בשאלה האם מדובר בלקונה או בהסדר שלילי, שכן שאלה זו לא מתעוררת בעניין שלפנינו לאור עבודות פיתוח הכבישים הצפויות להיעשות בכל מתחם תכנית לד/230, ולאור העובדה שהתובע ביצעה אך ורק עבודות פיתוח חלקיות ביותר המשרתות אותה להפקת רווחיה הכלכליים. 27. באשר למדרכות שסללה התובעת, יש לראות בדרישת מהנדס העיר שהתובעת תסלול המדרכות כדרישת ראש העירייה על פי סעיף 11 לחוק העזר. 28. כתב מר גוטמן בנספח התנועה כי איי התנועה והמדרכות יותאמו לתכנית נספח התנועה. משמע מכך שהמדרכות שסללה התובעת תישארנה בעיקרן, אך יש להתאימן לאיי התנועה שיוקמו בעתיד. על כן, יש לבדוק מהו סכום ההיטל ששילמה התובעת עבור המדרכות ומהו הסכום ששילמה עבור סלילת המדרכות. לפי נספח ז' לתצהיר גב' גלבוע, שילמה התובעת ביום 25.9.06 את הסך 89,409 ₪ כהיטל סלילת מדרכות. מעיון בהצעת המחיר של חב' סילבר סטון בנייה בע"מ (הקבלן המבצע מטעם התובעת) ניתן לייחס באופן מובהק תשלומים עבור סלילת המדרכות, כדלקמן: - סעיף 2.5.05 14,890 ₪ - סעיף 3.51.01 19,300 ₪ - סעיף 3.51.05 41,184 ₪ סה"כ 75,284 ₪. הנתבעת טענה שסכומים אלו אינם סבירים, אך לא תמכה טענתה זו בחוות דעת מתאימה. אמנם קיימים סעיפים הכוללים עבודות המתייחסות לעבודות עפר לכבישים ומדרכות, אך לא ניתן לדעת מה חלוקת התשלומים בין העבודות לכבישים ובין העבודות למדרכות. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: את הסך 75,284 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום ביצוע התשלום (25.9.06) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. אגרת המשפט תחושב על הסכום הנקוב בס"ק (1); שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. בניהעבודות תשתית